זה היה עוד בוקר רגיל. נועם בן ה-4, ילד על הרצף הגיע יחד עם אימו סוזי גדסי בשעה 8:30 בבוקר לגן כלנית – גן תקשורת לילדים על הרצף בבית שמש. סוזי שבנה אובחן על הרצף רק בשנה האחרונה, חיפשה גן שיענה לצרכים של בנה ושלה, כדי ששניהם ירגישו מוגנים ובטוחים.
אך מה שקרה השבוע בגן כלנית, ערער אותה לחלוטין: נועם הגיע למסגרת כאמור, ו-20 דקות אחרי הגיעו עובדי העירייה למקום על מנת לשפץ מספר ליקויים עליהם התלוננה סוזי חודשים קודם. כאשר הם נכנסו בשער הראשי לגן, הם לא סגרו אותו עם מפתח אחריהם לפי ההנחיות של הגן, אלא השאירו אותו פתוח. נועם, שאוהב לעשות דברים "שובבים" ניסה לפתוח את הדלת והצליח. מספר דקות אחרי הוא כבר היה מחוץ לגן, מטייל בסביבתו וללא השגחה. לפי בדיקה של מערכת "שוס הדרך" בגן היו שלוש נשות צוות אחראיות וסך הכל שלושה ילדים על הרצף, אחד מהם הוא נועם. כך שכל אחת הייתה צריכה להיות אחראית על ילד אחד. אך מה קרה לכאורה בפועל? כאשר הגיעו עובדי העירייה, הם הסיחו את תשומת ליבן של נשות הצוות, והן התייחסו לשני הילדים האחרים מבלי לשים לב כלל שחסר להם ילד אחד.
סוזי גדסי:
"אני מרגישה שמורחים אותי. קרה מקרה חמור בו הילד שלי יצא מהגן ואף אחד לא היה איתו. ילד שלא יודע לדבר עם הסביבה שלו, לא יודע איפה הוא נמצא ואיך לחזור. והכי מפחיד – הוא לא מודע לסכנות, לא מודע לגובה ואין לו שום הערכה. נועם הוא ילד על הרצף, ואין לו את היכולת להיות מודע. הכי מתסכל אותי הוא שאני לא יודעת לכמה זמן הילד נעלם"
מספר דקות אחרי ההיעלמות של נועם, נשות הצוות הרגישו בחסרונו והחלו לחפש אותו סמוך לגן. נועם שוטט סביב הגן ובמזל נמצא בריא ושלם והוחזר למסגרת.
במשך שעתיים וחצי סוזי אימו לא ידעה על הנושא כלום, היא חשבה שהכל כבשגרה. אך לא כך היה. היא קיבלה טלפון ובו נשות הצוות פירטו על המקרה החריג לו סוזי לא ציפתה. "קרה לי מה שהכי פחדתי ממנו", אמרה, "קיבלתי שיחה שנפתחה במילים 'נתחיל בזה שהילד בסדר'. באותו הרגע הבנתי שקרה משהו והודיעו לי רק שעתיים וחצי אחרי. לא יודעת למה הם לא דיווחו לי על זה באותו הרגע", אמרה בכעס. "אולי הן חשבו איך לספר לי ומה להגיד. מה זה משנה? הכי חשוב שאדע שזה קרה ושהילד שלי בסדר. מרוב לחץ ופחד לא שאלתי את הגננת והסייעת מה קרה איתו בזמן שהוא לא היה בגן? האם הוא היה מפוחד? איך הוא חזר? רק רציתי לראות אותו ולהבין שהכל בסדר", סיפרה כאב סוזי.
"אני מצפה מכל האנשים בעירייה, בחינוך וכל מי שאחראי על כך שקרה מקרה כזה, ירים טלפון וישאל לשלומי ולשלום הילד. ומעבר לכך, הייתי מצפה שהיו אומרים לי מה יקרה מעתה ואילך, איך הם ינהגו, איך תהיה האחראיות הפעם"
בימים אלו היא מסתובבת בתחושת חוסר אונים קשה ובהרגשת חוסר אמון במערכת. "איך אני יכולה לסמוך על הגן שוב תגידי?", שאלה. "המזל שמישהי שעובדת בגן החזירה אותו, כי הוא בוודאי לא היה יודע איך לחזור, להסביר איך קוראים לו ואיפה הוא נמצא", אמרה.
מיד אחרי המקרה החריג סוזי הרגישה מחויבות לשתף את המקרה בקבוצת "המאמות של בית שמש" כדי להעלות את המודעות ולנסות למנוע את המקרה הבא. כך כתבה: "היום קרה לי הדבר שהכי פחדתי ממנו. בעצם דבר שאף אמא לא תרצה לשמוע. מתקשרת אליי הגננת של הגן ומשתפת אותי שהיום העירייה עבדה בגן של נועם הבן שלי, והשאירה את השער פתוח והילד שלי יצא מהגן. היא אמרה לי שהגננת והסייעות לא שמו לב שהוא יצא בכלל. נשארתי ללא מילים. לא יודעת מה בכלל עושים בסיטואציה כזאת? חוץ מלדעת שמישהו שם למעלה שמר לי עליו היום. איך הסייעות והגננת שנמצאות בגן ואמורות להבין את הצרכים המיוחדים שלו שומרות ככה על הבן שלי? מי שמכיר את הגן יודע שאיך שיוצאים מהשער יש כביש. במזל הילד לא נדרס היום. מזל שמישהי שעובדת בגן החזירה אותו לגן. כי הוא בוודאי לא היה יודע איך לחזור ובטח שלא להסביר איך קוראים לו ואיפה הוא נמצא. אני שלוש שעות אחרי המקרה ועדין לא נרגעת. כל פעם קורה משהו בגן אבל הפעם זה השיא, וכאן אני שוברת שתיקה. אם אתם לא יודעים לתפעל קייטנה תהיו שקופים עם ההורים. הקייטנה מסתיימת עוד יומיים, מיותר לציין שהילד שלי לא יחזור לשם".
יהודית, אחראית על הסייעות:
"אין קשר בין התקלה במנעול לזה שאתן חייבות לנעול עם מנעול. היה מחדל שלא היה צריך לקרות אז לא להאשים את השער ולא אותי. אם הייתן נועלות עם מנעול כפי שביקשתי וממשיכה לבקש כל העת, זה לא היה קורה. שכל איש צוות יהיה לו מפתח ויפתח את השער. כרגע לא מתכוונת לטפל בקודן"
איך את מרגישה?
"אני מרגישה שמורחים אותי. קרה מקרה חמור בו הילד שלי יצא מהגן ואף אחד לא היה איתו. ילד שלא יודע לדבר עם הסביבה שלו, לא יודע איפה הוא נמצא ואיך לחזור. והכי מפחיד – הוא לא מודע לסכנות, לא מודע לגובה ואין לו שום הערכה. נועם הוא ילד על הרצף, ואין לו את היכולת להיות מודע. הכי מתסכל אותי הוא שאני לא יודעת לכמה זמן הילד נעלם. היו שם שלושה מבוגרים אחראיים, איפה אתם? לא ראיתם את הילד שלי יוצא מהגן?
"אני מצפה מכל האנשים בעירייה, בחינוך וכל מי שאחראי על כך שקרה מקרה כזה, ירים טלפון וישאל לשלומי ולשלום הילד. ומעבר לכך, הייתי מצפה שהיו אומרים לי מה יקרה מעתה ואילך, איך הם ינהגו, איך תהיה האחראיות הפעם. אבל לא, אף אחד לא הרים טלפון. ציפיתי להתייחסות מנמלית ואנושית, אבל כרגע יש דממה".
הגננת של גן כלנית, שלא נכחה באותו יום בו קרה האירוע, כתבה מכתב ודיווחה על מה שקרה ליהודית, האחראית על הסייעות. כך נכתב במייל: "רציתי לעדכן שהיום אירע בגן אירוע חריג של יציאת ילד מהגן ללא שימת לב הצוות לכך והחזרתו לאחר מספר דקות על ידי מנהלת אזורית של אלו"ט לאחר שהבינה שמדובר בילד תקשורת", כתבה הגננת.
"האירוע התחיל כאשר הצוות יצא יחד עם הילדים לחצר הגן בשעה 8:40. נכחו 2 סייעות קבועות של הגן וגננת מ"מ, וכן שלושה ילדים שנכחו באותו יום. בסביבות השעה 8:55 הגיעו מטעם העירייה פועלים לגן שתחקרו את הצוות בשאלות כאלה ואחרות. הפועלים לא נכנסו דרך דלת הגן, אלא הגיעו דרך השער הראשי של הגן שהיה סגור אך לא נעול, ומשם עברו לחצר דרך שער החצר הקטן ולא דרך דלת הגן. בסביבות השעה 9:05, הגננת יחד עם שאר הצוות נכנסו לגן עקב שני ילדים שלא היו מווסתים, והן לא שמו לב באותו הרגע שאחד הילדים נשאר בחצר. עברו כשתיים-שלוש דקות עד ששמו לב לחסרונו של אותו הילד ואז החלו לחפש אותו בשטח הגן ולאחר מכן בחצר הגן, ומשלא נמצא הגננת יצאה לרחוב וראתה את המנהלת האזורית של אלו"ט שבאה עם נועם לכיוון הגן. נועם חזר ללא פגע ולא היו ניכרים עליו סימנים של פחד.
אימו של נועם:
"אני לא שמה את הילד שלי בבייביסטר, אני שמה אותו במסגרת וככה הם מתנהגים. אז אל תשימו כותרת גדולה שמדובר בגן תקשורת במקום שאין בו תקשורת. כל מה שרציתי היה שיתייחסו אליי ואף אחד לא עשה את זה. רק הרכז והגננת טיפלו ודאגו וכל השאר? פשוט לא עשו כלום"
"דלתות החצר היו פתוחות לרווחה, סימן לכך שעובדי העירייה לא סגרו אחריהם את השער ולא דיווחו על עזיבתם את השטח. המקרה דווח לחוה, מנהלת גן כלנית בשעה 9:46. את תיאור המקרה כתבתי יחד עם אלמיטו אשר נכחה בגן בזמן האירוע.
"חידוד נהלים לצוות הגן: חובה ששער הגן יהיה נעול בכל זמן נתון, בזמן חצר יש להתפרש על פני החצר ולקבוע מי מאנשי הצוות אחראי על מי מהילדים ואין לאפשר לילדים להיות בחצר בזמן שמצויים בה אנשים זרים".
אחרי פירוט המקרה של הגננת, היא פנתה לעירייה בבקשה ואמרה, "פניתי מספר פעמים, החל מאמצע השנה שעברה, ליהודית אשר הפנתה אותי לאייל אלמשעלי, וכן למוקד 106. כמו כן שלחתי מיילים והודעות ווטס-אפ שבהם התרעתי שוב ושוב על הסכנה בכך שהנעילה האוטומטית של שער הגן תקולה ומעמידה את הילדים בסכנה. על אף כל הבקשות החוזרות וההתרעות הרבות השער לא תוקן. אני מבקשת לציין שבגן עובדים אנשי צוות רבים מאוד, אשר כל אחד מהם מגיע ויוצא בשעות שונות ולכל אחד מהם מפתח לדלת הגן ולשער הכניסה, כמו כן ישנם מפתחות למדריכים וכן לחלק מהאנשים העובדים בעירייה, ולכן לא יכולה להיות אף פעם שליטה מלאה על נעילת השער והדלתות. בשל כך אני חוזרת ומתחננת – סדרו נא את השער שינעל באופן אוטומטי עם טריקתו.
"אם היה קורה אסון והילד שלי היה חוזר כגופה, רק אז היו שמים עליי? או שרק אחרי שמערבים את התקשורת משהו מתחיל לזוז? רק שקורה אסון עושים תחקיר וצעדים. אני רק שנה נמצאת בתוך המערכת ובכל פעם אני מגלה כמה אנשים מעבירים אחריות ממחלקה למחלקה"
"דבר שני, חצר גן כלנית ענקית ואיננה תחומה באופן כזה שניתן לראות ברגע נתון את כל שטחיה. כמו כן ישנה גדר גבוהה בחצר הגן אשר איננה עומדת בתקן המותר, ואשר גם על כך שלחתי התראות רבות ולא קיבלתי מענה הולם. אני מבקשת בכל לשון של בקשה להקפיא את השיפוצים ואת ה'טיילת' של עובדי העירייה בגן, אשר מעמידים את הילדים בסכנות רבות של בריחה מהגן, שאיפת חומרים מסוכנים וגישה לכלים מסוכנים", כך סיימה את המייל הגננת.
ובתגובה היא קיבלה מייל מיהודית: "אין קשר בין התקלה במנעול לזה שאתן חייבות לנעול עם מנעול. היה מחדל שלא היה צריך לקרות אז לא להאשים את השער ולא אותי. אם הייתן נועלות עם מנעול כפי שביקשתי וממשיכה לבקש כל העת, זה לא היה קורה. שכל איש צוות יהיה לו מפתח ויפתח את השער. כרגע לא מתכוונת לטפל בקודן ועכשיו בבקשה תוציאי דוח מסודר על מה שקרה כדי שאעביר למחלקת ביטחון", כך סיימה את דבריה יהודית.
סוזי הייתה מכותבת למייל וקראה את כל מה שנאמר ונחרדה, "אני רואה את התגובה של יהודית ומזדעזעת. אני לא חושבת שהם מבינים שמדובר בילדים על הרצף. אני לא שמה את הילד שלי בבייביסטר, אני שמה אותו במסגרת וככה הם מתנהגים. אז אל תשימו כותרת גדולה שמדובר בגן תקשורת במקום שאין בו תקשורת. כל מה שרציתי היה שיתייחסו אליי ואף אחד לא עשה את זה. רק הרכז והגננת טיפלו ודאגו וכל השאר? פשוט לא עשו כלום.
"כרגע אין לי אמון המערכת. הביטחון שלי הגן לא בשמיים ואני לא מחזירה את הילד לגן או לקייטנה. כשאמרתי את זה לגננת היא אמרה לי 'אל תהרסי לילד את החוויה', אמרתי לו שהוא גם ככה לא מבין מה קורה איתו, אז לפחות שאני אדאג שהוא יחזור בחיים הביתה"
"ואני תמיד חושבת על זה שאם היה קורה אסון והילד שלי היה חוזר כגופה, רק אז היו שמים עליי? או שרק אחרי שמערבים את התקשורת משהו מתחיל לזוז? רק שקורה אסון עושים תחקיר וצעדים. אני רק שנה נמצאת בתוך המערכת ובכל פעם אני מגלה כמה אנשים מעבירים אחריות ממחלקה למחלקה, כאילו לא מספיק שאנחנו צריכים להתמודד עם גוף אחד גדול כמו משרד החינוך, עכשיו אנחנו גם צריכים להתמודד גם עם העירייה ועם אלו"ט.
"כרגע אין לי אמון המערכת. הביטחון שלי הגן לא בשמיים ואני לא מחזירה את הילד לגן או לקייטנה. כשאמרתי את זה לגננת היא אמרה לי 'אל תהרסי לילד את החוויה', אמרתי לו שהוא גם ככה לא מבין מה קורה איתו, אז לפחות שאני אדאג שהוא יחזור בחיים הביתה".
מה היית רוצה שיקרה עכשיו?
"אני רוצה שמישהו ייקח אחריות. שיבטיח לי שבפעם הבאה יתנהלו אחרת. שיסבירו לי איך זה קרה, איך יכול להיות שאף אחת מנשות הצוות לא ראתה את היציאה שלו מהגן, שיחזירו לי את הביטחון שוב. כרגע אף אחד לא התייחס אליי ולמקרה, לא התייחסו למכתב ששלחתי, אני מרגישה שזה אנחנו נגד הגופים האלה".
העירייה: "הנושא בטיפול".
