מאת: אוסנת אלעזרי
"וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:יבכִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻֽדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַֽיהֹוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִֽהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם:יגזֶ֣ה | יִתְּנ֗וּ כָּל־הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַֽחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהֹוָֽה:ידכֹּ֗ל הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהֹוָֽה"
בפרשת כי תשא אנחנו עדיין ממשיכים לשמוע על המשכן. הציווי הראשון בפרשה הוא מצוות מחצית השקל – כספי ציבור שנועדו לתחזוקת המשכן. התורה מדגישה כי כל אחד בעם ישראל חייב לתת את תרומת מחצית השקל וכי גובה התרומה צריך להיות זהה לכולם. התורה רוצה שכל עם ישראל יהיו שותפים במידה שווה במשכן ובמקדש ולא ליצור מצב בו יש עשירים שתורמים סכומים גבוהים ומרגישים עקב כך כבעלי הבית של המקום על חשבון יתר האנשים.
מהי מצוות "מחצית השקל", ואיך מקיימים אותה?
מצווה שהיא חלק מההכנות לחג הכי שמח בשנה חג פורים, מצווה גדולה מאוד. נותנים מחצית השקל שהיום זה בשיעור של בערך 25 שקל כופר נפש לכל אחד מבני הבית. נהגו לתת במנחה שלפני פורים כסף לצדקה, לעניים או לישיבות, זכר למחצית השקל שניתן בזמן המקדש לצורך קורבנות ציבור. נותנים כנדבת יד הנותן בעבור כל אחד מבני הבית גם בעבור הנשים ורצוי להקדים את הנתינה.
סיפור קצר רעיון של רבי חיים מוואלוז'ין המבאר את דברי בעל הטורים על המילה: "ונתנו" אפשר וניתן לקרוא אותה משמאל לימין ומימין לשמאל, וזה מלמד אותנו, כי כל מה שאדם נותן לצדקה, חוזר אליו והוא אינו מפסיד מכך מאומה, שלא לדבר על ההרגשה העילאית בלתת… מהנשמה ומהלב.
מכוח תפילת משה אחרי חטא העגל, ה' גילה למשה את סודות הרחמים: "ה', ה' אל רַחוּם וחַנּוּן אֶרֶך אַפַּיִם ורַב חסד וֶאמת: נֹצֵר חסד לאלפים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַע וחַטָּאה, ונַקֵה לא יְנַקֶה פֹּקֵד עֲוֹן אבות על בנים ועל בני בנים, על שִלֵּשים ועל רִבֵּעים"
פקידת עוונות עד דור רביעי, אין במידות הרחמים חלוקה חותכת לשונאים ואוהבים, משום שיש מצבי ביניים עד אין סוף. יש אריכות אף ודחיית עונש, כמו גם סליחה וחנינה ונשיאת עוונות ואפילו פשעים. במקום עשיית חסד לאלפים, נזכרת נצירת חסד לאלפים. במילים אחרות, לא תמיד חסד יעזור, ולפעמים הוא רק נצור ושמור לדורות הבאים.
אבל אם אלו הם דרכי ה' בהנהגת הסליחה הרחמים, מדוע זה לא ייכתב בלוחות? גם דיברנו על זה לפני כמה שבועות לא באמת הכל מתנהל בצורה כזו של חטא ועונש תיראו כמה פרושים על העוונות שלנו יכולים לשלם בדורות הבאים…
לפעמים אדם אומר אני מעשן בשבת. זהו אני לא ישמור את השבת בכלל אבל לא נכון תראו איזו הנהגה לקדוש ברוך הוא ותמיד צריך לזכור, שכר מצווה מצווה, שכר עברה עברה, וזה לא אומר שאם חיללנו אז אנחנו לא יכולים ללכת לבית הכנסת שלא לדבר על כמות גלגלי ההצלה שה' נותן לנו. כאן בעצם ה' מלמד את משה את הצורה בה ה' מנהיג את העולם. בלוחות תיכתב לעולם רק מידת הדין החותכת בין שונאים לאוהבים, בלי רחמים ובלי סליחה. גם בהמשך, תחזור האזהרה "כי ה' קַנָּא שמו, א-ל קַנָּא הוא" כאזהרה חמורה נגד עבודת זרה חס ושלום.
משל קצר שאדם בא לכאן להתארח כאן שנות חיים טובות ומשום כך אין הוא יכול לתפוס בשכלו את החשבון והסדר שבו מנהל הקב"ה את עולמו אולם עלינו לדעת שיש דין ויש דיין המנהיג את העולם!
התבלבלתם אני לא … רואים את זה בפשטות בחיי היום יום, בכל דבר בחינוך הילדים, בפרנסה, בחברויות, במשפחה, ואנחנו כולנו הילדים של הקדוש ברוך הוא, כולנו עם ישראל רחמנים בני רחמנים, זו הדרך של אדם למחול לחברו אם פגע בו והתחרט על מעשיו, אבל כשיודע הוא שיפגע בו אח"כ שוב – הוא איננו מסוגל לסלוח לו. שהרי לא ייתכן שאדם שדורך על רגל חברו יבקש סליחה בעוד הוא ממשיך לדרוך עליה. אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשאדם מבקש מחילה – הוא סולח לו על אף שיודע מראש שגם בעתיד הוא עלול לחטוא , הרי ה' יודע הכל.
וזוהי כוונת הפסוק: "וחנותי את אשר אחון" – אסלח אף למי שאצטרך לחון גם בעתיד, וכמו כן: "ורחמתי את אשר ארחם" – ארחם גם על מי שברור לי כי להבא אצטרך שוב לרחם עליו. זוהי מידת טובו של הקב"ה איזה אבא יש לנו… אפילו שעשינו משהו רע הוא מוחל וסולח…
בהמשך הפרשה לאחר מכן התורה מתארת את כיור הרחצה בחצר המשכן ואת החומרים הדרושים לרקיחת שמן המשחה ולקטורת הסמים. לאחר שתמו כל ציווי המשכן ה' מודיע למשה על האנשים המתאימים ביותר לבניית המשכן. בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה ואהליאב בן אחיסמך ממטה דן ממונים כאחראים הראשיים לבניית המשכן. סופם של כל ציויי המשכן הוא במצוות השבת הפותחת במילים: "…אך את שבתותי תשמרו.." שבאה להזכיר לנו כי מלאכת בניית המשכן אסור לה לגורם לחילול שבת .
אספר לכם על השבת שלי כל הזמן אומרת דיברי תורה לכבוד שבת איזה עיניין שבת שעברה פרשת תצווה היה עיניין עם המלבושים של הכהן והיה חשוב לי להגיד גם כאן כמה המלבושים מגדירים אותנו , שמים לנו גדר ,
אתן את עצמי לדוגמא אישה שלבושה בצניעות לא יכולה למשל לשבת במסעדה לא כשרה ברגע שאני יושבת במקום כזה אני נותנת תוקף לתעודת כשרות שלא קיימת רואים אותי אומרים הינה זה כשר יושבים פה דתיים ,
הלבוש גם מגדיר אותנו מגדרית זה חילוני וזו דתיה , אני תמיד הייתי לבושה ג'ינס ומסבירה כמה אני דתיה בנפשי ,
אבל זה מגדיר אותנו אם נרצה או לא נרצה ועוד דבר חשוב, המלבושים של האדם זה כבר הדרגות שהוא נמצא בהם ואם אנחנו חוזרים לפורים ואיזה חג נפלא היה לנו …אז הגאולה מתחילה בבגדי מלכות ,כתוב שמרדכי לבש שק אבל ההלכה כאסתר שלחה למרדכי בגדים , ראש הסנדרין צריך בגדים ? לא, אבל בגדים הם מעלים את האדם לדרגה של שמחה וזה החלק הראשוני של גאולה.
כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה…
אשת חיל המזמור אשת חייל שאנחנו קוראים ביום שישי הוא ביטוי שמתייחס לאשה רבת עוצמה, תכונות ומעלות ייחודיות אשר זוכה להלל ושבח, לאישה. שלמה המלך מתאר בו את האישה רבת המעלות המוגדרת כאשת חיל. משמעות המילה חַיִל היא גבורה, כוח, עוצמה. והכי חשוב צניעותה והיום יום האישה….
יום האשה שמח לכל נשות הממלכה הקדושות.
שבת שלום.
