בוקר ה-7 לאוקטובר 2026 נשמע כמעט כמו אותו הבוקר כשפרצה מתקפת הטרור ב-2023. הציפורים צייצו כהרגלן, השמיים כחולים ומריחים שעוד רגע החורף כאן. רבים קמו בבוקר לבית הכנסת לתפילת שחרית ויש שישנים אחרי לילה ארוך של בילוי עם חברים. היה זה שקט שאפשר היה לחתוך אותו עם סכין, אבל כמו כל שקט שאנחנו מכירים בתקופת החגים.

ובשונה מהבוקר אליו קמנו ב-2026 – לפני שלוש שנים בדיוק, מאות אזרחים, לוחמים ותושבים התעוררו לטלפונים, לסיטואציות שיצאו מסרטי אימה, לרגעים שבהם הרצפה נשמטה להם מתחת לרגליים. הם שמעו את הקולות של הילדים שלהם, החברים שלהם, בני המשפחה שלהם, שנקלעו למתקפת החמאס בבוקר ה-7 לאוקטובר במתחם הנובה שבדרום. בשעה 6:29 בבוקר אף אחד עוד לא הבין מה קורה, אבל בדיוק שעה אחרי, דברים התחילו להתברר: מאות אנשים נכלאו במתחם הנובה ובמסיבה סמוכה לה. מאות לא שרדו. חלקם מבית שמש והסביבה.

באותו הבוקר ב-2023, יצאו צווי 8 במהירות שיא. רוב התושבים לא חיכו להתגייסות ולהתכנסות ויצאו להציל את האחים והחברים שלהם ומה שהם גילו שם, מה שעיניהם ראו, היו מראות שעד היום הם מתקשים לשכוח.

השבוע אנחנו נזכור ונזכיר את אלו שהקריבו את חייהם למעננו, נזכר בחיים שהם חיו, במי שהם היו בעודם בחיים ונקיים עבורם את מצוות "ובחרת בחיים". כי מתוך השברים והכאב, תמיד צומחת התקומה שמזכירה לנו את כוחנו לבנות מחדש.

זיו עבוד, זוגתו של אליה שניצלה מהמיגונית שיתפה מה נותן לה כוח, "אני כבר לא נשענת על שום דבר אחר מאשר על האמונה. אני אומרת לעצמי שאם לכל כך הרבה אנשים הייתה מעין שותפות גורל בדבר הזה, כמו שעמית וקארין נרצחו ביחד, או חברים שלנו שהם תאומים שנרצחו ביחד, חברים אחרים שהם אחים שנרצחו ביחד –  אז אני אומרת, חייבת להיות גם לנו שותפות גורל. אם אני שרדתי, אנחנו נשרוד ביחד. זה הדבר היחידי שמחזיק אותי".

בציון 3 שנים למתקפה, מתחם הנובה שבדרום הפך לאנדרטה עצומה ובה יש אנדרטאות לכל נרצח והרוג. והשבוע (יום רביעי) בציון 3 השנים, הייתה דקת דומיה בשעת המתקפה בדיוק  בשעה 6:29 כשעלתה הזריחה. ובשעה 12:00 התקיים טקס הזיכרון הרשמי במתחם. אל הטקס הגיעו כל משפחות הנרצחים וההורגים.

3 שנים שחנן לא איתנו

חנן עמר ז"ל, נסע יחד עם חברו הטוב עופר עודי לפסטיבל "נובה" שהתקיים בקיבוץ רעים, וכמו כולם הוא ניסה לברוח ולהסתתר מהמחבלים במיגונית, ולבסוף נרצח יחד עם חברו הטוב – עופר עודי. בן 38 בהירצחו. חנן הי"ד נולד במושב מחסיה, בן למשפחה מאוד מוכרת במושב. חנן ז"ל היה ספר מוכשר ומגיל מאוד צעיר סיפר את חבריו, את משפחתו ועבד כספר במספרה מאוד מוכרת באשקלון. הוא הותיר אחריו משפחה גדולה, חברים, אישה ושלושה ילדים, אבישג, נועם ואיתן.

"הוא היה ילד טוב", מילותיה של יולנדה, אימו בריאיון שקיימנו עמה לפני 3 שנים. "הוא אהב את כולם, במיוחד את הילדים שלו. אף פעם לא אכזב אותי או התחצף אליי. היה איש משפחה, עם חיוך על השפתיים וכובש לבבות. היה איש שיחה, אוהב ומלא בחסד", יולנדה ממשיכה. "אפילו במותו ניסה לעזור לאחרים.

"תמיד היה אומר שהוא חיי למען ילדיו ואם צריך את העיניים שלו הוא ייתן להם. חנן היה ילד טוב, מיוחד ואהוב. זכינו בילד הזה ל-38 שנה, האובדן של חנן שבר אותנו שוב, אחרי שאיבדנו את הנכד שלנו. עכשיו אנחנו חווים אובדן שוב של הילד שלנו היקר. האבל הוא אבל גדול לכל עם ישראל, אנחנו לא לבד אני רואה את הכאב של כל עם ישראל. ומשתתפת בצער כל המשפחות".

"הוא היה ילד טוב", מילותיה של יולנדה, אימו בריאיון שקיימנו עמה לפני 3 שנים. "הוא אהב את כולם, במיוחד את הילדים שלו. אף פעם לא אכזב אותי או התחצף אליי. היה איש משפחה, עם חיוך על השפתיים וכובש לבבות. היה איש שיחה, אוהב ומלא בחסד", יולנדה ממשיכה. "אפילו במותו ניסה לעזור לאחרים"

3 שנים בלי החיוך של עופר עודי

עופר ז"ל מיישוב צלפון, בילה יחד עם חברו חנן עמר ז"ל בפסטיבל "נובה" שברעים ונרצח על ידי מחבלי ארגון הטרור חמאס במיגונית. עופר וחנן ז"ל היו חברים טובים, והתקווה הגדולה שהשניים יחזרו בחיים. אך מאז התופת בשבת, הקשר נותק עימם והוא חולץ כשהוא ללא רוח חיים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "אבא מסור ואוהב, צנוע ואיש חסד ואוהב את הבריות." והוסיפו את הפסוק: "גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע כי אתה עימדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". (תהילים כ"ג, ד').

אימו שרה אמרה: "עופר היה ילד אהוב על הוריו ועל אחיו, הוא חסר למשפחה בכל נשימה ונשימה. כל פינה בבית מזכירה אותו. הוא חסר לחברים שלו שעדיין מגיעים לבית המשפחה בימי שישי לאכול את סנדוויץ' השניצל המסורתי של אימא, יושבים לאכול יחד ולהיזכר בעופר".

חברים אמרו: "עופר אח יקר ואהוב, החיוך שלך הנצחי ילווה אותנו לעד, והשנים היפות ב'ג'ודו הצמרת' אותו כל כך אהבת ושבו השקעת, יינצרו בליבנו לעד. נוח על משכבך בשלום חבר ילדות יקר, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים; עופר אחי, אח יקר ואהוב על כולם, מתגעגעים אליך".

דודו, מאיר אמר: "עופר, אחיין אהוב שלנו, אנחנו כבר מתגעגעים אלייך לצחוקים ולוויכוחים… סבתא מתגעגעת, אתה חסר לכולם. חבר, שמור לנו מקום בגן עדן. אוהבים אותך".

לעילוי נשמתו, משפחתו רכשה תפילין ותשמישי קודש לשימוש הציבור.

שמו של עופר הונצח ב"נתיב העוז" –  מצפה זיכרון בבית שמש, וכן נשתל שם עץ לזכרו.

עופר וחברו חנן מונצחים בקבר דן –  לזכרם, משפחותיהם חידשו את המטבחון שמשרת את המבקרים במקום.

3 שנים בלי השמחה של עמית יצחק דוד

עמית יצחק דוד, בן 24 תושב בית שמש נסע בליל שישי לפסטיבל "נובה" שברעים לחגוג את החיים עם חבריו. עד שעות הבוקר הוא רקד, חייך ושמח ואז נשמעו אזעקות ושריקות של יריות. עמית והחברים עלו לרכב וניסו להימלט, אך פציעה אחת קשה של כדור –  הכריעה את גורלו. "עמית היה ילד רגיש, חייכן ושמח", סיפרה אימו לימור. "אדם אופטימי שמוכיר את הטוב וחוגג אותו בכל הזדמנות. היה בן אדם משפחתי, מאוד אהב את כל המשפחה ויצר קשרים עמוקים עם כל אחד מבני המשפחה-מבני דודים ועד סבא וסבתא. עמית היה החבר הכי טוב שאפשר לבקש".

בראש מצבתו ביקשה משפחתו לחקוק את המשפט "החבר הכי טוב שלי" מתוך תקווה שכך יחוש כל מי שיפקוד את הקבר. כמו כן, כתבו אוהביו על המצבה: "טוהר אהבתך, מסירותך וצניעותך יאירו דרכנו", וציטטו משפט שהיה שגור בפיו של עמית: "תחייכו, תהיו טובים, תאהבו אחד את השני".

ספד אביו יגאל: "עמית שלי, חיים שלי, כל יום שעובר פוצע לי את הלב יותר ויותר. לא יודע איך ממשיכים לחיות כך. לא הכינו אותי לזה. קשה לי מאוד. הגעגועים אליך הורגים אותי. מדמיין שאתה חוזר לבית, ואני מחבק ומנשק אותך, ולא עוזב אותך לשנייה. עמית שלי, תחזור לבית, אני מחכה לך".

ספדה דודתו סיגי: "נסיך של דודה, איך נפרדים בכלל? אף אחד לא הכין אותנו לגרוע מכול, אף אחד לא הכין אותנו להתמודד עם הכאב העצום ועם התחושה הנוראית והוודאית הזו שלקחה מאיתנו אותך, את החיוך הנצחי, האהבה האין סופית… מבטיחה לך שנישאר צמודים לאמא, לאבא, עפרי ועידו, שנשתדל להתקדם הלאה, שנזכור אותך בכל שניה, דקה ושעה שתלווה אותנו לעולמי עד".

ענבר בת דודתו אמרה: "עמיתי, עמוד התווך שחיבר בין כולנו, בין כל הגילים. כשנולדת נכנס אושר למשפחה. כולנו התאהבנו בעיניים המחפשות והחיוך הטהור והתמים. מיד הבנו שאנחנו מתבוננים בבן אדם מיוחד שאי אפשר להתעלם ממנו. כשנפרדים מבן אדם מספרים עליו דברים טובים, אבל כשמדובר בעמית, כל הדברים נאמרו עליו גם בעודו כאן איתנו בחיים… כל מה שאספר לא יצליח לתאר את עמיתי שלי, אהובי. השבת השחורה הותירה אותנו עם חור בלב ושינתה את חיינו לעד. עם זאת, ברור לי שעמית הותיר לנו צוואה –  לחיות את החיים כפי שהוא חי אותם, ליהנות מכל רגע, להיות חברים של כולם (גם של מי ששונה מאיתנו), לאהוב מכל הלב ולהזכיר זאת ליקירים שלנו בכל יום, בדיוק כמו שעמית היה נוהג, ולרקוד לנצח".

חברו חן אמר: "אתה מלאך בצורת אדם, והמאפיינים שלך העיקריים הם נתינה, אהבה וחיוך מפוצץ שיניים של כורדיסטן, כזה עם צחוק מתגלגל שאי אפשר לעמוד בפניו… תודה על כל מה שנתת לנו, היית נקודת אור בחיים שלי. אוהב אותך נסיך שלי יותר ממה שאפשר לתאר".

בחג השבועות תשפ"ד קיימו שני גני ילדים בבית שמש טקס להכנסת ספר תורה לארון קודש שהוכן במיוחד לזכרו של עמית. בטקס אמרו הוריו: "הרגשנו שעמית איתנו, ושהזיכרון שלו חי וקיים".

על שם עמית נקרא גן הילדים ״גן עמית״. כמו כן, על מנת להמשיך ולהפיץ את האור, השמחה, הנתינה ואהבת החינם שהוא העניק לכל מי שהיה סביבו, ומתוך הרצון להנציח אותו ואת הערך שהעניק לעולם, החליטו משפחתו וחבריו על הקמת מיזם חברתי – "קפה עמית": "עגלת הקפה תוקם בפינה מוקפת טבע באזור בית שמש ועמק האלה", כתבו, "בקפה נוכל אנחנו, יחד עם אורחים מכל הארץ, להיפגש, ליהנות, להתחבר, והכול למען מטרה טובה – כל הרווחים של המיזם יוקדשו להענקת מלגות לחניכות וחניכי פנימייה. 'קפה עמית' נרשמה כעמותה, ואת העגלה יפעילו בהתנדבות בני משפחתו וחבריו של עמית, אנשים מכל תחנות חייו שינסו להעביר את האור והחיוך שלו אל כל מי שיבוא ליהנות מקפה ואוכל טעימים. אנו מזמינים אתכם להגיע ולהשפיע טוב בחברה – ברוח דרכו של עמית שלנו".

חברו חן אמר: "אתה מלאך בצורת אדם, והמאפיינים שלך העיקריים הם נתינה, אהבה וחיוך מפוצץ שיניים של כורדיסטן, כזה עם צחוק מתגלגל שאי אפשר לעמוד בפניו… תודה על כל מה שנתת לנו, היית נקודת אור בחיים שלי. אוהב אותך נסיך שלי יותר ממה שאפשר לתאר"

3 שנים ששני-ניקול לוק לא רוקדת

שני ז"ל בת 22 בהירצחה, נולדה במושב אדרת ובגיל שנתיים עברה עם משפחתה ליישוב שריגים. היא הייתה בת לאם ריקי, ילידת גרמניה, ולאב ניסים, בנו של עמרם לוק ז"ל, ממייסדי העיר בית שמש וזה שכיהן כראש המועצה שלה במשך 12 שנים. לפניה נולדה אחותה הבכורה עדי, אחריה נולדו האחים עמית ואור.

ב-7 לאוקטובר היא נסעה לפסטיבל נובה, יחד עם בן זוגה אוריון וחבריה הטובים, כדי לרקוד ולשמוח, כמו שהיא תמיד אהבה. אך בבוקר, כשהשמש עלתה, במקום אהבה וטוב, התחילו אזעקות והודיעו על הפסקת הפסטיבל. בסביבות השעה 6:45 צלצלה למשפחתה, והסבירה שיש אזעקות. "היא נשמעה לחוצה, סיפרה רותי דודתה. "אמרה שצריך למצוא מחסה בשטח פתוח ואז היא ואוריון בן זוגה, יעלו לרכב ויחזרו לדירה בתל אביב". בשיחת הטלפון האחרונה שלה למשפחתה, היא לא דיברה על מחבלים או על יריות, אלא רק על אזעקות של צבע אדום. תוך שניות המצב הסלים, והתחיל טבח מצד מחבלי החמאס. ואז התחילו להפיץ סרטונים ותמונות, בהם רואים את שני ז"ל מוטלת על טנדר, כשגופה שמוט וללא יכולת תגובה.

שני נולדה כילדת חופש, זו שתמיד אהבה לצחוק, לרקוד ולשמח את כולם. אופייה היה מיוחד – היא עשתה הכל אחרת, סירבה בעקשנות ללכת בתלם ויצרה לעצמה חיים מלאים באמנות, צחוק וחופש ללא גבולות. "מגיל מאוד צעיר היא נמשכה לתחומי האמנות", סיפרה דודתה, רותי לוק בשם המשפחה. "כבר אז היא לימדה את עצמה לתפור ולעצב את בגדיה ומעבר לכך, היא עסקה בציור ובפיסול. ובשנים האחרונות למדה עיצוב גרפי ועסקה בקעקוע אומנותי. היה לה כישרון".

על מצבתה כתבו אוהביה: "הקדישה את המשפט 'ויבדל ה' בין האור ובין החושך'"; "יפה, שמחה, חופשיה, טובת לב ואמיצה"; "משפטך 'בוא תפוס את ידי, האחז באור שלי והיה חלק מהשבט שלי' – הוא ציון דרך לעולם ולאחדות עם ישראל".

אלפים ליוו את שני בדרכה האחרונה, עם דגלי ישראל. בשל אזרחותה הגרמנית של אימה, ריקרדה, סיפור חייה ומותה של שני סוקר בהרחבה בתקשורת הגרמנית וכן העולמית.

אביה ניסים אמר: "שני, במותך הפכת לסמל, הופעת בכל עיתוני העולם…בכל התקשורת, ואת, כמלאך, מול רוע צרוף. האור מול החושך".

אימה ריקרדה אמרה: "שני הייתה מאוד בוגרת לגילה, עם מחשבות עמוקות על משמעות החיים… השארת הרבה אור בעולם הזה, דרך המילים, דרך האומנויות שלך, ודרך האהבה האינסופית שלך. אנחנו נתגעגע אלייך המון".

אחיה עמית אמר: "לאורך השנים יצא לי להכיר מישהי שמקבלת מין דפוס של אישיות של איזו פיה קסומה. מיום ליום הסתכלת איך להאיר את העולם הזה בצורה הכי יפה שיש".

לזכר שני נפתחה תערוכת "אינסוף" ב"מוזיאון נחום גוטמן לאומנות" בתל אביב. בתערוכה הוצג אוסף מעבודות האומנות שלה. "זה היה מעין קורות חיים שלה, כל בן אדם שיראה את הקעקועים שלה ימצא בהם חיבור מיוחד איתה… זה ישאיר את האומנות שלה חיה", סיפר אחיה, עמית.

את יום הולדתה ה-23, ארבעה חודשים לאחר שנרצחה, ציינו חבריה במועדון "הקולאבו" בתל אביב. האירוע נקרא"Dance for shani" ובו השתתפו אומנים מתחומים שונים, בהם מקעקעים וציירים. כל ההכנסות הוקדשו להנצחתה של שני.

"שני נולדה כילדת חופש, זו שתמיד אהבה לצחוק, לרקוד ולשמח את כולם. אופייה היה מיוחד – היא עשתה הכל אחרת, סירבה בעקשנות ללכת בתלם ויצרה לעצמה חיים מלאים באמנות, צחוק וחופש ללא גבולות. "מגיל מאוד צעיר היא נמשכה לתחומי האמנות"

3 שנים שיהודה בכר לא התפלל

יהודה בכר, תושב ביתר עלית נסע ביום שבת לפסטיבל "נובה" שברעים. אחרי חדירת מחבלים לפסטיבל, יהודה ז"ל ניסה להסתתר ולברוח, אך בסופו של דבר נרצח. בן 24 במותו. "יהודה היה עם לב פתוח, נפש עדינה ועיניים שמבקשות את היפה בכל אדם", סיפר חבריו.

גופתו של יהודה ז"ל אותרה שישה ימים אחרי שנרצח. בסרטון שעלה לרשתות החברתיות יהודה ז"ל שר ברכה אותה נהוג להגיד בתפילת שחרית, "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד לטלה ממני". הברכה מודה על החיים שאלוהים נתן לו ועל כך שיום אחד, הם עתידים להילקח. ברוך דיין האמת.

"בסרטון שעלה יהודה בכר ז"ל לרשתות החברתיות שר ברכה אותה נהוג להגיד בתפילת שחרית, /אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד לטלה ממני/. הברכה מודה על החיים שאלוהים נתן לו ועל כך שיום אחד, הם עתידים להילקח"

3 שנים שיצחק לוי לא פורח

יצחק לוי מרמת בית שמש ד'3 נרצח בטבח בדרום ונטמן לצד חברו יהודה בכר ז"ל. משפחתו של יצחק ז"ל עלו מצרפת לפני 30 שנה ונמנים עם חסידות ברסלב, למעלה מאלף איש ליוו אותו בדרכו האחרונה, רבים מהם חסידי ברסלב תלמידי רבי ישראל אודסר זצ"ל. חסידי ברסלב ליוו את המיטה בשירה של 'נ נח נחמ נחמן מאומן' לקבורה.

3 שנים שליאל ג'רפי חסר

ליאל ג'רפי בן 18 ממושב אשתאול, נרצח בפסטיבל הדמים בקיבוץ רעים יחד עם שנהב (26) ושהם יעקב (28) דודותיו. שהם עבדה בכניסה למסיבה יחד עם אחותה בת ה- 26, שני יעקב, ואחיינה ליאל ג'רפי בן ה-18 ממושב אשתאול. "כשהתחיל המטח הראשון הם שלחו הודעה שהם רצים למיגונית עד שייגמר המטח. לאט לאט התחלנו להבין את גודל העניין בפרסומים ואז כבר הם לא היו זמינים. אנחנו חשבנו שאין קליטה, ולא הבנו את גודל האירוע", סיפר בן משפחה, "חשבנו לתומנו – יש מטח טילים, יש כיפת ברזל, יש רגיעה והם יעלו לאוטו ויחזרו הביתה כי המסיבה תיפסק בעקבות הירי. "אחרי שעה התחלנו לקבל סרטונים ולהבין שהמצב רק מחמיר. ניסינו ליצור קשר עם ליאל, והם לא היו זמינים. כל המשפחה התגייסה. לצערנו זה נגמר באסון".

3 שנים שיונתן גוטין לא משחק

"השארת בור כל כך עמוק", כתבו בני משפחתו, "הלב לא עומד בגודל האובדן והכאב. תשלח לנו כוחות לעבור את הסיוט הזה".

סג"מ יונתן גוטין ז"ל תושב בית שמש לשעבר, היה ביחידה רב ממדית ונהרג בפעילות מבצעית בעוטף עזה. יונתן היה תושב בית שמש לשעבר, ספורטאי מצטיין וחבר נבחרת ישראל בג׳ודו.

3 שנים שיוסף מלאכי גדליה לא איתנו

לוחם מגלן יוסף מלאכי גדליה ז"ל, שירת בחטיבת הקומנדו ונפל בלחימה ביום ראשון 8.10 כשהוא בן 22 בנופלו. יוסף ז"ל היה חלק מקהילת הפריזבי, היה שחקן מוכשר ואהוב, ואין אחד שלא זוכר את יכולותיו הפיזיות והנפשיות שהפגין.

אשר אחיו הצעיר אמר עליו, "הייתי אחיך הגדול, המורה שלך, המדריך והמאמן שלך, אתה החבר הכי טוב שלי ושל אחיך צ׳רלי. בסוף אני לא הגעתי לקרסולי רגלך. כל המצוות שהתקשיתי בהם אתה קיימת! ציצית, קבעת עיתים לתורה ולא התבטלת ממנה! אהבת לרעך כמוך. איך תמיד הגדלת ראש, לקחת אחריות, עשית גם את העבודה השחורה, בלי להסס ובלי לחפש את אור הזרקורים. איך אני ממשיך מפה?" שאל בכאב.

"אחי! נכנסת קדוש ויצאת קדוש. רגעים לפני שנהרגת בחילופי אש, הספקת לפנות פצוע בכפר עזה ולתת לו טיפול מידי ברכב הפינוי ולהביא אותו למקום מבטחים לפני החזרה פנימה להמשך לחימה וחיסול מחבלים ופינוי פצועים. יוסף, יש שכר לפעולתך, ושבו בנים לגבולם! כמה כיבדת את הוריך, איך אהבת לשמוע את דברי התורה המורכבים והארוכים של אביך, ולדבר איתו על הסוגיות בגמרא שלמדת. המח לא תופס הלב לא מסוגל להכיל והדמעות לא. רק מי שהכיר אותך יודע על מה אני בכלל מדבר, אתה צדיק, טהור, נהרגת תוך כדי לחימה וחירוף נפש להצלת נפשות בעם ישראל תוך כדי טבח זקנים נשים וטף.

3 שנים שאורו של סהר טל כבוי

סגן סהר טל ז"ל מקיבוץ צרעה נהרג בפעילות ליד עזה. סהר היה קצין מודיעין המידע בגדוד 77 שבחטיבה, בן 20 בנופלו.

"סהר ז"ל בלט בחריפותו ובתבונתו", כתבה המחנכת שלו לחטיבה. "הוא ניחן בידע עולם רחב ותמיד שאף ללמוד ולפעול מתוך עניין ומשמעות. נער בוגר ובעל מחשבה עמוקה, אשר ניחן בערכיו ובמוסריותו. הייתה בסהר עוצמה פנימית והוא נהג ללכת עם עקרונותיו עד הסוף וללא פשרות. ענווה ויושרה אפיינו את הליכותיו והחיפוש אחר פשר ואמת היוו ערכים חשובים בחייו.

"סהר, התאפיין בטוב לב וברצון לתת מעצמו ולתרום. הוא הדריך את הנוער בקיבוצו והיווה עבור חניכיו דוגמא ומופת למעורבות חברתית בקהילה, לאהבת האדם והארץ. סהר היה אהוב על חבריו לכיתה ולשכבה ותמיד גילה רגישות לסובב. נזכור תמיד את החיוך הנבוך, את אורו המיוחד ואת אישיותו מעוררת ההשראה".

3 שנים של געגוע לדניאל קסטיאל

דניאל ז"ל שירת ביחידת מגן גיבור, ונקלע בהיתקלות מחבלים בזיקים והיה הראשון יחד עם חברו הטוב איתי מורנו, שקפצו לחזית ללא היסוס. הוא הציל 7 חיילים והצליח להרוג מספר מחבלים לפני שנהרג. משפחתו סיפרה, "מאז שהיית בגן ראו בך את הרצון להיות ראשון בכל דבר. בכושר, בכדורגל, בלעזור לזולת, בלכבד הורים ומורים. עברת את כל הגיבושים של היחידות המיוחדות, בחרת במגלן, קפצת על המחבלים בזיקים כאריה, כך העידו מפקדיך, והצלת את החברים והתושבים בזיקים בחתירה למגע יחד עם חברך הטוב איתי מורנו ז"ל.  אנחנו יודעים ועם ישראל יודע מאיזה חומר קורצת, זכינו להכיר אותך, כל דבר שעשית היה לשם שמיים. מלח הארץ הייתם, גיבורים, כך תישארו בלב עם ישראל לנצח".

דניאל ז"ל התגורר בבית שמש ושירת כלוחם יחד עם איתי מורנו. לפי משפחתו וחבריו הם גדלו יחד, התחנכו יחד והתגייסו יחד. הם עשו הכל יחד. "בחייהם ובמותם לא נפרדו", אמרו.

משפחתו: "מאז שהיית בגן ראו בך את הרצון להיות ראשון בכל דבר. בכושר, בכדורגל, בלעזור לזולת, בלכבד הורים ומורים. עברת את כל הגיבושים של היחידות המיוחדות, בחרת במגלן, קפצת על המחבלים בזיקים כאריה, כך העידו מפקדיך, והצלת את החברים והתושבים בזיקים בחתירה למגע יחד עם חברך הטוב איתי מורנו ז"ל.  אנחנו יודעים ועם ישראל יודע מאיזה חומר קורצת".

אחרי שבועות רבים נמצא מכשיר הטלפון של דניאל, ובו מכתב פרידה ארוך שכתב ב-8 באוקטובר 2023, שלושה ימים לפני נפילתו, ואלה דברי הסיום שלו: "אני רוצה להגיד תודה על הכול. לכל החברים והמשפחה שלי, אני אוהב אתכם. תודה. תמשיכו תמיד לחייך ותהיו חזקים והכול בסדר. אני שמח וגאה בדרך הזאת, והכול היה מבחירה. אין מאושר ממני. 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי'. תדעו שלא פחדתי, והלכתי עם הראש למעלה. אין לנו ארץ אחרת".

משפחתו של דניאל דואגת להנציחו בכל דרך: נערכו מבצעי תרומות וארוחת ערב לחיילים לזכרו של דניאל. בבית שמש התקיים טורניר כדורגל לזכרו, ובמרתון ירושלים רצו לזכרו אצנים לבושים בחולצות שתמונתו מודפסת עליהן. המכינה הקדם-צבאית "משכיות", שבה למד דניאל, מנציחה את זכרו בחדר כושר שייקרא על שמו.

בבית ספר "עתיד שחר" בבית שמש נטעו עץ לזכרו. "העץ כסמל חיים ובעל שורשים עמוקים מנציח אותך בדרך הראויה לך", נכתב.

מדבקות ושלטים עם תמונתו של דניאל והכיתובים "השמיים הם הגבול, והדרך דרך ארץ" ו"עיניים למעלה, מפה מתקדמים הלאה", משפטים שנהג לומר, הופצו לזכרו ברחבי הארץ ואף באתרי טיולים בחו"ל, מאוסטרליה ועד פרו.

המוזיקאי אדיר גץ הלחין את ההתכתבות האחרונה בין דניאל למיה זוגתו בשיר "השיחה האחרונה", שניתן להאזין לו ב"יוטיוב", ואלה חלק ממילותיו: "חיים שלי, תשמור על עצמך, / אתה הכי חזק בעולם, / ואני בטוחה שתחזור בשלום. / תודה, מאמי שלי, / המדינה שלנו הכי יפה בעולם. / אני אוהבת אותך. / אוהב אותך. // דניאל, / חלום שלי שיהיה וי כחול ושתכתוב לי. / איך דווקא אתה? אני חייבת אותך. / תשאיר אותי שפויה, בבקשה, אני מתחננת / ותשמור עליי מאיפה שאתה".

שיר נוסף שנכתב לזכרו של דניאל הוא "הילד שחלם" בביצוע הזמר עופרי ישראלי (מילים ולחן: אדר חייט, דורן גביש, עופרי ישראלי). השיר הופק במסגרת הפרויקט "שירים לזכרם" וניתן להאזין לו ב"יוטיוב", ואלה כמה ממילותיו: "תמיד ידעתי שבסוף / אני זה שאצא ראשון / ואם בחרתי להיות גיבור / תבטיחו לי לא להרים ידיים / גם אם חשוך עדיין / עוד יתגלה הטוב".

לזכרו של דניאל הוקם באינסטגרם דף ההנצחה remember_daniel_castiel, הפותח במילים: "שכולם יזכרו איזה מלאך היית, האור של כולנו". דניאל מונצח גם באתר "מכביפדיה" של אוהדי מכבי תל אביב בכדורגל ובאתר עיריית בית שמש, העיר שבה גר.

"אחרי שבועות רבים נמצא מכשיר הטלפון של דניאל, ובו מכתב פרידה ארוך שכתב ב-8 באוקטובר 2023, שלושה ימים לפני נפילתו, ואלה דברי הסיום שלו: 'אני רוצה להגיד תודה על הכול. לכל החברים והמשפחה שלי, אני אוהב אתכם. תודה. תמשיכו תמיד לחייך ותהיו חזקים והכול בסדר'"

3 שנים בלי הלוחם איתי שלמה מורנו

איתי מורנו, תושב אדרת שירת כלוחם מילואים בחטיבת קומנדו של מגלן בדרגת רב סמל, בן אחיו של עמנואל מורנו, נפל בקרב מול מחבלים בזיקים יחד עם חברו הטוב דניאל קסטיאל ז"ל. בן 24 במותו.

איתי ז"ל נפל 17 שנים אחרי מות דודו שנחשב לאחד הלוחמים הנועזים שידעה המדינה, קצין סיירת מטכ"ל סגן אלוף עמנואל מורנו. איתי, לוחם הקומנדו, נפל ביום רביעי ה-11 באוקטובר 2023.

איתי מונצח באתר המרכז למורשת מודיעין ובאתר ההנצחה של שירות הביטחון הכללי.

במושב אדרת החליטו על הקמת בית כנסת "עם אחד" לעילוי נשמתם של איתי ושל דודו, עמנואל מורנו. בית הכנסת ישלב את כל נוסחי התפילה, כפי שנהג איתי לעשות, ויהווה מקום של אחדות לכל המתפללים.

בכניסה למושב אדרת הוקם מצפה לזכר איתי, המשקיף על נופי עמק האלה שכל כך אהב, האזור שבו נערך קרב דוד מול גוליית. מדי חודש עורכים במקום טקס קבלת שבת לכל עם ישראל, טקס הכולל דברי תורה ודברי הגות, נגינה ושירה.

בבית הספר "עתיד- עמנואל מורנו" שבלוד נערך טקס נטיעת עץ לזכרו.

הזמרת שחר אשכנזי הקדישה את מופע ההשקה שלה לאיתי.

נערך מרוץ לזכר איתי במושב אדרת.

בטורניר הספורט אס"א (איגוד ספורט אקדמי) לבשו שחקני נבחרות הכדוריד והגיימינג של אגודת הסטודנטים בקמפוס אשדוד של מכללת סמי שמעון חולצות עם הדפסים המנציחים את איתי ואת דניאל גולטמן, גם הוא סטודנט במכללה שנפל במלחמה.

3 שנים בלי הראל עידו קסלסי

הלוחם עידו ז"ל מקיבוץ הראל, שירות ביחידת מגלן בחטיבת הקומנדו נהרג בהיתקלות עם מחבלים בזיקים. בן 23 בנפילתו. חברת הקיבוץ כתבה לזכרו, "מותו של עידו כואב, הפלוגה של עידו החליפה את פלוגתו של אורי אחיו הקטן, ובהחלפת המשמרות שני האחים הספיקו לנופף לשלום אחד לשני. זו הייתה הפעם האחרונה שהם נפגשו. עידו נפצע אנוש, כשמחבלים בני בליעל חיכו לחיילים במיגונית, אליה רצו תחת מטח. הרופאים נלחמו על חייו לילה שלם, אך בסופו נאלצו לקבוע את מותו".

לזכרו, הקימו אוהביו את "מצפה עידו" בקיבוץ הראל, הצופה על השטחים החקלאיים שאותם עיבד, ובמיוחד על השטח החקלאי האחרון שעיבד בארבעה באוקטובר 2023, שבוע לפני נפילתו. במצפה מונצחת מורשתו ולמרגלותיו "המשעול של עידו" – דרך קצרה בחורש טבעי המתחברת אל המצפה. שם גם מושמעת הקלטה של שיר שנכתב עליו: "סביב רק דממה, זה לא ייתכן / בין רגבי אדמה הילד שוכן… / עידו, הלב מדמם, השתנו הפנים / פלאח נמרץ וחרוץ, טורח, פועל / מכיר כל ערוץ בשדות של הראל / מאיר את החדר, נכנס אל כל לב / חיוך קצת זורק וצחוק משתובב / אז אולי נחמה נשאב וניקח / זו אותה אדמה שאהבת כל כך / שאליה נקשרת, מלידה עד מותך / ואליה חזרת, היא חובקת אותך / תישאר כה צעיר, עלם חמד לעד / שנון, חד, מסעיר, אחד, יחיד ומיוחד / מת מות גיבורים עם נשק ביד / הציל אחרים, הפחד ממנו רעד… / כך בך ניזכר, עידו האהוב / בעולם האחר, תחת עץ החרוב".

שיר נוסף על עידו, "ילד כותנה" (מילים ולחן: בן ווייד, ארד סופר, אדר חייט ודורן גביש), נכתב במסגרת הפרויקט "שירים לזכרם" והוא זמין ברשת בביצוע אדר חייט.

3 שנים בלי השמחה של אלעד מיכאל ששון

סמ״ר אלעד מיכאל ששון, ממוצא עילית, לוחם ביחידת אגוז, בן 21 בנופלו. אלעד והצוות שלו היו ביהודה ושומרון בסוף השבוע, ועם פרוץ המלחמה הוקפצו מיד למוצב "כיסופים", שהותקף על ידי עשרות מחבלים. הם הגיעו למוצב, מעטים מול רבים ואלעד בחוד הצוות כ"נגביסט". הקרב נמשך שעות ארוכות. הם עברו מבנה-מבנה עד שטיהרו את הבסיס כולו, והצילו את כל העשרות ששהו במקום, כולל בני משפחות של מפקדים. אלעד לחם בגבורה ובערנותו, הצליח גם למנוע ירי דו-צדדי. בסביבות השעה 17:30, כשהכוח כבר היה בשלב האחרון של טיהור הבסיס, ירה לעברם מחבל שהסתתר על גג אחד המבנים. אלעד, שרץ לסייע לאחד מחברי הצוות, נורה ונהרג. איתו נהרגו חבריו רב-סמל יונתן סביצקי ורב-סמל עמית פלד.

ירון שטרית, שכן וחבר המשפחה סיפר "אלעד היה חמד של ילד, ילד משכמו ומעלה ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה. בחור מדהים עם שמחת חיים. שיחק כדורסל בהפועל ירושלים ועמד להיכנס לשירות קבע".

ליז, בת דודתו אמרה: "הפכת למדריך, דוגמה לחיים… למדתי ממך שתמיד צריך לחיות בידיעה שבאנו לעולם מסיבה כלשהי, בדיוק כפי שחשבת: החובה לחיות למען הזולת, לרצות בטובת הזולת ולקיים באמת את המצווה שעשית כל כך טוב ובשלמות: 'ואהבת לרעך כמוך'. עד כמה היה חשוב לך לעזור, לשמח אחרים, לשאת בעול האחר… לתת את העצה הטובה ביותר, להילחם עבור האחר ולרצות את החיוך של האחר תמיד".

"זכורה לי סיטואציה שמשקפת אותו מעולה", כתב חברו, טל, "היינו בטיול שנתי בכיתה ח' וכולם ניסו לתפוס מקום לישון בו במרכז וליד כולם. ואז ראיתי אותו מתמקם בצד. אומר לי משהו בסגנון של 'למי אכפת'… כל כך שלם, כל כך מעל הילדותי, ומחובר למציאות ולמה שנכון, חשוב ובאמת בעל משמעות…. אלעד חי חיים מלאים. חיים כמו שנכון לחיות אותם. גם לאחר שמונים שנים אנשים לא מגיעים להבנות שאליהן הגיע בעשרים וקצת".

חברתו עמית שוסטק אמרה: "מודה לך על הזכות הענקית להיות בת הזוג שלך, על כל רגע שחלקנו, על שקיבלת בי הכול בחמלה, על שגרמת לי להרגיש מהי אהבה באופן מלא וטהור. תודה לך על שעשית אותי מאושרת" .

אלעד מונצח באתר הזיכרון של המועצה האזורית מטה יהודה.

בספריית תיכון "ליד"ה", שבו למד, הוקמה פינת הנצחה ובה ספרים שאהב לקרוא ושהשאיל לחבריו, עם הקדשות שכתבו לאחר נפילתו.

מכון "קרוספיט חיפה", בו נהג אחיו רועי להתאמן, ערך "אימון גיבורים" שהוקדש לאלעד.

אתר לזכרו הוקם תחת השם thisiselad ובו תמונות, זיכרונות וסיפורים מתחנות חייו השונות.

3 שנים בלי הגיבור רועי נהרי

סגן רועי נהרי בן 23 מהצנחנים, נהרג במלחמה בעת לחימה קשה בכפר עזה, הציל במותו חמישה ישראלים אחרים לאחר שאיבריו נתרמו. בשבת רועי והצוות היו במוצב ביישוב צור הדסה. כשהחלו להגיע הידיעות מהדרום רועי הבין מהר מאוד את המצב. הוא מיהר להעיר את חייליו והאיץ בהם להתארגן בזריזות באומרו "יאללה, רוצו, אנשים נהרגים שם". בשמונה בבוקר יצא עם הצוות שלו לכיוון יישובי עוטף עזה. התחנה הראשונה שאליה הגיעו הייתה שדרות. משהסתבר שלא היה צורך בהם שם הצוות נשלח לחוף זיקים, וכשפינו מהחוף שני דייגים פצועים וכמה חיילים נחשפו לממדי ההרג. לאחר מכן נסעו לקיבוץ כפר עזה, ומשעות הצהריים נלחמו בעוז במחבלים וחילצו עשרות משפחות מבתיהן. בשעת לילה נתקלו באחד הבתים במארב של מחבלים. כמו בבתים הקודמים, גם בבית זה רועי לא חשש והיה הראשון להיכנס. הוא נפגע כשמחבלים ירו על הכוח אש תופת מנשק קל ורימונים נזרקו עליהם.

למרות הפגיעה רועי הצליח להתפנות באופן עצמאי לרכב. הוא נפגע בלסת ולא הצליח לדבר, אך הרים אגרוף כדי לסמן לחייליו להמשיך להילחם ולהישאר מאוחדים. לאחר מכן הובהל לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, שם מצבו הידרדר והתברר כי נגרם לו נזק מוחי בלתי הפיך. כעבור יומיים מת מפצעיו.

וכך כתבה אמו של רועי, איריס: "רועי בן 23 היה קצין בגדוד 202 צנחנים. הוא נהרג בחילוץ ובהגנה על כפר עזה. רועי היה קצין מוערך, יפה תואר ואמיץ בכל רמ"ח איבריו. רועי גדל במושב אורה. בן למשפחה בת שש נפשות, בן לאימו איריס אביו רונן ואחיו בר, רותם ועומר. לרועי אח תאום ששירת איתו בחטיבת הצנחנים ועוד שני אחים צעירים.

"רועי למד בבית ספר בויאר, תלמיד מצטיין ואהוב על חבריו. הוא שיחק כדורסל. רועי רצה להתגייס לקרבי ולמרות פציעת ספורט התעקש, עבר ניתוח הליך שיקומי שנמשך שנה והתגייס לצנחנים. ידענו שרועי ירצה לתרום את איבריו כדי להציל אנשים אחרים. למרות הקושי העצום בקבלת ההחלטה, קיבלנו את ההחלטה לתרום ולהציל חיי אחרים. רועי היה בן אהוב ועמוד תווך במשפחתו".

מחלקת הנוער של הפועל ירושלים בכדורסל החליטה לקרוא לאחת מקבוצות הנוער על שמו של רועי. שמה החדש של הקבוצה באיגוד הכדורסל הוא "הפועל רועי ירושלים".

חברתו ללימודים שחר יעקב כתבה יחד עם המלחין יובל בן דוד שיר לזכרו בשם "אתה איתי כאן". השיר בביצועה ניתן להאזנה באתר "יוטיוב", הוא גם בוצע בטקס זיכרון בבית הספר "בויאר" שבו רועי למד.

3 שנים ללא ערכיו של דקל סויסה

סרן דקל סויסה ז״ל, תושב מושב בר גיורא בן למשה וכילה, מ״מ בגדוד 13 של גולני, נפל בגיל 23 בהיתקלות עם מחבלים במלחמה. דקל ז"ל הגן על חייליו והרג עשרות מחבלים בקרב על המולדת. הלוחמים מעידים שהוא לא עצר לרגע. הוא היה בכל מקום, דילג בין העמדות, יצר שליטה והשרה ביטחון. הוא נלחם כמו אריה. הוא העמיד אותם במעגל סביבו ואמר להם "לשם כך התאמנו, אנחנו לא נשברים, אנחנו גדוד 13, אנחנו גולני ונילחם עד טיפת הדם האחרונה".

כשמצאו אותו, היה מוקף בגופותיהם של חמישה מחבלים. חייליו העידו: "הוא הציל את חיינו. הוא נלחם בעוז וגבורה עד הרגע האחרון – והרג עשרות מחבלים". דקל עמד בהבטחתו, עשה הכול עד הרגע האחרון כדי להחזיר את חייליו הביתה בשלום. גיבור ישראל.

דקל היה בחור ערכי ומעורר השראה, למד בפנימייה הצבאית בחיפה, לקח חלק בשנת השירות של הסוכנות היהודית באטלנטה והמשיך אחריה למכינת עלי. דקל סיים מסלול והיה לוחם במגלן ולאחר סיום קורס הקצינים עבר לפקד בחטיבת גולני.

3 שנים בלי הלב של תומר שהם

תומר ז"ל מהיישוב שריגים הוא בנה של ד"ר מיכל שוהם, רופאת המשפחה בקופת החולים "כללית" במשלט. תומר ז"ל היה מפקד מחלקה בסיירת נח"ל, בן 23 בנופלו.

בשמחת תורה תומר היה במוצב "הלולים", הסמוך לקיבוץ כרם שלום שגובל בדרום רצועת עזה, במשימת ביטחון שוטף עם הצוות שעליו פיקד. בבוקר השבת, מהשעה חמש וחצי, הוא אייש יחד עם חמישה מלוחמיו ושלושה לוחמים נוספים מצוות החבלה של הנח"ל את המוצב הקדמי. כשהחל הירי הצוות קיבל הוראה להיכנס למרחב מוגן. אחרי כמה דקות התקבלה התרעה על חדירה של ארבעה מחבלים שפרצו את הגדר, והצוות הוקפץ לגדר.

בדרכם הבחינו בדמויות חשודות. תומר הבין שאלו מחבלים ובקור רוח ומקצועיות החל לתפעל את האירוע ולהנחות את חייליו. לאחר קרב של כחצי שעה תומר הבין שמיקומו של הצוות לא מיטבי, והוא עלה עם הקלע שלו על גבעה קטנה כדי שתהיה להם תצפית טובה יותר. משם המשיכו לירות לעבר המחבלים וחיסלו את החוליה.

לאחר זמן קצר זיהו עשרות מחבלים נוספים שעשו את דרכם לעבר קיבוץ כרם שלום. במהלך הקרב עימם תומר נפגע מאש אחד המחבלים ונהרג במקום.

בתום הקרב חזרו הלוחמים למוצב הקדמי ושם המשיכו להילחם במחבלים שניסו לחדור למוצב. בזכות ארגז תחמושת שתומר הביא מראש למוצב הייתה להם מספיק תחמושת ללחימה ממושכת והם הצליחו למנוע את כניסתם של המחבלים למוצב.

חבריו של רן, אביו של תומר, הציבו ספסל להנצחת תומר לצד הבאר שבה הכירו בזכותו, ועליו חרוט המשפט "לו רק ניתן ואלמד את דרכו של עץ אחד".

בחודש יולי 2024 הוקדש פרק בפודקאסט "שיחות וגעגוע" מבית מרכז הצעירים של המועצה האזורית מטה יהודה לזכרו של תומר. בפרק סיפרו חבריו יעל ורועי על תומר ודיברו על האיזון שבין צחוק לרצינות, על חוויות מחוגי הסיור, על המחברות לסידור החשיבה שכתב תומר ועל הצבת מטרות. הפרק, "לו רק ניתן ואלמד את דרכו של עץ אחד", ניתן לצפייה באתר יוטיוב.

בחודש אוגוסט 2024 נערך "שובר שוויון" – טורניר כדורגל לזכרו של תומר במגרש הכדורגל בשריגים.

תלמידי מגמת הקולנוע של תיכון הר-טוב הפיקו סרט לזכרו של תומר.

עשרות נשמות טובות ואהובות הקריבו את חייהם במלחמה הזו שהפכה ליום ציון, ליום זיכרון, ליום היסטורי שחקוק לכולנו במוח, בלב, בנשמה ובכל בית ובית במדינה. יום שיזכיר לנו את הצרחות, הזוועות, התמונות של ילדי החופש שרק רצו לרקוד וליהנות מיום שמחת תורה ואת הלוחמים, בניהם חיילים אבל לא רק, גם אזרחים שיצאו מיוזמתם לזירה הקשה בכדי להציל חיים. האובדן קשה וגדול ויחד עם זאת, נזכור את מותם ונחייה למענם. 

תודה שהקרבתם את חייכם. וסליחה שלא הגנו עליכם.

יהי זכרכם ברוך.

ניצחו את הכל

שורד השבי אליה כהן ובת זוגו זיו עבוד התחתנו לאחרונה לאחר עשר שנות זוגיות ו-505 ימים שבהם הוחזק כהן בשבי. את החופה והקידושין ערך הרב הראשי לשעבר הרב דוד לאו, והזמר והיוצר עמיר בניון הכניס את בני הזוג לחופה בשירת "ניצחת איתי הכל".

בדרכם לחופה הושמעו ברקע קולותיהם של החברים עמית בן אבידע ויונתן חי אזולאי הי"ד, שנרצחו בנובה, כשהם מברכים את בני הזוג. בהקלטה נשמע בן אבידע פונה אליהם, "אם אתם שומעים את הקול הזה עכשיו, אז כנראה שאני לא עומד לידכם כמו שדמיינו. אני רוצה לאחל לכם דברים פשוטים, אבל הכי חשובים. אני מאחל לכם שגרה. כן, שגרה. ימים רגילים, בלי דרמה", נשמע בן אבידע. "שתמיד תהיו אחד בשביל השנייה בכל נקודה בחיים. שתמשיכו לחלום. גם אחרי כל מה שעברתם, אל תפסיקו להאמין שמגיע לכם טוב".

בהמשך הוסיף, "שתזכו להזדקן אחד לצד השני ולהרגיש נאהבים. שתבנו חיים בלי להתנצל. ואל תפחדו משמחה". את דבריו חתם, "אוהב אתכם, עמית".

לאחר מכן נשמע קולו של יונתן חי אזולאי הי"ד, שפנה אל בני הזוג, "יש דברים שלא הבנתי כשהייתי בחיים, כמו כמה החיים קצרים ושהאהבה היא לא דבר מובן מאליו, וכמה מעט זמן יש להגיד את מה שחשוב". הוא הוסיף, "החיים לא נמדדים במה שהשגת, אלא במי שנשאר כשקשה ולא נשאר לך כלום.

קולו של יונתן חי אזולאי הי"ד בחופה:

'יש דברים שלא הבנתי כשהייתי בחיים, כמו כמה החיים קצרים ושהאהבה היא לא דבר מובן מאליו, וכמה מעט זמן יש להגיד את מה שחשוב. החיים לא נמדדים במה שהשגת, אלא במי שנשאר כשקשה ולא נשאר לך כלום"

"תשמור על זיו, ותשמור גם על עצמך. מותר לך להיות שמח, לבנות עתיד, גם כשאנחנו לא חלק ממנו", נשמע אזולאי. בהתייחסו לשבירת הכוס בחופה הוסיף, "שבירת הכוס מזכירה שגם מה שנשבר יכול להפוך להתחלה חדשה".

ב-7 באוקטובר שהו אליה וזיו במיגונית המוות ברעים. ענר שפירא הי"ד נלחם והדף רימונים שהושלכו אל תוך המיגונית ובכך הציל רבים מהשוהים במקום; זיו הייתה בין הניצולים, בעוד אליה נחטף לעזה ושב לישראל לאחר 505 ימים בשבי.

בני הזוג בחרו כי משה שפירא, אביו של ענר, יהיה זה שיכתוב את כתובתם. "עבורנו זו סגירת מעגל שקשה לתאר במילים. ענר היה חלק מהרגע ששינה את החיים שלנו, והיום אבא שלו יהיה זה שיכתוב את הכתובה שלנו וייקח חלק ברגע שבו אנחנו בוחרים בחיים ובאהבה. זה מרגש אותנו מאוד", אמרו בני הזוג.

"עברנו דרך ארוכה מאוד מאז אותו יום, והחתונה שמגיעה עכשיו מרגישה כמו ניצחון קטן של החיים", הוסיפו. "אנחנו רוצים להודות למשה שפירא על החיבור המיוחד הזה ועל הזכות שהוא נותן לנו".

מתחת לחופה, אלי-ה כהן עומד בהבטחתו לקדוש ברוך הוא. "כל הזמן הייתי חולם על החופה. אמרתי שאם אזכה אי-פעם לעמוד במעמד הזה, אני מזמין את כולם לעשות 'שמע ישראל'". וכך היה. קריאת "שמע ישראל" הדהדה בחלל האירוע, והפכה לרגע של התעלות לאומית ואישית.

*הקולות של הנרצחים שנשמעו בחתונה נוצרו באמצעות AI

צילום תמונות החתונה: אור גפן