שלושת כוכבי הארלי דוידסון, אבי, ישראל ויוסי מבית שמש הם חברים טובים מאוד. כל אחד בפרק אחר בחייו, הפך להיות דמות משמעותית אחד לשני. זה עזר לזה, אחר תמך באחר, והם גדלו ביחד עם חלום משותף: הארלי דוידסון. כל נער שגדל בשנות ה-90, או לפחות צפה בסרטים ובסדרות האמריקאיות זוכר את התשוקה והרצון לרכוב על הכלי המפואר הזה. בשנות ה-90 לאופנוע הכבד היה פופולריות רבה, צעירים ברחבי העולם רצו לקנות אותו, להתנסות בחוויה שהוא מעניק – אבל כולם ידעו "זה יקרה בגילאי פנסיה", כי יש שמועות לא מעטות שהכלי הכבד והמפואר הזה עולה המון ורק מי שמגיע לפרישה יכול להרשות לעצמו.

מאז שפרצה המלחמה ב-7 לאוקטובר, שלושת הכוכבים התחילו להרגיש שמשהו בבטן מתחיל להתבשל. כמו הבנה אמיתית ועמוקה שאין מה לחכות ושאי אפשר לדעת מה יהיה. כל אחד עבר תהליך בנפרד עם עצמו לפני הרכישה, אחד רצה שהמשפחה תתמוך בו, האחר רצה שהילדים יהיו גדולים ולא "יפלו" לאופנועים בגיל צעיר והאחר שירת מעל 400 ימי מילואים בשנתיים האחרונות. לכל אחד היה טריגר שגרם לו לחשוב על החלום, על ההגשמה שלו ומה יקרה אם הם לא יגשימו אותו עכשיו? עם כל מורכבות החיים לבסוף אחד מהם קנה את האופנוע והאחרים הבינו שהם הולכים אחריו.

אבי בובות:

"ברווקות עשיתי רישיון על אופנוע כבד ב-1990 וחיכיתי לזמן הנכון. כשיוסי וישראל קנו את האופנוע לפני שנה, אני זוכר שישבתי בסלון עם הילדים שלי, שהיום הם כבר בני 20 פלוס, הגדול בן 29, הם אמרו לי 'יאללה תביא הארלי ותגשים חלום'"

"כל פעם ניסיתי לברוח מזה כדי להגן על הילדים שלי", אמר אבי. "ואז הם אלו שבסוף נתנו לי את הדרייב. ואני מסתכל על עצמי, בן 59, ומבין שגם בגיל שלי אפשר להגשים חלומות", אומר בהתרגשות. "אין גיל לחלומות. זו חוויה כל כך מדהימה שהלוואי והיה אפשר להסביר במילים"

אבי וקנין (59), נשוי ואב ל-3 בנים, בעל מעבדת סלולר וותיקה במרכז המסחרי חלם על לקנות הארלי מאז שהיה בן 16. "זה היה חלום ילדות", שיתף אותי. "אף פעם לא הגשמתי אותו כי רציתי לשמור על הילדים. יש לי שלושה בנים, ולא רציתי שהם יכנסו לקטע הזה של האופנועים". ולמרות הרצון להגן על חיי בניו, וקנין נערך ליום שהם יגדלו. "ברווקות עשיתי רישיון על אופנוע כבד ב-1990 וחיכיתי לזמן הנכון. כשיוסי וישראל קנו את האופנוע לפני שנה, אני זוכר שישבתי בסלון עם הילדים שלי, שהיום הם כבר בני 20 פלוס, הגדול בן 29, הם אמרו לי 'יאללה תביא הארלי ותגשים חלום'. הם ידעו כמה אני רוצה הארלי, לא הסתרתי מהם גם את הסיבה שאני לא קונה. ואז הם הזכירו לי 'אנחנו כבר גדולים אבא, ותראה ישראל ויוסי כבר קנו'. חשבתי איזה כמה ימים על זה והחלטתי שאני הולך על החלום הזה וזה באמת בזכות הילדים ששכנעו אותי.

"כל פעם ניסיתי לברוח מזה כדי להגן עליהם, ואז הם אלו שבסוף נתנו לי את הדרייב. ואני מסתכל על עצמי, בן 59, ומבין שגם בגיל שלי אפשר להגשים חלומות", אומר בהתרגשות. "אין גיל לחלומות. זו חוויה כל כך מדהימה שהלוואי והיה אפשר להסביר במילים".

אבי מספר שהם יוצאים עם הארלי לטיולים משפחתיים וחבריים והרבה. "זו הגשמת חלום", אמר אבי. "יש לי פרפרים בבטן. אני זוכר את היום הראשון שרכשתי אותו והתרגשתי כל כך. זה ממש כמו ילד ראשון" משווה אבי ומתקן, "בעצם זה כמו נכד ראשון. אני מתרגש וקונה לו מתנות, משקיע ומפנק אותו. ככה זה מרגיש".

אבי המוכר בשם "אבי בובות" הוא תושב וותיק בעיר. אין אדם בעיר שלא רכש אצלו לפחות פעם אחת ב- 38 שנים האחרונות בחנות הסלולר שלו. המונים עוברים ושבים, אומרים לו שלום ואפילו מכירים אותו לעומק. יש כאלה שהוא גדל איתם, אחרים שהוא עושה איתם שיחות, יש כאלה שנחשבים "עוברי אורח" – אבל אין אחד שלא מכיר את השם "אבי בובות". ההיכרות איתו היא של שנים, אך כשהוא קנה את הארלי והביא אותו לראשונה לאזור החנות, הרבה הרימו מבט ואמרו, "אתה האחרון שחשבנו שיקנה".

אז איך באמת נשמעות התגובות מהסביבה?

"אנשים מהעיר מסתכלים על האופנוע שחונה ממש ליד העסק שלי, הם אומרים לי 'וואי איזה אופנוע יפה' וכל פעם אני מוצא את עצמי מתרגש מחדש. יש כאלה שגם לא מאמינים שאני עם אופנוע, אבל מי מסביר להם? על החלום שלי מגיל 16? אני יכול להבין למה לא מבינים. זה ממש בסדר. עבורי? זה כיף לא נורמלי, זו חוויה".

יש איזו תחושה שיש בין הגברים כמו חלום משותף שנקרא "הארלי".

"יש בזה משהו", אמר וחייך. "כל מי שגדל בשנות ה-90 יודע ומרגיש את מה שאני הרגשתי. וכולנו אמרנו לעצמנו ואני בטוח שאחרים גם, שנחכה עם הרכישה כי צריך כסף, כי האישה לא מרשה וכל מיני תירוצים – אבל אני אומר, אם יש לכם חלום תגשימו אותו. כשאני קניתי, זה היה בהחלטה. אמרתי לעצמי אני אנסה. אהבתי? מדהים. לא אהבתי אני מוכר. אבל הייתי חייב כבר להגשים את החלום, כמה עוד אני אחכה בשביל זה?".

היום כשהילדים רואים אותך עם האופנוע, מה הם אומרים?

"פעם הם היו שואלים אותי 'אבא מה נקנה לך ליום הולדת' ועכשיו הם אומרים לי 'מה נקנה לאופנוע שלך'. שני הילדים שפחדתי שיוציאו רישיון לאופנוע כבר עשו את זה", אומר בחצי חיוך. "אבל הם יודעים", מבהיר, "הם הולכים בדרך שלי. מוציאים רישיון וקונים רק אופנוע מסוג קאסטום – שזה אופנוע קלאס ומהנה ולא אופנוע שהאדרנלין שלו הוא סכנה".

מה הן התחושות כשאתה רוכב על האופנוע?

"אני מרגיש אדרנלין, אבל נפשי. זו תחושה אחרת. אני לא מחפש את הסיכון האחרון של פחד או חושב על המהירות שאני יכול להגיע. אני רוכב, נהנה מהנוף ומהחוויה בכיף".

איך התגובות של הוותיקים בעיר?

"אנשים מהעיר מסתכלים על האופנוע שחונה ממש ליד העסק שלי, הם אומרים לי 'וואי איזה אופנוע יפה' וכל פעם אני מוצא את עצמי מתרגש מחדש", מסביר אבי. "יש כאלה שגם לא מאמינים שאני עם אופנוע, אבל מי מסביר להם? על החלום שלי מגיל 16? אני יכול להבין למה לא מבינים. זה ממש בסדר. עבורי? זה כיף לא נורמלי, זו חוויה"

הגשים אחרי 400 ימי מילואים

אף אחד לא ציפה שתפרוץ מלחמה ב-7 לאוקטובר ושאנשים יוקפצו למילואים לתקופה שאין לה תוקף. יוסי כהן בן 39, תושב העיר הוקפץ ביום שפרצה המלחמה ושירת בשנתיים האחרונות כ-400 ימי מילואים. את מהלך תפקידו לא אוכל לפרט כאן בשל צנזורה, אבל כן אפשר להגיד שיוסי הוא סמג"ד בגולני שהיה בצפון, בלבנון, בסוריה ו-12 קילומטרים מדמשק. יוסי נשוי, ואב לשלוש בנות מתוקות. בימי שגרה הוא עובד כראש צוות פיתוח בחברת "אלעד מערכות" ומכהן כיו"ר עירוני בית שמש – קבוצת הכדורגל המקומית.

ומה הקשר בין כל המסע של יוסי להארלי? לפני 5 שנים הוא החליט שהוא מכין את עצמו למשבר גיל ה-40. נזכיר שזה היה כשהוא רק בן 34. "הוצאתי רישיון על אופנוע", אמר בהתרגשות ובחינניות שאופיינית רק לו. "מה שרציתי תמיד היה הארלי, חשבתי על האופנוע, עשיתי את הבדיקות שלי והבנתי שהארלי הכי מתאים לי. התחברתי לכל הקונספט הקהילתי שהוא מעניק, המפגשים עם אנשים שרואים וחושבים דברים משותפים והתחלתי לבדוק מחירים ביחד עם אישתי והיא התנגדה", מספר על הרגעים הראשונים לפני הרכישה. "היא אמרה לי 'אין סיכוי'. יצאתי לסבב מילואים שני בגזרת סוריה, וכשסיימנו אותו זה היה בערב שבועות, למחרת יצאנו לשתות בירה וכשהגענו לשער הגיא היא אמרה לי בהפתעה, 'תיסע לסוכנות של הארלי דוידסון'. אמרתי לה שאם אני נוסע אני קונה הארלי", אמר בהתרגשות. "היא זרמה איתי, נסעתי וקניתי באותו היום. אחרי כמה דקות שלחתי הודעה לישראל ואמרתי לו 'קניתי, מה איתך?' רציתי שגם הוא וגם אבי יגשימו. כי דיי, אי אפשר לדעת מה יהיה. פתאום 400 ימי מילואים שלא צפיתי בכלל בפרויקט חיי. היום אני מסתכל על המציאות אחרת".

יוסי כהן:

"מה שרציתי תמיד היה הארלי, חשבתי על האופנוע, עשיתי את הבדיקות שלי והבנתי שהארלי הכי מתאים לי. התחברתי לכל הקונספט הקהילתי שהוא מעניק, המפגשים עם אנשים שרואים וחושבים דברים משותפים והתחלתי לבדוק מחירים ביחד עם אישתי והיא התנגדה""

מה גרם לאישה להתרכך?

"אני חושבת שזו הייתה הלחימה והתקופה העמוסה. היא הבינה שאני רוצה להגשים את זה".

ואיך היום שלך נראה לצידו של הארלי?

"מאז אני לא יורד ממנו", מחייך כמו ילד. "אני נוסע איתו למילואים, מהחרמון הסורי ובחזרה לבית או לעבודה. אני שם עליו את התיק ואת הווסט ונוסע".

ואיך התגובות?

"כשאני נוסע למילואים אני רואה שהרבה מצלמים, בעיקר חיילים. יש את המבטים והצילומים וככה גם מזהים אותי בגדוד היום כשאני מתקרב. זה נחמד לראות את המבטים, את התגובות – אנשים מוציאים ידיים מהרכבים, מנופפים וצועקים. זה מרגש וכנראה שכל גבר צריך את התחושה הזו באיזה שלב בחיים".

אחרי הסבב המילואים:

"יצאתי לסבב מילואים שני בגזרת סוריה, וכשסיימנו אותו זה היה בערב שבועות, למחרת יצאנו אני ואישתי לשתות בירה וכשהגענו לשער הגיא היא אמרה לי בהפתעה, 'תיסע לסוכנות של הארלי דוידסון'", משתף יוסי. "אמרתי לה שאם אני נוסע אני קונה הארלי", אמר בהתרגשות. "היא זרמה איתי, נסעתי וקניתי באותו היום"

איזו תחושה?

"תחושה של חופש, שקט והנאה מהרגע ומהכאן ועכשיו. לפני כמה שנים התאמנתי לחצי מרתון ונפצעתי. הריצה עשתה לי טוב, הייתה כמו הפסיכולוג שלי. היום אני עולה על הארלי וזה נותן לי את אותו אפקט הפסיכולוג ואפילו הרבה יותר. כל המחשבות מתנקות, הכל נהיה פשוט רגוע בתוכי.

"אחרי לבנון חזרתי הביתה", נזכר יוסי. "אחרי שהייתי מאה ימים ואמרתי לאשתי שאני צריך יומיים שקט. עליתי על הארלי וטיילתי יומיים לבד. כשחזרתי חזרתי חדש לגמרי".

היית ממליץ לאנשי מילואים?

"אני חושב שזה תלוי בבן אדם. עד כמה הוא שקול עם עצמו ועם האופנוע. אני מאמין שכל אדם שקול יכול ליהנות מזה. זה כמו לרכוב על סוסים בחווה טיפולית, ככה אני מרגיש על הראלי".

ילדים בני 40 שמשחקים

ישראל שפיז, הוא אחרון בחבורת הכוכבים מבית שמש. בן 46, נשוי ואבא שבנה בשנה האחרונה גארז' מפנק להארלי שלו. שפיז הוא איש מכירות ביומיום, והחלום הזה חתום ונעול בראש שלו מאז שנות ה-90. אי שם הוא צפה בשליחות קטלנית 2 ובכל הסרטים והסדרות האמריקאיות. ומאז הייתה לו איזו תמונה מאצ'ואיסטית בראש שאותה הוא רוצה להגשים בחיים. "רציתי לנסות את הארלי", שיתף אותי. "רציתי להרגיש את הכלי וזה תמיד היה לי בראש".

הוא משתף שמי שרוכש הארלי צריך לאהוב את הכלי הכבד מגיל צעיר. אך יש קטע מעניין שכל מי שאוהב – לא רוכש. "לרוב כל מי שאוהב את הכלי מגיל צעיר לא רוכש אותו ותמיד דוחה את הרכישה", שיתף ישראל. "למה? כי זה יקר וגם נורא מבוגר. אלו השמועות שיצאו עליו. אבל בפועל? הכלי הזה לא כל כך יקר, החלקים שלו כן, ולרוב מי שמרשה לעצמו הם אלו שיצאו לפנסיה ושהילדים שלהם כבר גדלו – רק אז הם מרשים לעצמם להגשים את החלום.

"כשבתאכלס זה לא נכון. בארצות הברית זה כלי צעיר מאוד, והמחירים שלו נעים בין 30 אלף ועד 300 אלף שקל. אז כל בן אדם יכול להגשים את החלום אם הוא רוצה. בטח ובטח אלו שחולמים על הכלי מהילדות".

מה היה הדרייב שהניע?

"אני חושב שהמציאות אחרי ה-7 לאוקטובר גרמה לי להבין שאין מה לחכות", אמר ישראל. "גם אני וגם אבי ויוסי הבנו, שהחלום הזה צריך להתגשם עכשיו. אני הכנסתי ליוסי את הג'וק הזה לראש והוא בסוף קנה אותו ראשון ודחף אותי. אני זוכר שהוא התקשר והציב לי עובדה 'יאללה תקנה'. בזכותו הגשמתי את זה"

מה היה הדרייב שהניע אותך לקנות את הארלי?

"אני חושב שהמציאות אחרי ה-7 לאוקטובר גרמה לי להבין שאין מה לחכות. גם אני וגם אבי ויוסי הבנו, שהחלום הזה צריך להתגשם עכשיו. אני הכנסתי ליוסי את הג'וק הזה לראש והוא בסוף קנה אותו ראשון ודחף אותי. אני זוכר שהוא התקשר והציב לי עובדה 'יאללה תקנה'. בזכותו הגשמתי את זה.

"למזלנו שלושתנו מכירים אחד את השני מלפני. הנשים שלנו מכירות ורוכבות איתנו, ואני יכולה להגיד על עצמי שהארלי שיפר לי המון בחיים. מי שלא רכב לא יבין, אבל מדובר בכלי שהוא פסיכולוג. הוא ממש עוזר למוח שלך להתנתק לגמרי, יותר טוב מכל דיקור סיני או טיפול שעשיתי בחיי. למשל יש לי פריצת דיסק, ואני חושבת שבשנה האחרונה הלכתי לטיפול רבע ממה שהייתי הולך בשנים שלפני שהיה לי את האופנוע".

ישראל מספר שלמותג "הארלי דוידסון" יש סיפור. "מדובר בתרבות אמריקאית שבה גברים נהגו על הארלי כשהם חזרו ממלחמת העולם השנייה ואותו הדבר עם יוצאי וייטנאם. הארלי גם היה זה ששימש את הצבא האמריקאי, ובאמת שמאחורי הכלי הכבד המפואר הזה יש סיפור אמריקאי פטריוטי. בצד השני של הסיפורים היפים, יש גם סיפורי פשע וכנופיות – אבל אנחנו רצינו משהו אחר" אמר. "רצינו מסגרת, רצינו משהו משלנו, עם כללים, עם סדר ולכן גם פתחנו את המועדון שלנו 'אלפאס'.

ישראל שפיז:

"למזלנו שלושתנו מכירים אחד את השני מלפני. הנשים שלנו מכירות ורוכבות איתנו, ואני יכולה להגיד על עצמי שהארלי שיפר לי המון בחיים. מי שלא רכב לא יבין, אבל מדובר בכלי שהוא פסיכולוג. הוא ממש עוזר למוח שלך להתנתק לגמרי, יותר טוב מכל דיקור סיני או טיפול שעשיתי בחיי"

"זה מועדון של רוכבי הארלי דוידסון במחוז ירושלים", מספר בהרחבה ישראל. "בתחילת שנת 2025 הקמנו אותו יחד עם עוד שני חברה וותיקים בתחום, אחד ממעלה אדומים והשני מעמק חפר. התחברנו אליהם ורצינו להקים מועדון באזור שלנו – ירושלים. כי רוב הסצנה מתקיימת בתל אביב, אשדוד וחיפה ובירושלים היא פחות מאוגדת. רצינו שיהיה מועדון רשמי יותר וגם הרבה יותר קל לעשות רכיבות יחד מבחינה לוגיסטית כשזה קרוב למגורים שלנו.

"כשהקמנו את המועדון ידענו שיהיו לו תקנים וערכים. יש הבדלים גדולים בין מועדונים בארץ. אנחנו רצינו להבדיל את המועדון משאר המועדונים, ויצרנו אחד שמכבד אנשי צבא, אנשי משטרה וכדומה. כרגע במועדון אנחנו 8 אנשים, כשלכל אחד יש תפקיד משמעותי. יש נשיא, סגן נשיא, מזכיר כללי, מי שאחראי על הטיולים, סמל שאחראי על משמעת, מכונאי וסקאוט".

ומה התפקידים שלכם?

"אני המזכיר הכללי, תפקיד שכולל לוגיסטיקה, פיננסיים וגיוסי כספים. יוסי הוא סמל משמעת – אחראי לפתור בעיות בין חברי המועדון ואבי הוא רוד קפטן – אחראי על הטיולים, מתכנן אותם, לאן נוסעים ומה הלו"ז. יש עוד נציגים כמובן, כמו ניר צין, שרבים מכירים אותו בעיר, הוא סקאוט – התפקיד שלו לחפש אנשים נוספים והוא גם הנציג שלנו במועדון הישראלי של 'הארלי דוידסון' של רוכשי האופנוע מטעם אלבר היבואן הרשמי".

למי המועדון מתאים?

"בתקנון של המועדון לא חייב שיהיה למשתתפים הארלי, אבל כן אופנוע מסוג קסטום – זה אופנוע שהוא לא ספורט. אחר כך צריך שהוא ירצה, ולבדוק שאנחנו מסתדרים. המטרה ליצור קשר חברי, קשר אישי וליצור איזושהי קבוצה משפחתית".

יש לכם תלבושת אחידה?

אנחנו צוחקים לרגע. "יש לנו ווסט עור. על הווסט מופיע דגל ישראל, השם של הקבוצה שלנו והתפקיד של כל אחד ואחד מאיתנו. בחלק האחורי של הווסט יש לוגו – עליו יש זאב שהוא 'אלפא' באנגלית ומאחוריו האות A בעיטור יווני – האות הראשונה של אלפא. לרוב רואים אותנו גם עם בנדנות, ושתדעי שזה נטו בשביל הזיעה", צוחק. "במקום שאני אוציא את כל החלק הפנימי של הקסדה, אני פשוט מכבס את הבנדנה".

איפה אתם מטיילים?

"אנחנו מטיילים בכל הארץ. הגענו דרומה, דרום ים המלח, מצפה רמון וגם הגענו לצפון, עד גבול סוריה. יש המון מפגשים של כל המועדונים ומעבר למפגשים שלנו כמועדון, אנחנו נפגשים עם כל מי שיש לו הארלי בכל רחבי הארץ".

מה מיוחד במועדון?

"אני יכול להגיד שכל המפגשים של המועדון והמועדונים הארציים זה הרבה יותר חזק מלינקדין, הרשת החברתית. במפגש עם האופנוענים אפשר להשיג תוצאה הרבה יותר טובה מכל מדיה אפשרית. שבוע שעבר ישבנו עם מהנדסים ברפאל, מוסכניקים ומנכ"לים בשולחן אחד שבין כולנו מכנה משותף אחד – הארלי. כולנו רוכבים על אותו הכביש וזה לא משנה. אבל כקבוצה – אנחנו עוזרים אחד לשני, יש קבוצת ווטסאפ אנשים ומשותפת לכולם ויש כאן משהו קהילתי שאני אישית וגם יוסי ואבי מאוד אוהבים. שיש לנו עוד משפחה".

יש לכם מקום למצטרפים חדשים?

"בטח. אני יודע שיש המון רוכבי הארלי בבית שמש ומסוג קאסטום. אם יש רוכבים בעיר מבית שמש והסביבה שרוצים להצטרף אלינו, מחפשים חברה טובה, משפחה נוספת אז נשמח שיפנו אלינו לניר צין בנייד: 0525222022 ואפשר להצטרף גם לקבוצת הווטסאפ דרך הברקוד שצירפנו ובאתר שלנו: www.alphas.co.i".

את הריאיון סיימנו בחיוך גדול, איך אפשר שלא כשמדברים על הדבר שהם הכי אוהבים? נהניתי לפגוש אותם, להכיר צד אחר שלהם, ואני מזמינה אתכם לחפש אותם בדרכים ולנופף להם לשלום. ומאחלת שגם אתם, כן אתם שחולמים על הארלי, תגשימו את החלום עוד השנה.

שנה טובה!