זמם תוכנית כדי לקבל רכב חדש ונתפס: תושב בית שמש, העובד בחברת "ניסאן" קיבל רכב חברה. אך לא היה מסופק מהרכב שקיבל, ורצה בכל ליבו רכב חדש. הוא רקם תוכנית ביחד עם חברו והכל כדי שהחברה תספק לו רכב חדש. מה הייתה התוכנית? לנסוע לשטחים, למכור את הרכב ולדווח על גניבה. אלא שהתסריט שבנה בראש התהפך עליו לגמרי והסתיים בצורה שעלייה לא כל כך חשב: בסופו של דבר הוא נתפס וקיבל ארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות, קנס של 5,000 שקל ופיצוי לחברה בסך 7,000 שקל ועל חברו נגזרו 3 חודשי מאסר בעבודות שירות, קנס של 4,000 שקל ופיצוי לחברה בסך 6,000 שקל.
התכנית: שלב אחרי שלב
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, קשרו קשר השניים שעבדו בחברה המספקת שירותים לעיריית בית שמש, למכור את רכב החברה בשטחי יהודה ושומרון ללא רשות החברה, ולדווח בכזב כי הרכב נגנב. השניים הוציאו את התוכנית לפועל כאשר נסעו יחד לכיוון מעבר חשמונאים – האחד חיכה ברכבו הפרטי והשני ברכב החברה.

"על פי עובדות כתב האישום המתוקן, קשרו קשר השניים שעבדו בחברה המספקת שירותים לעיריית בית שמש, למכור את רכב החברה בשטחי יהודה ושומרון ללא רשות החברה, ולדווח בכזב כי הרכב נגנב. השניים הוציאו את התוכנית לפועל כאשר נסעו יחד לכיוון מעבר חשמונאים – האחד חיכה ברכבו הפרטי והשני ברכב החברה"
בשעת צהרים, חצו את מעבר חשמונאים לכיוון יהודה ושומרון בשני כלי הרכב בצמוד זה לזה, תוך שיחה תכופה ביניהם. לאחר מכן מכרו את הרכב לאדם שזהותו לא ידועה למאשימה, ושניהם חזרו לישראל ברכב הפרטי. למחרת בבוקר דיווח בכזב למעסיקו ולמשטרה כי רכב החברה נגנב, לאחר שטען שלא מצא אותו במקום בו החנה אותו.
התביעה עמדה על חומרת העבירות וטענה כי למרות שלא נגרם נזק ישיר, פוטנציאל הנזק היה גדול עקב החשש מהקצאת משאבים לריק לחקירת תלונות השווא. כמו כן, נטען כי הנאשמים תכננו את העבירות באופן מתוחכם לצורך העשרה אישית, ופגעו בזכויות הקנייניות של החברה וביחסי האמון שבין עובד למעביד. התביעה סברה כי מתחם העונש ההולם בעניינו של מחזיק הרכב נע בין 5 חודשי עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל, ובעניינו של חברו, בין מספר חודשי עבודות שירות ל-12 חודשי מאסר בפועל, לצד פיצוי וענישה נלווית.
הסנגור של מחזיק הרכב טען כי הנאשם לא ביצע את העבירות מתוך מניע כלכלי והוא לא הפיק רווח, אלא קיווה שהגניבה תביא לכך שמעסיקו יעניק לו רכב חדש. עוד הדגיש את הודאת הנאשם, חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, מצבו המשפחתי ומצבו התעסוקתי. בא כוחו של עמיתו טען כי חלקו היחסי בעבירות היה פחות מזה של חברו, שכן הרכב לא היה בבעלותו והוא לא הרוויח דבר מהעבירה. כמו כן הדגיש את נסיבות החיים הקשות של הנאשם.
"בשעת צהרים, חצו את מעבר חשמונאים לכיוון יהודה ושומרון בשני כלי הרכב בצמוד זה לזה, תוך שיחה תכופה ביניהם. לאחר מכן מכרו את הרכב לאדם שזהותו לא ידועה למאשימה, ושניהם חזרו לישראל ברכב הפרטי. למחרת בבוקר דיווח בכזב למעסיקו ולמשטרה כי רכב החברה נגנב, לאחר שטען שלא מצא אותו במקום בו החנה אותו"
העונש והשלכותיו
השופט ביאלין אלעזר קבע כי העבירות חמורות ופוגעות בערכים של פגיעה בקניין, שלטון החוק ויחסי האמון שבין הרשויות לאזרחים. כמו כן, הוא ציין כי העבירות פוגעות בכלל הציבור ולא רק במתלוננים הספציפיים, מכיוון שהן מביאות לעלייה במחירי פוליסות הביטוח ופוגמות באמינות הרשות החוקרת.
השופט קבע מתחם עונש של מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות עד 12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. בשקלול כל הנסיבות, הוא זקף לזכות הנאשמים את נטילת האחריות, שיתוף הפעולה עם הרשויות, התסקירים החיוביים של שירות המבחן וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות.

עלייה במחירי הפוליסה
לפי נתונים שפורסמו בתחילת 2025, ישנה עלייה בפוליסות הביטוח לכלל מחזיקי הרכבים עקב גניבות. המחירים עלו בממוצע ב-13% ביחס לשנת 2023, כאשר העלייה בביטוח המקיף בלטה במיוחד עם זינוק של 14%, וביטוח החובה התייקר בכ-8%.
עליית המחירים הושפעה מגורמים רבים, בהם גידול חד בהיקף גניבות הרכבים שהגיע לשיא של מעל 21,000 מקרים בשנה. הרבעון האחרון של השנה התאפיין בזינוק של 70% בגניבות בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד.
מציאות זו גרמה לחברות הביטוח להקשיח את דרישות המיגון: כ-16% מבעלי הרכבים נדרשו להתקין מערכות מיגון מתקדמות, בעלות שמגיעה לאלפי שקלים.
מגמה נוספת שהשפיעה על שוק הביטוח היא עלייה חדה במספר ההרוגים בתאונות דרכים, שעלו ב-19% לעומת השנה הקודמת. גם ההתייקרות במדד המחירים לצרכן, גידול בשכר הממוצע במשק והתייקרות חלקי חילוף לרכב (עקב חרם על יבוא מטורקיה ושיבושי סחר), תרמו להתייקרות הפוליסות.
הבדלים משמעותיים נרשמו במחירי הביטוח בהתאם לדגמי הרכב. בעוד שדגמים פופולריים כמו קיה סטוניק ויונדאי איוניק הציגו עליות של מעל 30%, דגמים אחרים, כגון מאזדה CX5 ופיג'ו 5008, הציגו ירידות של 13% ו-9% בהתאמה. פערים אלו נובעים מהתאמת חברות הביטוח לשינויים בשוק, ובמיוחד לגידול בסיכוני גניבה ועלויות תחזוקה.
"השופט ביאלין אלעזר קבע כי העבירות חמורות ופוגעות בערכים של פגיעה בקניין, שלטון החוק ויחסי האמון שבין הרשויות לאזרחים. כמו כן, הוא ציין כי העבירות פוגעות בכלל הציבור ולא רק במתלוננים הספציפיים, מכיוון שהן מביאות לעלייה במחירי פוליסות הביטוח ופוגמות באמינות הרשות החוקרת"
תובעים את הרשות הפלסטינית
שני העובדים שהואשמו בביצוע עבירה על החוק, ככל הנראה לא בדקו את החוק ולא הבינו כמה השלכות משפטיות יש, אחרת הם היו נמנעים. כאשר אדם שמקבל רכב חברה מחליט למכור אותו ללא אישור המעסיק – הוא מבצע עבירה. בשנה האחרונה אחוז הגניבות רק עולה – במדגם של כ-980 אלף כלי רכב עולה כי 6% ממקרי הגניבה חזרו על עצמם – רכבים שנגנבו יותר מפעם אחת במהלך שלושת הרבעונים הראשונים של השנה. 50% מהרכבים שנגנבו נועדו לסחר בחלפים, והיתר נמכרו בשטחי הרשות הפלסטינית ובישראל.
עקב תופעת הגניבות החמורה, חברת הביטוח "מנורה מבטחים" הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעת ענק בסך 187 מיליון שקלים נגד הרשות הפלסטינית, בגין אחריותה לגניבות רכבים משטחי ישראל. בתביעה נטען בין היתר כי אל שטחי הרשות הגיעו אלפי כלי רכב מבוטחים של החברה.

אל התביעה צורפה חוות דעת של תנ"צ בדימוס גיא ניר, ראש חטיבת המודיעין לשעבר במשטרה ובעבר מפקד יחידת אתגר שעוסקת במלחמה בגניבת רכבים. בחוות הדעת ניר ציין כי קציני משטרה פלסטינית ידעו בדיוק מה ואיך צריך לעשות על מנת להילחם בתחום גניבות הרכבים וכי "הרשות הפלסטינית מהווה חלק מהתעשייה של גנבי רכבים, מודעת היטב לכל חלקיה ומרכביה ונהנית ממנה, ומאפשרת את קיומה והמשך פעילותה". הוא כתב גם כי יש בידה אמצעים לצמצמם את התופעה משמעותית והיא לא עושה כן. "הרשות הפלסטינית הינה שותפה, מעודדת, נהנית, מאשרת ומאשררת את תעשיית גנבי הרכב", הוא כתב. ניר צירף לתביעה גם סיכומי פגישות עם נציגי משטרה פלסטינים בעבר שבהם הוצגו להם נתונים, מידע קונקרטי ותחומי אחריותם.
