יום העבודה של דודו ברוך (40), תושב מגדל המים, היה אמור להיות רגיל ושגרתי. הוא נסע במסגרת עבודתו כנהג משלוחים להזמנה שקיבל ביישוב אלעד בשעות הערב, הגיע למקום, עשה בדיקות אחרונות לפני צאת המשלוח ותכנן לחזור לבית שמש לאישתו וילדיו. רק שאת הערב הזה, הוא לא יישכח לעולם: ביציאה מאלעד הוא ראה שני צעירים שחיפשו טרמפ. "ראיתי שני בחורים, בני 20-22 עוצרים טרמפים. שאלתי אותם לאן הם צריכים, הם אמרו ירושלים. הסברתי להם שאני נוסע לבית שמש, אמרו שזה בסדר, ושהם מחכים שעה לטרמפ ומבית שמש הם יסתדרו", סיפר ברוך השבוע למערכת "שוס הדרך" לראשונה. "לידי התיישב בחור אחד ומאחורה ישב בחור נוסף, גבוה, חזק ונראה מוצק מאוד. תוך כדי הנסיעה הבחור שישב מאחורה התחיל לדבר בטלפון עם בחורה", שיתף ברוך ואמר שהשיחה שהוא ביצע, קצת גרמה לו לחשוד בו, "הוא אמר משהו על זה שהוא מתכנן לדקור מישהו ולהרוג. הבנתי שמשהו לא תקין. חשבתי לעצמי שאולי כדאי שאני אוריד אותם בשלב מוקדם יותר מהרכב, כדי להימנע מסכנת חיים. יצאתי לכביש המהיר, החלטתי שאני מוריד אותם בלטרון. עצרתי בשוליים ואמרתי להם שאני נוסע לעבודה. שנזכרתי שיש לי משהו באזור. הבחור שישב לידי ירד מהרכב והבחור שישב מאחורי החליט שלא. ואז הוא אומר לי, בטון מאיים, 'אתה תיקח אותי לאן שאני רוצה שתיקח אותי, שמעת?'. אני מסתכל עליו, בחור חרדי, לבוש שחור ולבן ואני לא מעכל. אני מנסה להגיד לו שוב לרדת, והוא לא מוכן. לא הספקתי להסתובב אליו וקיבלתי בוקס לפנים", ברוך עצר לרגע את השיחה ונזכר באותם הרגעים הקשים ברכב, רגעים שהוא מעולם לא דמיין שיקרו לו. "מהר יצאתי מהרכב, חשבתי שהוא יברח מהאוטו. אבל לא, הוא לא יצא מהרכב. פתחתי את הדלת ונתתי לו שתי בירכיות לבטן. בזמן הזה הבחור השני הגיע מאחורי והבנתי שזה או אני או הוא. דחפתי אותו לכיוון היער בזמן. הבחור השני, החזק הגיע מאחוריי, והחל לדקור אותי בגב. מסתבר שהיה עליו סכין ואפילו לא ידעתי".
"תוך כדי הנסיעה הבחור שישב מאחורה התחיל לדבר בטלפון עם בחורה. הוא אמר משהו על זה שהוא מתכנן לדקור מישהו ולהרוג. הבנתי שמשהו לא תקין. חשבתי לעצמי שאולי כדאי שאני אוריד אותם בשלב מוקדם יותר מהרכב, כדי להימנע מסכנת חיים"
דוקר אותך? משום מקום?
"כן, הוא דקר אותי בגב. אני לא מאמין אבל ממשיך להתנהל בתוך המצב. הסתובבתי אליו אחרי הדקירה, הסתכלתי לו בעיניים, הוא לא מצמץ מפחד. הוא היה ממוקד, חד ויודע בדיוק מה הוא עושה. הרגשתי שהוא בא להרוג. זה מה שהרגשתי.
אחרי כמה שניות משהרגשתי את הדקירה, הסתובבתי והחזקתי לו את שתי הידיים ואני מרגיש גמור. הוא היה יותר חזק ממני. ראיתי אותו מסדר את הסכין באגרוף שלו ומוציא את השפיץ כדי לנסות שוב לדקור אותי", סיפר בחששות גדולים ברוך, "ראיתי שהוא לא מעוניין להתקפל אז ניתקתי את הידיים ממנו. חשבתי שאולי הדבר הכי נכון יהיה אם אדחוף אותו לכיוון אמצע הכביש, שיראו את המצב נהגים אחרים ויצילו אותי. אבל זה היה מאוד קשה, חשוב לציין שהבחור הצעיר היה אדם חזק מאוד, גבוה, עם מוטיבציה להרוג. חשבתי לעצמי שעם סוג הסכין שאיתה הוא מסתובב הוא יכול להרוג אותי אם הוא רק דוקר אותי בצוואר. לא וויתרתי, כדי שאשתחרר מאחיזת הידיים שלו, הורדתי את הראש לכיוון הבן שלו ודחף אותו. אחר כך הרמתי את הרגל שלו והוא נפל על הרצפה. ואז נכנסתי לעמוק. התחלתי לתת לו בוקסים אחד אחרי השני. אני לא זוכר כמה זמן זה לקח, אני רק זוכר שרציתי לברוח משם וזו הייתה הדרך היחידה. אחרי שהרגשתי שאני יכולה לברוח, ישר סגרתי את הדלת האחורית, נכנסתי לרכב ונסעתי חזרה לבית שמש".
"יצאתי לכביש המהיר, החלטתי שאני מוריד אותם בלטרון. עצרתי בשוליים ואמרתי להם שאני נוסע לעבודה. שנזכרתי שיש לי משהו באזור. הבחור שישב לידי ירד מהרכב והבחור שישב מאחורי החליט שלא. ואז הוא אומר לי, בטון מאיים, 'אתה תיקח אותי לאן שאני רוצה שתיקח אותי, שמעת?'"
מה קרה אחרי?
"נסעתי מהר לכיוון הבית במגדל המים. לא הייתי עם הנייד שלי, הבחור החזק לקח לי אותו בזמן הנסיעה והעביר איתו שירים ברכב. אז לא יכולתי ליצור קשר עם אישתי והיא כבר ממש דאגה. בדרך בנסיעה כשהגעתי למסילת ציון, הבנתי שהחולצה שלי קרועה וגם שקיבלתי דקירה בגב. ברגע הזה גם הבנתי שהטלפון לא אצלי, ושאני חייב להרגיע את אישתי. היא בזמן הזה מרוב דאגה, הרימה טלפונים לכולם, וגייסה אותם לבדוק מה קורה איתי. זה לא שגרתי שאני לא זמין לה בנייד, היא חיפשה אותי הרבה מאוד זמן.
"אני מסתכל עליו, בחור חרדי, לבוש שחור ולבן ואני לא מעכל. אני מנסה להגיד לו שוב לרדת, והוא לא מוכן. לא הספקתי להסתובב אליו וקיבלתי בוקס לפנים. מהר יצאתי מהרכב, פתחתי את הדלת ונתתי לו שתי בירכיות לבטן. בזמן הזה הבחור השני הגיע מאחורי והבנתי שזה או אני או הוא. דחפתי אותו לכיוון היער בזמן. הבחור השני, החזק הגיע מאחוריי, והחל לדקור אותי בגב. מסתבר שהיה עליו סכין ואפילו לא ידעתי"
"אחרי מסילת ציון נסעתי לתחנת המשטרה, זו הייתה כבר שעת לילה מאוחרת. שם דיווחתי על מה שקרה והם התחילו לחקור אותי. תוך כדי שאני מספר להם מה היה, אני מבין שכל מה שקרה לקח 5 דקות בערך, למרות שהיה נדמה לי שזה לקח 20 דקות. הכל היה נראה כמו נצח. מפחיד ולא צפוי. אחרי הגשת התלונה חזרתי הביתה, אישתי ראתה אותי והייתה פשוט בשוק. זה היה ארבע לפנות בוקר, וכשהיא ראתה את החולצה הקרועה והדקירה היא הייתה בהלם.
"למחרת בבוקר נסעתי לשטוף את האוטו, ניסיתי להתנהג כרגיל. היו סימנים של דם על הרכב. כנראה שהצלחתי לפגוע בו במהלך העימות תוך כדי ולגרום לזליגת דם. אני באמת לא זוכר, זה היה כל כך מהר, שלא הבנתי מה קורה".
מה אישתך אמרה?
"בחיים היא לא בכתה ככה. היא אמרה שזו זכות של סבא שלי שהיה צדיק, בזכות הטוב שלך זה מה שהציל אותך. אני מאמין שלכל אחד יש את המלאך ששומר עליו, פה היה באמת מלאך ששמר עליי. אני תמיד חושב על הבחור ההוא, ששקל 120 קילו. איך הצלחתי להעיף אותו לתוך המעקה בטיחות? הוא יכל באותה המדינה לגבור עליי. זו סיטואציה לגמרי הפוכה ממה שהיא הייתה צריכה אמורה להיות. אם מישהו היה מביים את הסרט הזה – הסרט לא היה אמור להיגמר בצורה כזו".
אם לא היית מגיב, איך לדעתך זה היה מסתיים?
"אני חושב שהייתי גומר בבית החולים עם כמה דקירות והיו גונבים את האוטו. הבחור שהתחיל את הקטטה הוא לא היה במטרה לריב, אלא במטרה להרוג. היה לו משהו בעיניים, כמו איזה נמר שרוצה טרף. אני חושב שהוא היה על משהו, הוא היה מלא ביטחון. היה קשה לכופף אותו, הגוף שלו היה חזק, כלום לא התקפל אצלו. זה לקח זמן. קרה לי נס בוודאות".
היה במטרה להרוג:
"אני חושב שהייתי גומר בבית החולים עם כמה דקירות והיו גונבים את האוטו אם לא הייתי מגיב. הבחור שהתחיל את הקטטה הוא לא היה במטרה לריב, אלא במטרה להרוג. היה לו משהו בעיניים, כמו איזה נמר שרוצה טרף"
נשמע כמו טראומה רצינית?
"בטח. תחשבי שאת בסך הכל לקחת שני צעירים טרמפ, ובדרך הם פשוט תוקפים אותך, מאיימים עלייך ואפילו דוקרים אותך. לא ידעתי אם הם רוצים לשדוד או לרצוח אותי. רק רציתי שזה יעבור".
תפסו אותם?
"בהתחלה חשבתי שכן אבל אז הבנתי מהחוקר שהם עוד עובדים על התיק. מעבר לזה הם לא יכלו להגיד לי ושהם יעדכנו אותי. כרגע לדעתי הם מסתובבים חופשי".
איך אתה עם זה שהם חופשיים? אתה לא חושש לפגוש אותם שוב?
"ההפך. אני רוצה לפגוש את הבחור הזה, יש לי כעס עליו. אפילו שלום אני לא אגיד לו. אני ישר אתפרץ עליו. לא עושים דברים כאלה, באתי לעשות לך טובה, זה באמת סכין בגב, למה עשית את זה? מילא היה אומר לי שהוא צריך כסף או משהו, אבל לא הייתה שום סיבה. מהרגע שהוא לא רצה לצאת מהרכב, התחיל כל הבלגן.
מה מצב הדקירה? טופלת?
"זו דקירה שטחית ולא עמוקה. זו יותר שריטה ובלי תפרים. אוטוטו זה נעלם".
יש משהו שמלווה אותך ביומיום מאז אותו הערב?
"בטח, אני פוחד. מאז לא לקחתי טרמפיסטים יותר ואני גם לא מתכנן או חושב על זה. שבוע עבר מאז שזה קרה ואני בוחן את כולם, את כל מי שאני פוגש ואפילו את העובדים שלי. אני כבר לא מאמין באף אחד. אפילו את ארגז הכלים שלי אני מעלה לדירה רק כדי למנוע תקיפה מצידם. הדבר הזה לא פשוט בשבילי, ואני מאמין שייקח לי זמן להשתחרר מזה".
ברוך משתף על עוד משהו שמטריד אותו. במהלך הנסיעה הבחור שישב מאחורה, דיבר עם בחורה אחרת, כנראה תושבת ירושלים. לפי השיחה שהוא שמע, כך הוא מספר, הבחור החזק איים עלייה שיהרוג אותה וכי הם נסעו לירושלים כנראה כדי לפגוש אותה. "אחרי שהוא ניסה להשיג אותה כמה פעמים, היא הפסיקה לענות לו. ואז הוא פשוט איבד את זה", סיפר ברוך, "התחיל לקלל, לאיים, לדבר מילים כמו: 'אני אבתר אותה', 'אני ארצח אותה'. תשמעי מלחיץ מאוד לשמוע את זה מבן אדם שהעליתי לרכב רק לצורך טרמפ".
קצת מפתיע שחרדים התנהגו ככה.
"אחרי שקרה המקרה, התחלתי לדבר על זה עם אנשים ואז גיליתי את המושג השבבניקים. מסתבר, שבתוך הקהילה החרדית יש נוער שוליים. הם נראים כמו חרדים, אבל לא מתנהגים ככה. הם מעשנים סמים, יוצאים עם בחורות ועושים הכל".
תגובת המשטרה: "אנו רואים בחומרה כל אירוע אלימות מכל סוג שהיא. בהתאם, מיד עם קבלת התלונה במשטרה הטיפול הועבר לתחנת מטה יהודה במג"ב ירושלים ונפתחה חקירה במסגרתה בוצעו כלל הפעולות הנדרשות במטרה להגיע לחקר האמת. החקירה הסתיימה רק לאחר שבוצעו ניסיונות רבים לאתר חשודים במעשה, אך ללא הועיל. ככל שיתקבל במשטרה מידע נוסף הוא יבחן וייבדק בהתאם".
