אסתר כהן ז"ל או בכינויה "תיתי" הייתה אשת חסד גדולה. רבים מהתושבים הוותיקים שגדלו לצידה זוכרים בה את הטוב, היא הייתה מעמידה סירים, מחלקת אוכל באהבה לכל אחד שנזקק והבית שלה היה פתוח תמיד. הסובבים לה מתארים אותה כאישה חמה, לבבית שדאגה לכל מי שנזקק, גם כשהיא עצמה הייתה זקוקה לתמיכה כשביתה ובעלה הלכו לעולמם, לעולם לא הותירה את התושבים שהזדקקו לסיוע לבד. "אישה של בית", כך תיארו אותה ילדיה. "היה לה מפעל אירוח חם ולבבי ומלא בנתינה ענקית", הוסיפו. האוכל שהכינה חיבר בינה לבין כולם, היו שקראו לה "אמא" למרות שלא הייתה אימם הביולוגית והאהבה אלייה רק התעצמה. כהן ז"ל, הלכה לעולם שכולו טוב לאחרונה, כמעט חודש אחרי שחגגה את יום הולדתה ה-71. המוות שלה הפתיע את בני משפחתה – ביום חמישי ב-3.6 היא חצתה את הכביש בדרכה להילולא אצל בנה שי, קיבלה דום לב והתמוטטה. הטלפון שקיבלו ילדיה הפתיע אותם נורא, "כוחות ההצלה עשו כמה ניסיונות החייאה והבינו כבר בדקות הראשונות, שלא נותר אלא לקבוע את מותה", הסביר אלירן כהן (36) בנה. "הם המשיכו להחיות אותה כמה וכמה פעמים. אבל זה כבר היה מאוחר", אמר בעצב.
"אמא הייתה מצחיקה, אהובה ומה שתמיד הלך לפנייה היה היותה אישה, רעיה ואמא טובה. כל הנכדים אהבו אותה וגם ילדים שלא היו שלה אהבו להיות לצידה. תמיד היה לה כיף להיות בחברתנו ואנחנו שמחנו שעשינו לה כל כך הרבה נחת ושמחה"
איך הייתה אמא באישיותה?
"אמא הייתה מצחיקה, אהובה ומה שתמיד הלך לפנייה היה היותה אישה, רעיה ואמא טובה. כל הנכדים אהבו אותה וגם ילדים שלא היו שלה אהבו להיות לצידה. תמיד היה לה כיף להיות בחברתנו ואנחנו שמחנו שעשינו לה כל כך הרבה נחת ושמחה. הלב הענק שלה ייזכר שנים קדימה, הייתה לה פתיחות ומודרניות שאין כמעט לבני דורה, היא קיבלה כל אדם כפי שהוא, גם אותי אחרי שהתגרשתי ויצאתי מהארון", סיפר אלירן. "היא הייתה הגב שלי, הגנה עליי ונתנה לי להרגיש טוב עם דרך החיים שבחרתי בה".
מתי הייתה הפעם האחרונה שנפגשתם?
"הפעם האחרונה שראיתי אותה, הייתה באותו יום שחצתה את הכביש, בסביבות 14:30 בצהריים. אני זוכר שהיא שכבה במיטה וראתה טלוויזיה. היא ביקשה ממנה לסדר לה את הכרית מתחת לראש כדי שיהיה לה נוח ונפרדנו. הייתי צריך לצאת לעבודה. בשעות הערב קיבלתי את השיחה הנוראה, וביקשו ממני להגיע דחוף. כבר בדרך הרגשתי מה תהיה התוצאה שאגיע", סיפר אלירן.
"הלב הענק שלה ייזכר שנים קדימה, הייתה לה פתיחות ומודרניות שאין כמעט לבני דורה, היא קיבלה כל אדם כפי שהוא, גם אותי אחרי שהתגרשתי ויצאתי מהארון", סיפר אלירן. "היא הייתה הגב שלי, הגנה עליי ונתנה לי להרגיש טוב עם דרך החיים שבחרתי בה"
"את הנכדים היא הייתה רואה כל הזמן, הם גרים ממש בסמוך לבית שלה, ככה שבאמת זכינו להרבה זמן איכות איתה במשך השנים בזכות המגורים הצמודים. הבת הגדולה שלי מהנישואים הייתה שמחה לישון איתה מידי פעם והבנים דאגו תמיד שהמקרר שלה יהיה מלא, עשו עבורה קניות ועזרו לה במה שצריך, גם הגיסות התגייסו לעזור אם בקניית תרופות ובכל עזרה שרצתה. הם כל כך רצו לתת לה כמה שיותר, באמת בזכות הנתינה המיוחדת שהייתה לה".
כמה הייתם קרובים?
"היינו מאוד קרובים. מבחינתה הייתי הבייבי הקטן שלה גם כשהיום אני כבר בן 36. גרתי שנים רבות לתקופות איתה בבית בקומה העליונה והיה לנו הרבה זמן איכות יחד. עכשיו היא הלכה לעולמה ואני בטוח שקיבלו אותה בתרועות ובמנגינות ובאהבה. כמו שמגיע לה".
מה הדבר האחרון שהיית מבקש ממנה?
"עכשיו אחרי שהיא עלתה למעלה ופגשה את אבא ואחותי, הייתי מבקש ממנה ומהם שישמרו עלינו מלמעלה. שיתפללו לשמחה, אחדות ואהבה. והלוואי שנצליח להמשיך את דרכה".
האובדן הכפול
כהן ז"ל, מלבד היותה אישה עוצמתית ובעלת נתינה עזה, הייתה אישה חזקה. לפני 24 שנים היא שכלה את ביתה, לילך כהן ז"ל, חיילת בזמנו שהייתה מעורבת בתאונת דרכים ונפטרה. לאחר מכן נפרדה גם מבעלה, אבי ניסים כהן ז"ל שנפטר מסרטן. ילדיה מספרים שהמוות של ביתה שינה את חייה ואת חיי המשפחה, "אמא בעיקר איבדה את הטעם לחיות ולשמוח", סיפר לנו השבוע בנה אלירן. "היא נאחזה בשמחות שלנו, של הילדים והנכדים וחיה חיים לצד חייהם של אחרים. היא סבלה המון", אמר בכאב, "אבל תמיד ניסתה להראות שהכל בסדר, שהכל שגרתי. אבל לכולנו היה ברור שהיא דועכת. עם השנים הבגרות והכאב התעצמו, ואחרי שאבי נפטר לפני שמונה שנים, הבדידות רק התעצמה והיה לה קשה הרבה יותר בלעדיהם". אלירן מסביר שאימו הייתה יד ימינו של בעלה במפעל חייו בבית הכנסת, "היא זו שדאגה לכל הארוחות, ועזרה לו בכל דבר שהיה צריך. הפרידה ממנו הייתה קושי נוסף שהתווסף לחייה ולחיי המשפחה".
יום לפני מותה היא חזרה למפגשים ופתחה בית חם לאימהות שכולות אצל אהובה וקנין. הם דאגו לקחת אותה ולהחזיר וכל כך שמחו לראות אותה בעשייה. היא הרגישה טוב. אני זוכר שיומיים לפני מותה היא ישנה אצלי בבית בפעם הראשונה. עשינו יום כיף עם הילדים והיא הייתה כל כך מאושרת, כל כך שמחתי לראות אותה ככה"
איך היא הייתה בחודש האחרון?
"דווקא בחודש האחרון היא הייתה אחרת", סיפר לנו אלירן. "הייתה שמחה יותר, אופטימית. היה לה יותר כוחות להיפגש עם הדודים והמשפחה המורחבת בכמה וכמה אירועים. בחג השבועות האחרון גם שמחה שחגגנו לה יום הולדת. זה היה קצת באיחור, אבל הגיעה משפחה גדולה וזמר יווני. אני זוכר אותה מאושרת", אמר.
"יום לפני מותה היא חזרה למפגשים ופתחה בית חם לאימהות שכולות אצל אהובה וקנין. הם דאגו לקחת אותה ולהחזיר וכל כך שמחו לראות אותה בעשייה. היא הרגישה טוב. אני זוכר שיומיים לפני מותה היא ישנה אצלי בבית בפעם הראשונה. עשינו יום כיף עם הילדים והיא הייתה כל כך מאושרת, כל כך שמחתי לראות אותה ככה".
היו רגעים שהרגשת שהיא נפרדת?
"אני חושב שכן, היא נפרדה בדרכה מקבוצות שונות של אנשים ומשפחה. במיוחד אחרי שנת קורונה שהיא כמעט לא יצאה מהבית".
שוחחנו השבוע עם כלתה, אורלי כהן אישתו של שי, שהייתה לצידה ברגעים שונים בחייה, "אסתר הייתה מכניסת אורחים ידועה. כל עולמה היה המטבח. אני זוכרת שהיא הייתה גאה מאוד בתבשילים והעוגות וחילקה בשפע לכולנו. כשנולדה הנכדה הראשונה, היא ניסתה להתנחם בה. קראנו לה ליאב, והיא אהבה לפרש את שמה לפני האותיות – ל' היה על שם ביתה האהובה לילך שנפטרה והאותיות, א' על שמה, ב' על שם בת שבע, שתי הסבתות. בשנה האחרונה היא נהגה לברך אותנו יותר מתמיד ותמיד הזכירה כמה נתגעגע לימי הבישולים והמתכונים שלה. אני זוכרת שאמרה לנו לרשום את המתכונים שלה, אבל לצערנו את רובם לא רשמנו".
כהן הותירה אחריה שלושה ילדים, התאומים שי ודרור בני 47 ואלירן בן 36. מערכת "שוס הדרך" מוסרת תנחומים ענקיים למשפחה, שדרכה העוצמתית וענווה תלווה אתכם גם בלכתה.
