את ערב יום ראשון הקרוב כולנו נפתח בצפירה ונעמוד במשך דקה אחת לזכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי האיבה לאורך השנים, ולחללי ונפגעי האיבה שנהרגו ונרצחו בקיבוץ רעים, ביישובי הדרום ובמלחמת "חרבות ברזל" שפרצה ב-7 לאוקטובר 2023. מאות משפחות הצטרפו למשפחת השכול, ובבית שמש ומטה יהודה עשרות. כל אחד ואחת הכירו לפחות אדם אחד – מבית הספר, מהאוניברסיטה, מהטיול אחרי צבא, מפסטיבלים אחרים, מהשירות הצבאי, מהשכונה, מבית הכנסת, מהפנימייה, מהישיבה ומכל מקום בארץ ובעולם. המלחמה הזו נגעה בכולם, ובטקסי יום הזיכרון השנה הלבבות יתנפצו ויזכרו במראות הקשים ההם שהעירו אותנו לתוך סיוט ותהום בלתי נתפסת.
חצי שנה עברה מאז שפרצה המלחמה ובה נרצחו ונטבחו עשרות צעירים וצעירות, ונהרגו חיילים וחיילות, טובים וטובות בזמן שהגנו על אחרים ועל המדינה בגופם והקריבו את עצמם למען קיומנו ומדינתנו. השבוע אנחנו נזכיר את שמם של החללים ונפגעי פעולות האיבה, נזכיר את סיפורם ואף נביא ראיונות חדשים עם המשפחות השכולות שיחשפו איך עברה חצי השנה האחרונה? איך מתמודדים עם החוסר והאובדן? למה הן מתגעגעות הכי הרבה? ואיך הן ירגישו ביום הזיכרון הראשון וכן במעבר החד של יום העצמאות.
מערכת "שוס הדרך" מרכינה ראש ועושה את כל מאמצה להנציח את הנרצחים והחללים שנהרגו במלחמה.
"חנן היה חלק גדול מחיינו"
חנן עמר הי"ד (38) נולד במושב מחסיה, בן למשפחה מאוד מוכרת. ביום שבת הארור ב-7 לאוקטובר הוא נסע עם חברו עופר עודי לפסטיבל "נובה" לבלות וליהנות ממוסיקה טובה ונרצח על ידי מחבלים שחדרו לישראל ולא השאירו לו ולאלפים אופציה לבחור בחיים. הוא הותיר אחריו משפחה גדולה, חברים, אישה ושלושה ילדים, אבישג בת 13, נועם בן 11 ואיתן בן חמש וחצי.
עברה חצי שנה מאז התופת בדרום. איך אתן מתמודדות עם החוסר שלו?
"חנן היה דמות מאוד מרכזית במשפחה, ההתמודדות היא קשה נורא", סיפרו בכאב אחייניותיו שירז ונועה. "אנחנו מדברים עליו המון, מזכירים אותו כמעט בהכל וזה עוזר כי אנחנו מחזיקים בזיכרונות".
איפה הגעגועים תופסים אתכן?
"הגעגועים תמיד קיימים", אמרו שתיהן. "זה בעיקר תופס אותנו בחגים, באירועים משפחתיים ושאנחנו נמצאים עם הילדים שלו".
למה אתן הכי מתגעגעת?
"אני מתגעגעת לשיחות שלנו. חנן היה חלק גדול מהחיים שלי", אמרה נועה. "היינו חברים טובים ואנשי סוד אחד של השנייה. אני מתגעגעת לדגדוגים שלו ושזה היה נגמר בחיבוק דוב".
"אני מתגעגעת לנסיעות שלנו", הצטרפה לדברים שירז. "לשיחות, לנופשים איתו, למנגלים שחנן היה עושה לנו. ובעיקר לצחוקים שלנו".
יש פעמים שאתן לא מאמינות שזה קרה?
"אני לא מאמינה שזה קרה", אומרת בעצב נועה. "כשאני מתחילה לדבר על חנן בלשון עבר או על אירועי ה-7 לאוקטובר זה פוגש אותי. ואז מתחילות השאלות, האם זה הגיוני? ואיך זה יכול לקרות לנו?".
איך הילדים, המשפחה וכל מי שהיה קרוב אליו מתמודד עם החוסר שלו?
"לכולם קשה נורא", אמרה שירז. "הילדים ממש לקחו את זה קשה. אני יכולה לומר על אבא שלי שהוא אח של חנן, שזה לא אותו בן אדם, הוא נמנע מללכת למקומות של שמחה, הוא בוכה הרבה ולקח מאוד קשה את האובדן של חנן, חנן והוא היו חברים טובים מאוד".
איך את מתחזקות ומרימה את עצמכן מידי יום?
"כשאני נופלת לעצבות אני מנסה להתחזק ולחבק את מה שיש לנו כאן", שיתפה נועה.
יוצא לכן לדבר עם חנן, בינכן לבינכן? מה אתן מבקשות ממנו?
"שיראה בכל בחירה שלי בחיים את הדרך הנכונה ושיעזור לי לבחור", אמרה שירז. "אני יודעת שלחלק זה ישמע מצחיק אבל אני מבקשת ממנו שיחזור ושאני מחכה לו. אני זקוקה לזה".
אם הייתה לך אפשרות לדבר איתו, מה היית אומרת לו?
"אני כותבת לחנן מלא הודעות", שיתפה נועה. משתפת אותו בהכל ומודה לו על כל רגע שאני מרגישה אותו בחיי. אני רושמת לו שאני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי בחיים, שאיבדתי את האדם שהכי קרוב אליי. אני גם הרבה חולמת שאני כועסת עליו שהוא הלך למסיבה ועזב אותי ושהוא מחבק אותי חיבוק חזק".
"לכולם קשה נורא", אמרה שירז אחייניתו. "הילדים ממש לקחו את זה קשה. אני יכולה לומר על אבא שלי שהוא אח של חנן, שזה לא אותו בן אדם, הוא נמנע מללכת למקומות של שמחה, הוא בוכה הרבה ולקח מאוד קשה את האובדן של חנן, חנן והוא היו חברים טובים מאוד"
המלחמה עוד לא הגיעה לסיומה, איך אתן מתמודדות עם הטריגרים?
"זה מאוד קשה, כי זה מחזיר אותך אחורה לטראומה שלך", אמרה נועה. "אני מדמיינת עוד משפחה שהופכת להיות כמו המשפחה שלך ועוד אמא שנשבר לה הלב. וזה לא נחמד לחזור לטראומה שלך ולחוות את הזיכרונות הרעים".
משהו שהייתן רוצות להגיד לקראת יום הזיכרון המתקרב?
"אנחנו משפחת עמר חווים את כאבם של כל המשפחות השכולות ומשתתפים בצערם. אנחנו אוהבים ומחזקים את משפחות החטופים ומקווים שבקרוב נצא לעצמאות אמיתית שבה כולם בבית בריאים ושלמים. יחס ננצח אני בטוחה", סיכמה שירז והוסיפה כמה מילים מתוך דם ליבה: "חנן, הכאב קשה אך אפשר להמשיך? אך אפשר לחייך שחנן כבר לא פה? שמישהו יגיד אך מתקדמים קדימה שאתה נשאר מאחור? אני מתנחמת בזכות שהייתה לי לגדול לצידך ולהשוויץ בדוד שלי החתיך ולאהוב אותך עד שהאויב לקח אותך. היית מלאך על פני האדמה ועכשיו אתה מלאך בשמיים. תמיד תהיה חרוט בליבי. נוח בשלום על משכבך, יהי זכרך ברוך".
"עופר חסר בכל רגע ורגע"
עופר עודי הי"ד נרצח במסיבה הנובה עם חברו חנן חנניה עמר הי"ד. ההודעה האחרונה שלו הייתה מהמיגונית בשעה 9:36 וביקש מאחותו לא להגיד אף מילה להורים. לצערנו עד היום אנחנו לא יודעים מקום הרצחו המדויק. חבר שניצל סיפר שעופר לא ויתר ונסע עד למחסום שירו עליהם הסתובב וחזר לכניסה לרעים. עופר הי"ד נרצח והותיר אחריו משפחה אוהבת, ושני ילדים.
חצי שנה עברה מאז התופת בדרום. בטח הגעגועים קשה מנשוא
"כן. הגעגועים תופסים אותנו בכל דקה ודקה וכל נשימה ונשימה. ההתמודדות קשה מאוד. אני מתגעגעת לעופר, לצחוק שלו, לנוכחות שלו", שיתפה בבכי אימו שרה עודי. "לילדים שלו הוא מאוד חסר. הם היו אהבת חייו. הוא היה אבא מאוד מסור ודאג שלא יחסר להם כלום".
איך אני מתחזקת ומרימה את עצמך?
"יש לי עוד שני ילדים ונכדים ובזכותם אני קמה".
אם הייתה לך אפשרות לדבר איתו, מה היית אומרת לו?
"שיחזור. אני מתה לראות אותו".
המלחמה עוד לא הגיעה לסיומה, ועוד המון הרוגים ונרצחים נחשפים מידי יום. את מתמודדת עם טריגרים?
"כשמודיעים על כל חייל וחייל שנהרג זה פשוט קורע לי את הלב. איך עוד אמא צריכה לחוות את מה שאני חווה. זה לא פשוט. הוא חסר לנו מאוד מאוד".
משהו שהיית רוצה להגיד לקראת יום הזיכרון המתקרב?
"עדיין זה לא נתפס, אני לא מעכלת. אני עוד מקווה שיום אחד הוא ייכנס הביתה ויגיד הכל היה בצחוק ושהוא אני פה. מצד שני השכל הישר אומר שזו אשליה וזה מה שיש".
עופר הי"ד הותיר אחריו שני ילדים. מור בת 6 וחצי, לביא יהודה בן 4 וחצי. "הם מאוד מתגעגעים אליו", אמרה שרה. זה אבא שלהם והוא חסר להם. לא קל בכלל. לעופר היו המון שאיפות והוא התחיל להגשים אותן. זו רק הייתה ההתחלה – הוא יצא לדרך עצמאית, עבד קשה מאוד והתפרנס בכבוד, היה איש נתינה וחסד ורק במהלך השבעה שמענו הרבה סיפורים, כמה הוא תרם, כמה הוא האכיל ומעולם הוא לא סיפר או שיתף אותנו בזה. עשה את זה בצעה ובסתר. אי אפשר לסכם 41 שנים ככה. זה קשה".
"עופר חסר בכל רגע", הוסיפה בכאב אחותו מיה עודי. "ימי שישי קשים. עופר היה מקדש אצל הורי והיה הדמות הכי דומיננטית בבית. תמיד סביב המנגל. ביום רביעי שלושה ימים לפני הטבח עשינו פיקניק בכניסה למושב עם הילדים שלנו והוא סיפר על המסיבה והתרגש לקראתה. בתחילת החודש בילינו שישי שבת ביחד בטבריה עם הילדים. עופר היה אבא מדהים מאוד ודאג לילדים".
"כן. הגעגועים תופסים אותנו בכל דקה ודקה וכל נשימה ונשימה. ההתמודדות קשה מאוד. אני מתגעגעת לעופר, לצחוק שלו, לנוכחות שלו", שיתפה בבכי אימו שרה עודי. "לילדים שלו הוא מאוד חסר. הם היו אהבת חייו. הוא היה אבא מאוד מסור ודאג שלא יחסר להם כלום".
משפחת עודי פתחה דף הנצחה ייעוד לעופר הי"ד ובו חבריו הרבים ובני משפחתו כתבו לו מילות פרידה. אצטט חלק מהן.
"חצי שנה בלעדיך חבר יקר, וכאילו הזמן עצר מלכת. שום דבר לא יהיה אותו דבר בלעדיך. הימים עוברים והלב שבור והגעגוע לא נותן מנוחה. אוהבת אותך לנצח. חנה המשוגעת ככה קראת לי"
אתי וקחי השכנה, "עופר כמו שאומרים עם החיוך שלך המקרין למרחקים. שומעת את קולך מהבית שאני נמצאת מהצד השני בשכנות. ברגע שאתה מגיע לאמא המדהימה שלך.. קול שהדהד לי עוד אחרי לכתך. יהי זכרך ברוך.. לפעמים נדמה שחסרה.. שכב על משכבך לשלום. שמור על כולם על ההורים אחים וילדיך".
"היה נשמה טהורה"
סמ״ר ברהנו קאסיה ז״ל, בן 22 מבית שמש, שירת כלוחם בסיירת גבעתי ונהרג מפיצוץ מטען ברצועת עזה במלחמת "חברות ברזל". הוא הותיר אחריו משפחה גדולה, ושבעה אחים.
ברהנו ז"ל למד בתיכון "עמית דביר" והוא הבן הכי צעיר במשפחה.
איך היה ברהנו בחייו?
"ברהנו הוא נשמה טהורה, ילד מקסים", אמר אבי אחיו. "הוא אהב את החיים, לשחק בסוני והחלום שלו היה לטייל בחו"ל. היה ילד עם חיוך כובש ומלא שמחת חיים, חברותי ונאהב. ברהנו היה עם ערכים של כיבוד ההורים ואהבה. כשהוא התגייס לצבא הוא רצה לעשות שירות משמעותי לכן הלך לסיירת גבעתי ולא היה לו קל שם", שיתף אבי. "אבל הוא היה חדור מוטיבציה והתגבר על כל המכשולים שעמדו בדרכו. המשפט שהוא כל הזמן אמר היה 'אין דבר העומד בפני הרצון'. הייתה לו מטרה ברורה ונחישות להיות בסיירת ורק את זה הוא ראה. היה לו חשוב להגן על המדינה".
"ברהנו הוא נשמה טהורה, ילד מקסים", אמר אבי אחיו. "הוא אהב את החיים, לשחק בסוני והחלום שלו היה לטייל בחו"ל. היה ילד עם חיוך כובש ומלא שמחת חיים, חברותי ונאהב. ברהנו היה עם ערכים של כיבוד ההורים ואהבה"
ביום שברהנו נהרג, הוא היה בבית הוריו. וכשפרצה המלחמה הקפיצו אותו והוא נסע לקיבוץ נחל עוז. "שם הוא נלחם והציל המון משפחות", סיפר אבי. "כשהוא וצוותו ניקו את הקיבוץ ממחבלים, הם נכנסו להילחם בצפון עזה ולאחר מכן, לח'אן יונס. שם הוא נהרג מבית ממולכד. ברהנו היה לוחם וגיבור שנכנס ראשון לבתים. הוא הגיבור שלנו וגאווה לכולנו", אמר אבי. "הוא השאיר חור עמוק בלב של המשפחה, חור שישאר איתנו לכל החיים. אנחנו מתנחמים בזה שהשאיר לנו את המורשת, את הגאווה הגדולה".
איך אתה מתמודד עם הגעגוע?
"לא קל לי. אני מתגעגע לחיוך והצחוק שלו".
אם הייתה לך אפשרות להגיד לו כמה מילים, מה היית אומר?
"אם הייתה לי האפשרות לדבר איתו, הייתי אומר לו 'אחי היקר, אני מתנצל וסליחה שלא עשיתי דבר כדי להציל ולשמור עליך' עכשיו הוא שומר עלינו. הוא נתן את חייו כדי שאני אהיה פה ואני מתגעגע אליו".
מהתופת למילואים
אורון בלומנקרנץ תושב העיר אבטח את פסטיבל "נובה" בדרום יחד עם עוד 33 שוטרים וכשפרצה התופת, הוא פעל באומץ רב כדי לפנות, לטפל בפצועים ולנהל קרב ירי עם המחבלים | באותה התופת ניצלו רק עוד שלושה חוץ ממנו | השבוע שוחחנו חצי שנה אחרי המקרה לשאול מה המרגש ואיך הוא נערך ליום הזיכרון אליו הצטרפו שמות חבריו מהתופת
עברה חצי שנה מאז פרוץ המלחמה, איך אתה מרגיש בימים אלו?
"מבחינתי לא עברה חצי שנה. אני זוכר הכל. כל רגע ורגע ממה שעברתי שם מההתחלה ועד הסוף. הראש תמיד שם".
האם אתה חווה פלאשבקים מהתופת?
"יש פלשבקים. תמיד עולות המחשבות משם ותחושות. אם זה בלילות, אם זה צלילים שהם כמו טריגרים".
איבדת חברים, שוטרים בזמן התופת. מוות שראית בעיניים. איך החוסר שלהם מתבטא בחייך?
"תמיד יש את המחשבה על השוטרים שנפלו וזה הולך איתך. אבל מנסים להעביר את הערכים שלנו ואת העבודה החשובה שלנו כדי שאנשים ידעו".
האם הצלחת לחזור לשגרה?
"אין לי ברירה אלא לחזור לשגרה, עם כל הקושי שבדבר חייבים להמשיך הלאה".
אתה מצליח לנהל חיי משפחה?
"אני חייב לנהל חיי משפחה, גם כדי לשמור על השפיות וגם כדי לשמור על הבית והילדים. יש קושי אבל הבית גם מחזק. הוויסות מול הילדים והמשפחה זה עניין של תרגול וטיפולים שאני עושה".
מה אתה יכול להגיד לא.נשים שניצלו והיו בתופת – איך אפשר להתמודד?
"אפשר להתמודד בלהמשיך ולא לעצור ולשקוע, לנסות לחיות עם זה כי זה לא יעזוב".
מהדרום עברת לשרת במילואים בצפון, והיום (כמעט חצי שנה אחרי) אתה מסיים. אתה מרגיש סיפוק? מרגיש שהיית רוצה לתרום עוד?
"אני חושב שהמילואים כן נותנים סיפוק ואם צריך לתרום עוד אני אעשה את זה. כי זה הערכים שלי ויש בזה משו חשוב. זה הבית שלנו בסופו של דבר ואם לא אנחנו אז מי?".
"אני עוד לא יודע איך להתמודד עם יום הזיכרון הזה. עד ה7.10- זה היה חלק מאיתנו כי אנחנו אנשי בטחון. אבל עכשיו זה שונה. זה הרבה יותר קרוב. במיוחד כי הייתי שם ואני מבין מה היה יכול לקרות לי"
אתה נערך נפשית ליום הזיכרון?
"עוד לא מצאתי את התשובה לזה. אני כן קצת חושש כי אני יודע שזה יהיה קשה. לא יודע איך אני אתמודד. המעבר ליום עצמאות מצד אחד כן יכול להיות טוב, כי זה יכול לחזק את העורף, וגם בסופו של דבר חייבים להמשיך. מצד שני עד שכולם לא יחזרו, גם החיילים וגם החטופים זה לא באמת יהיה עצמאות".
משהו שהיית רוצה להגיד לקראת יום הזיכרון המתקרב?
"אני עוד לא יודע איך להתמודד עם יום הזיכרון הזה. עד ה7.10- זה היה חלק מאיתנו כי אנחנו אנשי בטחון. אבל עכשיו זה שונה. זה הרבה יותר קרוב. במיוחד כי הייתי שם ואני מבין מה היה יכול לקרות לי".
