מאת | מירב בן יאיר |
יום השואה, צפירה בת דקה ורגע אחד של שקט. כל התושבים עומדים ונזכרים בסרטים בצבעי שחור ולבן שרצים על מרקעי הטלוויזיה מידי שנה ומנסים להזדהות עם שורדי השואה. אך עשרות מהתושבים, ניצולים מהתופת הנוראה, מעלים זיכרונות אמיתיים מהגטו, מהמשרפות ומשחזרים בכל נים בגופם את התחושה האמיתית ובכמה רמות מעל לכל תחושה שנחווה בעידן שלנו. הם איתנים, מחויכים ונראים כמעט כמו כל אדם רגיל בארצנו. אך רובם נותר בלי משפחה וזקוקים לאיש שיחה ולאדם שיעזור להם בשעת צרה. לכבוד יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שוחחנו עם כמה מתנדבים מהעיר, שמשקיעים יום וליל למען ניצולי השואה, אם בשיחת "מה נשמע" או בביקור קצר.
"אנחנו העיניים שלהם"
אתי פרץ, תושבת העיר, חובשת ב"איחוד הצלה" ומרכזת את הפרויקט "תן כבוד" בבית שמש, מגיעה לקשישים עריריים לביתם ועוקבת אחרי מצבם הבריאותי. רבים מהקשישים אותם היא מלווה בעיר הם ניצולי שואה. "אני ושאר המתנדבים יושבים עם ניצולי השואה במהלך השבוע, נותנים מענה רפואי ובודקים שלא חסר להם כלום. אנחנו במעקב צמוד עם הרופאים, העובדים הסוציאליים, הרווחה ומנווטים את הכל. אנחנו העיניים שלהם", מספרת ברגישות פרץ. כבר שנתיים שהיא מניעה את הפרויקט ומרגישה סיפוק אדיר. "בתקופת הקורונה הלווי היה מאוד משמעותי. חילקנו להם ערכות חימום, עמדנו איתם בצפירה, הדלקנו איתם נרות חנוכה ועוד המון דברים. רק עכשיו בחג הפסח, חילקנו להם ערכות עם מצות ויין ואנחנו מלווים אותם בשוטף. בימים האחרונים, כחלק מהפעילות של הקורונה, דאגנו להוציא את ניצולי השואה מהבית לפארקים בעיר. כדי שהם לא יישארו בבית כל היום ויהיו לבד".
"בתקופת הקורונה הלווי היה מאוד משמעותי. חילקנו להם ערכות חימום, עמדנו איתם בצפירה, הדלקנו איתם נרות חנוכה ועוד המון דברים. רק עכשיו בחג הפסח, חילקנו להם ערכות עם מצות ויין ואנחנו מלווים אותם בשוטף"
איך הכל התחיל?
"הייתי חובשת בארגון וכששמעתי על הפרויקט 'תן כבוד', פרויקט ארצי של 'איחוד הצלה' הצעתי למנהל הסניף בבית שמש, דוד לף לעשות אחד כזה בעיר, הוא התלהב מהרעיון. וכך הרבה מתנדבים בארגון התגייסו ולוקחים בו היום חלק. בהמשך אנחנו מתכננים לעשות קורס גם לאזרחים שיוכלו להצטרף למערך המתנדבים שלנו, לעזור לקשישים עריריים בכלל ולניצולי השואה בפרט. אנחנו מקבלים המון פניות ולא תמיד יוצא שאנחנו מצליחים לתאם מתנדב עם קשיש ולכן אנחנו עובדים חזק להגדיל את המערך השנה".
למה היה חשוב לך ללוות ניצולי שואה?
"ליווי של ניצולי שואה הוא משהו מאוד רגשי. במיוחד כאלה שאין להם משפחה. אני אשתף אותך בסיפור שקרה לי בקורונה. הגיעה למוקד שלנו פנייה מקשישה שבעלה בן ה-80 בערך יצא מחוץ לבית ונפל במדרגות הבניין. הסתבר שהוא היה חודש בבית והיה לו כבר קשה, לכן החליט לצאת לטיול. אותה קשישה אמרה לי שאולי נשברה לו היד אבל הוא לא מתלונן. היא הסבירה שבעלה עבר את השואה, בשבילו זה לא נורא, יש לו כוח סבל. אני הייתי באותו הרגע בבית, בעיסוקים הפרטיים שלי ואמרתי לה אני באה. היא הסבירה לי שלא צריך שהוא כבר נרדם ושהכל בסדר. אמרתי לה שתתקשר אליי איך שהוא מתעורר. אחרי רבע שעה קיבלתי ממנה שיחה ויצאתי לדרך. תוך כדי אני מבררת אם טרם פעילים כדי שאוכל לקחת אותו לשם במידת הצורך.
"אני מגיעה לאסוף אותם. רואה גבר גבוה ואת אישתו, מחזיקה אותו ביד. עוד לא ראיתי אותם כל כך, הצעתי לו לשבת מקדימה, אבל היא אמרה שהוא מעדיף לשבת אחורה. הוא מתיישב ואני מדליקה את הנורה הפנימית של הרכב ומסתכלת עליו דרך המראה וראיתי איך הפנים שלו חבולות, האף שבור, כולו נפוח ומחזיק חזק את היד. ירדו לי דמעות. טסנו מיד לטרם, בירידה מרכב אני מחזיקה את שניהם, שאף אחד לא ייפול ומגיעים לרופא. הרופא עושה לו צילום ומגלה שהיד שלו שבורה. אני אומרת לאישתו 'למה לא צלצלת?' היא מיד מסבירה שהוא לא התלונן שכואב לו. מסתבר שבאותו היום הרופא עשה לו גבס ושחרר אותו.
"ביום שלאחר מכן צלצלתי לבדוק מה נשמע. היא אמרה שהכל בסדר, אבל עדיין כואב לי. ביום אחרי צלצלתי שוב, אישתו הסבירה שממש כואב לו והוא בדרך כלל לא מתלונן. הגעתי אליהם הביתה, לקחתי אותם לטרם והרופא פתח לו את הגבס ואמר לו, 'תקשיב, יכל להיות לך נמק בכל היד אם לא היית מטפל בה. מאז אנחנו בקשר צמוד".
"תחשבי שאין להם משפחה וכל מה שהם עברו שמור להם בתוך המוח. יש המון סיפורים שלא נשמעים, למרות שהם אוהבים לשתף, אבל יש המון שהם לא מספיקים. ניצולי שואה הם משהו מיוחד, כל פעם שאני נפגשת עם אחד, אני רואה עולם ומלואו"
פרץ, כשצלצלה בפעם השלישית לבדוק מה שלום ניצול השואה, הייתה בדיוק בזמן ארגונים לפרויקט ליום הזיכרון והשואה. זה היה בשנה שעברה, כשהקורונה הייתה בעיצומה והמשפחות השכולות לא יכלו לעלות אל הקברים. "אנחנו, החובשים, עמדנו ליד כל קבר של חלל בצפירה ואמרנו קדיש במקום המשפחות. רק לנו היה אישור לצאת בקורונה". אחרי שהיא סיימה את התרגול לפרויקט, היא טסה לבדוק את מצבו של ניצול השואה שנפל. "הקשר הוא יומיומי, אני משוחחת עם אישתו, שהיא דיי משתפת, מספרת וקוראת לי איתינצ'קה. בשבילי זה מאוד מרגש. היא ממש חברה. והוא? מקריא לנו שירים מתוך הספר שהוא כתב".
רק בחנוכה האחרון הם הדליקו נרות חנוכה יחד. "לשמוע אותו מברך על הנרות, בכוונה מלאה, אין יותר מרגש מזה". גם כאן הוא קרא מספר השירים שכתב, "בלי משקפיים, אני גם קולטת שהוא לא נמצא בעמוד הנכון ואז אני מבינה – הוא זוכר את הכל בעל פה. יצאתי משם עם דמעות בעיניים".
תוך כדי הריאיון, פרץ חושפת שלקשיש אותו ליוותה בתקופה האחרונה קוראים אהרון גרוסמן. לפני כמה זמן היא הגיעה לביקור והתעניינה באילו שנים הוא היה בגטו. "הוא סיפר לי שמגיל 12 ועד 18, שש שנים. שאלתי אותו, 'חגגו לך בר מצווה?', הוא חייך ואמר, 'אני חושב שאני היהודי היחידי שמניח תפילין מבלי שעשו לו בר מצווה' ומאז יצאתי לפרויקט נוסף – לעשות לו בר מצווה. ניסיתי לארגן משהו בתקופת הקורונה, אבל למבוגרים זה היה מסוכן. עכשיו, אולי אחרי יום העצמאות כשהכל ייפתח ויהיה בסדר נדאג לעשות לו בר מצווה מפוארת כמו שמגיעה לו".
מרגש.
"כן, אלו דברים מרגשים. תחשבי שאין להם משפחה וכל מה שהם עברו שמור להם בתוך המוח. יש המון סיפורים שלא נשמעים, למרות שהם אוהבים לשתף, אבל יש המון שהם לא מספיקים. ניצולי שואה הם משהו מיוחד, כל פעם שאני נפגשת עם אחד, אני רואה עולם ומלואו".
איך הניצולים מגיבים?
"וואו. הם אומרים תודה ומכל הלב. תמיד אני יוצאת מכל מפגש בוכה. זה בכי מלא בשמחה. הלוואי ואצליח להכניס להם שמחה בחיים, בכל זאת הם בני 80 פלוס".
משהו לסיום?
"אני רוצה לספר לך שהמתנדבים בבית שמש עובדים בצורה אדירה. גם כשהיה אסור לנו לצאת מהבית, הגענו ושימחנו אותם. קיבלנו תרומות של טאבלטים והראנו להם סרטונים בתקופת הקורונה, רק בשביל שהם לא יהיו לבד. אין פנייה של קשיש שאנחנו לא נענים לה וקוראים לכל מי שמעוניין לקחת חלק להצטרף אלינו לפרויקט".
"בזכותם אנחנו כאן"
אביה קירשנבוים-בוחניק (28) עובדת סוציאלית קהילתית ורכזת התנדבות בבית שמש. לפני שלוש שנים נכנסה לעבוד באגף הרווחה והשירותים החברתיים בעירייה ומאז הכל היסטוריה, "תמיד הייתה לי פינה חמה בלב לאוכלוסייה המיוחדת הזאת", סיפרה לנו קירשנבוים-בוחניק. מאז ומתמיד היא התנדבה ומתנדבת עוד מהילדות וחושבת שכל אדם הוא גורם משמעותית בשרשרת הזו, "ניצולי השואה עם אבן היסוד של אזרחי מדינת ישראל, בזכותם אנחנו כאן. צריך לתת להם יד במצבים לא פשוטים בחיים, אני לא יכולה לדמיין מה עובר עליהם ביום יום".
"תמיד הייתה לי פינה חמה בלב לאוכלוסייה המיוחדת הזאת. ניצולי השואה עם אבן היסוד של אזרחי מדינת ישראל, בזכותם אנחנו כאן. צריך לתת להם יד במצבים לא פשוטים בחיים, אני לא יכולה לדמיין מה עובר עליהם ביום יום".
את מגיעה מבית של ניצולי שואה?
"אכן, סבא וסבתא זיכרונם לברכה, היו שורדי שואה שהכירו לאחר השואה. הם הביאו את אימי ומשפחה ענפה לעולם ובעצם זה חלק מהשורשים שהמשפחה יונקת. חיבור לאדם ולארץ".
לא מעט מתנדבים שמגיעים לביקור בביתם של ניצולי השואה, רבים מהם עובדים בשיתוף פעולה עם אגף הרווחה ומספרים שהם בוחרים מידי שבוע לבקר ניצולים, לא רק בשביל לתת להם יד, אלא בשביל להקשיב, "הכל מתחיל מסיפורים משפחתיים שהם משתפים אותם ועד סיפורים שהם שמעו מאנשים אחרים שחוו. בתקופת הקורונה הנושא עלה הרבה יותר והרבה מתנדבים רוצים לקחת חלק ולעזור לניצולי השואה".
"יש מתנדבים שהם ממש כמו הילדים שלא היו/שיש לניצול מתייחסים בהתאם. הרצון ליחס למישהו שמגיע אך ורק להיות איתם ללא שום רצון למשהו או בקשה, זה מדהים בשבילם. גם בחגים ובצרכים נוספים, זו נתינה משמעותית מאין כמותה"
כיצד נוצרים החיבורים בין הניצולים למתנדבים?
"זה תלוי בהמון גורמים.. יש כאלה שכבר בקשר. אבל לפעמים זה תלוי באזור מגורים, תרבות, שפה, עניינים משותפים ועוד".
איך הגעתם לניצולי השואה?
"אני עובדת ונמצאת ברווחה ולכן יש שיתוף פעולה מלא בעניין. כמובן שהכל בסודיות ושמירה על פרטיות האנשים ועם אישור מראש".
בני כמה המתנדבים?
"זה משתנה ותלוי פרויקט. לרוב מעל גיל 18+ עד 55,כמו מגוון התושבים בעיר כך גם יש סאקלה של דתיים. מגיעים ממגוון החברה היהודית".
כמה מתנדבים מלווים ניצולי שואה כיום?
"באזור המאה בתוכניות שונות".
כמה ניצולי שואה יש בבית שמש?
"לפני שנה, עוד בתחילת הקורונה היו 950 ניצולים. אך לצערנו היו נפטרים השנה".
מה כוללים המפגשים עם הניצולים?
"זה משתנה, אבל בעיקר מדובר במפגש של תשומת לב, להיות ביחד לעשות פעילויות משותפות, שיחה מלב אל לב. כמובן שיש גם סיוע לפי צורך, בתיקונים בבית, מיצוי זכויות ועוד. ממש מעטפת".
איך מגיבים הניצולים?
"התגובות שאנחנו מקבלים מביעים הערכה גדולה. יש לניצולים כמיהה למפגשים בטוחים. לכולם זה עושה טוב חלק מסוגלים לבטא וחלק לא וזה בסדר גמור".
את חושבת שהעזרה שלכם מפיגה את הבדידות שלהם?
"לא יודעת לומר על כולם אבל בהחלט יש כאלה שכן. יש מתנדבים שהם ממש כמו הילדים שלא היו/שיש לניצול מתייחסים בהתאם. הרצון ליחס למישהו שמגיע אך ורק להיות איתם ללא שום רצון למשהו או בקשה, זה מדהים בשבילם. גם בחגים ובצרכים נוספים, זו נתינה משמעותית מאין כמותה".
איזה סיפור שמעת וריגש אותך?
"מתנדבת לפני שנתיים בערך, יצרה קשר מדהים עם ניצולת שואה ובהמשך הקשר היא עשתה לה בדיקות ראייה וקנתה לה משקפיים מיוחדים והכל בהתנדבות כמובן. אחר כך הן עשו סרטון משותף שבו היא מודה ורואים את המתנדבת בוכה. פה הבנתי שאני עושה משהו משמעותי".
רוצים להיות חלק משמעותי מהמערך ההתנדבות למען שורדי שואה או בתחומים נוספים? דברו איתנו: אביה: 050-2103320, אפרת: 052-3271944
