צילום: דובר צה"ל

מלחמת "חרבות ברזל" הובילה לאבל כבד למשפחות רבות. חיילים רבים נהרגו, ואחד מהם היה סג"ם יונתן גוטין, רק בן 20, קצין תקשוב ביחידה הרב-מימדית שנפל בקרבות העזים בקיבוץ בארי, אליו נכנס כדי לנסות ולהציל את המשפחות. גוטין, שחבריו ליחידה כינו אותו "ג'וני", היה גם ג'ודוקא מצטיין, שגדל והתחנך בבית שמש והתאמן במועדון סאקורה במודיעין, היה אלוף ישראל לילדים וסגן אלוף הארץ לנוער, ואף נכלל בסגל נבחרת ישראל הצעירה. גוטין יכול היה לשרת בצה"ל כספורטאי מצטיין, אולם בחר בשירות קרבי על פני הקריירה שלו.

שבוע לאחר שקמה אימו אלה גוטין מהשבעה על בנה, במהלכה הוצף בית המשפחה בהמוני מנחמים, סיפרה אלה גוטין על הילד שלא חזר מהקרב. "לפני הגיוס הוא היה יכול להתגייס כספורטאי מצטיין, אבל הוא החליט שהוא רוצה לשרת באופן מלא ולתרום את כל מה שהוא יכול. וזה מה שהוא עשה. הוא התגייס כחייל כתומך לחימה בחיל התקשור, ושירת באוגדת עזה בתפקיד של תקשור בכל הפעילות מול הגדר. זאת הייתה פעילות מסוכנת שעסקה בכל מה שקשור לבדיקה של הקשר בגדר הבסיס, שגם הותקף ביום שבת".

"לפני הגיוס הוא היה יכול להתגייס כספורטאי מצטיין, אבל הוא החליט שהוא רוצה לשרת באופן מלא ולתרום את כל מה שהוא יכול. וזה מה שהוא עשה"

אחרי כשנה בתפקיד יצא גוטין לקורס קצינים. "הוא עבר את כל ההכשרות ומאוד התאים לתפקיד של קצין קשר גדודי", מספרת אימו, "ואת קורס הקצינים הוא סיים כמצטיין רק לפני כחודשיים. בסיום הקורס נתנו להם לבחור תפקידים, ואחד התפקידים היה קצין קשר ביחידה הרב-מימדית. מדובר ביחידת קומנדו, יחידה מבצעית שהוקמה ב-2019, חבר'ה לוחמים שיוצאים לפעילות מורכבת. הוא גם ספורטאי לשעבר והם רצו מישהו חזק פיזית, והוא גם סיים את הקורס בהצטיינות והוכיח את עצמו".

יונתן הספיק להיות ביחידה החדשה רק חמישה שבועות לפני האירוע. "כולם מאוד התחברו אליו", סיפרה גוטין, "קצין קשר ביחידה הרב-מימדית זה הרבה מעבר למכשירי קשר. ביחידות כאלה קצין הקשר חייב להיות בלחימה. הוא ידע שזה כולל גם לחימה".

"על מה שקרה בלחימה שמענו מחבר'ה מהיחידה שהתקשרו וסיפרו לנו. הם הגיעו לעוטף והתפצלו לשתי קבוצות. קבוצה אחת נכנסה עם לרעים וקבוצה אחרת, שיונתן היה בה, נכנסה עם הסמ"פ לבארי. הם לא הבינו את גודל האסון ולא ידעו כמה מחבלים נמצאים שם"

"לא הבנו את גודל האסון"

באותו יום שבת ה-7 לאוקטובר, היום שייחקק בתולדות המדינה, הוקפץ יונתן בשעה שמונה בבוקר. "הוא שלח אחרי כמה שעות הודעה שהם יוצאים לבארי ושלוקחים להם את הטלפונים", סיפרה גוטין. "על מה שקרה באותו היום שמענו מחבר'ה מהיחידה שהתקשרו וסיפרו לנו. הם הגיעו לעוטף והתפצלו לשתי קבוצות. קבוצה אחת נכנסה עם לרעים וקבוצה אחרת, שיונתן היה בה, נכנסה עם הסמ"פ לבארי. הם לא הבינו את גודל האסון ולא ידעו כמה מחבלים נמצאים שם. הם נכנסו להציל אנשים. היו שם כמה משפחות שברחו מהבתים וחיכו ליד הכניסה. מכל הסמטאות, מהשיחים ומהגגות נורתה אש מחבלים. הם לקחו את האנשים שהצליחו לברוח לג'יפים ושלחו אותם עם כמה נהגים".

בשלב הזה יונתן וחבריו לכוח החלו לעבור בין בתי הקיבוץ, בניסיון להגיע לכמה שיותר ניצולים. "בכל בית היו מחבלים ותושבים, חלק מתים וחלק חיים. הם ניסו להציל את התושבים ולטהר את הבתים. באחד הבתים הייתה מלכודת, כמו מארב. היה שם מלא גז, החיילים יצאו מהבית והתחילו שוב לירות עליהם מכל הכיוונים. בשלב הזה הם היו כבר כוח קטן מאוד. יונתן נהרג, שני חברים שלו נפצעו ועוד חבר ניסה לחלץ את הפצועים. זה קרה בשבת בשעות הראשונות של האירוע. זה מה שאנחנו יודעים. אין לנו עדיין את כל הפרטים, אבל אנחנו יודעים שהם הגיעו לשם ולא חשבו אפילו שלא להיכנס. זאת בכלל לא הייתה שאלה. הם ידעו שהם חייבים להיכנס".

אותו קרב גבורה שניהלו גוטין וחבריו לכוח, 11 במספר בסך הכל, עלה בחייהם של יונתן וארבעה לוחמים נוספים. "הוא היה בחור מדהים. התקשרו אליי הרבה חבר'ה מהיחידה שלו וסיפרו לי שהם כל כך התחברו אליו, למרות שהוא היה איתם ביחידה רק חודש ושבוע. גם בקורס קצינים בהשלמה מבצעית סיפרו לי שהוא כל הזמן ניסה לעזור ולתרום".

"בכל בית היו מחבלים ותושבים, חלק מתים וחלק חיים. הם ניסו להציל את התושבים ולטהר את הבתים. באחד הבתים הייתה מלכודת, כמו מארב. היה שם מלא גז, החיילים יצאו מהבית והתחילו שוב לירות עליהם מכל הכיוונים. בשלב הזה הם היו כבר כוח קטן מאוד ויונתן נהרג"

כאמור, גוטין הצעיר היה ספורטאי מצטיין, שאת דרכו בעולם הג'ודו החל כבר בגיל צעיר במיוחד. "יונתן התחיל עם הג'ודו בגיל ארבע, ובגיל 12 כשעברנו מבית שמש למודיעין הוא הצטרף למועדון סאקורה", מספרת אלה. "הוא היה אלוף הארץ ויש לו מלא מדליות וגביעים. ב-2019 הוא היה סגן אלוף הארץ בנוער, וב-2021 הוא החליט שהוא מתגייס. אחרי הגיוס הוא לא יכל להתאמן באופן קבוע, אבל בכל הזדמנות הוא היה הולך לסאקורה ועוזר לאמן את הילדים הקטנים. הייתי אומרת שזה היה הבית השני שלו. לשבעה הגיעו הרבה חבר'ה מהמועדון. כל הילדים הכירו אותו, הוא היה בשבילם סוג של מאמן ואח גדול. הוא תכנן להמשיך בשירות כקצין ורצה מאוד להתקדם בקריירה הצבאית. הייתה לו תכונה שהוא לא היה יכול להיות באמצע. אם הוא עשה משהו אז הוא עשה אותו עד הסוף. אם הוא היה חייל אז הוא רצה להגיע ללחימה, לטופ, ליחידה מסווגת. הוא הרגיש שהוא עשה את שלו ורצה לתרום למדינה".

"הוא היה בחור מדהים. התקשרו אליי הרבה חבר'ה מהיחידה שלו וסיפרו לי שהם כל כך התחברו אליו, למרות שהוא היה איתם ביחידה רק חודש ושבוע. גם בקורס קצינים בהשלמה מבצעית סיפרו לי שהוא כל הזמן ניסה לעזור ולתרום"

אל הקרב ההירואי בקיבוץ בארי נכנס גוטין למרות שלא עבר הכשרה כלוחם. "אני בעצמי, כאימא, לא ידעתי שהיחידה היא כזאת מסווגת ויחידה של לוחמים. הדבר הראשון שרועי לוי שאל אותו זה אם הוא מבין שזאת יחידה מבצעית. הוא אמר שהוא מבין ושזה מה שהוא רוצה. רועי שאל אותו אם יש לו רקע ספורטיבי, ושאל אותו 'אם אנחנו נכנסים ויש סיטואציה שיש מחבלים, אתה תשב בחפ"ק או תיכנס?'. הוא נתן לו את האופציה לא להיכנס. יונתן היה יכול להגיד שהוא נשאר בחפ"ק, אבל הוא אמר שזה ברור מאליו שהוא נכנס. ברגע שיונתן אמר שברור שהוא ייכנס רועי אמר לו שהוא התקבל. לפני שהוא נכנס לבארי הוא דאג שמכשירי הקשר עובדים כמו שצריך. כל החבר'ה אמרו שהוא נלחם בבארי כמו אריה.

"כשאלכס אביו לקח אותו ב-7 לאוקטובר לבסיס", המשיכה אלה. "הוא נפרד ממנו עם המשפט 'תחשוב שאתה סמוראי. אם אתה רואה מראות ממש קשים, תחשוב על סמוראי'. כי סמוראים לא פחדו מהמוות. תנעל את עצמך כמו בקרבות בג'ודו וככה תרגיש שאתה סומראי. שאתה בלתי מנוצח".

ואיך אתם מתמודדים עכשיו?

"מאוד קשה. לשבעה הגיעו מלא מבקרים. בעלי קצין במשטרה וביום שהודיעו לי הוא היה בתפקיד ואני הייתי לבד בבית עם הילדה. זה להרגיש כל יום למטה ולמעלה. מיכל, אחות של יונתן, מאוד חזקה והיום היא הלכה לבית הספר כי היא צריכה קצת לנשום. מאוד קשה לנו. רגע אחד אנחנו בסדר וברגע שאחרי אנחנו בוכים".

"יונתן יכל להיות ספורטאי מצטיין, אבל בחר להיות לוחם"

מי שהכיר את גוטין היטב הוא איגור רומנצקי, מנהל מועדון הג'ודו סאקורה, שליווה את יונתן הג'ודוקא הצעיר במשך שנים רבות. "יונתן היה ספורטאי מצטיין, אלוף ישראל לילדים, סגן אלוף ישראל לנוער וחבר סגל הנבחרת הצעירה", סיפר רומנצקי. "הייתה לו אפשרות להיות ספורטאי מצטיין בצבא, אבל הוא בחר להיות לוחם".

איגור רומנצקי, מנהל מועדון הג'ודו סאקורה, סיפר על חניכו המוכשר שהיה בסגל נבחרת ישראל הצעירה: "סג"ם יונתן גוטין עבר מבית לבית כדי לחלץ משפחות. הוא וחברו לצוות הצילו שלוש משפחות. בבית הרביעי שהם נכנסו אליו, זה נגמר".

איגור רומנצקי, מנהל מועדון הג'ודו סאקורה:

"יונתן היה בן אדם הכי טוב שיש. לב טוב, חבר טוב. מעולם לא ראיתי אותו רב עם מישהו. תמיד עוזר, לקטנים, לחברים, בתחרויות. לוחם ללא פשרות. חודשים הוא התאמן עם שבר בחוליה בגב ולא התלונן. אני רוצה לעשות תחרות ארצית לזכרו, הכל בשביל להנציח את השם שלו"

על השעות האחרונות לחייו של גוטין סיפר רומנצקי: "יונתן הוקפץ לבארי עם קבלת הידיעות על חדירת המחבלים ליישוב. הוא עבר מבית לבית כדי לחלץ משפחה ועוד משפחה, והציל חיים במחיר חייו שלו. הוא וחברו לצוות הצילו שלוש משפחות. בבית הרביעי שהם נכנסו אליו, זה נגמר. הוא היה מהחניכים הכי טובים שהיו לי בשלושים השנים שאני מאמן. ילד טוב, אהוב, חיובי, מכבד את היריבים. להלוויה שלו הגיעו הרבה חברי נבחרת ישראל. היינו קרובים, אהבתי אותו. כל הזמן הזה הוא המשיך להגיע מתי שרק היה יכול, להגיד שלום ולעזור. ראיתי אותו בפעם האחרונה לפני חודש. התחבקנו, לא ידעתי שלא אראה אותו שוב. זאת טרגדיה. בן אדם הכי טוב שיש. לב טוב, חבר טוב. מעולם לא ראיתי אותו רב עם מישהו. תמיד עוזר, לקטנים, לחברים, בתחרויות. לוחם ללא פשרות. חודשים הוא התאמן עם שבר בחוליה בגב ולא התלונן. אני רוצה לעשות תחרות ארצית לזכרו, הכל בשביל להנציח את השם שלו".

מאיגוד הג'ודו נמסר: "איגוד הג'ודו מרכין ראש ומשתתף בצער המשפחה על מותו בטרם עת של יונתן גוטין. יהי זכרו ברוך".

במלאת 30 לנפילתו של יונתן גוטין ז"ל, אשר נפל בקרבות הקשים בדרום הארץ, הגיעו שוטרי תחנת מודיעין לבית המשפחה ומסרו לידי ההורים השכולים ציור דיוקן של בנם המנוח.

"הרגשנו תחושת שותפות לכאב ולשכול של המשפחה", אמרו קציני ושוטרי התחנה לאביו של יונתן, אלכס, המשרת כקצין משטרה במחוז ירושלים.