הכירו את עמית סמוכי, בן 20 מבית שמש, הבן של משה ודורית ואח לאוהד ומעיין. הסיפור שלו התחיל אי שם בגיל שנתיים, ואת רוב הפרטים הבאים הוא דלה מהוריו. "נולדתי בלידה רגילה וטבעית", סיפר עמית. "בגיל שנתיים נכנסתי למעון רגיל עד שמנהלת המעון הבחינה שאני לא משחק עם הילדים כמו כולם ומרבה להתבודד. ההורים שלי לא ממש לקחו את זה ברצינות והמשיכו כרגיל. וכשגדלתי ועליתי לגן עירייה, שם הפערים התחילו להיות גדולים יותר והגננת זימנה את הורי לשיחה והציעה להם להעביר אותי לגן שפה ולאחר מכן, כשעליתי לבית הספר היסודי, עברתי אבחון ראשון בבית החולים ושם לא ידעו עם מה אני מתמודד", שיתף. עמית גדל עם המורכבות והמגבלה לפחות עד גיל 9, והוריו, שהבחינו שיש בעיה אך לא ידעו מהי, ניסו לעזור לו בכל דרך. "הם רשמו אותי לרכיבה טיפולית, לשחייה וגם לקחו אותי לקלינאית תקשורת. בכיתה ג' כבר נמסר לי ולהורי מטעם המנהלת שאני לא מתאים לבית הספר".
"היה מורכב. כי למדתי בבית ספר רגיל, ובהפסקות הילדים שלמדתי איתם לא ידעו לקבל אותי. היו שצחקו עליי והיו שלא דיברו איתי. ממש בודדים התייחסו אליי. וככל שהתבגרתי כל הנושא החברתי התחיל להסתדר"
היית בן 9. איך הרגשת? הצלחת להבין מה קורה?
"הרגשתי שאני הולך לאיבוד. הייתי מבולבל. הורי בזמן הזה חיפשו עבורי מסגרת שתתאים. הייתה איזו כיתה קטנה בבית הספר במודיעין, ורק שם התאמתי. הם ביקשו ממני לעבור אבחון נוסף, ושם לראשונה אבחנו אותי על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוהה PDD".
מה היו התסמינים?
"הייתי ממלמל לעצמי ושר לעצמי בכל הזדמנות. וגם הייתי מתנתק מהסובבים אותי".
איך ההורים קיבלו את האבחנה?
"היה להם קשה לקבל את זה. בעיקר כי בהמשך עברנו מקרה משפחתי – הורי התגרשו. אז הכל קיבל זווית מאוד מורכבת".
ואיך היה בבית הספר החדש?
"היה מורכב. כי למדתי בבית ספר רגיל, ובהפסקות הילדים שלמדתי איתם לא ידעו לקבל אותי. היו שצחקו עליי והיו שלא דיברו איתי. ממש בודדים התייחסו אליי. וככל שהתבגרתי כל הנושא החברתי התחיל להסתדר".
"בבית התנהגו אליי רגיל. גם כל המשפחה המורחבת. ואני חושב שזה עזר לי להצליח להתמודד עם הקשיים שלי. תמיד האמינו בי, לא התביישו בי וזה חיזק אותי"
התחלת להרגיש שייך?
"אני חושב שרק בחטיבת הביניים התחלתי להתחבר יותר ולהרגיש שייך מבחינה חזותית. כי גדלתי ונהיה לי מראה נאה בשונה מאחרים שמאובחנים כמוני ונראים פחות טוב".
"מלבד המוסיקה, אהבתי שפות. הצלחתי לרכוש שפה בזכות המחשב – ככה למדתי אנגלית ועברית ברמה גבוהה ועם כושר ביטוי גבוה. בבית הספר לא היו לי כל כך חלומות חוץ מהרצון להשתלב בחברה. כי זה היה לי הכי קשה"
ואיך התייחסו בבית?
"בבית התנהגו אליי רגיל. גם כל המשפחה המורחבת. ואני חושב שזה עזר לי להצליח להתמודד עם הקשיים שלי. תמיד האמינו בי, לא התביישו בי וזה חיזק אותי".
הצלחת לפתח חברויות?
"כן, יש לי חברים רגילים שמקבלים אותי. בהתחלה היה להם קשה כי הם לא הבינו מה יש לי, אבל ככל שהם הכירו אותי יותר, הם למדו לאהוב אותי. ואז בהמשך הם שיתפו אותי שהיה להם קשה איתי בהתחלה כי הייתי מפריע כשהייתי מדבר פתאום ושר".
זה תסכל אותך?
"אחד הדברים שהיו שוברים אותי, שלא הייתי מצליח לעשות דברים כמו כולם. כמו ספורט, להתנהג כמו שהם".
אילו דברים חלמת לעשות ועשית?
"מלבד המוסיקה, אהבתי שפות. הצלחתי לרכוש שפה בזכות המחשב – ככה למדתי אנגלית ועברית ברמה גבוהה ועם כושר ביטוי גבוה. בבית הספר לא היו לי כל כך חלומות חוץ מהרצון להשתלב בחברה. כי זה היה לי הכי קשה".
מה אתה עושה כדי להתגבר על האוטיזם? מה בעיקר עוזר לך?
"בעיקר תפילה ודת. אני מתפלל בבית הכנסת וזה מאוד מרגיע ומייצב אותי".
תוכל להסביר מה זה אומר אוטיזם ברמה גבוהה? מה שונה בין סוגי האוטיזם שיש לך?
"ההבדל הוא שיש כאלה שמגמגמים, שלא יוצרים קשר עין ושעושים תנועות עם הידיים בצורה חריגה. לי אין את הדברים האלו".
כשאתה מספר לאנשים שאתה מאובחן באוטיזם, איך הם מגיבים?
"היום כשאני אומר לאנשים שאני אוטיסט, הם מיד מבינים ורגישים אליי ומנסים לעזור לי. יש בודדים שעדיין לא ממש מקבלים את זה, אבל הרוב ממש מגישים לי עזרה".
מה אתה מרגיש עם זה ששואלים/מתעניינים/ נכנסים אקסטרה לשאלות על הנושא?
"אני מרגיש שטוב לי עם מי שאני והאמת שאני אוהב לדבר ולספר על עצמי וגם אנשים אוהבים שאני מסביר להם. זה עושה לי טוב שרואים ומתייחסים אליי".
החיים לצד מוסיקה
עמית רכש המון יכולות וכישורים בחייו בזכות היותו על הרצף. הוא לא וויתר לעצמו בכל תחום, וניסה כמה שאפשר לגדול ולהשתפר. ומגיל קטן הוא זוכר שמוסיקה הייתה משהו מיוחד. הוא היה זוכר את כל מילים, מדקלם את כל השירים וזה היה בשבילו כמו אוויר לנשימה. "מגיל מאוד קטן אני שר וזוכר את המילים משמיעה אחת בלבד", שיתף. "אני אוהב את סגנון המוסיקה הישראלית, ים תיכונית ועם הזמן הרחבתי ושמעתי מוסיקה לועזית. היום אני אפילו שר באנגלית. אני מאוד אוהב מוסיקה ומתעניין כל הזמן בסגנונות שונים. זה מאתגר אותי ומשמח אותי".
"כן. המוסיקה גרמה לי לבטא את עצמי מאוד. כשאני שר, אני מרגיש שייך ואין לי פחד. אני יכול לשיר מול קהל גדול מאוד, גם מול 30 אלף איש. בשבילי זה לא משנה"
האם הרגשת שהמוסיקה עוזרת לך לבטא את עצמך?
"כן. המוסיקה גרמה לי לבטא את עצמי מאוד. כשאני שר, אני מרגיש שייך ואין לי פחד. אני יכול לשיר מול קהל גדול מאוד, גם מול 30 אלף איש. בשבילי זה לא משנה".
מאיפה הגיעה האהבה הגדולה למוסיקה?
"מאבא שלי. הוא היה זמר צעיר בגילי והוא זה שמשך אותי למוסיקה. מגיל מאוד צעיר הוא ידע שאהיה זמר כי הייתי שר איתו המון קריוקי. אני זוכר שהוא היה בהלם שהייתי שר בסולם של השיר ולא מזייף וגם זוכר את כל המילים בעל פה. הוא חיזק אותי וגרם לי להאמין בעצמי".
"כשהתקבלתי ללהקה היה עליי ללמוד 12 שירים ומחרוזות שונות וכמובן שאבא שלי עזר לי ללמוד. ההרגשה הייתה נהדרת. הייתי במצב רוח טוב שאני עושה את מה שאני אוהב ועם הזמן הצלחתי גם להיות סולן מוביל בלהקה. אני עובד קשה וגם אבא שלי לא מוותר לי"
אחרי שסיימת את הלימודים בבית הספר, קיבלת פטור מהצבא ולמרות הכל נלחמת להתגייס. תוכל לספר למה?
"אחריי שסיימתי ללמוד, צוות בית הספר פנה להורים שלי ואמר להם שצריך למצוא לי מסגרת חדשה. הציעו לי לבדוק ברווחה. ההורים שלי חשבו שאני יכול להתנדב לצבא ואז הם התחילו לבדוק איך עושים את זה דרך עמותות. ואז ההורים שלי שמעו על 'גדולים במדים' דרך המורה שהייתה לי בבית הספר שחשבה שכדאי שאנסה. אבא שלי בדק וראה שיש ל'גדולים במדים' להקה מוזיקלית ומיד פנה למנהל הלהקה וסיפר לו שאני זמר מצוין.
"היה עליי לעבור אודישן והקלטתי קודם את השיר של עפרה חזה. את השיר שלחתי להתרשמות ראשונית של מנהל הלהקה שהתלהב מהשירה שלי ואז הם זימנו אותי לאודישן. שם שרתי את השיר של חנן בן ארי – 'אמא אם הייתי' ואת השיר 'חלק מהזמן' של עידן עמדי. כמובן שעברתי בהצלחה רבה והתקבלתי ללהקה".
"התגובות מחזקות מאוד. כולם מתלהבים ואני שמח ומאושר. אבא גם מזכיר לי תמיד שיש מצב שלא הכל ילך חלק, שיש גם כישלונות בדרך ושלא כולם יאהבו ויפרגנו וזה בסדר. זה העולם. אבא שלי תמיד מסביר לי לקחת את הכל בפרופורציות"
איך הרגשת?
"התלהבתי מאוד והתחלתי ללכת לחזרות. הייתי מחכה ליום שיש בו חזרות ותמיד באתי מוכן להוכיח מה אני שווה .אבל היה עליי גם להיות חייל חוץ מהלהקה ונתנו לעבור תקופת הסתגלות בבסיס גוליס בלוגיסטיקה כאפסנאי. ועברתי בהצלחה וככה החליטו לגייס אותי לצבא. זה היה היום המרגש בחיי. התקבלתי ואני משרת בבסיס גוליס כבר שנה וחצי וגם בלהקה".
תוכל לספר קצת על הלהקה?
"אני נמצא במחזור ב' של הלהקה. בו יש 5 זמרים וזמרות וכולם עם צרכים מיוחדים. אנחנו שרים בכל בסיסי צה"ל לפחות שלוש פעמים בשבוע ולפעמים יותר. אנחנו גם מופיעים באירועים של תורמים ויש פעמים שאני גם מופיע לבד באירועים פרטיים. לאחרונה גם נבחרתי לנסוע לארצות הברית פעמיים והיה מדהים".
איך היה להשתלב בלהקה?
"כשהתקבלתי ללהקה היה עליי ללמוד 12 שירים ומחרוזות שונות וכמובן שאבא שלי עזר לי ללמוד. ההרגשה הייתה נהדרת. הייתי במצב רוח טוב שאני עושה את מה שאני אוהב ועם הזמן הצלחתי גם להיות סולן מוביל בלהקה. אני עובד קשה וגם אבא שלי לא מוותר לי".
מה אתה מרגיש שהמוסיקה עושה לך?
"קשה להסביר במילים, אבל כשאני שר יש לי סיפוק ושמחה בלב. אדרנלין מאוד גבוה".
יצא לך להופיע עם זמרים מוכרים?
"כן. הופעתי גם במסגרת הלהקה וגם פרטי בשילוב עם זמרים מהשורה: כמו עמיר בניון, טיפקס, עקיבא, מקי גבריאלוב, אריק סיני, הפרויקט של רביבו ועוד. כיף להשתלב ולהרגיש רגיל. אני מסופק שהחלום מתגשם לו".
ואיך הגיע הרצון להוציא סינגל?
"הרעיון של הסינגל הגיע מאבא שלי. הוא ראה שאני עומד בכל הדרישות והעומסים של הלהקה והציע לי להוציא סינגל ולקחת צעד אחד קדימה. לאבא שלי יש חבר שקוראים לו דורון אלימלך שנחשב לשם דבר במוסיקה. הוא עבד עם כל הגדולים – אייל גולן, עומר אדם, עדן בן זקן, מאיה בוסקילה, ליאור נרקיס ועוד. אני זוכר שהוא שאל אותי אם אני רוצה שיר משלי, ואני ממש התלהבתי. אבא שלי עזר לי להוציא את השיר לפועל. הוא (אבא) כתב לי את השיר על אהבתי למוסיקה וביחד עם דורון הם הפיקו שיר מהמם שנקרא 'אהבה אחרת'.
"השיר הוא לא על אהבה בין גבר לאישה, אלא למוסיקה. אבא שלי חשב שחייב גם קליפ כדי שיראו אותי ויכירו אותי וככה גם הוצאנו קליפ".
חושב להוציא סינגל שני כבר?
"כן! אבא שלי כתב לי שיר שני ואנחנו עובדים עליו בימים אלו. חכו להפתעה מרגשת!".
איך התגובות עד כה?
"התגובות מחזקות מאוד. כולם מתלהבים ואני שמח ומאושר. אבא גם מזכיר לי תמיד שיש מצב שלא הכל ילך חלק, שיש גם כישלונות בדרך ושלא כולם יאהבו ויפרגנו וזה בסדר. זה העולם. אבא שלי תמיד מסביר לי לקחת את הכל בפרופורציות".
יש לך מסר לאנשים אחרים שמאובחנים עם אוטיזם?
"לחברים כמוני – אל תחששו לפתוח את הלב והרצונות שלכם למה שאתם אוהבים. כי הכול אפשרי כשהאמונה חזקה. רק חשוב שיהיה מי שיאמין בכם וצאו לדרך".
ואיזה מסר תרצה להעביר דווקא לאוכלוסייה הרגילה?
"הייתי אומר להם תודה. שהם אנושיים כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים ועוזרים וחשוב שתתנו לכולם להיות שווים".
את הסינגל הראשון "אהבה אחרת" של עמית סומכי אפשר למצוא ביוטיוב, ואף להבחין בכמה וכמה תושבים שהתנדבו להופיע בקליפ וגרמו לשיר להישמע ולהיראות אנושי, מלא אהבה ושמחה. רוצו להאזין!
