יום שבת, ה-7.10.23 חג מתן תורה. תושבי העיר מתארגנים לתפילה בבית הכנסת ויש אווירת חג כיפית ובטוחה. כמו בכל שנה. אף אחד לא תיאר לעצמו שהבן או החבר או השכן, או האח שיצאו למסיבה בליל שישי יקלעו לסכנת חיים.

היה זה ברור. החבר'ה שיצאו, יחזרו לפרק את הסוכה כי זה מה שקורה בצאת חג הסוכות. אך משפחות רבות לא זכו לחוות את פירוק הסוכה כהלכתה כפי שהיה בשנים הקודמות. יש שאיבדו את היקירים שלהם בדיוק באותו הבוקר הארור ב-7.10 לפני שנה.

ואלו הם שמותיהם: יצחק לוי ז"ל, עמית יצחק דוד ז"ל, הלוחם יוסף מלאכי גדליה ז"ל, עופר עודי ז"ל, יהודה בכר ז"ל, הלוחם דניאל קסטיאל ז"ל, בנימין מאיר ארלי ז"ל, רס"ר מיל אלישע לווינשטיין, סרן מיל ליאור סיון ז"ל , סמ"ר בירהנו קאסיה, רס"ל מיל גבריאל בלום, סרן במיל רותם יוסף לוי, סמל יונתן אהרן גרינבלט, סמל אליהו משה צימבליסט, רס"ל במיל שמעון אסולין, סמל אליהו משה צימליסט, חנן עמר ז"ל, ליאל ג'רפי ז"ל, סג"מ יונתן גוטין ז"ל, הלוחם איתי שלמה מורנו ז"ל, סגן סהר טל ז"ל, , הראל עידו קסלסי ז"ל, סמ"ר אלעד מיכאל ששון ז"ל, סגן רועי נהרי ז"ל, סגן דקל סויסה ז"ל, סגן תומר שהם ז"ל ושני-ניקול לוק ז"ל.

השבוע ציינו שנה לאסון ולטבח הנוראי שקרה בדרום הארץ ובפסטיבל הנובה כאשר מחבלי החמאס חדרו רגלית למדינת ישראל והחלו לטבוח בעזרת נשק חם, רימונים ו-RPG  באזרחים שרובם היו לא חמושים. אחד אחרי השני. הם השתמשו בטקטיקה צבאית, התחפשו לחיילים ודיברו עברית. כך ניסו לגרום למבלים לסמוך עליהם, לירות ולהתעלל בהם. כמו במטווח ציפורים. חלק מהצעירים ומתושבי העוטף נחטפו, ו-101 עדיין חטופים ונמצאים בעזה כבר שנה יותר מידי. אחד מהם הוא אליה כהן, תושב צור הדסה שכולנו מתפללים לחזרתו בריא ושלם.

זיו עבוד, זוגתו של אליה שניצלה שיתפה מה נותן לה כוח, "אני כבר לא נשענת על שום דבר אחר מאשר על האמונה. אני אומרת לעצמי שאם לכל כך הרבה אנשים הייתה מעין שותפות גורל בדבר הזה, כמו שעמית וקארין נרצחו ביחד, או חברים שלנו שהם תאומים שנרצחו ביחד, חברים אחרים שהם אחים שנרצחו ביחד – אז אני אומרת, חייבת להיות גם לנו שותפות גורל. אם אני שרדתי, אנחנו נשרוד ביחד. זה הדבר היחידי שמחזיק אותי".

בציון השנה מתחם הנובה שבדרום הפך לאנדרטה עצומה ובה יש אנדרטאות לכל נרצח והרוג. וביום שני האחרון, בציון השנה, הגיעו כל משפחות הנרצחים וההורגים למתחם, ובשעה שזרחה השמש בפסטיבל הנובה, בדיוק ברגע התקיפה, נשמעה הצפירה. בשעה 6:29 בבוקר. המשפחות מררו בבכי, הסתכלו אחת על השנייה, והכאב והעצב הורגש מאוד. כל אחד התייחד עם אהוביו, ואז נשמע הטרנס האחרון שנשמע בפסטיבל בדיוק לפני שנה. הטרנס האחרון שכולם רקדו ברגעיהם האחרונים.

שנה שחנן לא איתנו

חנן עמר ז"ל, נסע יחד עם חברו הטוב עופר עודי לפסטיבל "נובה" שהתקיים בקיבוץ רעים, וכמו כולם הוא ניסה לברוח ולהסתתר מהמחבלים במיגונית, ולבסוף נרצח יחד עם חברו הטוב – עופר עודי. בן 38 בהירצחו. חנן הי"ד נולד במושב מחסיה, בן למשפחה מאוד מוכרת במושב. חנן ז"ל היה ספר מוכשר ומגיל מאוד צעיר סיפר את חבריו, את משפחתו ועבד כספר במספרה מאוד מוכרת באשקלון. הוא הותיר אחריו משפחה גדולה, חברים, אישה ושלושה ילדים, אבישג בת 13, נועם בן 11 ואיתן בן חמש וחצי.

"הוא היה ילד טוב", מילותיה של יולנדה, אימו בריאיון שקיימנו עמה לפני שנה. "הוא אהב את כולם, במיוחד את הילדים שלו. אף פעם לא אכזב אותי או התחצף אליי. היה איש משפחה, עם חיוך על השפתיים וכובש לבבות. היה איש שיחה, אוהב ומלא בחסד", יולנדה ממשיכה. "אפילו במותו ניסה לעזור לאחרים.

"תמיד היה אומר שהוא חיי למען ילדיו ואם צריך את העיניים שלו הוא ייתן להם. חנן היה ילד טוב, מיוחד ואהוב. זכינו בילד הזה ל-38 שנה, האובדן של חנן שבר אותנו שוב, אחרי שאיבדנו את הנכד שלנו. עכשיו אנחנו חווים אובדן שוב של הילד שלנו היקר. האבל הוא אבל גדול לכל עם ישראל, אנחנו לא לבד אני רואה את הכאב של כל עם ישראל. ומשתתפת בצער כל המשפחות".

"הוא היה ילד טוב", מילותיה של יולנדה, אימו בריאיון שקיימנו עמה לפני שנה. "הוא אהב את כולם, במיוחד את הילדים שלו. אף פעם לא אכזב אותי או התחצף אליי. היה איש משפחה, עם חיוך על השפתיים וכובש לבבות. היה איש שיחה, אוהב ומלא בחסד", יולנדה ממשיכה. "אפילו במותו ניסה לעזור לאחרים"

שנה בלי החיוך של עופר עודי

עופר ז"ל מיישוב צלפון, בילה יחד עם חברו חנן עמר ז"ל בפסטיבל "נובה" שברעים ונרצח על ידי מחבלי ארגון הטרור חמאס במיגונית. עופר וחנן ז"ל היו חברים טובים, והתקווה הגדולה שהשניים יחזרו בחיים. אך מאז התופת בשבת, הקשר נותק עימם והוא חולץ כשהוא ללא רוח חיים.

שנה בלי השמחה של עמית יצחק דוד

עמית יצחק דוד, בן 24 תושב בית שמש נסע בליל שישי לפסטיבל "נובה" שברעים לחגוג את החיים עם חבריו. עד שעות הבוקר הוא רקד, חייך ושמח ואז נשמעו אזעקות ושריקות של יריות. עמית והחברים עלו לרכב וניסו להימלט, אך פציעה אחת קשה של כדור –  הכריעה את גורלו. "עמית היה ילד רגיש, חייכן ושמח", סיפרה אימו לימור. "אדם אופטימי שמוכיר את הטוב וחוגג אותו בכל הזדמנות. היה בן אדם משפחתי, מאוד אהב את כל המשפחה ויצר קשרים עמוקים עם כל אחד מבני המשפחה-מבני דודים ועד סבא וסבתא. עמית היה החבר הכי טוב שאפשר לבקש".

שנה ששני-ניקול לוק לא רוקדת

שני ז"ל בת 22 בהירצחה, נולדה במושב אדרת ובגיל שנתיים עברה עם משפחתה ליישוב שריגים. היא הייתה בת לאם ריקי, ילידת גרמניה, ולאב ניסים, בנו של עמרם לוק ז"ל, ממייסדי העיר בית שמש וזה שכיהן כראש המועצה שלה במשך 12 שנים. לפניה נולדה אחותה הבכורה עדי (25), אחריה נולדו האחים עמית (20) ואור (14).

ב-7 לאוקטובר היא נסעה לפסטיבל נובה, יחד עם בן זוגה אוריון וחבריה הטובים, כדי לרקוד ולשמוח, כמו שהיא תמיד אהבה. אך בבוקר, כשהשמש עלתה, במקום אהבה וטוב, התחילו אזעקות והודיעו על הפסקת הפסטיבל. בסביבות השעה 6:45 צלצלה למשפחתה, והסבירה שיש אזעקות. "היא נשמעה לחוצה, סיפרה רותי דודתה. "אמרה שצריך למצוא מחסה בשטח פתוח ואז היא ואוריון בן זוגה, יעלו לרכב ויחזרו לדירה בתל אביב". בשיחת הטלפון האחרונה שלה למשפחתה, היא לא דיברה על מחבלים או על יריות, אלא רק על אזעקות של צבע אדום. תוך שניות המצב הסלים, והתחיל טבח מצד מחבלי החמאס. ואז התחילו להפיץ סרטונים ותמונות, בהם רואים את שני ז"ל מוטלת על טנדר, כשגופה שמוט וללא יכולת תגובה.

שני נולדה כילדת חופש, זו שתמיד אהבה לצחוק, לרקוד ולשמח את כולם. אופייה היה מיוחד – היא עשתה הכל אחרת, סירבה בעקשנות ללכת בתלם ויצרה לעצמה חיים מלאים באמנות, צחוק וחופש ללא גבולות. "מגיל מאוד צעיר היא נמשכה לתחומי האמנות", סיפרה דודתה, רותי לוק בשם המשפחה. "כבר אז היא לימדה את עצמה לתפור ולעצב את בגדיה ומעבר לכך, היא עסקה בציור ובפיסול. ובשנים האחרונות למדה עיצוב גרפי ועסקה בקעקוע אומנותי. היה לה כישרון".

"שני נולדה כילדת חופש, זו שתמיד אהבה לצחוק, לרקוד ולשמח את כולם. אופייה היה מיוחד – היא עשתה הכל אחרת, סירבה בעקשנות ללכת בתלם ויצרה לעצמה חיים מלאים באמנות, צחוק וחופש ללא גבולות. "מגיל מאוד צעיר היא נמשכה לתחומי האמנות"

שנה שיהודה בכר לא התפלל

יהודה בכר, תושב ביתר עלית נסע ביום שבת לפסטיבל "נובה" שברעים. אחרי חדירת מחבלים לפסטיבל, יהודה ז"ל ניסה להסתתר ולברוח, אך בסופו של דבר נרצח. בן 24 במותו. "יהודה היה עם לב פתוח, נפש עדינה ועיניים שמבקשות את היפה בכל אדם", סיפר חבריו.

גופתו של יהודה ז"ל אותרה שישה ימים אחרי שנרצח. בסרטון שעלה לרשתות החברתיות יהודה ז"ל שר ברכה אותה נהוג להגיד בתפילת שחרית, "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד לטלה ממני". הברכה מודה על החיים שאלוהים נתן לו ועל כך שיום אחד, הם עתידים להילקח. ברוך דיין האמת.

"בסרטון שעלה יהודה בכר ז"ל לרשתות החברתיות שר ברכה אותה נהוג להגיד בתפילת שחרית, /אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד לטלה ממני/. הברכה מודה על החיים שאלוהים נתן לו ועל כך שיום אחד, הם עתידים להילקח"

שנה שיצחק לוי לא פורח

יצחק לוי מרמת בית שמש ד'3 נרצח בטבח בדרום ונטמן לצד חברו יהודה בכר ז"ל. משפחתו של יצחק ז"ל עלו מצרפת לפני 30 שנה ונמנים עם חסידות ברסלב, למעלה מאלף איש ליוו אותו בדרכו האחרונה, רבים מהם חסידי ברסלב תלמידי רבי ישראל אודסר זצ"ל. חסידי ברסלב ליוו את המיטה בשירה של 'נ נח נחמ נחמן מאומן' לקבורה.

שנה שליאל ג'רפי חסר

ליאל ג'רפי בן 18 ממושב אשתאול, נרצח בפסטיבל הדמים בקיבוץ רעים יחד עם שנהב (26) ושהם יעקב (28) דודותיו. שהם עבדה בכניסה למסיבה יחד עם אחותה בת ה- 26, שני יעקב, ואחיינה ליאל ג'רפי בן ה-18 ממושב אשתאול. "כשהתחיל המטח הראשון הם שלחו הודעה שהם רצים למיגונית עד שייגמר המטח. לאט לאט התחלנו להבין את גודל העניין בפרסומים ואז כבר הם לא היו זמינים. אנחנו חשבנו שאין קליטה, ולא הבנו את גודל האירוע", סיפר בן משפחה, "חשבנו לתומנו – יש מטח טילים, יש כיפת ברזל, יש רגיעה והם יעלו לאוטו ויחזרו הביתה כי המסיבה תיפסק בעקבות הירי. "אחרי שעה התחלנו לקבל סרטונים ולהבין שהמצב רק מחמיר. ניסינו ליצור קשר עם ליאל, והם לא היו זמינים. כל המשפחה התגייסה. לצערנו זה נגמר באסון".

שנה שיונתן גוטין לא משחק

"השארת בור כל כך עמוק", כתבו בני משפחתו, "הלב לא עומד בגודל האובדן והכאב. תשלח לנו כוחות לעבור את הסיוט הזה".

סג"מ יונתן גוטין ז"ל תושב בית שמש לשעבר, היה ביחידה רב ממדית ונהרג בפעילות מבצעית בעוטף עזה. יונתן היה תושב בית שמש לשעבר, ספורטאי מצטיין וחבר נבחרת ישראל בג׳ודו.

שנה שיוסף מלאכי גדליה לא איתנו

לוחם מגלן יוסף מלאכי גדליה ז"ל, שירת בחטיבת הקומנדו ונפל בלחימה ביום ראשון 8.10 כשהוא בן 22 בנופלו. יוסף ז"ל היה חלק מקהילת הפריזבי, היה שחקן מוכשר ואהוב, ואין אחד שלא זוכר את יכולותיו הפיזיות והנפשיות שהפגין.

אשר אחיו הצעיר אמר עליו, "הייתי אחיך הגדול, המורה שלך, המדריך והמאמן שלך, אתה החבר הכי טוב שלי ושל אחיך צ׳רלי. בסוף אני לא הגעתי לקרסולי רגלך. כל המצוות שהתקשיתי בהם אתה קיימת! ציצית, קבעת עיתים לתורה ולא התבטלת ממנה! אהבת לרעך כמוך. איך תמיד הגדלת ראש, לקחת אחריות, עשית גם את העבודה השחורה, בלי להסס ובלי לחפש את אור הזרקורים. איך אני ממשיך מפה?" שאל בכאב.

"אחי! נכנסת קדוש ויצאת קדוש. רגעים לפני שנהרגת בחילופי אש, הספקת לפנות פצוע בכפר עזה ולתת לו טיפול מידי ברכב הפינוי ולהביא אותו למקום מבטחים לפני החזרה פנימה להמשך לחימה וחיסול מחבלים ופינוי פצועים. יוסף, יש שכר לפעולתך, ושבו בנים לגבולם! כמה כיבדת את הוריך, איך אהבת לשמוע את דברי התורה המורכבים והארוכים של אביך, ולדבר איתו על הסוגיות בגמרא שלמדת. המח לא תופס הלב לא מסוגל להכיל והדמעות לא. רק מי שהכיר אותך יודע על מה אני בכלל מדבר, אתה צדיק, טהור, נהרגת תוך כדי לחימה וחירוף נפש להצלת נפשות בעם ישראל תוך כדי טבח זקנים נשים וטף.

שנה שאורו של סהר טל כבוי

סגן סהר טל ז"ל מקיבוץ צרעה נהרג בפעילות ליד עזה. סהר היה קצין מודיעין המידע בגדוד 77 שבחטיבה, בן 20 בנופלו.

"סהר ז"ל בלט בחריפותו ובתבונתו", כתבה המחנכת שלו לחטיבה. "הוא ניחן בידע עולם רחב ותמיד שאף ללמוד ולפעול מתוך עניין ומשמעות. נער בוגר ובעל מחשבה עמוקה, אשר ניחן בערכיו ובמוסריותו. הייתה בסהר עוצמה פנימית והוא נהג ללכת עם עקרונותיו עד הסוף וללא פשרות. ענווה ויושרה אפיינו את הליכותיו והחיפוש אחר פשר ואמת היוו ערכים חשובים בחייו.

"סהר, התאפיין בטוב לב וברצון לתת מעצמו ולתרום. הוא הדריך את הנוער בקיבוצו והיווה עבור חניכיו דוגמא ומופת למעורבות חברתית בקהילה, לאהבת האדם והארץ. סהר היה אהוב על חבריו לכיתה ולשכבה ותמיד גילה רגישות לסובב. נזכור תמיד את החיוך הנבוך, את אורו המיוחד ואת אישיותו מעוררת ההשראה".

שנה של געגוע לדניאל קסטיאל

דניאל ז"ל שירת ביחידת מגן גיבור, ונקלע בהיתקלות מחבלים בזיקים והיה הראשון יחד עם חברו הטוב איתי מורנו, שקפצו לחזית ללא היסוס. הוא הציל 7 חיילים והצליח להרוג מספר מחבלים לפני שנהרג. משפחתו סיפרה, "מאז שהיית בגן ראו בך את הרצון להיות ראשון בכל דבר. בכושר, בכדורגל, בלעזור לזולת, בלכבד הורים ומורים. עברת את כל הגיבושים של היחידות המיוחדות, בחרת במגלן, קפצת על המחבלים בזיקים כאריה, כך העידו מפקדיך, והצלת את החברים והתושבים בזיקים בחתירה למגע יחד עם חברך הטוב איתי מורנו ז"ל.  אנחנו יודעים ועם ישראל יודע מאיזה חומר קורצת, זכינו להכיר אותך, כל דבר שעשית היה לשם שמיים. מלח הארץ הייתם, גיבורים, כך תישארו בלב עם ישראל לנצח".

דניאל ז"ל התגורר בבית שמש ושירת כלוחם יחד עם איתי מורנו. לפי משפחתו וחבריו הם גדלו יחד, התחנכו יחד והתגייסו יחד. הם עשו הכל יחד. "בחייהם ובמותם לא נפרדו", אמרו.

משפחתו: "מאז שהיית בגן ראו בך את הרצון להיות ראשון בכל דבר. בכושר, בכדורגל, בלעזור לזולת, בלכבד הורים ומורים. עברת את כל הגיבושים של היחידות המיוחדות, בחרת במגלן, קפצת על המחבלים בזיקים כאריה, כך העידו מפקדיך, והצלת את החברים והתושבים בזיקים בחתירה למגע יחד עם חברך הטוב איתי מורנו ז"ל.  אנחנו יודעים ועם ישראל יודע מאיזה חומר קורצת"

שנה בלי הלוחם איתי שלמה מורנו

איתי מורנו, תושב אדרת שירת כלוחם מילואים בחטיבת קומנדו של מגלן בדרגת רב סמל, בן אחיו של עמנואל מורנו, נפל בקרב מול מחבלים בזיקים יחד עם חברו הטוב דניאל קסטיאל ז"ל. בן 24 במותו.

איתי ז"ל נפל 17 שנים אחרי מות דודו שנחשב לאחד הלוחמים הנועזים שידעה המדינה, קצין סיירת מטכ"ל סגן אלוף עמנואל מורנו. איתי, לוחם הקומנדו, נפל ביום רביעי ה-11 באוקטובר 2023.

שנה בלי הראל עידו קסלסי

הלוחם עידו ז"ל מקיבוץ הראל, שירות ביחידת מגלן בחטיבת הקומנדו נהרג בהיתקלות עם מחבלים בזיקים. בן 23 בנפילתו. חברת הקיבוץ כתבה לזכרו, "מותו של עידו כואב, הפלוגה של עידו החליפה את פלוגתו של אורי אחיו הקטן, ובהחלפת המשמרות שני האחים הספיקו לנופף לשלום אחד לשני. זו הייתה הפעם האחרונה שהם נפגשו. עידו נפצע אנוש, כשמחבלים בני בליעל חיכו לחיילים במיגונית, אליה רצו תחת מטח. הרופאים נלחמו על חייו לילה שלם, אך בסופו נאלצו לקבוע את מותו".

שנה בלי השמחה של אלעד מיכאל ששון

סמ״ר אלעד מיכאל ששון, ממוצא עילית, לוחם ביחידת אגוז, בן 21 בנופלו. ירון שטרית, שכן וחבר המשפחה סיפר "אלעד היה חמד של ילד, ילד משכמו ומעלה ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה. בחור מדהים עם שמחת חיים. שיחק כדורסל בהפועל ירושלים ועמד להיכנס לשירות קבע".

שנה בלי הגיבור רועי נהרי

סגן רועי נהרי בן 23 מהצנחנים, נהרג במלחמה בעת לחימה קשה בכפר עזה, הציל במותו חמישה ישראלים אחרים לאחר שאיבריו נתרמו.

וכך כתבה אמו של רועי, איריס: "רועי בן 23 היה קצין בגדוד 202 צנחנים. הוא נהרג בחילוץ ובהגנה על כפר עזה. רועי היה קצין מוערך, יפה תואר ואמיץ בכל רמ"ח איבריו. רועי גדל במושב אורה. בן למשפחה בת שש נפשות, בן לאימו איריס אביו רונן ואחיו בר, רותם ועומר. לרועי אח תאום ששירת איתו בחטיבת הצנחנים ועוד שני אחים צעירים.

"רועי למד בבית ספר בויאר, תלמיד מצטיין ואהוב על חבריו. הוא שיחק כדורסל. רועי רצה להתגייס לקרבי ולמרות פציעת ספורט התעקש, עבר ניתוח הליך שיקומי שנמשך שנה והתגייס לצנחנים. ידענו שרועי ירצה לתרום את איבריו כדי להציל אנשים אחרים. למרות הקושי העצום בקבלת ההחלטה, קיבלנו את ההחלטה לתרום ולהציל חיי אחרים. רועי היה בן אהוב ועמוד תווך במשפחתו".

שנה ללא ערכיו של דקל סויסה

סרן דקל סויסה ז״ל, תושב מושב בר גיורא בן למשה וכילה, מ״מ בגדוד 13 של גולני, נפל בגיל 23 בהיתקלות עם מחבלים במלחמה. דקל ז"ל הגן על חייליו והרג עשרות מחבלים בקרב על המולדת. דקל היה בחור ערכי ומעורר השראה, למד בפנימייה הצבאית בחיפה, לקח חלק בשנת השירות של הסוכנות היהודית באטלנטה והמשיך אחריה למכינת עלי. דקל סיים מסלול והיה לוחם במגלן ולאחר סיום קורס הקצינים עבר לפקד בחטיבת גולני.

שנה בלי הלב של תומר שהם

תומר ז"ל מהיישוב שריגים הוא בנה של ד"ר מיכל שוהם, רופאת המשפחה בקופת החולים "כללית" במשלט. תומר ז"ל היה מפקד מחלקה בסיירת נח"ל, בן 23 בנופלו.

עשרות נשמות טובות ואהובות הקריבו את חייהם במלחמה הזו שהפכה ליום ציון, ליום זיכרון, ליום היסטורי שחקוק לכולנו במוח, בלב, בנשמה ובכל בית ובית במדינה. יום שיזכיר לנו את הצרחות, הזוועות, התמונות של ילדי החופש שרק רצו לרקוד וליהנות מיום שמחת תורה. האובדן קשה וגדול ויחד עם זאת, נזכור את מותם ונחייה למענם.  

תודה שהקרבתם את חייכם. וסליחה שלא הגנו עליכם.

יהי זכרכם ברוך.

ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא

אליה כהן, תושב צור הדסה עדיין חטוף וחלק מ-101 החטופים שנמצאים בעזה כבר שנה | יובל כהן אחותו כתבה ברשת "הפכת להיות דוד בפעם הראשונה. הרגע שחיכית לו הרבה זמן"

"הרבה חשבתי אם לכתוב, מה כבר יש לכתוב, מה כבר לא נאמר? בחיים לא חשבתי ששנה יכולה לעבור כל כך מהר ובו בזמן כל כך לאט", כתבה יובל אחותו. "השנה הזו לוותה בחיים שלנו סביב ציפייה מאוד גדולה – לחזרתו של אליה אח שלי האהוב והיקר מאוד ולתינוקת קטנה שהמתנו לה תקופה ארוכה. עם כל ההתרגשות והשמחה הגדולה, תמיד עמדה ציפייה, ציפייה שאליה יגיע ויזכה להיות חלק ברגע המרגש שהוא הופך להיות דוד בפעם הראשונה, לרגע שהוא חיכה לו כל כך ואפילו לא יודע שהוא מתממש. בימים האלו כל נקודת ציון, כל מאורע, כל חג, כל שבת זה רגע שלא רוצים להגיע אליו כל עוד הוא שם, כל עוד הוא לא זוכה להיות חלק מהאירוע, לא זוכה לשמחות, לרגעים העצובים, לצחוקים, לרגעים פשוטים שאנחנו פשוט רוצים שהוא יהיה חלק בהם. כל מאורע כזה מדגיש לנו את החיסרון, את הציפייה שלא מתממשת פעם אחר פעם. יש משהו בנקודות ציון האלו ששוברות אותנו עוד קצת ומאתגרות את האמונה והביטחון שלנו בחסדיו של ריבונו של עולם, להחזיק את הביטחון שהוא מנהל את העולם, גם כשאנחנו לא מבינים ואנחנו מאוד לא מבינים. גם עכשיו אחרי שנה – אשכרה שנה של כאב מפלח אנחנו מצפים. אנחנו לא מתייאשים. אנחנו מאמינים. שמה שעם ישראל עובר זה חלק מנצח. אנחנו עם של נצח. אנחנו חלק מתהליך של גאולה שמגיעה קמעא קמעא. ככה גם בתהליך של הציפייה להיריון, ללידה, לילד, הרגשתי תמיד שישועה קרבה לבוא והיא תגיע בע"ה. לא משנה כמה נעבור בדרך, שלפעמים מרגיש שאין אופק, שכלום לא קורה. קורה הרבה מעבר לעיניים שלנו בתכנון מדויק של ריבונו של עולם. משפט אחד שמחזק אותי במהלך התקופה הזו 'ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא' אין לנו זכות להתייאש ולהרים ידיים, לאף אחד מאיתנו אין. כל כך הרבה אנשים שנותנים את החיים שלהם פיזית ונפשית בשבילנו. אין לנו זכות".