אייל סברו קיבל חקירה נאצית מורכבת אישה בשנות ה-40 יצאה עם שני בחורים הראשון היה גרמני ואיתו הביאה ילד מכיוון שדרכם התפצלו עם השנים, ביקשה מסברו לחפש את בנה האבוד ברחבי גרמניה
אלישבע הייתה אישה דתייה, חרדית בסוף שנות הארבעים לחייה. בעלה, שוחט ידוע
באזור הדרום נפטר לפני שנה לערך והותיר אותה עם שבעה ילדים. אומנם נשואים ועומדים ברשות עצמם אבל כשיש ילדים קטנים יש צרות קטנות, כשהילדים גדולים גם הצרות גדלות. אלישבע עבדה קשה על מנת לרצות את כולם.
נפגשנו באירוע משפחתי וכשסיפרתי מה אני עושה, ביקשה לשוחח עימי בפרטיות. אלישבע הייתה נשואה בצעירותה לעלם גרמני נחמד, בלונדיני תכול עיניים, אותו הכירה בקיבוץ בו גדלה, נישאה לו והולידה לו את ילדם. כעבור 10 שנים לערך כשהחלה לחזור בתשובה הלכו והחמירו יחסיה עם בעלה, בשלב מסוים נפרדו בטקס פרידה קצר כי מעולם לא נישאו ברבנות. הוא שב לגרמניה והיא הכירה את השוחט, נישאה הולידה ילדים חדשים ובגרה. אלישבע ביקשה כי אמצא את בנה, ג'. מאז עברו 30 שנים והילד כבר צריך להיות גדול ובטח דומה מאוד לאביו.
הסברתי לאלישבע במה דברים אמורים ועד כמה אינם קלים הם וקבענו להיפגש כעבור יומיים במשרדי. כשהגיעה למשרדי מצוידת בתמונות של בעלה לשעבר ושל תינוק מקסים בידיה, הבחנתי בנחישות של אלישבע. ביקשתי פרטים נוספים אודות השניים ובמיוחד על הבעל. הנ"ל היה גבר צעיר אוהד ישראל שהגיע לארץ להתנדב באחד הקיבוצים בדרום, שם עבד ברפת והצטיין במעשיו, שאלתי את אלישבע מה מניע צעיר גרמני לעלות לישראל ולעבוד בחינם בין פרות וריח לא הכי סימפטי והיא הפליגה בסיפורים על אביו של הנ"ל שהיה חבר במפלגה נאצית ועשה דברים נוראים לעם היהודי וכשבגר החליט לכפר על מעשיו של האב ועשה זאת בצורה הכי קיצונית, עלה לישראל, עבד בחינם, התחבר עם יהודיה ואפילו הוליד ילד יהודי.
קשה היה לי שלא להעריך את הילד/גבר/בעל הנ"ל, קיוויתי לפוגשו וללחוץ את ידו. לאחר שאספתי את כל הפרטים הנדרשים מאלישבע עבדתי שבועיים נוספים עם גורמים בגרמניה בניסיון לקבל פרטים נוספים ממרשם התושבים בגרמניה וכשזה יצא בפקס במשרדי סימנתי 14 איש פוטנציאלים, ארזתי מטלטלי ועליתי בטיסה ישירה לפרנקפורט. במהלך שעות הטיסה רקמתי קשרים שעזרו לי בהמשך, עם אשת עובד השגרירות הישראלית שהחליטה כי אני החתן הפוטנציאלי לבנות הקהילה היהודית בגרמניה, כמובן שלא התאמצתי לספר שאני נשוי באושר ועל העזרה אספר בהמשך.
כבר ביום הראשון לנחיתה על אדמת גרמניה נפגשתי עם חוקר מקומי עמו שוחחתי באינטרנט בשבועיים האחרונים. הצגתי בפניו את הרשימה המסומנת שלי וביקשתי ממנו רק פרט אחד שיעזור לי לצמצם את הרשימה, ביקשתי שיסמן עבורי את אלו שהם אבות לילד בן 30 שבעבר עזבו את גרמניה לטובת ישראל. ידעתי כי כל חוקר טוב יוכל להצליב את הפרטים שביקשתי בדיוק כפי שיכולתי אני לעשות בישראל. קבענו להיפגש בעוד יומיים במסעדה עליה המליץ (כשרה כמובן).
לאחר ארוחת צהריים דשנה בבית המלון המפואר בו התאכסנתי נפגשתי עם יהודי מקומי בעל קשרים, אליו הגעתי דרך אשת עובד השגרירות שהבטיחה כי האיש לא יאכזב אותי. מהיהודי הנחמד, שעשה מאמצים לשדך אותי לבתו, ביקשתי רק דבר אחד קטן, שיאתר עבורי את אביו של הנ"ל. כל פרטיו היו ברשותי וביקשתי לגבות את עצמי במידה ולא אאתר את הנ"ל ובנו, אוכל להגיע לאביו שאמור להיות קשיש בן 80+ אולי הוא יוביל אותי אל הנ"ל. היהודי החביב שמח לחפש עבורי נאצי מזדקן והבטיח לחזור עם תשובות ביומיים הקרובים. את היומיים שלאחר הנחיתה העברתי בטיולים ובקניות. עברו יומיים והחוקר יצר עימי קשר טלפוני.
"מהיהודי הנחמד ביקשתי רק דבר אחד קטן – שיאתר עבורי את אביו של הילד היהודי. כל פרטיו היו ברשותי. היהודי החביב שמח לחפש עבורי נאצי מזדקן והבטיח לחזור עם תשובות בקרוב מאוד"
כתיבה ועריכה : מירב בן יאיר
