ימים נוראים עוברים על תושבי בית שמש והסביבה. בשבוע שעבר נפל החלל ה-16 מבית שמש, סמ"ר זמיר בורק ז"ל וכעת אנחנו מדווחים על מותו של לוחם נוסף מבית שמש, רס"ר בנימין דסטאו נגוסה ז"ל שנהרג ביום ראשון האחרון. בן 28 בנופלו.
דסטאו ז"ל, היה לוחם בגדוד. הוא עבד במערך האבטחה בחברת אלביט ברחובות והשאיר אחריו הורים, מהרט וטג'יטו, שלושה אחים ואחות. חבריו לעבודה סיפרו כי היה "הרבה יותר ממאבטח – הוא היה חבר של כולנו". לדבריהם, "חוש ההומור המיוחד שלו, החברותיות והאישיות הקסומה שלו הותירו בנו רושם עמוק. תמיד כשדפק על הדלת, ידענו שצפויות לנו דקות של צחוק והנאה. בנימין היה לוחם גיבור".
"ביום חמישי האחרון הוא הגיע לבית ואמר לי שהוא רוצה להוציא את הילדים שלי מהמסגרות", סיפר שי אחיו. "הוא הלך, עבר אחד-אחד, הוציא אותם מהמסגרות, שיחק איתם, קנה להם מתנות. זה היה כמו איזו מתנת פרידה, זה היה מוזר. אם הייתי יודע שזה היום האחרון שאראה אותו הייתי רץ לחבק אותו"
הלווייתו של רס"ר בנימין דסטאו נגוסה ז"ל התקיימה ביום שני האחרון, בהר הרצל שבירושלים. דסטאו נפל במסגרת פעילות של חטיבה 226 שפועלת תחת אוגדה 146 בשס"ם בלבונה, שטח שאליו הגיעו כוחות צה"ל כמה וכמה פעמים. בזמן הסיור שביצעו בדרום לבנון, נכנסו הלוחמים לתווך תת קרקעי בו היה פיר שככל הנראה אוחסן בו אמל"ח שהתפוצץ והוביל למותו של דסטאו ושל שלושה לוחמים נוספים. מצה"ל נמסר שעדיין מתחקרים את האירוע, במטרה לברר האם מדובר בפיצוץ מטען של כוחותינו.
"זו אבדה קשה למשפחה ולכל עם ישראל"
שי, אחיו של דסטאו דיבר עליו בתכנית "חצי היום" ברשת ב' ושיתף ששלושה ימים בלבד לפני שהוא נפל בדרום לבנון, הוא חזר הבית ורצה לבלות עם האחיינים שלו. "ביום חמישי האחרון הוא הגיע לבית ואמר לי שהוא רוצה להוציא את הילדים שלי מהמסגרות", סיפר שי אחיו. "הוא הלך, עבר אחד-אחד, הוציא אותם מהמסגרות, שיחק איתם, קנה להם מתנות. זה היה כמו איזו מתנת פרידה, זה היה מוזר. אם הייתי יודע שזה היום האחרון שאראה אותו הייתי רץ לחבק אותו".
שי מספר שהפירוש של השם "דסטאו" באמהרית הוא שמחה. "זה מה שאפיין אותו. הוא בן אדם עם לב ענק ורחב. חבריו אמרו שתמיד היה לו חיוך מדבק. ילד מדהים ומתוק", אמר שי. "אם היו מבקשים ממנו משהו הוא לא מהסס אפילו למאית שניה ואומר 'כן, מה צריך'. ילד זהב, עם יכולת נתינה מדהימה".
בבית החולים המשפחה הספיקה לבקרו, אך לזמן קצר בלבד. "הספקנו להגיע", סיפרו. "הוא היה מונשם. לא היה מה לראות עם כל הפצעים והתחבושות. מאז שהגענו, תוך חצי שעה כבר קבעו את מותו. זו הייתה תקרית מאוד מצערת שהתגלגלה לכמה שעות"
אחרי שנודע לשי שדסטאו נהרג, הוא הופתע מאוד. "זה קרה בזמן שקילחתי את הילדים, הגיעו שני נציגים מצה"ל", שיחזר. "לא כל כך קישרתי מה הם עושים בבית, כי הבנו ממנו שהוא יוצא מלבנון. ואז הבנתי שהוא נפצע קשה ושאנחנו צריכים לטוס מהר לבית החולים בנהריה".
בבית החולים המשפחה הספיקה לבקרו, אך לזמן קצר בלבד. "הספקנו להגיע", הוא סיפר. "הוא היה מונשם. לא היה מה לראות עם כל הפצעים והתחבושות. מאז שהגענו, תוך חצי שעה כבר קבעו את מותו. זו הייתה תקרית מאוד מצערת שהתגלגלה לכמה שעות".
כאמור ההלוויה של דסטאו ז"ל התקיימה ביום שני בהר הרצל. שי ספד לו בכאב נורא: "היית אדם מאושר, אדם שמח, אין אחד שלא מכיר אותך ואומר שאתה זה צחוקים, שמחה, בדיחות. כל פעם הילדים שלי שואלים 'איפה בנימין?', הם רוצים שהוא ישחק איתם. הבן שלי הקטן אומר לי כל לילה שהוא רוצה לראות אותך, אז אני מתקשר אליך ואתה מדבר איתו. אני לא יודע למי אני אתקשר עכשיו. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, אני אוהב אותך".
"עם הלב הכי טוב בעולם"
אחותו אדיס ספדה לו בעצב ודמעות: "דסטאו הלב שלי, נפלה עטרת ראשנו. אני לא מאמינה שבשורת איוב הגיעה אלינו. היית עם הלב הכי טוב בעולם, הכי מצחיק בעולם, אין מי שלא התאהב בך. איזה בן אדם היית, איזה בן היית. אתה נמצא בכל נשימה ונשימה שלי. אני אוהבת אותך מדם ליבי, והלוואי והייתי יכולה להתחלף איתך. איזה אסון קרה לנו. אני אוהבת אותך".
"היית האור בבית"
האחות הגדולה רבקה שיתפה בכאב על הדמות שהיה דסטאו בבית המשפחה: "אחי הקטן והיפה, סליחה שלא שמרתי עליך. היית ילד שמח, תמיד מאושר, כל הזמן עם חיוך ענק. כששאלתי אותך באחת השבתות אם סיימת את המילואים ענית לי 'לא, לא סיימתי את המילואים, החברים שלי שם ואני לא יכול להשאיר אותם שם, אני חייב ללכת גם'. חייכת אליי כאילו אתה נפרד ממני. תמיד היית מחבק אותי כל כך חזק, היית קורא לכל אחת מאיתנו בשם אחר ואמרת שאנחנו אותו הדבר בשבילך. אני מתגעגעת אליך כבר מעכשיו ואוהבת אותך. איתך היה אור בבית, עכשיו בבית יהיה חושך. לא יהיה לנו אור בבית כי הלכת. חשוב לי שתדע שאני אעשה הכל כדי שידעו מי אתה, אני אוהבת אותך בנימין".
נציג צה"ל, סא"ל מאיר יחיאל-ליפשיץ, נפרד מדסטאו: "בנימין התגייס לשירות משמעותי בחטיבת הצנחנים, יצא לקורס מפקדים והמשיך את השירות עם רצון להשפיע ולהוביל. בשנה האחרונה בנימין הגיע לכל ימי המילואים במסירות אין קץ ומתוך תחושת שליחות ורצון להגן על המדינה. דסטה, כמו שקוראים לך בפלוגה, אנחנו זוכרים אותך שמח, עם חיוך, צוחק ומצחיק את כולם. החברים בפלוגה מספרים שאתה חבר אמיתי, מסור אוהב ואולי המיוחד ביותר בהתבוננות המיוחדת שלך על החיים. בנימין, אני מצדיע לך בדרכך האחרונה. אנחנו נמשיך להילחם נחושים ונעמוד איתנים. יהיה זכרך ברוך".
האחות הגדולה רבקה:
"אחי הקטן והיפה, סליחה שלא שמרתי עליך. היית ילד שמח, תמיד מאושר, כל הזמן עם חיוך ענק. כששאלתי אותך באחת השבתות אם סיימת את המילואים ענית לי 'לא, לא סיימתי את המילואים, החברים שלי שם ואני לא יכול להשאיר אותם שם, אני חייב ללכת גם'. חייכת אליי כאילו אתה נפרד ממני"
עיריית בית שמש השתתפה בצער רב על נפילתו של רס"ר בנימין דסטאו נגוסה, בן העיר בית שמש, שנהרג בדרום לבנון, בעת שהגן בגבורה על ביטחון מדינת ישראל ותושביה. עיריית בית שמש כואבת את אובדנה של המשפחה היקרה, מלווה ומחבקת אותה ברגעים קשים אלו. צוותי העירייה יעניקו למשפחה את כל התמיכה הנדרשת.
ראש העיר, מר שמואל גרינברג, הגיע לחזק את המשפחה ברגעיה הקשים ואמר: "עוד לא יבשו הדמעות מנפילתו של סמ״ר זמיר בורק וביום ראשון התעוררנו לאובדן נוסף של רס"ר בנימין דסטאו נגוסה. הלב כואב והמילים מתקשות לבטא את גודל האובדן. נזכור את גבורתו למען הגנת עם ישראל, לעד"
בימי השבעה, הגיע ראש העירייה לנחם את משפחתו של רס"ר במיל' בנימין דסטאו ז"ל.
דסטאו לא היה היחידי
שני קצינים ושני חיילים, כולם בשירות מילואים, נהרגו לצידו של רס"ר דסטאו ז"ל בדרום לבנון. רב־סרן יבגני זינרשיין, סרן שגיא יעקב רובינשטיין ורס"ל ארז בן אפרים. הארבעה שירתו בגדוד חיר"ם 9263 של חטיבה 226.
יבגני זינרשיין, בן 43 מזכרון יעקב, היה מפקד פלוגה בגדוד. הוא היה בוגר הפקולטה למדעי המחשב בטכניון, ועבד בחברת התוכנה "ורוניס מערכות". הוא הניח אישה, סשה, ושלושה ילדים. הלווייתו תתקיים מחר בשעה 10:00 בבית העלמין במושבה.
שגיא יעקב רובינשטיין, בן 31 מקיבוץ לביא, היה מפקד מחלקה בגדוד. הוא גדל בפתח תקווה ולמד בישיבת אמי"ת כפר גנים בעיר. הוא עבר ללביא בעקבות נישואיו לבת הקיבוץ, טל, ונולדו להם שלושה ילדים. כמו כן הניח שגיא הורים, דליה ויורם רובינשטיין, ואח תאום — רועי.
ארז בן אפרים, בן 25 מרמת גן, היה לוחם בגדוד. הוא למד בבית הספר אלון ובתיכון שמעון בן צבי בגבעתיים. לאחר ששוחרר מהצבא עבד בחברת כלל ביטוח. זמן קצר לפני מותו שלח ארז בקבוצת הווצאפ המשפחתית תמונה של עץ זית מלבנון, וכתב: "ד"ש מא-נאקורה. מקווה שבפעם האחרונה". ארז הניח אחריו הורים, ירון וגלית, ושני אחים גדולים, אהוד ואייל. הלווייתו תהיה היום בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
