
סמ"ר זמיר בורק הי"ד היה מפקד גדוד הצמ"ה 601 של חיל ההנדסה ונלחם בימים האחרונים בצפון רצועת עזה. ביום שישי האחרון נודע שהוא נהרג מירי נ"ט בג'אבליה בעודו בן 20 בלבד. בתקרית שבה נהרג נפצע קשה לוחם נוסף בגדוד. בורק הי"ד אהב מוזיקה, אהב לאפות, תמיד חייך, תמיד רצה לעשות טוב. הוא התנדב בעמותה ונתן את כל כולו, וגם ברגעיו האחרונים הוא נתן את כל כולו בלחימה ולבסוף נהרג.
השבוע (יום ראשון) הוא הובא למנוחות בהר הרצל. דודו של זמיר סיפר כי זמיר נקרא על שם סבא שלו ז"ל, שהיה בגולני ונלחם בשלוש מערכות ישראל. "בדיוק כמו אבא שלי", אמר דודו. "זמיר היה סקרן בכל נושא, לימד את עצמו לנגן בגיטרה ובשלב מסוים הרגיש צורך לתרום והתנדב בארגון 'עת לעשות' עם ילדים עם צרכים מיוחדים. גם בצבא הוא הלך לבקר שם חניכים. הייתה לו אכפתיות לאנשים אחרים. גם כמפקד כיתה. הוא עמד על שלו מבחינת מה הצוות שלו צריך. הוא לא ויתר על שירות משמעותי שהוא רצה לעשות ולתרום. הוא הביא אור לעולם. אין דרך אחרת להגיד את זה".


דודו ספד לו:
"הוא רצה לתרום. למרות שהיו כמה מקרים קשים שהיו קרובים אליו, הוא לא היסס לרגע. לפני כמה חודשים הוא היה מהצוות שמצאו חטוף באחד הפירים. הוא היה מאוד גאה בזה שהוא היה חלק מזה. הוא לא תמיד סיפר לנו על כל מה שהוא עשה. אבל הבנו שהוא עושה דברים משמעותיים"
במשך כחצי שנה, זמיר נכנס ויצא מרצועת עזה. דודו סיפר שכשהוא היה חוזר לבסיס זמיר היה אומר ש"משעמם" לו ושהוא רוצה לחזור לעזה. "הוא רצה לתרום. למרות שהיו כמה מקרים קשים שהיו קרובים אליו, הוא לא היסס לרגע. לפני כמה חודשים הוא היה מהצוות שמצאו חטוף באחד הפירים. הוא היה מאוד גאה בזה שהוא היה חלק מזה. הוא לא תמיד סיפר לנו על כל מה שהוא עשה. אבל הבנו שהוא עושה דברים משמעותיים".
בריאיון לאולפן ווינט הוסיף דודו כי לפני שבועות אחדים סיפר זמיר שחווה תקרית שכמעט הסתיימה באסון, ואמר לבני משפחתו כי נ"ט פספס את הכלי הצבאי שלו בכמה סנטימטרים. "אבל הוא לא היסס, הבן אדם ידע מה התפקיד, חשב שזה היה מאוד משמעותי והיה פשוט צריך להגן על המולדת, ואין מישהו אחר שיעשה את זה".
לדברי הדוד, "הייתי שמח שאנשים ייקחו את האכפתיות של זמיר. להגיד מילה טובה, לתת חיוך, להתעניין אם מישהו לא בסדר. ככה זמיר היה. הוא פשוט היה רואה אם מישהו לא בטוב ושואל, שם יד על הכתף. זה משהו שיכול לשנות את היום או את החודש של הבן אדם. מאוד קל להיות אדישים בעולם הזה, בתקופה הזאת. אבל צריך להתחבר, במיוחד עכשיו".

"הייתי שמח שאנשים ייקחו את האכפתיות של זמיר", שיתף הדוד שלו, "להגיד מילה טובה, לתת חיוך, להתעניין אם מישהו לא בסדר. ככה זמיר היה. הוא פשוט היה רואה אם מישהו לא בטוב ושואל, שם יד על הכתף. זה משהו שיכול לשנות את היום או את החודש של הבן אדם. מאוד קל להיות אדישים בעולם הזה, בתקופה הזאת. אבל צריך להתחבר, במיוחד עכשיו".
סא"ל חיים זאב קידר ספד לזמיר בשם צה"ל: "בחרת להתגייס לשירות משמעותי בחיל ההנדסה הקרבית. הגעת לגדוד לפני כארבעה חודשים ובזמן זה הספקת לבלוט בערכים ובנכונות למערכה. הגעת עם מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי משמעותי, ואף החלטת לעזוב את הישיבה שהיית בה כי הרגשת שתוכל לתרום יותר בשירות הקרבי. בחודשים האחרונים לקחת חלק בלחימה ברצועת עזה. מפקדיך וחבריך מעידים שהיית אדם שלו ורגוע, אך נוכחותך תמיד הייתה מורגשת בחדר. ביצעת כל משימה על הצד הטוב ביותר, עד שנראה כי הצלחה הייתה דבר טבעי עבורך. נוח על משכבך בשלום".
האב ג'סי נפרד מבנו בעצב גדול: "אני רוצה להודות לקב"ה שהביא לי ולתמי את זמיר. אני מאמין שאתה במקום הרבה יותר טוב עכשיו, מחייך את החיוך שלך עכשיו. אהבת מוזיקה, ניגנת בגיטרה החשמלית והלא חשמלית שלך, אהבת לאפות. אף פעם לא רצית לעשות רע לאף אחד, לאף אדם בעולם. התנדבת בעמותה ועבדת במקום שהיה לך כל כך חשוב. אהבת ילדים כל כך, והם אהבו אותך בחזרה. אולי תבוא לבקר, בן שלי".
אביו המשיך בהספדו, "כל המשפחה מאמינה שאתה בגן עדן עכשיו ומחייך את החיוך הגדול שלך. ואולי אומר 'יום ראשון היום? איזה באסה'. בחודשים האחרונים דיברנו המון. החלום שלך היה להיות מהנדס. היית צנוע, ידעת שזה הזמן לעשות ועשית. אנחנו כל כך מודים על 20 השנים שהיית איתנו, אלו היו שנים מדהימות. עשית את הטוב ביותר שאפשר".

סא"ל חיים זאב קידר ספד לזמיר בשם צה"ל:
"בחרת להתגייס לשירות משמעותי בחיל ההנדסה הקרבית. הגעת לגדוד לפני כארבעה חודשים ובזמן זה הספקת לבלוט בערכים ובנכונות למערכה. הגעת עם מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי משמעותי, ואף החלטת לעזוב את הישיבה שהיית בה כי הרגשת שתוכל לתרום יותר בשירות הקרבי"
האם טלי נשאה דברי פרידה לבנה בכאב עצום: "זמירי האהוב שלי, אני עומדת כאן ומתקשה לתאר אותך – מי היית, מה היית עבור הסובבים. תמונת הפרופיל שלך היא תמונה שלך עם חניך מ'עת לעשות', שהייתה פרק משמעותי בחייך. ההתנדבות הייתה כל כך משמעותית עבורך. תפקידך היה לפלס את הדרך ליחידות הלוחמות, ואני מרגישה שלא במקרה הגעת לתפקיד הזה, כי הייתה לך יכולת לפלס דרך ללבבות האנשים הסובבים אותך. רק לפני שבועיים חגגתם לי יום -הולדת, ואתה ניגנת עבורנו והתפלאתי לראות כמה שירים אתה מכיר ואיך עמלת על יכולת הנגינה שלך. תודה לך זמיר, על הזכות להיות אמא שלך. אתגעגע אליך מאוד, אתה כבר חסר לי וקשה לי לדמיין את החיים בלעדיך. אני מבטיחה שנישאר מאוחדים ונמשיך לדאוג אחד לשני. אתה, תהנה בשמיים עם סבא זמיר, על שמו אתה קרוי. אני אוהבת אותך".
סבתו של זמיר ז"ל, רותי, ספדה לנכדה: "זמירי היקר שלי, אני יודעת שאתה שומע ומקשיב לי. תמיד הקשבת לי אז מדוע לא עכשיו? תמיד אמרתי לך להיזהר שם בעזה. אנחנו לא רוצים גיבורים, אנחנו רוצים אותך בבית. אני אמשיך לשלוח לך וואטסאפ כל ערב, ואתה תצטרך לענות לי איכשהו. אני אוהבת אותך לנצח, עוד נתראה שם למעלה. דרך אגב, אם מישהו מעשן שם לידך למעלה, אל תסכים, תעשה סיבוב".
מיאל אחותו של זמיר ספדה לו בדמעות: "אח שלי האהוב, איך מסכמים רק 20 שנה? אני מתגעגעת אליך ואני אוהבת אותך כל כך. כמה אור הבאת למשפחה שלנו, תמיד היית עם החיוך על הפנים. הדבר שהכי אהבת בעולם זה המשפחה. זמיר, הערכת אותי כל כך, תמיד התייחסת אליי כאחותך הבכורה, בכזה כבוד. ב'עת לעשות' כולם העריכו אותך – היית מדריך ורכז, כזה שיודע לגשת לכל חניך ומדריך ובמקביל גם איש של עשייה. כולם סמכו עליך. דיברת על החניכים המון, פשוט לב זהב. אפילו תכננו שנקים יחד עמותה לאנשים עם צרכים מיוחדים. תשמור עלינו מלמעלה, עם ישראל חי, אני אוהבת אותך".

האב ג'סי נפרד:
"כל המשפחה מאמינה שאתה בגן עדן עכשיו ומחייך את החיוך הגדול שלך. ואולי אומר 'יום ראשון היום? איזה באסה'. בחודשים האחרונים דיברנו המון. החלום שלך היה להיות מהנדס. היית צנוע, ידעת שזה הזמן לעשות ועשית. אנחנו כל כך מודים על 20 השנים שהיית איתנו"
האחות אדווה שיתפה על הקשר המיוחד שהיה בניהם: "מי שראה את הקשר שלנו לא הבין אותו. היה לנו קליק, קוד, דיבור שאף אחד לא הבין. היית טוב בהכל, מוצלח מדי, חייל טוב מדי. בשבילי זמיר לא מת, הוא תמיד מרחף איתי. אין עליך זמירי, אני מחכה שתחזור. אני אוהבת אותך מאוד".

האם טלי נפרדה מבנה:
"תודה לך זמיר, על הזכות להיות אמא שלך. אתגעגע אליך מאוד, אתה כבר חסר לי וקשה לי לדמיין את החיים בלעדיך. אני מבטיחה שנישאר מאוחדים ונמשיך לדאוג אחד לשני. אתה, תהנה בשמיים עם סבא זמיר, על שמו אתה קרוי. אני אוהבת אותך"
האחות הקטנה דיאנה שיתפה על האח שהיה בשבילה: "האח הגדול שלי, שתמיד מגן ושומר. שנותן עצות גם כשאני לא מבקשת, גם כשקשה. כמה פעמים התבלבלו וחשבו שאנחנו תאומים? אמרו לי שאנחנו כל כך דומים. איך אני אמורה להסתכל במראה ולא לראות אותך? אתה עוד תחזור הביתה".
חברו של זמיר נתנאל ספד לו: "אין ספור זיכרונות משותפים חולפים, בהם אתה הכוכב. היית בשבילי משהו שאף אחד אחר לא היה. היית מלא באומץ ובתעוזה ולא ויתרת על מי שאתה ועל מה שאתה חושב שנכון. לא משנה מי או מה עמד מולך, התעקשת על האמת ועל הצדק שלך. היית לי אח ורע, מייעץ בענווה. ראיתי אותך מלווה אותי ביום החתונה, אני לא רואה את עצמי קונה חליפה בלעדיך, מקים בית ומגדל ילדים שלא הכירו אותך, את החיוך ואת הקול שלך. היה לך לב ענק, אוהב באמת. היית אדם יחיד במינו, כזה שאי אפשר היה להתעלם ממנו. עמוד שדרה איתן. אוהב אותך באמת, אתה חבר מספר אחת".
אפרת מארגון "עת לעשות" הגיעה כדי לחלוק כבוד אחרון לזמיר ז"ל, שהיה פעיל מרכזי בסניף התנועה בבית שמש: "זמיר האהוב על כולנו, אני מדברת בשם העמותה שכה אהבת, בשם החניכים, החונכים והצוות. בשם המקום שהיה הבית השני עבורך. לא משנה מה אגיד, שום דבר לא יצליח לסכם את האישיות שהיית. היית שם את עצמך תמיד אחרון, בכל תחום שנגעת בו. תמיד ראית את החניכים בכל דבר, הם תמיד היו בראש שלך. אני יודעת שלא תמיד היה פשוט בצבא, אבל גם אם היה קשה בחרת לשים את עצמך אחרון. הייתה לך עוצמה שקטה, מנהיג אמיתי מתוך ענווה ופשטות. היית איש של משפחה, חם ואוהב. אני רוצה להודות לך על המכתב שהשארת לי, שייתן לי קצת כוח ברגעים הקשים".
ראש העירייה שמואל גרינברג, כתב לזכרו בדף הפייסבוק הפרטי שלו: "בצער ועצב עמוק קיבלתי את ההודעה על נפילתו של הגיבור סמ"ר זמיר בורק ז"ל. עם צאת השבת הגעתי לבית המשפחה כדי לחבק ולתמוך. עיריית בית שמש כולה עומדת לצד המשפחה, מגויסת ומסייעת בכל הנדרש. זמיר, בן 20 בלבד, נפל בצפון רצועת עזה תוך הגנה מסורה על עמנו וארצנו. הוא אחד מ-16 גיבורים מבית שמש שנתנו את חייהם במלחמה הקשה הזו. גבורתו מזכירה לנו את הכוח העצום והמסירות הבלתי מתפשרת של דורנו.
"למשפחת בורק היקרה – קהילת בית שמש כולה מרכינה ראשה בצער ומחבקת אתכם. אנחנו כאן לצידכם, מחזקים ותומכים. זיכרו של זמיר יישאר סמל מרומם של אהבת המולדת, מסירות ואומץ".