מאת | מירב בן יאיר

את אירועי יום העצמאות בהר הרצל שהתקיימו אתמול בערב (יום רביעי), פותח כתמיד טקס הדלקת המשואות המסורתי. אחרי חודשים של אימונים מפרכים, רס"ל לינוי לוי, תושבת העיר בית שמש הייתה אחת מ־72 דגלני יחידות שהובילו את הטקס לתפארת מדינת ישראל והעיר.

לוי (27), תסיים את תפקידה כמנהלת מחסן ח"ח ואחראית תפ"י באחד מגדודי עוצבת האש ותעבור מיד לאחר הטקס לגדוד 638 השייך לאגף הטכנולוגיה והאחזקה (יחידת חימוש של פיקוד מרכז), שם תועלה לדרגת רס"ר. "לפני שהגעתי להר הרצל, הודיעו לי שסוכמתי למינוי ואקבל את דרגת הרס"ר בהתיצבותי ליחידה החדשה מיד אחרי יום העצמאות. והמשמעות של זה, היא מעבר מקבע ראשוני למובהק, קידום בתפקיד ושינוי יחידה"

איך נבחרת לקחת חלק בטקס יום העצמאות בהר הרצל?
"ביקשתי לגשת למיונים בשנה הראשונה שלי בקבע, בשנת 2014. המפקדים שלי אמרו לי שאני לא יכולה לגשת בגלל שהגובה שלי הוא 1.65. אז בזמנו מפקד הטקס היה רוקני, שלקח רק גבוהים ורזים (מ-1.77-1.80). באותה התקופה הבנתי שזה חלום שכנראה לא אוכל להגשים.

"אחרי שרוקני התחלף באל"מ שמעון דרעי, נגמרו הסלקציות של הגובה והרזון וכעת המדד היחידי הוא לדעת לצעוד, להניף יד ולהרים רגל וכמובן משמעת ומוטיבציה. אחרי שבע שנים בקבע, בהם חשבתי שלעולם לא אוכל להגיע למיונים, נפלה בחלקי הזכות ממש במקרה". לוי נזכרת בדרך שעברה, "במהלך יום שיגרתי הקפצתי טרמפ את רס"ר החטיבה ובמהלך הנסיעה הוא קיבל טלפון שנגד מהיחידה שלי לא עבר מיונים ונדרש להציב עד מחר איש קבע אחר במקום.

"ביקשתי לגשת למיונים בשנה הראשונה שלי בקבע, בשנת 2014. המפקדים שלי אמרו לי שאני לא יכולה לגשת בגלל שהגובה שלי הוא 1.65. אז בזמנו מפקד הטקס היה רוקני, שלקח רק גבוהים ורזים (מ-1.77-1.80). באותה התקופה הבנתי שזה חלום שכנראה לא אוכל להגשים"

"המשכתי כל הדרך אל המטרה ואז קיבלתי טלפון בו הודיעו לי שסוכמתי למינוי קבע מובהק ושאני צריכה לעזוב מידית את היחידה שלי ולעבור ליחידה חדשה, לקבל דרגה ותפקיד חדש. המשמעות של זה – קידום! מבחינתי התזמון היה מעולה"

"אני זוכרת שהתחננתי לרס"ר שייקח אותי, אבל הוא אמר לי לבקש אישור מהמפקד הישיר שלי. מסתבר שזה מצריך היעדרות של חודש וחצי מהיחידה. פניתי אל המפקד שלי בהתרגשות מטורפת, והתשובה הראשונה שלו הייתה 'לא'. הוא הסביר לי שאני צריכה לעבור חודשיים של חזרות והמשמעות שחודשיים לא אהיה ביחידה והתפקיד שלי לא מאפשר לי להיעדר. המשכתי להתחנן והמטרה עמדה לנגד עיניי – אני רוצה להגשים את החלום ולהניף את הדגל בהר הרצל. ואז קיבלתי טלפון בערב, הודיעו לי שסוכמתי למינוי קבע מובהק ושאני צריכה לעזוב מידית את היחידה שלי ולעבור ליחידה חדשה, לקבל דרגה ותפקיד חדש. המשמעות של זה – קידום! מבחינתי התזמון היה מעולה", משתפת בהתרגשות.

"המפקד שלי אמר שרק אם אמצא מחליף הוא ייתן לי את האפשרות לצאת. בינתיים הרס"ר שלי אימן אותי ולמחרת הלכתי למיונים בפקע"ר ברמלה. עברתי אותם בהצלחה. תוך שבוע מצאתי מחליף. והספקתי לעשות איתו חפיפה טרם התיצבותי לחזרות. החיל שלי אישר את דחיית ההצבה ביחידה החדשה עד לאחר הטקס".

איך הגיבה המשפחה להשתתפות שלך?
"אי אפשר לתאר במילים את האושר של אימי כשסיפרתי לה שאזכה לצעוד במסדר הדגלים בטקס המשואות עצמאות 73. אימי תמיד חלמה שאצעד בטקס המרגש וכל שנה היא מגיעה כקהל יחד עם דודה שלי שבעלה הוא חלל צה"ל. אני זוכרת שסיפרתי לה שלא התקבלתי בגלל הגובה המתאים, חשבתי שלא אוכל להגשים לה את החלום. עכשיו שזה קורה כאשר אני בשנה התשיעית שלי בצבא, אני מבינה שאין דבר העומד בפני הרצון.

"עבורי זו זכות להיות חלק עיקרי במעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. לנוע במדי הקבע בגאווה בהר הרצל. אני חושבת שכל מי שצופה בטקס רק מחכה לקטע שלנו. כי זמרים והופעות יש תמיד. אבל מסדר דגלים, צעידות וצורות ייחודיות – יש רק פעם בשנה".

"אי אפשר לתאר במילים את האושר של אימי כשסיפרתי לה שאזכה לצעוד במסדר הדגלים בטקס המשואות עצמאות 73. עכשיו שזה קורה כאשר אני בשנה התשיעית שלי בצבא, אני מבינה שאין דבר העומד בפני הרצון"

האם היו דברים שונים בטקס בגלל מגבלות הקורונה?
"לצערי הרב ההורים שלי לא קיבלו כרטיס בעקבות הקורונה והקהל השנה מאוד מצומצם. וגם חלק מההופעות של הרקדנים צולמו מראש ולא נעשו בלייב".

מבאס. איך המשפחה הגיבה?
"המשפחה התבאסה. במיוחד שאימי כל שנה בטקס ודווקא השנה בה הבת שלה מופיעה היא לא תהיה בקהל".

"עבורי זו זכות להיות חלק עיקרי במעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. לנוע במדי הקבע בגאווה בהר הרצל. אני חושבת שכל מי שצופה בטקס רק מחכה לקטע שלנו. כי זמרים והופעות יש תמיד. אבל מסדר דגלים, צעידות וצורות ייחודיות – יש רק פעם בשנה"

בתהליך החזרות, על מה שמים דגש?
"החזרות אינטנסיביות מאוד. אנחנו קמים כל בוקר בשעה שש, צועדים בגשם, ברוחות, בימים החמים מאוד ובלילות הקרים של ירושלים. צריך לזכור מיקומים, לאן לצעוד, לספור משבצות, להניף את היד נגדית לרגל, להיות בקצב, בראש מורם, להחזיק דגל ישר ולשמור על שורה ישרה. וכמובן משמעת, עמידה בזמנים וייצוגיות. בפתיחת הצעידה זכיתי להיות ראשונה להוביל את הטור בכניסה לרחבה וכך גם ביציאה".

זו אחריות גדולה – בטח פחדת לעשות טעות.
"ברור. הראייה בלילה לא כמו בבוקר.  זה שונה. התאורה. ההתרגשות הקהל. אבל אני מאמינה שיהיה בסדר, עבדנו כל כך קשה, שכל מה שנותר זה להחזיק את הדגל, לחייך ולצעוד בגאווה".

חששת שינפו אותך בדרך?
"מידי שנה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל צועדים עשרות דגלנים. השנה הביאו 83 דגלנים, עשרה יותר מבדרך כלל. יש חיילים ששמו אותם בזוגות, ובשבוע של הטקס מחליטים מי בסוף יעלה ומי לא. בסוף נשארו 72 דגלנים. למזלי, לא הייתי עם זוג ונכנסתי חלק".

מעמד מאוד מרגש.
"ברור! ההשתתפות שלי בטקס מרכזת גם את החיל שלי(טנ"א) את היחידה שלי, את פיקוד מרכז, גם את העיר, את המשפחה ואת כל המערך הצהלי. זה לעמוד בהר הרצל ולהיות חלק מהדבר המשמעותי שקורה במעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. משהו מאוד עוצמתי שאי אפשר לתאר אותו במילים. בערב הטקס היה קפוא, היינו בלי מעילים ועם חצאיות. הידיים והרגלים רועדות, אבל איך שהמפקד נותן הנחייה 'מסדר, קדימה צעד!' האורות עלייך, הקהל מריע והראש מורם. רגל שמאל קדימה, יד שמאלית אחורה וזהו, הקור נשכח וכל שנותר זה רק לחייך וליהנות מהרגע".