זה היה ערב חג סוכות שני, עמית יצחק דוד ז"ל, בן 24 תושב בית שמש הבן של יגאל ולימור דוד, ואח לשני אחים, עידו ועפרי. נסע לארוחת החג של שישי אצל סבא וסבתא שלו שבירושלים, וחגג איתם את שמחת התורה. ובסיום הוא נסע לפסטיבל "נובה" שברעים יחד עם חבריו כדי לחגוג יום הולדת לאחד מהם. הם הגיעו למיקום הפסטיבל ובשעות הבוקר החלו להישמע אזעקות "צבע אדום" בעוטף. "שלחתי לו הודעה בסביבות השעה 7:00 בבוקר כדי לבדוק שהכל בסדר", סיפרה למערכת "שוס הדרך" אימו לימור. "הוא ענה שיש אזעקות, שהוא בסדר ושהם עכשיו מתקפלים וחוזרים הביתה. בשלב מאוחר יותר הוא כתב לי שיש בלגן אבל הוא בסדר. שהם יוצאים מהפסטיבל ובדרך הביתה". בשלב הזה למעשה הוא ניסה להרגיע את אימו ומאז נותק הקשר.
"בשעה 10:00 בבוקר קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מוכר", סיפרה בכאב לימור. "כשעניתי עמית אמר לי בקול חלש, 'אמא אני אוהב אותך, אני אוהב אותך אמא' והשיחה נותקה. ניסיתי לחייג למספר בחזרה אך כבר לא היה מענה". לימור שמעה בקולו של עמית שהוא נמצא במצוקה ומאותו הרגע עמית הוכרז כנעדר.
"בשעה 10:00 בבוקר קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מוכר", סיפרה בכאב לימור. "כשעניתי עמית אמר לי בקול חלש, 'אמא אני אוהב אותך, אני אוהב אותך אמא' והשיחה נותקה. ניסיתי לחייג למספר בחזרה אך כבר לא היה מענה". לימור שמעה בקולו של עמית שהוא נמצא במצוקה ומאותו הרגע עמית הוכרז כנעדר"
"מיד התחלנו בחיפושים ובפרסומים בכל המדיה האפשרית על מנת לקבל פיסת מידע לגבי עמית. ביום ראשון בשעות הבוקר קיבלנו שיחת טלפון מבית החולים סורוקה, ומסרו לנו שהארנק של עמית נמצא והתבקשנו להגיע לבית החולים. הודעה זו הפיחה בנו תקווה שיתכן ועמית נמצא פצוע בבית החולים", גוללה את סיפורה לימור, "מיד נסענו לשם וקיבלנו את הארנק עם כל תכולתו. אולם לא ידעו למסור לנו כל פרט אודות עמית. היה כאוס ובלגן שלם בבית החולים ולכן החלטנו לחפש אותו בעצמנו בכל מחלקות בית החולים. עברנו חדר חדר, פצוע פצוע ואפילו נכנסנו לחדרי ניתוח אך לא מצאנו אותו. לשאלתנו – הארנק הגיע לשם ועמית איננו שם. אך אחד לא ידע לתת לנו תשובה.
"משם המשכנו לחפש בבתי חולים נוספים. הקמנו חמ"ל וחילקנו את בני המשפחה לקבוצות. כשכל קבוצה קיבלה בית חולים ואחריות לחיפוש אחר עמית. התקשרנו לכל בית חולים אפשרי ולכל מוקד מידע, שלחנו הודעות בקבוצות של חיפושי נעדרים, חיפשנו בכל הרשתות החברתיות האפשריות אם קיים מידע שיכול לעזור לנו למצוא או להבין מה עלה בגורלו של עמית. אך לא הצלחנו בכך. הזמן חלף ועבר כשכל דקה היא נצח עבורנו. אנחנו מטלטלים בין ייאוש לתקווה. כל פרסום על פצועים נוספים שהגיעו לבית החולים, הפיח בנו תקווה שאולי עמית נמצא בניהם. אך שוב ושוב התאכזבנו ועמית לא נמצא", ממשיכה לימור, "ביום שני בערב התפרסמה תמונה של עמית בטיק-טוק כשהוא שכוב על בטנו ופצוע. לצד התמונה הייתה התכתבות ווטסאפ בין אנשים שכתבו בין היתר – 'יש פה גופות' וצירפו את התמונה של עמית", שיתפה בלב כבד לימור. 9םך
בני המשפחה המורחבת שראו את הפרסום חששו שההורים והילדים ייחשפו לתמונה, ולכן הוחלט להראות את הפרסום רק לאביו יגאל. "הוא קיבל את ההחלטה לא להודיע למשפחה שום דבר", סיפרה לימור. "אלא עד שמקבלים הודעה רשמית מגורם מוסמך".
זאת למרות שיגאל הבין שעמית לא בחיים.
"ביום ראשון בשעות הבוקר קיבלנו שיחת טלפון מבית החולים סורוקה, ומסרו לנו שהארנק של עמית נמצא והתבקשנו להגיע לבית החולים. הודעה זו הפיחה בנו תקווה שיתכן ועמית נמצא פצוע בבית החולים", גוללה את סיפורה לימור, "מיד נסענו לשם וקיבלנו את הארנק עם כל תכולתו. אולם לא ידעו למסור לנו כל פרט אודות עמית"
ביום למחרת (יום שלישי 10.10.23) בשעה 17:00 הגיעו נציגים רשמיים ממשטרת ישראל לבשר למשפחה את הבשורה המרה מכל. עמית נמצא והוא לא בין החיים וכמה שעות לאחר מכן, בשעה 21:00 נערכה ההלוויה.
אל הלוויה הגיעו אלפי אנשים. חברים מכל תקופה בחייו של עמית ז"ל וכל אחד מהם סיפר שעמית היה החבר הכי טוב שלו. "זו ההרגשה שעמית נתן לכל אחד", סיפרה בבכי לימור. "החברים סיפרו שחבר כמו עמית לא יישכח, שעמית היה הגב התומך של כולם, ועשה טוב סביבו, היה שם בשביל כולם, היה כמו אח גדול לכולם ודאג בזמנים טובים ובזמנים קשים. חייך ואהב את כולם.
"אחר כך, במהלך השבעה, הגיעו אלינו אנשים שהיו בפסטיבל יחד עם עמית ממש ברגעיו האחרונים", סיפרה לראשונה לימור, "הם סיפרו לנו שהם עלו לרכב והחלו במנוסה, ותוך כדי נסיעה נורו לעברם ולעבר הרכב יריות שפגעו בצד הימין של הרכב וכתוצאה מכך עמית נפצע קשה, נוסע נוסף נפצע ברגלו והנהג ושני נוסעים נוספים לא נפגעו. בשלב מסוים נעדר הרכב כשעמית עדיין במצב אנוש".
בזמן שעמית ז"ל מדמם ובמצב אנוש, הוא מספיק לצלצל לאימו לימור ולהגיד לה, "אמא אני אוהב אותך" וניתק. "שני בחורים הסתתרו בין העצים", ממשיכה לימור. "הם הגיעו לרכב וניסו לטפל בעמית עם לווי טלפוני של מד"א, תוך כדי שהם מסכנים את חייהם. אך פציעתו של עמית הייתה קשה מאוד ולמרות ניסיונותיהם הם לא הצליחו להצילו".
אלו היו חברים שהוא הכיר?
"לא, אלו היו שני בחורים שסיפרו לנו על השעות האחרונות של עמית, שאותו למעשה לא הכירו אך רק היו אלו שהיו לצידו ברגעיו האחרונים".
"משם המשכנו לחפש בבתי חולים נוספים. הקמנו חמ"ל וחילקנו את בני המשפחה לקבוצות. כשכל קבוצה קיבלה בית חולים ואחריות לחיפוש אחר עמית. התקשרנו לכל בית חולים אפשרי ולכל מוקד מידע, שלחנו הודעות בקבוצות של חיפושי נעדרים, חיפשנו בכל הרשתות החברתיות האפשריות אם קיים מידע שיכול לעזור לנו למצוא או להבין מה עלה בגורלו של עמית"
הספיק להגשים
עמית ז"ל נולד בירושלים, הבן הבכור למשפחת דוד. הוא למד בבית הספר היסודי "בגין" ולאחר מכן עבר לפנימית בויאר. בסיום התגייס לחיל ההנדסה הקרבית ב-2018 והיה לוחם ומפקד גדוד 603. אחרי שסיים את שירותו הצבאי, הוא תכנן את הטיול הגדול לדרום אמריקה וטס עם חבריו למשך 4 חודשים. כשחזר לארץ הוא למד יזמות, ייעוץ ומשכנתאות ותיווך וכשסיים את הלימודים וקיבל את הרישיון העתיק את מגוריו לבאר שבע, הצטרף לחבריו שפתחו משרד תיווך והחל לעבוד בתחום הנדל"ן ולהגשים את חלומו. עמית הספיק לעבוד חודש אחד בלבד בתחום שחלם עליו, עד שחייו נגדעו ביום הרצחו בטבח הנורא ברעים.
"עמית היה החבר הכי טוב שאפשר לבקש. כל אחד מחבריו הרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו. בכל אחת מתחנות חייו עמית הוסיף אל ליבו הרחב עוד ועוד חברים טובים, כך כולם ראו אותו"
עמית אהב לצאת למסיבות ולפסטיבלים?
"מאוד. הוא תמיד יצא למסיבות והלך להרבה פסטיבלים בארץ ובדרום אמריקה. ובשל אופיו המיוחד והאחראי אף פעם לא חששנו כשיצא למסיבות וכך גם היה הפעם. עמית היה מיוחד, עם הומור מיוחד ותמיד הצחיק אותנו בחיק המשפחה. לא ציפנו שככה זה יסתיים".
איך היה עמית בחייו?
"עמית היה ילד רגיש, חייכן ושמח. אדם אופטימי שמוקיר את הטוב וחוגג אותו בכל הזדמנות. היה בן אדם משפחתי, מאוד אהב את כל המשפחה ויצר קשרים עמוקים עם כל אחד מבני המשפחה -מבני דודים ועד סבא וסבתא. עמית היה החבר הכי טוב שאפשר לבקש. כל אחד מחבריו הרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו. בכל אחת מתחנות חייו עמית הוסיף אל ליבו הרחב עוד ועוד חברים טובים, כך כולם ראו אותו. עמית היה כל כך מכיל ומקבל, תומך ומסור, עניו ומלא באור. על מצבת קברו כתבנו 'החבר הכי טוב שלי' כי ידענו שזה יהיה נכון לכל מי שיפקוד את קברו".
"כל אחד זוכר ומכיר את עמית עם החיוך הענק והצחוק המתגלגל. תמיד רצה להיות עם אנשים טובים ואוהבים, חיוביים ומפרגנים. תמיד רצה להיות בשמחה ולמרות שהחיים זימנו לו אתגרים וקשיים, עמית פרץ את הגבולות וצמח מהם גבוה"
מה הדברים שתזכרו ממנו?
"כל אחד זוכר ומכיר את עמית עם החיוך הענק והצחוק המתגלגל. תמיד רצה להיות עם אנשים טובים ואוהבים, חיוביים ומפרגנים. תמיד רצה להיות בשמחה ולמרות שהחיים זימנו לו אתגרים וקשיים, עמית פרץ את הגבולות וצמח מהם גבוה. עמית נבדל מרבים מאיתנו באופן בו שמחת החיים שלו ואהבו לחגוג לא דעכו לרגע. הוא לא וויתר על הגשמה עצמית: למד בתיכון שדורש הרבה מתלמידיו, שירת שירות קרבי כלוחם ועשה סגירות ארוכות בבסיס בתקופת הקורונה. אף פעם לא התלונן ותמיד עם חיוך על הפנים. תמיד מצא את הפנאי לחברים ולמשפחה".
מה הרגע שזכור לכם ממנו הכי הרבה?
"בתקופת הקורונה הוא סגר זמן ממושך במוצב בגבול הצפון, ודאג לשלוח סרטון לפני חג הפסח בו הוא עודד את המשפחה המורחבת בחיוך הרחב שלו ואמר, 'תחייכו, תהיו טובים, תאהבו אחד את השני'. גם המשפט הזה נחקק בזיכרוננו ונכתב על מצבתו כצוואה לכולנו".
למה תתגעגעו? מה יחסר לכם?
"נתגעגע אל הקשר איתו שהפך אותנו לשמחים וטובים יותר. כי עמית עשה את כל מי שהכיר אותו לטוב יותר. בזכות אופיו שמאיר את הטוב באחר. נתגעגע לחיבוקים, לשיחות העמוקות, ולברכות המדהימות שידע לכתוב. נתגעגע לאור הענק שבו. אנו מחפשים את האור הזה, גם אחר לכתו. נמשיך להרגיש אותו איתנו ואת הרוח הבטוחה שלו".
מה אהבתם לעשות יחד?
"אהבנו לטייל עם עמית בארץ ובחו"ל, לשבת במסעדות, לצאת לבלות ביחד, נסיעה עם הטרקטורון בשטח, ארוחות ונסיעות משותפות עם המשפחה המורחבת".
איך היו היחסים בניכם?
"עמית היה קשור אליי מאוד", סיפרה לימור. "מספר פעמים ביום דאג להגיד לי ולכתוב לי שהוא אוהב אותי ואהב להתייעץ איתי בכל תחום ונושא. היו לנו שיחות נפש עמוקות, תכניות משותפות לעתיד וחלום לפתוח יחד עסק משפחתי בתחום הנדל"ן. הוא תמיד התגעגע לבית ולמשפחה כשהיה רחוק וטרח לציין זאת בכל הזדמנות. עמית דאג תמיד לאחיו עידו ולאחותו עפרי, ליווה ותמך בעידו לאורך כל השנים. הם היו חברים טובים. יצאו לבלות ולטייל יחד. דאג לכוון את עידו לקראת ובמהלך שירותו הצבאי ותמיד היה שם בשבילו. עם עפרי אחותו הקטנה אהב ודאג לה. השתטה איתה וזרם איתה בסרטוני טיק-טוק ועשה כל דבר שביקשה ממנו. חיבק ונישק ולפעמים גם הציק. אך הוא תמיד המיס אותה באהבה גדולה שהרעיף עלייה".
מה הייתם רוצים שיזכרו ממנו?
אנו רוצים שיזכרו את עמית על כל מעלותיו, את חייכו המושלם. את אהבת האדם ואהבת החיים. קבלת האחר, הסובלנות, הענווה והצניעות. הנימוסים, המסירות והכבוד שנתן לכולם. הקלילות וההומור לצד אחריות ורצינות. השמחה, החמלה, ואת המשפט שהותיר לנו כצוואה 'תחייכו, תהיו טובים, תאהבו אחד את השנייה'. אנחנו מתגעגעים ואוהבים ועם חור גדול בלב שלא יתאחה לעולם. יהי זכרו ברוך, ה' ייקום דמו".
עמית ז"ל נרצח ב-7.10.23 בטבח ברעים ואותר ללא רוח חיים ב-10.10.23. הוא הותיר אחריו הורים, יגאל ולימור, ושני אחים, עפרי ועידו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
החברים נפרדים
החברים הטובים של עמית יצחק דוד ז"ל נפרדים, כואבים ולא מאמינים שחברם הטוב נפטר מן העולם | השבוע הם כתבו לו כמה מילות פרידה וגעגוע
"עמית היה חלק משמעותי בחיים שלי"
"הקשר שלי ושל עמית התחיל אי שם בגיל 6, בכיתה א׳ בבית הספר היסודי", סיפר גיא אלקלעי, חבר הילדות של עמית ז"ל. "שם היינו ביחד כל השנים באותה החבורה. לקראת התיכון הלכתי בעקבותיו גם לפנימיית בויאר שם התחלנו ביחד מכיתה ז׳. בפנימייה הייתה תפנית משמעותית לקשר שלנו, התחלנו באמת להיות שם אחד בשביל השני כל הזמן ובשביל כל דבר, היינו חלק בחיים אחד של השני תמיד, ברגעים השמחים, העצובים, המעצבנים וסתם בשגרה. אחרי הלימודים התגייסתי להנדסה קרבית בעקבותיו כמובן, שנוכל להיות ביחד ברגעים מסוימים. עמית היה החבר הכי טוב שלי, באמת הכי טוב.
גיא אלקלעי:
"עמית היה משענת עבורי, תמיד ידעתי שלא משנה מה קורה בחיים שלי או בחיים שלו, סוף היום נשב ונספר אחד לשני הכל, נשב בערב נשחק פיפ״א ונעשן נרגילה. עמית היה חלק משמעותי בחיים שלי, בכל צומת בכל החלטה הוא היה שם"
"הפכנו ביחד מילדים לגברים, הוא ידע עליי הכל ואני עליו, שותף שלי לכל הסודות ולכל הדברים שאין מצב שאספר לאף אחד חוץ ממנו. עמית היה משענת עבורי, תמיד ידעתי שלא משנה מה קורה בחיים שלי או בחיים שלו, סוף היום נשב ונספר אחד לשני הכל, נשב בערב נשחק פיפ״א ונעשן נרגילה. עמית היה חלק משמעותי בחיים שלי, בכל צומת בכל החלטה הוא היה שם, לפעמים גם ממש מחליט מה הולך לקרות, הוא היה אומר לי – 'גיא אתה הולך על זה לא משנה מה'. אין לי דרך לתאר את הכימיה המטורפת שהייתה לנו, זה פשוט היה מיוחד, הוא היה יודע מה קורה לי בלי שאוציא מילה ורק ממבט אחד. הוא כבר המון זמן לא סתם חבר, הוא אח שלי, ההורים שלו כבר מזמן הפכו להורים שלי, והבית שלו זה כאילו שלי. קשה לראות איך אמשיך קדימה בלעדיו, כי עם עמית זה תמיד היה יד ביד ורצים קדימה. אבל אם יש משהו אחד שאני יודע זה, שאין ספק שחלק ממנו נשאר ויישאר אצלי בלב לתמיד".
"הבין אותי דרך העיניים"
"עמית היה לי אח וחבר הכי טוב. גדלנו ביחד מגיל 12 בבויאר", שיתפה ליאת צגאי, חברה טובה שלו מפנימית בויאר. "אני זוכרת אותנו צוציקים קטנים שרודפים אחד אחרי השני במסדרונות הפנימייה ומשם האהבה שלנו כאחים רק צמחה. תמיד הבנו אחד את השנייה ממבט בעיניים, הפיץ הרבה אור ושמחת חיים לסובבים אותו בכל מקום שהלך, תמיד עם חיוך על הפנים, יש לו צחוק שמדביק את כולם שאי אפשר להישאר אדישים אליו, תמיד מסור לעזור למי ומה שצריך, רגיש, אכפתי, ילד שאוהב את החיים, צנוע, נעים הליכות ואהוב על כולם".
ליאת צגאי:
"אני זוכרת אותנו צוציקים קטנים שרודפים אחד אחרי השני במסדרונות הפנימייה ומשם האהבה שלנו כאחים רק צמחה. תמיד הבנו אחד את השנייה ממבט בעיניים, הפיץ הרבה אור ושמחת חיים לסובבים אותו בכל מקום שהלך"
"היה שותף לערכים ולחיוביות"
"כמדריך בבויאר עמית היה עבורי כמו שותף משמעותי לאיחוד הקבוצה, ולהנהגתה לערכים, חיוביות וקבלה של האחר", סיפר למערכת "שוס הדרך" עודד פרץ, המדריך של עמית בפנימייה. "סמכתי על עמית שידע להפיץ את אורו ואת נועם דרכו בכל סיטואציה חברתית, להושיט יד למי שזקוק, להכיל, ולשמח את כולם. באופן אישי, עמית הפך לאחי הקטן והקשר שלנו רק התחזק בשנים שלאחר עבודתי בפנימייה. הייתי לי הזכות להכיר כל נים בעולמו הפנימי, ולהתפעל ולהתמלא בהשראה בעצמי. אני אוהב אותו אהבת נפש, אהבה של מישהו לרוץ איתו, ואני לעד אהיה אסיר תודה על כל דקת חסד עמו".
עודד פרץ:
"עמית הפך לאחי הקטן והקשר שלנו רק התחזק בשנים שלאחר עבודתי בפנימייה. הייתי לי הזכות להכיר כל נים בעולמו הפנימי, ולהתפעל ולהתמלא בהשראה בעצמי. אני אוהב אותו אהבת נפש, אהבה של מישהו לרוץ איתו"
"אהב מכל הלב"
"עמית בן דודי הקטן, הקטן מבני הדודים הגדולים והבכור מבני הדודים הקטנים. עמיתי עמוד התווך שחיבר בין כולנו, בין כל הגילאים", כתבה ענבר פרנסה, אחייניתו. "כשעמית נולדת נכנס אושר למשפחה. כולנו התאהבנו בעיניים המחפשות והחיוך הטהור והתמים, מיד הבנו שאנחנו מתבוננים בבן אדם מיוחד, בן אדם שאי אפשר להתעלם ממנו. כשנפרדים מבן אדם מספרים עליו דברים טובים, אבל כשמדובר בעמית, כל הדברים נאמרו עליו גם בעודו כאן איתנו בחיים. זכיתי לגדול עם עמית, תמיד הייתה לי אליו אהבה ענקית ומיוחדת. מוזר לקרוא לו בן דוד כי בשבילי הוא היה ממש אח קטן. שיחקנו ביחד עוד במושב כשהיה בן יחיד, לאחר מכן עידו הגיע לעולם והעברנו את ימי הקיץ בבריכה בקיבוץ צרעה ובחוויות של ילדים שכל כך אהבו אחד את השני. עידו ועמית היו בלתי נפרדים וגדלו ממש כמו אחים תאומים. אחר כך הגיעה עופרי לעולם. עמית היה כל כך מאושר, והיה האח הכי טוב בעולם. היינו שומרים עליה ביחד ונהנים מכל רגע, והיא הסתכלה עליו בעיניים מעריצות וכך זה נשאר. כל מה שאספר לא יצליח לתאר את עמיתי שלי, אהובי. השבת השחורה הותירה אותנו עם חור בלב ושינתה את חיינו לעד. עם זאת, ברור לי שעמית הותיר לנו צוואה – לחיות את החיים כפי שהוא חי אותם, להנות מכל רגע, להיות חברים של כולם (גם של מי ששונה מאיתנו), לאהוב מכל הלב ולהזכיר זאת ליקירים שלנו בכל יום בדיוק כמו שעמית היה נוהג ולרקוד לנצח. עמית לנצח יהיה חלק ממני וילווה אותי בכל דרך, אני יודעת".
ענבר פרנסה:
"ברור לי שעמית הותיר לנו צוואה – לחיות את החיים כפי שהוא חי אותם, להנות מכל רגע, להיות חברים של כולם (גם של מי ששונה מאיתנו), לאהוב מכל הלב ולהזכיר זאת ליקירים שלנו בכל יום בדיוק כמו שעמית היה נוהג ולרקוד לנצח. עמית לנצח יהיה חלק ממני וילווה אותי בכל דרך, אני יודעת"
"בחייו היה מלאך"
"עמית שלי, הבן דוד שהכי קרוב אליי. גם בגיל וגם בנפש החבר הכי טוב שלי, מגיל 0 אנחנו יחד. גדלנו יחד במושב צפרירים, בית ליד בית", סיפרה אופיר דוד, אחייניתו. "אמנם אנחנו צמודים בגיל אבל הייתי האחות הגדולה שלו שתמיד דואגת לו. ילד כל כך צנוע, טהור, שמח, רגיש ומופנם ודאג תמיד לכבד כל אדם באשר הוא. לכל מקום שהיה מגיע תמיד היו מתאהבים בו, בחיוך שלו, במבט שבעיניים. השקט שלו פשוט עורר סערה ואי אפשר היה לא לשים לב אליו. הגדולה שלו זה שהוא אף פעם לא כעס, לא התעצבן, לא צעק. תמיד לקח את החיים בכיף ובשמחה. כל כך אהב להנות ולבלות, לטרוף את העולם. תמיד התייעץ איתי על כל דבר ושיתף אותי בהכל. מהסוד הקטן לגדול. את האהבה שהייתה ביני לבינו זר לא יבין. עמית תמיד אהב את הביחד, אהב שמחות ומפגשים, לכן תמיד דאג לאחד את המשפחה והחברים. מאותו יום שעמית נרצח, השתנו לי החיים. האור שהיה תמיד דולק בזכותו, ברגע כבה. אבל לנצח אדאג להנציח ולהזכיר אותו בכל מקום. בחייו היה מלאך על פני האדמה, ועכשיו הוא מלאך בשמיים".
אופיר דוד:
"ילד כל כך צנוע, טהור, שמח, רגיש ומופנם ודאג תמיד לכבד כל אדם באשר הוא. לכל מקום שהיה מגיע תמיד היו מתאהבים בו, בחיוך שלו, במבט שבעיניים. השקט שלו פשוט עורר סערה ואי אפשר היה לא לשים לב אליו. הגדולה שלו זה שהוא אף פעם לא כעס, לא התעצבן, לא צעק. תמיד לקח את החיים בכיף ובשמחה"
"אישיות שלא כולם זוכים להכיר"
"עמית היה משהו מיוחד", אמר אופיר וקנין, חבר טוב מדרום אמריקה. "לא כולם זוכים להכיר את אישיות כל כך חזקה ועוצמתית. לחיות שלו היה כוח עלינו, החברים. תמיד הייתי מסתכל עליו ולומד איך לחייך בלי סיבה, פשוט לחייך. והעולם יחייך אליך חזרה".
