סוגיית הצהרונים בבית שמש ומחסור במטפלות בהכשרה עלה לאחרונה, כאשר אחת האימהות העלתה פוסט לרשת החברתית וסיפרה את סיפורה. אליה הצטרפו עשרות אבות ואימהות שסיפרו שמקרים דומים קורים בגנים אחרים בעיר בהם מתקיימים צהרונים. אבל לא רק בצהרונים אלא גם בגנים עצמם במהלך שעות הבוקר. שוחחנו השבוע עם דנה שריקי, אחת האימהות ותושבת העיר, שסיפרה שבנה רשום לגן "לשם" ברחוב השושן בעיר. לטענתה מתחילת השנה הגן לא יציב מבחינת אנשי צוות. "בתחילת השנה היה מקרה אלימות שטופל, והסייעת שעשתה את הטעות כבר לא עובדת שם. מאז הכל התחיל להתדרדר, אין צוות בגן, כל יום יש סייעות אחרות ורק בחודש האחרון הגיעה גננת קבועה, אבל כבר חצי שנה שהגננות והסייעות מתחלפות", אמרה בכאב שריקי, "הן לא מצליחות להשתלט על שום דבר. שבע פעמים קראו לנו לקחת את הילדים מהגן השבוע בגלל שלא הגיע צוות. זה נשמע הגיוני? כל שבוע זה קורה לי על בסיס קבוע, אנחנו לא עובדים? איך אפשר להתנהל בצורה הזו?".
מה עשית?
"הגשתי תלונות, כל שבוע אני מגישה, על בסיס קבוע", אמרה. ושיתפה בשמות של הגורמים אליהם פנתה בעירייה, אחת מהן היא אחראית על הצהרונים. "אמרתי לה שמביאים לשם ילדות בנות 15 שלא יודעות אפילו לדבר עברית, לא פעם כשהגענו לגן היה שם צוות אחר ומה לגבי הילדים? למה צריך כל הזמן להחליף להם את הצוות? זה לא עושה להם טוב בשגרת היום יום שלהם.
"פניתי גם לראשת העירייה, אבל נשמע שזה לא מעניין אותם. כבר תקופה שאני פונה ופונה ולא מתייחסים אליי"
את מרגישה שינוי אצל הילד?
"כן, תראי הוא לא רוצה ללכת לצהרון. הוא כן אוהב את הצוות של הגן, אבל בצהרון הוא מרגיש שהוא לא מקבל את היחס שהוא צריך. יש תחושה שמגיעות לשם בנות לעשות בייביסיטר לשעתיים והן לא מעסיקות את הילדים. אנחנו ממש מתפללים שלא יקרה שם משהו. פעם אחת באתי לאסוף את הילד שלי והוא היה עם פיפי וקקי בתחתונים. יש גם בעיות עם כמה ילדים בצהרון, אני יודעת שאף אחד לא מטפל בזה והילד שלי סובל מזה".
כמה זמן התחלופה הזו קורת בגן ובצהרון?
"מתחילת השנה. אחרי החגים הם אמרו חגים, אחרי החגים אמרו תחילת השנה ואמרו שייקח זמן להתייצב עם הצוות. כבר עברה חצי שנה, הגעתי למצב שביקשתי מאחראית על הגנים להוציא את הילד. היא אמרה לי 'חבל להוציא את הילד באמצע השנה, זה יטרטר אותו וזה המצב בכל הגנים'. אז החלטתי לא להוציא אותו. אבל אני טעונה, כועסת ומתוסכלת ולא מצליחה להבין מה עוד אני יכולה לעשות. המזל שלי שאני עוזבת את העיר".
את עוזבת את בית שמש?
"כן. אני עוזבת לאשקלון. זכינו שם בבית במחיר למשתכן ועם כל הכבוד לחממה שיש בבית שמש, אין כאן שום דבר באיכות לילדים. אין ג'ימבורי, אין את הדברים הבסיסיים שיש בערים אחרות. אמרתי למשה שטרית, סגן ומ"מ ראשת העירייה שאין לי בעיה לשלם על צהרון באשקלון, ולפחות שם הם יקבלו אוכל טוב, יחס מלא של צוות והילד שלי יחזור הביתה בחיוך ושמח".
דנה שריקי:
"בתחילת השנה היה מקרה אלימות שטופל, והסייעת שעשתה את הטעות כבר לא עובדת שם. מאז הכל התחיל להתדרדר, אין צוות בגן, כל יום יש סייעות אחרות ורק בחודש האחרון הגיעה גננת קבועה, אבל כבר חצי שנה שהגננות והסייעות מתחלפות", אמרה בכאב שריקי, "הן לא מצליחות להשתלט על שום דבר. שבע פעמים קראו לנו לקחת את הילדים מהגן השבוע בגלל שלא הגיע צוות"
"הגעתי למצב שביקשתי מאחראית על הגנים להוציא את הילד. היא אמרה לי 'חבל להוציא את הילד באמצע השנה, זה יטרטר אותו וזה המצב בכל הגנים'. אז החלטתי לא להוציא אותו. אבל אני טעונה, כועסת ומתוסכלת ולא מצליחה להבין מה עוד אני יכולה לעשות"
המחסור הוא בגלל המגפה
משבר הקורונה שנמשך כבר כשנתיים, הוליד אתגרים לא פשוטים במעונות היום. על הפרק: מחסור בכוח אדם וקושי במציאת מטפלות מוסמכות, דבר שמוביל גיוס מטפלות ללא הכשרה. זאת ככל הנראה בעקבות מדיניות הבידודים, שהובילו להרעה בגיוס עובדים. תחילה הייתה מחשבה כי החיסונים יפתרו את סוגיית הגיוסים, אך למרות החיסונים הילדים נדבקים והוריהם נאלצים להישאר ביחד איתם.
תחום העבודה כמטפלות במעונות היום ניזוק באופן משמעותי מהמצב, בשים לב לכך שמצוקת כוח האדם בתחום זה, הייתה קיימת כבר לפני משבר הקורונה, ניתן לראות באופן ברור כי הבעיה החמירה בצורה קיצונית כאשר התפרץ משבר הנגיף לחיינו. מחסור כוח האדם במעונות היום הביא אותנו לצאת לשטח ולבדוק את התנאים בתחום עבודה זה.
"תחום העבודה כמטפלות במעונות היום ניזוק באופן משמעותי מהמצב, בשים לב לכך שמצוקת כוח האדם בתחום זה, הייתה קיימת כבר לפני משבר הקורונה, ניתן לראות באופן ברור כי הבעיה החמירה בצורה קיצונית כאשר התפרץ משבר הנגיף לחיינו"
מטפלת במעון יום נדרשת ליום עבודה מלא בן תשע שעות (7:00-16:00/17:00), כאשר יחס הילדים למטפלת נקבע לפי קביעת משרד הכלכלה: בקבוצת תינוקות – גילאי 6–15 חודשים, היחס מטפל/ילד הוא 1:6, בקבוצת פעוטות צעירים – גילאי 16 עד 24 חודשים, היחס מטפל/ילד הוא 1:9, בקבוצת ילדים- גילאי 25–36 חודשים, היחס מטפל/ילד הוא 1:11, שכר המטפלות במעונות יום מוכרים, כפוף להסכם בין מפעילי המעון למשרד הכלכלה.
קביעת סכום שכר המטפלות מתבצע בהתאם לרמת סיווגן המקצועי, מטפלת סיווג 1, או מטפלת אחראית, ומטפלת סיווג 2 או מטפלת מוסמכת.
לרוב השכר נע סביב שכר המינימום הקבוע בחוק. תנאי הקבלה למטפלות על פי מסמך הסטנדרטים והנהלים של משרד הכלכלה קובע כי, 12 שנות לימוד, קורס מחנכות-מטפלות סוג 1 של המשרד וסיום קורס מטפלות סוג 2 בתוך חמש שנים.
בפועל ובשל המחסור הגדול, משרד העבודה והרווחה הממונה על מעונות היום, מאפשר לקבל לעבודה גם מטפלות שאינן עונות לקריטריונים אלו, אך בכפוף לכך שהן מתחייבות להשלים את הקורס תוך כדי העבודה, כאשר במקרה כזה המשכורת התחלתית מסתכמת לרוב בשכר מינימום ועולה בהתאם לחוק כאשר מסיימות את הקורס ומראות רצינות.
מטפלת במעון יום נדרשת להיות בתשומת לב מוחלטת לילדים שבאחריותה. כולל טיפול פיזי נדרש, ניקיון וסדר בכיתה, לימוד והקניית חומר בהתאם לגיל, קידום הילדים להתפתחות תקינה, יצירת קשר עם ההורים ועוד. ניתן לראות כי אחריות רבה בידיה במיוחד בגיל כל כך משמעותי לילד, הדורש השגחה וטיפול צמוד. לעיתים מתמודדות המטפלות עם קשיים ובעיות חינוכיות והתפתחותיות שאין בידיהן את הכלים המתאימים לפתור, מה שמביא לתסכול של כל הנוגעים בדבר, המטפלת ההורים ויותר מכל הילד.
ברשת "בשבילי החינוך" המפעילה 19 מעונות יום ברחבי גוש עציון הבינו את המורכבות, ולאחר חשיבה רבה יצרו מודל העסקה אולטימטיבי, המתאים מחד לצרכי המטפלות ברוח התקופה ומאידך נותן להורים ולילדים מסגרת איכותית ומקצועית ביותר.
מטפלות שמתחילות לעבוד ללא הכשרה מקצועית, מקבלות סיוע ועידוד רב כדי להשלימו במהלך עבודתן. המנהלות עוזרות להן בלימוד העצמי ובהכנה למבחן המעשי כמו כן, בהתחייבות לתקופת העסקה של שנתיים במעונות "בשבילי החינוך", מקבלות המטפלות סבסוד ומימון מלא לקורס.
בנוסף, זוכות המטפלות לליווי צמוד על ידי מדריכות פדגוגיות ולהשתלמויות קבועות המתאימות באופן מדויק לצרכי הצוות והילדים במעון בו הן עובדות, מה שנותן להן כלים משמעותיים להתמודדות היומיומית.
גם מבחינת שכר העבודה, רשת "בשבילי החינוך", משלמת למטפלות שכר התחלתי של כ- 20% יותר מהשכר הרווח בתחום המעונות, מתוך הבנה של חשיבות התפקיד והערכה רבה למטפלות העוסקות במלאכה חשובה וחיונית זו.
מטפלות שמגיעות למקומות מרוחקים ברחבי גוש עציון, מקבלות מענק מרחק מהבית ובונוס קבוע, בתוספת לבונוסים הניתנים על רצינות, התמדה ועוד.
הרשת נותנת תמיכה כוללת למטפלות וסיוע צמוד ואישי גם במקרים משפחתיים.
המטפלות נעזרות לא פעם במערך הלוואות לטיפולים רפואיים ושמחות שעומד לרשותן וכן, בעזרה מול רשויות ובירוקרטיה.
בפן המקצועי הנהלת "בשבילי החינוך" מינתה יועצות חינוכית המלוות את המטפלות ביומיום, מתוך הבנה שהמקצוע מביא עימו שאלות רבות המצריכות חשיבה מקצועית ופתרון בעיות נקודתיות ומידיות. היועצות נותנות מענה לחשיבה משותפת, ייעוץ ופתרון משברים חינוכיים בזמינות מלאה ויומיומית, מעבר להדרכות הקבועות הניתנות כחוק לכל הצוות.
"בפועל ובשל המחסור הגדול, משרד העבודה והרווחה הממונה על מעונות היום, מאפשר לקבל לעבודה גם מטפלות שאינן עונות לקריטריונים אלו, אך בכפוף לכך שהן מתחייבות להשלים את הקורס תוך כדי העבודה, כאשר במקרה כזה המשכורת התחלתית מסתכמת לרוב בשכר מינימום"
המטפלות יודעות שהן לא לבד, ובכל אתגר ושאלה יש להן למי לפנות. למנהלות המסגרות, למדריכות ולמנהלת האזורית שמעורבת ונמצאת עימן בקשר אישי ורציף.
א' מטפלת במעון יום "בשבילי החינוך" סיפרה לנו: "התחלתי לעבוד במעונות היום לאחר הסגר הראשון בתור עבודה זמנית כדי לפרנס את משפחתי, לא חשבתי שמקום העבודה יהפוך לי לבית חם ולמקור תמיכה.
"כל המעטפת שנתנו לי כדי להצליח גרמה לי לרצות להשקיע ולהתמקצע, עברתי את הקורס כדי להיות מטפלת מקצועית, והיום אני מרגישה שהעבודה ממלאת אותי ונותנת לי משמעות.
הפידבקים שאני מקבלת כשאני רואה ילדים שמתקדמים בזכותי ומההורים שמעריכים ומפנקים את הצוות בכל הזדמנות, נותנים לי אנרגיה וכוח להמשיך. ההנהלה תומכת ומאפשרת לי להשקיע גם בבית ובילדים הפרטיים שלי, יש לי למי לפנות ועם מי לדבר וזה נותן תחושה בטוחה להיות שייכים למקום גדול ויציב".
"ברשת "בשבילי החינוך" המפעילה מעונות יום ברחבי גוש עציון הבינו את המורכבות, ולאחר חשיבה רבה יצרו מודל העסקה אולטימטיבי, המתאים מחד לצרכי המטפלות ברוח התקופה ומאידך נותן להורים ולילדים מסגרת איכותית ומקצועית ביותר"
לסיכום, אמנם משבר הקורונה הביא עימו אתגרים רבים, הן למעסיקים והן לעובדים, מצוקת כןח האדם בתחום המעונות גדלה והולכת ונוצר מעין מעגל שקשה לצאת ממנו.
כך, הורים המעוניינים לצאת לעבוד מתקשים במציאת פתרונות עבור ילדיהם בגילאי 0-3 בשל המחסור באנשי צוות. ומטפלות מתקשות לצאת מהבית לעבוד בגלל המציאות המורכבת והתנאים הדלים.
אך ניתן לראות שיש כאלו שהשכילו להשתמש במצב הנתון לשדרוג וייעול המערכת, הן בפן המקצועי והן בפן התעסוקתי וכל הצדדים יוצאים נשכרים ומורווחים מכך, הצוותים, ההורים ויותר מכל – הילדים.
