כותבת: אוסנת אלעזרי
"וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־משֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: וָֽאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶל־יַֽעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהֹוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם: וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻֽרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ: וגַ֣ם אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־נַֽאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַֽעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָֽאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי"
במה לפתוח? כולי עדיין מתרגשת ואין לי מילים להסביר על השבת הקודמת, זכינו בעלי ואני להנות מזיו השכינה במחיצת האדמור במרוקו. שום מילה שאני אגיד לא תצליח להסביר מה שעברנו. זו הייתה קבלת פנים מיוחדת לבן של מלך ובת של מלך. איך אפשר להסביר לכם מה זה אושר?
הרב ניסה להסביר לנו האורחים המוזמנים כ-200 במספר, מה ההבדל בין שני המילים. שהרי הנאה שאדם נהנה זה יכול להיות משהו רגעי. אדם נהנה לאכול אוכל מסוים, אדם נהנה כשהוא קונה לו בגד חדש, אדם נהנה שהוא קונה לו רכב או כל דבר גשמי אחר. ההנאה הזו חולפת אחרי יום או יומיים, שעה או שעתיים. הכל חולף.
אושר זה מה שאנחנו מרגישים. שאנחנו עמלים בתורה כל החידושים ששמענו, העשייה למען האחר, החסד שאנחנו עושים, הינה אנחנו כאן יחד מאושרים קוראים פרשת השבוע ב"שוס הדרך", אז השבת שהייתה שבת פרשת שמות זו הייתה השבת המאושרת בחיי. התרגשתי ואושר הציף אותי, חשבתי איך הילדים שלי היו נהנים בשעה כל כך מיוחדת, אני מתפללת שהם יגיעו גם להרגיש את הדבר השמיימי הזה.
אז את הפרשה הנפלאה הזו אני כותבת לכם במטוס חזרה לארץ המובטחת. השבוע בע"ה בכ"ב בטבת, ביום שלישי חל יום ההילולה של בעל התניא, האדמור הזקן, רבי זלמן שניאור מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, כל כך הרבה שמות לצדיק יסוד עולם, כל ערב הפרשת חלה אני נוהגת להדליק לו נר.
אחד הספרים שהחזיקו אותי השנה ספר התניא, בספר שיטה מיוחדת לחיים בריאים האיש הזה לימד אותנו ששדה הקרב האמיתי המלחמה יום יומית, היא הנפש שלנו. הקרב בין הטוב לרע, גם השבוע הדלקנו לו נר. זכותו תגן על כולנו אמן. על זה דיבר האדמור כל השבת כמעט, על נפש האדם. כמה הכל עדין, כמה אנחנו שבירים, כמה אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו ולא לקחת את הדברים קשה. להגיד הלאה הלאה. אם רבים להירגע חמש דקות ואז לדבר רגיל כאילו לא קרה כלום ועל זו הדרך כל דבר שעוברים.
אהרן ומשה העולם קיים בזכותם.
כתוב בפרשה "הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם". רש"י מפרש את הפסוק כך: "יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד".
מהי ההשלמה שגורמת להם לכך? בלימה והתבטלות.
כתוב בגמרא: "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה" כמה צריך לנשום לפני שמדברים.
בזכות מי העולם מתקיים בזכות משה ואהרן, משה רבינו,
המידה שמאפיינת אותו היא ענווה "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". רש"י מפרש "עניו" – "שפל וסבלן".
לעומתו, אהרן, התאפיין במידה "בלימת פיו". כתוב בספר ויקרא כשהודיעו לאהרון ששני בניו, נדב ואביהו, מתו, תגובת אהרן "וידם אהרן". אפילו שאהרן היה יכול לשאול: "על מה למה הם מתו ? מה הם כבר חטאו ,הם היו צדיקים!?" אהרן מקבל את הגזירה של ה' באהבה, ובולם פיו.
אהרון גזר עלינו איפוק ומשה ענווה גזירה לדורות.
שתי מעלות אלו של ענווה שהיא סבלנות ושפלות, יחד עם בלימת הפה הם המאפיינים של משה ואהרן. שתי מעלות אלו הן המעלות שבזכותם העולם שלנו מתקיים.
אם נדע להדבק בתכונות האלה נקיים את העולם, נוכל להיות מאותם אלה שהעולם קיים בזכותם.
כתב דוד המלך "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" יש מישהו שלא רוצה לראות ימים טובים?
ממשיך " נצור לשונך מרע ושפתך … זה לא שיר זו גזרה לדורות, סור מרע עשה טוב בקש שלום ורודפהו.
זו המלחמה האמיתית וזו המשימה העיקרית בחיינו.
ימים יפים עוברים כמו חלום. ימים קשים נכתבים במגילה הפרטית שלנו. תתעסקו במשפחה שלכם, בילדים שלכם החיים יהיו יותר פשוטים.
שבת שלום
