יומן מסע מלחמה

הנס והטרגדיה חלק ב'

הרגע הנורא מכל קרה - ירו על המבנה של הפלוגה טיל ובזמן שהכל עולה באש ושקי השינה מתפוררים – אלימלך מבין שזה הסוף, והתחיל להיפרד מהעולם |עד שלפתע שק השינה שלו נפתח והוא התחיל להבין את גודל האסון

הנס והטרגדיה / חלק א'

אלימלך מתאר את הפעם הראשונה שבה הוא פחד מהמוות | זה לא היה כשהם היו בסג'עייה אלא דווקא כשהם נכנסו למקום חדש בעזה, שם התמקמו והיו לכוחות הראשונים שנכנסו לטהר את השטח ממחבלים

הנס של מלכיאל

צוות הלוחמים יצא להתרעננות קצרה של סופ"ש ולאחריו חזרו ללחימה | הפעם הם נכנסו לאזור חדש שהם לא היו בו קודם, ונאלצו לחפש מחדש מקום לישון בו לפני ההחשכה | בזמן בחיפושים הגיח מחבל מבין ההריסות, והיחידי שראה אותו היה מלכיאל. שהציל את כל החבר'ה

נכנסים לסג'עייה

המ"פ הודיע ללוחמים שהם נכנסים לסג'עייה, עזה. הם לא ידעו מתי, אבל המחשבות כבר התחילו לרוץ | הלוחמים נערכו פיזית וגם נפשית, "ידענו כמה מטורפת הלחימה הולכת להיות שם", תיאר אלימלך, "זה הזמן שלנו להיות השכפ"צ של עם ישראל"

הפחד מהמוות \ חלק ג'

זהו השלב שבו אנחנו מתרגלים למצב מלחמה. יש ירידת מתח, ואנחנו מתחילים להריץ אחד עם השני מחשבות ותהיות על החיים | אני זוכר שהסתכלתי על החולייה שלי, ואני קולט איפה אנחנו, מה אנחנו שומעים ואיך זה יכול להיות שזו השגרה שלנו עכשיו

הפחד מהמוות / חלק ב'

הכניסה לעזה לא זוהרת, ירי של צה"ל בכל מקום ושומעים שריקות כבשגרה | התמקמנו באיזה בית נטוש, היה כבר חושך. וכל מה שאני חושב עליו זה, שבכל רגע אנחנו יכולים למות. וכמעט זה באמת קרה

נערכים לנורא מכל | חלק א'

המ"פ מודיע לחולייה שלנו שאנחנו נכנסים לעזה. הוא מציע לנו להיפרד מהמשפחות כי מעתה ואילך לא נוכל ליצור קשר עם הסביבה. אני נפרד מהמשפחה שלי, מצטער אם פגעתי בהם ומתחיל ביחד עם כל הצוות להיערך. חיכינו לרגע הזה, לרגע שבו נגן על המדינה שלנו, למען המשפחות שלנו, למען כל אלו שנרצחו ונהרגו

השבת הראשונה בעזה

בנימין אלימלך ממושב לוזית, הוא לוחם שהתגייס בשירות המילואים למלחמת "חרבות ברזל", נפצע ואיבד את חברו הטוב מאור לביא ה"יד | מידי שבוע הוא יחשוף בפני קוראי "שוס הדרך" את מסעות המלחמה, צעד אחר צעד מתוך העיניים והנשמה שלו