שני נולדה כילדת חופש, זו שתמיד אהבה לצחוק, לרקוד ולשמח את כולם. אופייה היה מיוחד – היא עשתה הכל אחרת, סירבה בעקשנות ללכת בתלם ויצרה לעצמה חיים מלאים באמנות, צחוק וחופש ללא גבולות. "מגיל מאוד צעיר היא נמשכה לתחומי האמנות", סיפרה דודתה, רותי לוק בשם המשפחה. "כבר אז היא לימדה את עצמה לתפור ולעצב את בגדיה ומעבר לכך, היא עסקה בציור ובפיסול. ובשנים האחרונות למדה עיצוב גרפי ועסקה בקעקוע אומנותי. היה לה כישרון", אמרה בהתרגשות רותי, "כישרון הציור והצורך בביטוי אמנותי היה ייחודי לה וזה ניכר בכל ציור, בכל קעקוע או בגד שעיצבה".
"שני ז"ל היוותה מקור השראה עבור משפחתה, חבריה ועבור אמנים בארץ ובעולם. "היא הייתה חופשיה, היה לב טוב וטוב לב, ומתוך הטוב והתום שבה, אהבה כל אדם באשר הוא", סיפרה רותי. "ללא כל קשר להשתייכותו הדתית בעיני רוחה אין גבולות, אין מדינות, אין דתות וכל בני האדם טובים ושווים"
ומעבר לכשרון הייחודי שלה ולדמות השמחה ומלאת האהבה, שני ז"ל היוותה מקור השראה עבור משפחתה, חבריה ועבור אמנים בארץ ובעולם. "היא הייתה חופשיה, היה לב טוב וטוב לב, ומתוך הטוב והתום שבה, אהבה כל אדם באשר הוא", סיפרה רותי. "ללא כל קשר להשתייכותו הדתית בעיני רוחה אין גבולות, אין מדינות, אין דתות וכל בני האדם טובים ושווים.
"הייחוד שבה התגלה ביתר שאת כאשר החליטה לא ללכת בתלם המצופה מכל נערה בגילה. היא פסחה על השירות הצבאי ומוקדם מאוד יצאה לחיים עצמאיים. היא לא בחלה בשום עבודה: מלצרות, עזרה בניקיון לסבתא שלה, ריקוד בלהקה אתנית, שזירת רסטות וכו'. היא שכרה בית עם שותפים והתחילה ללמוד לעשות קעקועים. הקעקועים שעשתה לא נלקחו משבלונות קיימות אלא היו ציורים מקוריים ומיוחדים מעשה ידיה שהותאמו במיוחד לכל אדם שבא אליה.
"בשיחת הטלפון האחרונה שלה למשפחתה, היא לא דיברה על מחבלים או על יריות, אלא רק על אזעקות של צבע אדום. תוך שניות המצב הסלים, והתחיל טבח מצד מחבלי החמאס. ואז התחילו להפיץ סרטונים ותמונות, בהם רואים את שני ז"ל מוטלת על טנדר, כשגופה שמוט וללא יכולת תגובה"
"בשנים האחרונות, במקביל לעיסוקה בשזירת רסטות וציור קעקועים, התחברה לריקוד במסיבות הטבע המיוחדות. בכל מקום בו היה פסטיבל, שני הייתה. לאחרונה הייתה בפסטיבלי ריקוד בטבע במקסיקו, פראג, יוון ובודפשט. בן זוגה בשנה האחרונה היה מקסיקני שעבד בהפקת פסטיבלי טבע, ובעקבותיו נסעה לפסטיבלים ברחבי העולם. האחרון שבהם – פסטיבל נובה ברעים. גם בתקופה זו הייתה מוקפת חברות מדהימות שאוהבות אותה אהבת נפש".
השיחה האחרונה
שני ז"ל רק בת 22 בהירצחה, נולדה במושב אדרת ובגיל שנתיים עברה עם משפחתה ליישוב שריגים. היא הייתה בת לאם ריקי, ילידת גרמניה, ולאב ניסים, בנו של עמרם לוק ז"ל, ממייסדי העיר בית שמש וזה שכיהן כראש המועצה שלה במשך 12 שנים. לפניה נולדה אחותה הבכורה עדי (25), אחריה נולדו האחים עמית (20) ואור (14).
ב-7 לאוקטובר היא נסעה לפסטיבל נובה, יחד עם בן זוגה אוריון וחבריה הטובים, כדי לרקוד ולשמוח, כמו שהיא תמיד אהבה. אך בבוקר, כשהשמש עלתה, במקום אהבה וטוב, התחילו אזעקות והודיעו על הפסקת הפסטיבל. בסביבות השעה 6:45 צלצלה למשפחתה, והסבירה שיש אזעקות. "היא נשמעה לחוצה, סיפרה רותי דודתה. "אמרה שצריך למצוא מחסה בשטח פתוח ואז היא ואוריון בן זוגה, יעלו לרכב ויחזרו לדירה בתל אביב". בשיחת הטלפון האחרונה שלה למשפחתה, היא לא דיברה על מחבלים או על יריות, אלא רק על אזעקות של צבע אדום. תוך שניות המצב הסלים, והתחיל טבח מצד מחבלי החמאס. ואז התחילו להפיץ סרטונים ותמונות, בהם רואים את שני ז"ל מוטלת על טנדר, כשגופה שמוט וללא יכולת תגובה. רבים חשבו שהיא נחטפה, שהיא התעלפה וקיוו שהיא בחיים. "המשפחה של שני קיבלה סרטון בסביבות השעה 8:00 בבוקר שנשלח אליהם מהמחבלים. בסרטון המוכר והופץ, היא נראית מוטלת וללא ניע, מוקפת ברוצחי חמאס כאשר היא מובלת לתוך עזה", שיתפה רותי.
"קשה לתאר את השבר הנורא למראה שני הטהורה והטובה שלנו מוטלת על הטנדר הארור ההוא, מובלת ברחובות עזה, מוקפת ברוע של השטן בהתגלמותו. יחשוב כל אדם הקורא דברים אלו, מה היה מרגיש אילו בתו, אחותו, אשתו, אחייניתו, הייתה מוטלת שם – ויצרוב בתוכו את התחושה הנוראה מכל"
איך היו הרגשות והתחושות ברגע הזה שאתם צופים בתמונות ובסרטונים?
"קשה לתאר את השבר הנורא למראה שני הטהורה והטובה שלנו מוטלת על הטנדר הארור ההוא, מובלת ברחובות עזה, מוקפת ברוע של השטן בהתגלמותו. יחשוב כל אדם הקורא דברים אלו, מה היה מרגיש אילו בתו, אחותו, אשתו, אחייניתו, הייתה מוטלת שם – ויצרוב בתוכו את התחושה הנוראה מכל".
הייתה למשפחה תקווה שהיא בחיים?
"הגיע מידע למשפחה בדרך לא דרך. מידע שציין ששני חיה אך עם פגיעת ראש חמורה בבית החולים האינדונזי שבעזה. בעקבות שני ניסיונות להשתמש בכרטיס האשראי שלה בקרבה לבית החולים האמור, הנחנו שיש סיכוי שהמידע על היותה בחיים מהימן", סיפרה רותי. "בשלב זה המשפחה החליטה להתייחס לשני כחטופה עד אשר יוכח אחרת, ולכן פעלנו ללא לאות לגיוס מנהיגי העולם ומנהיגי ישראל – בדרישה לפעול לאלתר להכנסת טיפול רפואי מציל חיים לחטופים.
"פניה של שני הפכו לעדות לזוועות החמאס ולשתיקת העולם לנוכח מעשיהם בעולם כולו. המשפחה הפיצה סרטון של האם, ריקי, מבקשת סיוע בגילוי פרטים על מצבה וכן סרטון בצרפתית של סבתה, ניקול לוק, הדורשת סיוע בהוצאתה מעזה. מאוחר יותר חברנו למשפחות החטופים בעלי האזרחות הגרמנית, במטרה להגביר לחץ על ממשלת גרמניה. המשפחות נפגשו עם שגריר גרמניה בישראל, ומאוחר יותר עם שולץ, קנצלר גרמניה, שהגיע לארץ. במקביל חברנו למשפחות החטופים ויצאנו להפגנות בתל-אביב. ריקי, אמה של שני רואיינה כל העת לעיתונות הגרמנית ול-CNN האמריקאי. מאוחר יותר בני המשפחה יצרו מיצג דומם ואנושי מול שגרירות גרמניה שנועד גם הוא להשאיר את הנושא הכאוב בתודעת העולם".
איך קיבלתם את הבשורה שנמצאה עצם מבסיס הגולגולת, שזהה לדנ"א של שני?
"האמת הכואבת היא שהוקל לנו. הידיעה שהעצם מראשה נמצאה במתחם המסיבה ברעים, הבהירה, מעל לכל ספק כי היא נרצחה ומתה במקום. הידיעה שנשמתה עלתה השמיימה באותו רגע, והשתחררה לחופשי, מביאה את ההבנה שהייתה זו גופתה על הטנדר. לא שהמוות פחות נורא, אבל לפחות קיבלנו וודאות לגבי מצבה ואנו מאמינים שהיא קורנת בעולם שכולו טוב לצד הסבא הדגול שלה, עמרם לוק ז"ל".
"הכאב על אובדן שני הצעירה והייחודית קשה מנשוא. כל בני המשפחה שרויים באבל ובצער גדול. כיצד ניתן לנחם סבתא שצריכה להספיד את נכדתה? מה ניתן לומר להורים? לאחות? לאחים? שישבו שבעה על אישה צעירה שכל חייה היו לפניה?"
איך אתם מרגישים היום?
"הכאב על אובדן שני הצעירה והייחודית קשה מנשוא. כל בני המשפחה שרויים באבל ובצער גדול. כיצד ניתן לנחם סבתא שצריכה להספיד את נכדתה? מה ניתן לומר להורים? לאחות? לאחים? שישבו שבעה על אישה צעירה שכל חייה היו לפניה?
"עם זאת, אנחנו מודעים לשכול הקשה סביבנו ויודעים שישנן משפחות של חטופים שעדיין לא הוחזרו ושהן גם משפחות שכולות. זה לא מנחם, אך זה מכניס לפרופורציה. התחושה היא ששני הגיעה לעולם עם תפקיד, והיא השלימה אותו, מחלחלת אלינו אט אט כשאנו רואים את התעוררות גרמניה ומדינות אירופאיות אחרות כנגד הטרור של חמאס-דעאש, כשאנו מבינים שסיפורה של שני עדיין בכותרות בקנדה וכשאנו רואים את התנועה JE SUIS SHANI LOUK (אני שני לוק) בצרפת המעלה למודעות העולם את פשעי המלחמה בנשים".
מה חבריה סיפרו עליה בשבעה ובהלוויה? האם גילית עלייה דברים חדשים?
"החברים והחברות סיפרו על טוב הלב הנדיר, הרצון לעזור ולתת מעצמה בכל מצב. הן סיפרו על התשוקה של שני לריקוד ותיארו חווית ריקוד אקסטטית שיש בה התעלות רוחנית, כמעין תפילה והתמזגות עם הטבע. בשלב שבו קיווינו ששני מוחזקת כחטופה, כל החברים והחברות עמדו לצד המשפחה כתף אל כתף והגיעו להפגנות ומיצגים שאורגנו מול שגרירות גרמניה. גם לשבעה הם הגיעו בעשרות וסיפרו על רו"ח השטות, ההומור וההנאה הגדולה שלהן במחיצתה".
למה את הכי מתגעגעת? מה יחסר לכם?
"הנוכחות המוארת שלה בכל המפגשים המשפחתיים ובכל השמחות לעתיד לבוא".
מה לדעתך היא הייתה אומרת עכשיו, על כל המצב אם היית שואלת אותה?
"נראה לי שהיתה אומרת שהיא מילאה את יעודה בעולם הזה – להיות הסמל של המאבק הישראלי בטרור הרצחני של חמאס-דעאש. היא הייתה אומרת לנו להתאזר בסבלנות, למרות הכאב הבלתי נתפס, עד לניצחונה של מדינת ישראל".
מה הבקשה שהיית מבקשת בשבילה?
"שנשמתה תמשיך לרקוד ולהתפלל עבור עם ישראל".
אוריון, בן זוגה של שני ז"ל עדיין חטוף
אוריון הרננדס ראדו, בן זוגה של שני ז"ל נחטף לעזה. משפחתו מאמינה שהוא עוד חי ושורד. "יש לנו תקווה" אמרה המשפחה. אוריון הוא תייר ממקסיקו, בן 30, הכיר את שני ז"ל כאשר היו באירופה והם היו יחד כמעט שנה. הוא הגיע לפסטיבל נובה יחד עם שני וקשת קרוסטי ז"ל, והוא היחיד מבין שלושתם שנשאר בחיים. המשפחה השבוע מוסרת מסר לאוריון, "תישאר בחיים"
כבר יותר מחודשיים שאוריון הרננדס ראדו, נחטף מפסטיבל נובה ומוחזק בידי חמאס בעזה. אוריון הוא בן זוגה של שני לוק, שתועדה באכזריות על טנדר בעזה וגופתה מוחזקת בידי חמאס. לאחר החטיפה נשלח להוריו של אוריון מסר בערבית שבו נכתב: "אוריון נחטף לעזה, הוא בחיים והוא בסדר. אנחנו הולכים להשתמש בו לסחר ממניעים פוליטיים".
מאז נודע לו על החטיפה אביו של אוריון, סרג'יו הרננדס, מקסיקני שחי בצ'ילה, קרוע מדאגה. "אוריון אדם מלא נתינה בכל המובנים, מאוד אהוב על כולם ומאוד אוהב את בתו הקטנה", הוא אומר עליו בחיבה. "אמרו לי שאוריון מוחזק בעזה ושהוא בחיים, אז זה נתן לי להמשיך עם תקווה".
"אוריון הגיע לפסטיבל ברכב עם שני לוק וקשת ז"ל – ולמעשה הוא היחיד שנשאר בחיים מהחבורה. גם החברים הארגנטינאים היו בפסטיבל וניצלו"
אוריון, מפיק מוזיקלי שמבקר ועובד בפסטיבלים מסביב לעולם, הגיע לפסטיבל נובה יחד עם שני, שאיתה יצא כמעט שנה, ועם חברם המשותף קשת קסרוטי ז"ל, שנרצח גם הוא בפסטיבל. במשפחתו של אוריון מספרים שאוריון הכיר את שני באירופה, יחד עם עוד חברים מארגנטינה. הם עבדו יחד על הפקתו של פסטיבל טראנס ביוון שהסתיים בספטמבר, ואז החליטה הקבוצה לצאת לחופשה משותפת והגיעה לישראל ב-1 באוקטובר.
אוריון וחבריו הארגנטינאים נכנסו לארץ כתיירים. הם ביקרו בירושלים ובתל אביב, שם הכירו די.ג'יי מקסיקני שניגן באחד המועדונים, והוא הזמין אותם לפסטיבל הנובה שבו תקלט.
אוריון הגיע לפסטיבל ברכב עם שני וקשת ז"ל – ולמעשה הוא היחיד שנשאר בחיים מהחבורה. גם החברים הארגנטינאים היו בפסטיבל וניצלו.
אביו של אוריון ואימו שחיה בצרפת נמצאים בקשר יומיומי עם הגורמים במדינתם, שמדווחים להם על המהלכים המדיניים שנעשים לשחרור החטופים, ואוריון בפרט. "השגרירה של ישראל במקסיקו מאוד עזרה לנו מההתחלה", אומר האב, סרג'יו הרננדס. "היא דיברה איתי בכל פעם שהיה צורך וחיברה אותי לגוף צבאי בישראל. לפני חודש הם אמרו לי שאוריון מוחזק בעזה ושהוא בחיים, אז זה נתן לי להמשיך עם תקווה".