וַיַּקְהֵ֣ל משֶׁ֗ה אֶת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לַֽעֲשׂ֥ת אֹתָֽם:
ויקהל מהמילה התקהלות אחרי כל מה שקרה עם עגל הזהב… משה מבקש מעם ישראל להתקהל עבור שני הפרויקטים הגדולים ביותר, שבת המלכה והמשכן. אם אני חושבת על זה בצורה הגיונית כל ערב שאני יוצאת להפרשת חלה אני מקילה נשים סביבי סביב השמחה והאמונה. איזו זכות.

מאחורי מפעל החסד שלי עומדים אלפים של אנשים שתרמו ונרתמו והתקהלו, כוח שיש לאנשים רבים זהו כוח שצריך לתעל אותו לדברים גדולים למפעלים של חסד כמו שאמרנו ההפך הגמור מבניית עגל זהב, אנחנו בונים משכן יחד … פנים אל פנים, יש מצבים שככל שאנחנו מתקרבים למישהו אנחנו חשים שהוא הולך ונעשה גדול יותר, לזה קוראים יראה? התחושה של מי אנחנו ביחס אליו. ואז, אנחנו שותקים, אין לנו אומץ לדבר. עומדים מולו בפחד ואין לנו מילים.
"ויקהל משה את כל עדת ישראל".

רש"י כותב למחרת יום כיפור ומסביר שמשה ירד מהר סיני, הוא לא אסף את האנשים עם הידיים, הם נאספו מכוח הדיבור שלו.
"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". כשם שבמים נראים בדיוק תוויות פניו של המסתכל בה, כך יחס הזולת אלינו הוא שיקוף מדויק של יחסינו אליו. אל תתפלאי שככה היא התנהגה אלייך, "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
אומר רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש שכשמביטים על המים מרחוק רואים בו דמות ענקית. ככל שמתקרבים יותר הדמות נעשית קטנה יותר וברורה יותר. כך היה עם משה רבנו. ככל שהתקרב יותר אל ה' ועבר ממצב של יראה למצב של אהבה הצליח גם לסחוף את כל עם ישראל אחריו, כך גם אנחנו, כשאנחנו רוצים לדבר עם מישהו בלב שלם עלינו קודם לאהוב אותו. כך זה גם בחינוך רק כשנדבר עם הילדים שלנו מתוך אהבה. כך גם יוכלו לקבל את האמירות שלנו, הרי אין כמו שיחה פנים מול פנים, כבר שכחנו איך זה וכמה כוח אמיתי נדרש מאיתנו וכמה יראה נקרין חזרה.

שמירת השבת "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' "
קשה להמשיך את המשפט , אני תמיד מעדיפה להראות את חביבות המצוות ולא את העונש בגינה.
"ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם".
ואמרו חז"ל: "יותר ממה ששמרו עם ישראל את השבת – השבת שמרה עליהם"!
זהו לזה התכוונתי. זה משפט מחץ: השבת שומרת עלינו יותר ממה שנשמור אותה עם זה אפשר לעשות עבודה, זו כבר לא הפחדה, אנחנו צריכים להודות לה' על המתנה הגדולה שנתן לנו.
רבי שמעון בר יוחאי אמר: "אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלים"!
אז לא רק שהיא שומרת עלינו גם נקבל גאולה ….

בהמשך הפרשה שוב נדבות "קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב ליבו"  לפניי שבועיים זה היה דומה "כל אשר ידבנו ליבו", רש"י כותב: על שם שליבו נדבו קרוי נדיב לב ועוד מוסיף, כבר פרשתי נדבת המשכן ומלכתו ..
בעל הטורים כותב "ליבו יביאה" הלב שלו ושלה אישה מרצונה תתרום את תכשיטיה והוא מרצונו יתרום למשכן
"חח ונזם וטבעת וכומז" תביאו למשכן לא רק זהב אלה הרבה לב, את הלב שלכם תביאו כך בונים משכן כמו שבונים בית.

נקרא בדרכי סרטון יפה על כוס קפה וכך הוא אומר …
אם יש בידך כוס ומישהו מתנגש בך מה ישפך מהכוס ?
לא חייב שישפך קפה ואם זה היה תה או מים … השאלה היא מה היה בכוס …
אנשים עוברים משברים בזמן משבר בזמן התנגשות מה ישפף מאיתנו מה שיש בתוכנו … אבל אם נמלא את עצמנו בחמלה באכפתיות בנתינה ,שנצליח לראות את השונה, שנבין שהכל לטובתינו, זה מה שישפך …
מתי יש קשר יותר עמוק?
אצל שני בני זוג מתרגשים בליל הכלולות?
או אצל אותו זוג שעבר 30 שנות נישואים ?אחרי התמודדויות, עליות, ירידות , משברים???
שאלה טובה.

דווקא אחריי משבר , דווקא אחרי חטא העגל  ..
העם מתקהל למחרת יום כיפור עכשיו הקשר בין העם לה' עמוק יותר , אפשר לא רק לצאת ממשברים, אלא אפילו להתחזק מהם.

שבת של שמחה עם הרבה הודיה… והודיה הכל השלי השבוע בהפרשת חלה.