רפאל דיין ז"ל, בן 57 מוותיקי העיר, נפטר לאחרונה מנגיף הקורונה. בני משפחתו, חבריו ומקורביו קיבלו את הידיעה בהפתעה גדולה – אדם בריא וללא מחלות רקע נלחם במגפה עד לנשימותיו האחרונות. משפחתו מספרת כי תוך שבוע מהרגע שחלה מצבו התדרדר ולאחר חודש, מסר את נשמתו לבורא. חייו עברו בראשו תוך שניות, המשפחה והקרובים לו עוד לא הספיקו לעכל שחלה וכבר נאלצו להתפלל לרפואתו. הכל קרה מהר והרגע שבו נאלצו להיפרד היה הרגע הקשה מכל. דיין ז"ל היה איש של משפחה, כך אמרו כולם. אבא מסור לשישה ילדים, בעל אוהב, מעניק וחברותי. המשפחה והקרובים לו מספרים שהשלווה בפניו הייתה מנת חלקו. כל אדם שהיה בקרבתו הרגיש תחושת חמימות ונוחות שבעידן שבו הכל רץ מהר, קשה להשיג. הוא שמר על הנפש שלו, על הרוגע והיה סוג של מגנט. תושבים רבים היו באים לשוחח איתו, מבני נוער ועד למבוגרים. לכולם היה נותן יחס שווה והולם. "הוא תמיד ידע לתת את המקום לאדם שמולו. להקשיב ולקבל אותו כפי שהוא. גם אם היה מדובר בצעיר בן 12 או באדם מבוגר", סיפר בנו שיראל.

שבוע שעבר הוא הובא למנוחות. תושבים רבים מהעיר הגיעו ללוויה. אלו שנשמרו בגלל הנגיף, הצטרפו למפגש זום שנפתח במיוחד ללווייתו. הצטערו, כאבו והוצפו בגעגועים. "אבא היה אדם גדול", אמר שיראל, "כל כך הרבה אנשים הגיעו להלוויה ולזום הצטרפו כ-400 אנשים. זה היה מטורף", סיפר בכאב, "לא נתפס. אני עוד לא מעכל שהוא איננו".

פספס את הרכבת

שוחחנו השבוע עם ביתו הבכורה, רעות. השיחה איתה הייתה לא פשוטה, כואבת וקשה מנשוא. לא היה לה קל לדבר על אביה בלשון עבר, בייחוד שעבר רק חודש מהרגע שחלה ועד שנפרד ממשפחתו. "אבא היה אדם רגיש", אמרה ודמעות זולגות מעיניה. "כותב שירים, נפש של אומן, כל כך עמוק, טוב עם כולם. מתאים את עצמו לכל אחד, לא משנה מאיפה הוא הגיע ומה הגיל שלו, תמיד קיבל אותם בלב פתוח. אנשים היו באים לשבת ולקבל ממנו תמיכה, תגובה ולשפוך את הלב. הוא היה אבא מדהים, תמיד דאג לנו להכל ולא החסיר ממנו כלום.

"האהבה שלו למשפחה הייתה גדולה ובמיוחד לאמא, הייתה בניהם אהבה מטורפת. תמיד הוא היה מזכיר לנו שצריך למצוא זמן למשפחה אבל גם זמן לזוגיות. אני זוכרת שהוא היה מפתיע את אמא שלי, טיסות, מתנות, דואג לה. באמת אדם גדול. לא בגלל שהוא אבא שלנו".

רעות, ביתו הבכורה:

שבוע השבעה היה כמו חלום בלהות. פתאום נאלצו כולם להתארגן ולהיות ערוכים למנחמים. "המונים הגיעו, מילדים ועד למבוגרים. כולם סיפרו כמה היה מאיר פנים, תמיד נותן את תשומת הלב לכל אדם בשלווה וברוגע. הוא היה איש גדול, באמת. אני חושבת שמה שקרה זה פשוט אסון", אמרה ביתו רעות. "הוא תמיד התאמן, לא היה מעשן, בריא לחלוטין. כשהתחילו לחסן, זה כבר היה מאוחר מידי. הוא כבר חלה ומי שחולה בנגיף לא יכול להתחסן. הרופאים אמרו לנו שפספסנו את הרכבת".

אהבה של פעם בחיים

דיין ז"ל, הותיר אחריו אישה מדהימה, גילה, שישה ילדים ושני נכדים. סיפור האהבה שלהם החל לפני המון שנים. גילה הגיעה לבית שמש בעקבות שירות הלאומי שלה וככה הכירה את בחיר ליבה. "באמצע השנה כבר התחתנו", סיפרה באושר. "נקשרתי למקום וגם לחברים ותמיד ראיתי בו אדם מיוחד, עם המון נתינה, אהבה לכל אחד, התייחסות לכל אדם במה שהוא צריך. עבורי הוא היה מוכן להפוך עולמות, אין משהו שעשיתי אי פעם לבד. הוא אהב לטייל, היו לו חלומות להמשיך ולעשות", אמרה בכאב מהול. "כבעל מסור, אוהב, מעורב בכל דבר שקשור לבית ולילדים, רומנטיקן, מפתיע. כל פעם גורם להתאהב בו מחדש".

"אני נזכר שכל הרופאים והפרופסורים אמרו לנו שהם לא ראו אהבה כזו בין גבר לאישה, בין אבא לאמא", הוסיף שיראל לדבריה של אימו. "אהבה שלא תלויה בשום דבר, כמו נפש תאומה. אני שמח שהם הספיקו לעשות המון דברים ביחד ולאהוב".

גילה, אילו רגעים את לא תשכחי מהקשר שלכם?

"את רגעי הלידה. כל לידה אנשים התפעלו ממנו. כל הסביבה, כל הרופאים. הייתה לו רגישות מאוד גדולה, תמיד בכה והתרגש מכל ילד שבא לעולם. הילדים ואני היינו בשבילו הכל".

משפחתו מספרת שמלבד המבט הרגוע והשלו שהיה מקרין כלפי חוץ, לפני תקופת המגפה אהב להפיץ אהבה בחיבוקים, לחיצות יד לבביות וכדומה. בימי הקורונה, שהמגע קצת נשאר מאחור, הוא דאג עדיין לגרום לכל אדם להרגיש את תחושת החמימות רק מהשיח, מהמילים ומהתמיכה. "ככה הוא נתן את החיבוק שלו בקורונה", סיפרו המשפחה.

גילה דיין:

"תמיד ראיתי בו אדם מיוחד, עם המון נתינה, אהבה לכל אחד, התייחסות לכל אדם במה שהוא צריך. עבורי הוא היה מוכן להפוך עולמות, אין משהו שעשיתי אי פעם לבד"

"אנשים וותיקים הגיעו ללוויה עם פנים המומים. הם אמרו שזו פשוט גזרה, אסון. לא דמיינו שזה יכול לקרות. במיוחד שמדובר באדם ללא מחלות רקע. כל כך הרבה התפללו לרפואתו, כל הקהילה תמכה והתגייסה, לא תיארתי שככה זה יהיה. המון תודה לכולם"

"אנשים וותיקים הגיעו ללוויה עם פנים המומים. הם אמרו שזו פשוט גזרה, אסון. לא דמיינו שזה יכול לקרות. במיוחד שמדובר באדם ללא מחלות רקע. כל כך הרבה התפללו לרפואתו, כל הקהילה תמכה והתגייסה, לא תיארתי שככה זה יהיה. המון תודה לכולם", אמרה גילה בצער גדול.

לאחר לכתו, המשפחה מצאה מספר שירים שכתב. כעת הם חושבים איך להוציא אותם לאור. "היו גם ציורים שמצאנו, אנחנו מתכננים לתלות אותם", הוסיפו המשפחה.

לאחר לכתו של דיין ז"ל, חבריו מחיל הרפואה במערך בפיזיותרפיה כתבו לזכרו: "רפי היה בין קציני הפיזיותרפיה הראשונים במערך הפיזיותרפיה הצבאי. פיקד על מחלקת השיקום באשפוז במרפא דרום, היה שותף בהקמת מרפאות מייעצות המשלבות ייעוץ ובדיקת רופא מומחה ופיזיותרפיסט בכיר. רפי השתתף בהדרכת סטודנטים לפיזיותרפיה במהלך ההכשרה הקלינית, ובמהלך שירותו תרם רבות לביסוס תחום טיפולי הפיזיותרפיה לחיילי צה"ל. רפי היה איש משפחה, בעל חוש הומור מיוחד שנשזר בטיפוליו. איש מקצוע בנשמתו אהוב על מטופליו ועמיתיו.

עו"ד מישל נחמני- חבר קרוב כתב לזכרו: "רפי בשבילי הוא חבר ילדות, אח ורע. מלווים האחד את השני מהגן, בית הספר, בני עקיבא, הצבא,  ועד היום. יודעים לקרא את המבטים האחד של השני, משלימים האחד את השני כמו זוג. לומדים ביחד – כרם ביבנה, שותפות 2000, הנשים שלנו חברות טובות מאז השירות הלאומי ומאז זוג אחד הפך ל-2 זוגות חברים קרובים מאד – גידלנו ביחד את הילדים, חלקנו המון תחומי ענין משותפים, הנאות קטנות, טיולים בארץ ובחו"ל. תכננו ביחד את הטיול האחרון ולצערנו רפי חלה. היה יחיד ומיוחד בשבילי-לא אשכח אותו לעולם".

עו"ד מישל נחמני, חבר קרוב:

"הייתה חשובה לו תפילה במניין. גם בתקופת הקורונה, קבע תפילות בגינה או ברחבות ליד בית הכנסת. פונה לכל אחד בקהילה בלי הבדלי גיל- מקטון ועד זקן- מתעניין, מייעץ, מתפלפל בדברי תורה. היה שנון עם מוח חריף, מחייך תמיד, אוהב לצחוק ולהצחיק"

מה היה חשוב לרפי?

"הייתה חשובה לו תפילה במניין. גם בתקופת הקורונה, קבע תפילות בגינה או ברחבות ליד בית הכנסת. פונה לכל אחד בקהילה בלי הבדלי גיל- מקטון ועד זקן- מתעניין, מייעץ, מתפלפל בדברי תורה. היה שנון עם מוח חריף, מחייך תמיד, אוהב לצחוק ולהצחיק. עליו נאמר הווי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, היה מקפיד על כבודם של חכמים וזקנים, מנשק את ידם".

"רפי וגילה כזוג היו כמו זוג יונים, היוו השראה לחברים. כל הזמן היו ביחד, כל דבר עשו במשותף, קניות, בילויים, הליכות, טיולים בארץ ובחו"ל. רפי היה קשוב מאד לגילה-סייע לה רבות בגן-אין הורה שלא הכיר אותו. היו מכניסי אורחים, ביתם היה פתוח תמיד לכל חברי הקהילה וחברי הילדים. כולם הרגישו שם בבית. רפי יחסר מאד לנו כחברים וכקהילה. היה אהוב ומקובל. יהי זכרו ברוך!