אם הייתם שואלים את מיקי טמסוט (35), מה היא המשאלה הכי גדולה שלו, הוא יענה לכם מיד ובלי צל של ספק: עזרה לאנשים. זה התחיל בתרומה שלו למדינה בשירותו הצבאי, לאחר מכן המשיך בעשייה בשירות בתי הסוהר ובמהרה התגייס לאגף התנועה במשטרה. "הבנתי שההתגייסות שלי למערך מצילה חיים. רציתי לקחת אחריות, לסייע ולעזור לאנשים שנקלעים לתאונות דרכים, ואם יש לי את האופציה והאפשרות לתרום, אני אהיה שם", הסביר טמסוט. הרצון לעזור ולהציל חיים מתבטא לא רק בחייו המקצועיים אלא גם באישיים. רק לאחרונה הוא תרם לאימו האהובה כליה והציל את חייה ולאחר מכן, תרם מח עצם וסייע לאישה זרה לחלוטין לקום על הרגליים ולחיות חיים רגילים ובריאים. בשני המקרים הוא לא חשב יותר מידי. הצלת חיים הייתה לנגד עניו ואם המשמעות של כך היא לתת איבר או מח עצם מגופו – הוא יעשה את זה. השבוע שוחחנו עם טמסוט בארבע עיניים ורצינו לשמוע על המוטיבציה שמניעה אותו בכל פעם מחדש לתרום ולעזור לאחר, על ההקרבה האישית, על התחושות של אחרי והאם הוא יהיה מוכן לעשות את זה שוב?
טמסוט נולד והתחנך בבית שמש. נשוי לאורטל, ואב לשלושה בנים. מאז שהוא זוכר את עצמו הוא על מדים, אם בשירות הצבאי, בשב"ס והיום במשטרת ישראל. העשייה הציבורית מאז ומתמיד העסיקה אותו ויחד עם זאת, היה לו מין דחף פנימי לעזור ואנשים נוספים ובדרכים אחרות. "זה התחיל לפני כמה שנים", סיפר טמסוט, "אמא שלי הייתה חולה, היה לה אי ספיקת כליות. אני זוכר שקראו לנו לבית החולים והסבירו לנו שהמצב מתדרדר ושהיא נכנסת בקרוב לרשימת ההמתנה לקבלת תרומה. אם תהיה אחת כזו", נזכר בעצב, "אחיותיי ואני התחלנו לבדוק אופציות, איך יהיה אפשר לעזור לה ולא להגיע למצב שאנחנו מאבדים אותה. האופציה היחידה הייתה שאחד מבני המשפחה יתרום כליה. בהתחלה לא ידענו מי מאיתנו מתאים, אז התחלנו בתהליך בדיקות במשך שנה שלמה. אני ואחותי נבדקנו ראשונים, כי הבדיקות היו יקרות מאוד, ובסוף התהליך למזלי יצאתי מתאים", הסביר בנחישות, "באותו רגע היה לי ברור שאני אתרום לאמא שלי את הכליה. אמא שלי היא הדבר הכי יקר לי, היא נתנה לי את כל החיים שלה ואני לא אחזיר לה אם יש לי את האופציה? אין מבחינתי אפשרות כזו. היא גידלה אותי, נתנה לי את הכל ואני חושב שניתנה לי פה הזדמנות מדהימה לתת לה את החיים בחזרה".
"היה לי ברור שאני אתרום לאמא שלי את הכליה. אמא שלי היא הדבר הכי יקר לי, היא נתנה לי את כל החיים שלה ואני לא אחזיר לה אם יש לי את האופציה? אין מבחינתי אפשרות כזו. היא גידלה אותי, נתנה לי את הכל ואני חושב שניתנה לי פה הזדמנות מדהימה לתת לה את החיים בחזרה"
איך אמא הגיבה?
"בהתחלה היא הייתה הססנית ואמרה, 'מה פתאום. אין דבר כזה, אני לא רוצה שתפגע בעצמך'. כי בכל זאת היא ידעה שאכנס לניתוח ובכל ניתוח יש את הסיכונים שלו עכשיו ובעתיד. אבל אלו דברים שלא חשבתי עליהם באותו הרגע, רציתי לגרום לאמא שלי לחזור למצב שהיא הייתה בו לפני כן וזו לא הייתה שאלה מבחינתי".
מה היה המצב של אמא לפני הניתוח?
"לפני כן היו מאכלים שהיה אסור לה לאכול, היא בקושי הצליחה ללכת ולנשום כי הכליות השפיעו על כל המערכות שלה בגוף. אחרי הניתוח היא חזרה להיות היא, והיום היא לגמרי אישה חדשה".
איך עבר תהליך הניתוח?
"אחרי כל הבדיקות, נערכנו לניתוח. אני נכנסתי לראשון לחדר ניתוח, הרדימו אותי והוציאו את הכליה. לאחר מכן אמא שלי נכנסה ועברה תהליך דומה, רק של השתלה. אבא שלי היה מאוד לחוץ, כי בכל זאת שנינו נמצאים שם, מורדמים, בניתוח ואני יכול להבין אותו".
אתה.. לא פחדת?
"לא, שמתי את מבטחי על הרופאים שלנו, וזה הצליח. אני שמח".
"דגימת מח העצם שנתת נמצאה מתאימה"
שנים אחרי שתרם את הכליה לאימו, החלים, התגייס לשירותו הצבאי ונכנס לקורס במכללה לשוטרים, טמסוט קיבל שיחת טלפון מעמותת "עזר מציון", "הסבירו לי שנתתי תרומה בשנת 2005 ולאחר בדיקה, מצאו שאני מתאים", סיפר. "אני זוכר שהיא התחילה לשאול אותי שאלות, אם אני מוכן להיכנס לתהליך ואם יש לי זמן. הסברתי לה שאני צריך לבדוק עם הקצינים שלי במשטרה, כי בכל זאת הייתי בקורס ולא יכולתי לעזוב את הכל ולהתחיל את התהליך הארוך. יאמר לזכותם שהם ישר הסכימו לקחת חלק. הייתי בהלם מהתשובות שלהם, הם אמרו שהם איתי, שאם יש צורך שאשב בבית בזמן הזה, הם תומכים בי. ההירתמות שלהם לעניין הייתה מדהימה. אחר כך צלצלתי בחזרה לעמותה ואמרתי להם שאני מוכן לעשות את זה". טמסוט ידע שהתהליך ייקח ממנו המון זמן וישפיע לו על השגרה החדשה שהתחיל, אך זה לא מה שעצר אותו. התמיכה שקיבל חיזקה אותו וזה כל מה שהוא היה צריך. "אותה אישה שדיברה איתי בשיחה הטלפון אמרה לי שאני צריך להתחיל את התהליך היום. היא ביקשה שאגיע לעשות בדיקות וכמה שיותר מהר כי המצב של האישה אני הולך לתרום לה הוא קשה. היום אני יכול להגיד שזו אישה, אבל באותו הזמן בכלל לא ידעתי אם זו אישה, גבר או ילד. ידעתי שמדובר בחולה שצריך תרומה של מח עצם".
אחרי שנה וחצי טמסוט מקבל שיחת טלפון מהעמותה, "הם שאלו אותי אם אני מעוניין לפגוש את החולה שתרמתי לה מח עצם", אמר בהתרגשות, "הם אמרו שהאישה שרדה, החלימה ועברה את זה ושהם רוצים לעשות מפגש. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שמדובר באישה וברבקה"
טמסוט הגיע במהרה למקום שזימנו אותו. שם הם החלו לספר לו על התהליך. "עשיתי כמה בדיקות דם בסיסיות, שלחו אותן למעבדה ותוך שעה קיבלנו תשובה. אחר כך הם נתנו לי להזריק זריקות למשך שבוע. הם הציעו שיגיע אליי מתנדב להזריק לי, אבל אני החלטתי לעשות את זה ההזרקה בעצמי. זה לא היה כזה נורא, התחושה היא כמו בדיקת דם רגילה".
אחרי שעברת את כל התהליך, אתה יודע אם החולה ניצלה?
"היו כמה פעמים שהתקשרתי לשאול, אבל לא היו מוכנים לתת לי את המידע כי בכל זאת מדובר במידע חסוי".
אחרי שנה וחצי טמסוט מקבל שיחת טלפון מהעמותה, "הם שאלו אותי אם אני מעוניין לפגוש את החולה שתרמתי לה מח עצם", אמר בהתרגשות, "הם אמרו שהאישה שרדה, החלימה ועברה את זה ושהם רוצים לעשות מפגש. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שמדובר באישה וברבקה".
"אני מסתכל על זה שזכיתי לעזור לאנשים. לא בכסף אלא בדברים כאלה שהם מבחינתי רגילים. תחשבי שאני תרמתי דם ובן אדם יכול להמשיך לחיות עם הילדים והנכדים שלו בזכות זה. מבחינתי זה בסיסי. זה לא שלקחו לי את הרגליים ואני לא יכול להמשיך לתפקד, אני ממשיך וגם מצליח לעזור למישהו אחר"
מה גרם לך להסכים ומיד?
"סקרן אותי לדעת. תרמתי לפני שנה וחצי לבן אדם שידעתי שהוא חולה, רציתי לראות מה זה עושה לבן אדם, לראות אותו להרגיש – וואלה עשיתי משהו טוב. אני יכול לספר לך שאשתי הייתה לידי בזמן שקיבלתי את השיחה, והיה לנו ברור שאני אלך ביחד איתה".
איך היה המפגש?
"הגענו לעמותה בפתח תקווה, בהתחלה ההתרגשות הייתה מאוד קטנה כי אתה לא באמת מבין למה אתה הולך. כשנכנסתי לשם התחלתי להתרגש, ראיתי אישה, אבל לא ידעתי אם זו היא או לא. הכניסו אותי לאיזה חדר ושם ראיתי אותה. הסתכלתי עלייה, ראיתי אישה רגילה, הולכת, בריאה והכל בסדר. דיברנו, ראיתי את ההתרגשות מהצד שלה, ראיתי את הילדים שלה ואת השמחה שלהם. זה עשה לי המון".
איך אשתך הגיבה?
"היא כמעט התעלפה שם. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא רואה אותי תורם, גם במקרה של אמא שלי. היא אמרה לי שאני בן אדם מאוד מיוחד ועם הרבה מזל".
אורטל רעייתו של מיקי על המפגש המרגש: "זכינו לפגוש את רבקה לאחר המתנה, המפגש היה מרגש מאוד, מלווה בדמעות של שמחה, אושר והתרגשות עצומה מצד רבקה, ילדיה ובני משפחתה ומאיתנו כמובן. רבקה אמרה למיקי כי דמו זורם בדמה והוא הפך לחלק ממשפחתה. בסיומו של המפגש המיוחד, נפרדנו עם הבטחה שהקשר ימשך וישמר. זכינו להכיר משפחה מהממת ונפלאה".
"ההבדל בין תרומת דם רגילה לתרומת מח עצם היא הזמן. בתרומת דם יש צורך להיות במשך 3-4 שעות בבדיקות וזהו. עצם המחשבה שעוד כמה שנים יהיה אפשר לעזור לבן אדם ולתת לו את החיים במתנה וזה הזמן שאני אצטרך להשקיע זה שווה את זה"
איך התחושות?
"אני מסתכל על זה שזכיתי לעזור לאנשים. לא בכסף אלא בדברים כאלה שהם מבחינתי רגילים. היום יש תינוקות שנולדים עם כליה אחת וחיים עם זה. תחשבי שאני תרמתי דם ובן אדם יכול להמשיך לחיות עם הילדים והנכדים שלו בזכות זה. מבחינתי זה בסיסי. זה לא שלקחו לי את הרגליים ואני לא יכול להמשיך לתפקד, אני ממשיך וגם מצליח לעזור למישהו אחר. המפגש עם ריקי והפרסום ריגש אותי מאוד, לא ידעתי כמה אפקט זה יעשה. אני שמח שעשיתי את זה והצלחתי לעזור לה לחזור לשגרה הבריאה".
תוכל להסביר איך תהליך תרומת מח העצם עובד?
"כן, ההבדל בין תרומת דם רגילה לתרומת מח עצם היא הזמן. בתרומת דם יש צורך להיות במשך 3-4 שעות בבדיקות וזהו. עצם המחשבה שעוד כמה שנים יהיה אפשר לעזור לבן אדם ולתת לו את החיים במתנה וזה הזמן שאני אצטרך להשקיע זה שווה את זה".
מאיפה הרצון לעזור ולהציל חיים?
"גדלתי בחינוך של ההורים שלי, שהעזרה והנתינה הם חשובים. ככה חינכו וגידלו אותי וגם תמיד אמרו לי שהשמיים הם הגבול בכל דבר שארצה לעשות או לעזור".
