עידו רבי, מאור אייזן, יוני צדוק, מתן אגרסט וגלעד המבורגר, תלמידי כיתה י"ב מבית הספר אמית נחשון קמים כל יום ראשון בשעה 5:00 בבוקר, קונים מצרכים ומקימים את עמדת הקפה והמתוקים בכניסה לרכבת. "אנחנו מגיעים למיקום בשעה 6:00, אחרי שקנינו את המצרכים ונשארים עד השעה 9:00", סיפרו לראשונה למערכת "שוס הדרך". שבוע לפני כן הם דואגים לתרומות כספיות מאנשים טובים שמכירים אותם ותורמים להם מידי פעם, כדי שהם ימשיכו להפעיל את הדוכן וייתנו לחיילים תחושה טובה לנסוע לבסיס ביום ראשון בבוקר.
"החיילים בדיוק סיימו את סוף השבוע עם המשפחות", אמרו כולם. "אנחנו יודעים כמה קשה לחזור לשגרה, לעלות על רכבת ולהגיע לבסיס. ורצינו להמתיק להם את השבוע ואת המשך היום", אמרו.
"חיילים ניגשים אלינו, מחייכים ואומרים לנו שאנחנו הופכים את יום ראשון לפחות מעייף ומבאס. כיף להם לראות אותנו וזה עושה להם טוב על הלב. המילים החמות שלהם מחזקות אותנו להמשיך ולהתגייס בכל יום ראשון ולהקים את הדוכן"
איך הרעיון נולד?
"זה התחיל ביוזמה של בית הספר ועוד כמה ילדים לפני כמה שנים. בתקופת הקורונה זה הלך מאוד טוב ואז הקורונה קצת שיבשה את זה. לביא שרוני ואיתן פייבר, תלמידי כיתת י"ב משנה שעברה המשיכו את זה והחזירו עטרה ליושנה. כשהם סיימו את הלימודים והתחילו מכינות, אנחנו החלטנו להמשיך את הפעילות של הדוכן", סיפרו כולם. "וככה בכל יום ראשון אנחנו מתייצבים מהשעה 6:00 ועד 9:00 באופן קבוע עם קרואסונים, מים חמים, חלב, סוכר, קפה ותה ומחכים לחיילים ולכוחות הביטחון שיגיעו וייקחו", אמרו. "שנה שעברה בית הספר הפסיק עם היוזמה והחלטנו להמשיך אותה בעצמנו".
למה החלטתם להמשיך אותה?
"הרבה מהחיילים הכירו אותנו וזה עשה להם מאוד טוב", סיפרו. "חיילים ניגשים אלינו, מחייכים ואומרים לנו שאנחנו הופכים את יום ראשון לפחות מעייף ומבאס. כיף להם לראות אותנו וזה עושה להם טוב על הלב. המילים החמות שלהם מחזקות אותנו להמשיך ולהתגייס בכל יום ראשון ולהקים את הדוכן.
"אנחנו רוצים להמשיך ולתת להם להרגיש ככה. הם קמים כל בוקר מוקדם והולכים לבסיסים אחרי סוף שבוע עם המשפחה. כל אחד והמסלול שלו. עושה לנו טוב לשאול לשלומם כל בוקר, לראות אותם לא מפספסים להגיד שלום, לקחת שתייה חמה וקרואסון. אלו חיילים שאנחנו רואים מידי יום ראשון. יש את הקבועים, יש חדשים, אבל מי שמכיר אומר לנו שלום בכל מקום שהוא פוגש אותנו וזו הרגשה מדהימה. הרגשה של משפחתיות ואחווה".
"אנחנו רוצים להמשיך ולתת להם להרגיש ככה. הם קמים כל בוקר מוקדם והולכים לבסיסים אחרי סוף שבוע עם המשפחה. כל אחד והמסלול שלו. עושה לנו טוב לשאול לשלומם כל בוקר, לראות אותם לא מפספסים להגיד שלום, לקחת שתייה חמה וקרואסון"
ששת התלמידים המופלאים עושים את הפעילות הזו כבר תקופה ארוכה. מי שעולה לרכבת לכיוון הבסיס ומי שמגיע לבית שמש פוגש אותם, חוטף קרואסון ושתייה חמה, מעלה חיוך על השפתיים ומתחיל את היום. הם מקבלים מידי יום תגובות חמות ואלו לא מפסיקות להגיע ולגרום להם להמשיך ולהניע את הדוכן מידי יום ראשון. "לכל אחד מאיתנו יש תפקיד, יש אחד שמרכז את מה שצריך, ויש את אלו שיוצאים לקנות ודואגים להביא את המצרכים לדוכן. כל שבוע אנחנו דואגים לעשות את זה".
איך אתם מתארגנים על כסף לקניית קרואסונים ומצרכים?
"אנחנו יוצאים מידי פעם במבצע התרמה. אנשים שמכירים אותנו תורמים לנו ויש גם חדשים שמאמינים שהפרויקט הזה עושה טוב. אנחנו לחלוטין מתבססים על תרומות, ללא זה לא היינו יכולים לעמוד שם. אנחנו דואגים שהכל יקרה, ואם חסרים דברים, אז אנחנו משלימים שלא יחסר ועד לפרט הכי קטן".
יש בעלי עסקים שלוקחים חלק בתרומה?
"לא. בעלי העסקים בעיר לא כל כך שיתפו פעולה. היינו רוצים מאוד שהם ייקחו חלק בזה, אנחנו חושבים שזו סיטואציה שרק אפשר לצאת ממנה מורווחים. הם תורמים, החיילים נהנים מזה ואנחנו נוכל לקנות באופן קבוע אצל אותם בעלי עסקים. אנחנו חושבים שזה יכול לעשות רק טוב".
האם האוכל מסתיים כל פעם?
"הקרואסונים תמיד מסתיימים. ואם נשאר חלק, אז אנחנו מחכים למגבניקים שמגיעים בדרך כלל למכללה לשוטרים בבוקר. דואגים שכל קרואסון יעשה שמח לעוד אישה או גבר שמשרתים את המדינה. כמובן שכל שבוע אנחנו מחדשים את המלאי".
"אנחנו דואגים לשים שלט ונרות לעילוי נשמת ולזכר החיילים שנרצחו. ובתור נערים שעוד רגע מתגייסים לצה"ל, האירועים האלו גורמים לנו רגע לעצור ולהעריך. אנחנו פוגשים כל יום הרבה חיילים, כל אחד מהם הוא חייל בפני עצמו ובן אדם בפני עצמו. זה יכול להיות כל אחד אחר"
כמה חיילים אתם פוגשים ביום ראשון?
"המון חיילים עוברים, את חלקם אנחנו מכירים וחלק לא. בפועל יוצא שלפחות 50 חיילים מגיעים ולוקחים".
איך התחושה לפגוש את החיילים?
"מדהימה. כל יום ראשון אנחנו נפגשים, מחייכים ויש כאלה שמכירים ומגיעים במיוחד לדבר איתנו".
"היום למשל לקחתי טרמפ", סיפר עידו. "אחד המאבטחים מהרכבת שהכיר אותי מהדוכן, עצר לי. זה עשה נעים ונתן תחושה של משפחה. כשהייתי ברכבת בירושלים פגשתי מאבטח נוסף, אנחנו רואים בכל אחד ואחת כחברים שלנו".
העשייה של התלמידים מחממת את הלב של החיילים, אבל בעיקר נותנת תחושה טובה לרבים שמסתובבים עם הרגשה רעה בעקבות הפיגוע שאירוע השבוע במצרים, בו נרצחו שלושה חיילים.
כאשר קורה פיגוע או אירוע מהסוג הזה, אתם עושים משהו מיוחד בדוכן?
"כן. אנחנו דואגים לשים שלט ונרות לעילוי נשמת ולזכר החיילים שנרצחו. ובתור נערים שעוד רגע מתגייסים לצה"ל, האירועים האלו גורמים לנו רגע לעצור ולהעריך. אנחנו פוגשים כל יום הרבה חיילים, כל אחד מהם הוא חייל בפני עצמו ובן אדם בפני עצמו. זה יכול להיות כל אחד אחר. גם כאשר מדובר במשפחה שנרצחה או בפיגוע של אזרחים, אנחנו שמים נרות.
"חשוב לנו שהפינה תיתן לאנשים מקום לביטוי אנושי, לאפשר להם ולכולם לזכור את החללים שנרצחו בפיגועים בהדלקת נר. רגע קטן לזכור אנשים גדולים".
"אנחנו רוצים שהפינה החמה תאפשר לכולם להרגיש אחדות, שלצד הדוכן הם ירגישו שאין מחלוקות, אין שיפוטיות או ביקורתיות – אלא אהבה גדולה. הפינה אומנם הוקמה למען כוחות הביטחון, אבל מכיוון שאזרחים רבים גם קופצים ומגיעים לקפה וקרואסון, חשוב לנו להגיד לכולם – אתם שייכים"
ששת התלמידים עובדים במרץ ונותנים מכל הלב לדוכן. המשפטים שהם מקבלים מחזקים אותם וגורמים להם להמשיך ולהגיע למרות הכל. "אנחנו שומעים הרבה את המשפט 'בזכותכם יום ראשון פחות שחור לי' ויש גם מילואימניקים שאומרים, 'הלוואי שכשאני הייתי חייל, היו עושים משהו כזה'. זה נותן תמריץ אין מה לומר", אמרו כולם בהתרגשות.
רגע לפני סיום הריאיון היה חשוב להם להדגיש כי, "חשוב לנו שכל החיילים והאזרחים ירגישו שהם יכולים לבוא לדוכן ולשתות קפה. לא משנה מי הם או מה גוון העור שלהם. אנחנו רוצים שהפינה החמה תאפשר לכולם להרגיש אחדות, שלצד הדוכן הם ירגישו שאין מחלוקות, אין שיפוטיות או ביקורתיות – אלא אהבה גדולה. הפינה אומנם הוקמה למען כוחות הביטחון, אבל מכיוון שאזרחים רבים גם קופצים ומגיעים לקפה וקרואסון, חשוב לנו להגיד לכולם – אתם שייכים. אם באמצעות הדוכן נצליח לאחד, לייצר ערבות הדדית לעם ישראל והערכה לכוחות הביטחון – עשינו את שלנו. זה המסר שהיינו רוצים להעביר".
לתרומות לפינה החמה ניתן לפנות למספר הזה: 0544767522
