ה-7 לאוקטובר מרגיש רחוק, אך לא משנה כמה נמשיך בשגרה, נקיים חיי עבודה, משפחה וילדים – הלב שבור ועודנו נשאר שם. המראות הקשים, השמות והלבבות של התושבים שנרצחו, החיילים שנהרגו בהגנה על העם ועל המדינה והמספרים רק עולים ועולים והלב? מתקשה לעכל ולשכוח.

ב-7 לאוקטובר חווינו פגיעה כלל ארצית, ובבית שמש פגיעה אישית וחץ שנשלח לתוך הלב של משפחות שקיבלו בין רגע כותרת חדשה – משפחות שכולות. הלוויות שהתקיימו אחת אחרי השנייה, חברים שאיבדו חברים, אחים שאיבדו אחים וכולם השאירו לנו מזכרת אהובה ובלתי נשכחת.

השבוע ציינו חצי שנה מפרוץ הטבח ומלחמת "חרבות ברזל" וזו הזדמנות לציין גם את שמם של הנרצחים, ההרוגים והחטופים בני עירנו וסביבתנו. כדי שלא נשכח ולא נסלח.

חנן עמר הי"ד

חנן עמר ז"ל, נסע יחד עם חברו הטוב עופר עודי לפסטיבל "נובה" שהתקיים בקיבוץ רעים, וכמו כולם הוא ניסה לברוח ולהסתתר מהמחבלים במיגונית, ולבסוף נרצח. בן 38 בהירצחו. חנן הי"ד נולד במושב מחסיה, בן למשפחה מאוד מוכרת במושב. חנן ז"ל היה ספר מוכשר ומגיל מאוד צעיר סיפר את חבריו, את משפחתו ועבד כספר במספרה מאוד מוכרת באשקלון. ביום שבת הארור ב-7.10.23, הוא נסע עם חברו עופר עודי לפסטיבל "נובה" לבלות וליהנות ממוסיקה טובה ונרצח על ידי מחבלים שחדרו לישראל ולא השאירו לו ולאלפים אופציה לבחור בחיים. הוא הותיר אחריו משפחה גדולה, חברים, אישה ושלושה ילדים, אבישג בת 13, נועם בן 11 ואיתן בן חמש וחצי.

"הוא היה ילד טוב", מיררה בבכי אימו, יולנדה. "הוא אהב את כולם, במיוחד את הילדים שלו. אף פעם לא אכזב אותי או התחצף אליי. היה איש משפחה, עם חיוך על השפתיים וכובש לבבות. היה איש שיחה, אוהב ומלא בחסד", יולנדה ממשיכה. "אפילו במותו ניסה לעזור לאחרים.

"תמיד היה אומר שהוא חיי למען ילדיו ואם צריך את העיניים שלו הוא ייתן להם. חנן היה ילד טוב, מיוחד ואהוב. זכינו בילד הזה ל-38 שנה, האובדן של חנן שבר אותנו שוב, אחרי שאיבדנו את הנכד שלנו. עכשיו אנחנו חווים אובדן שוב של הילד שלנו היקר. האבל הוא אבל גדול לכל עם ישראל, אנחנו לא לבד אני רואה את הכאב של כל עם ישראל. ומשתתפת בצער כל המשפחות".

עופר עודי ז"ל

עופר ז"ל מיישוב צלפון, בילה יחד עם חברו חנן עמר ז"ל בפסטיבל "נובה" שברעים ונרצח על ידי מחבלי ארגון הטרור חמאס במיגונית. עופר וחנן ז"ל היו חברים טובים, והתקווה הגדולה שהשניים יחזרו בחיים. אך מאז התופת בשבת, הקשר נותק עימם והוא חולץ כשהוא ללא רוח חיים.

עמית יצחק דוד ה"יד

עמית יצחק דוד, בן 24 תושב בית שמש נסע בליל שישי לפסטיבל "נובה" שברעים לחגוג את החיים עם חבריו. עד שעות הבוקר הוא רקד, חייך ושמח ואז נשמעו אזעקות ושריקות של יריות. עמית והחברים עלו לרכב וניסו להימלט, אך פציעה אחת קשה של כדור – הכריעה את גורלו. "שלחתי לו הודעה בסביבות השעה 7:00 בבוקר כדי לבדוק שהכל בסדר", סיפרה למערכת "שוס הדרך" אימו לימור. "הוא ענה שיש אזעקות, שהוא בסדר ושהם עכשיו מתקפלים וחוזרים הביתה. בשלב מאוחר יותר הוא כתב לי שיש בלגן אבל הוא בסדר. שהם יוצאים מהפסטיבל ובדרך הביתה". בשלב הזה למעשה הוא ניסה להרגיע את אימו ומאז נותק הקשר.

אחרי חיפושים ממושכים אחריו, ביום למחרת בשעה 17:00 הגיעו נציגים רשמיים ממשטרת ישראל לבשר למשפחה את הבשורה המרה מכל. עמית נמצא והוא לא בין החיים וכמה שעות לאחר מכן נערכה ההלוויה.

"עמית היה ילד רגיש, חייכן ושמח. אדם אופטימי שמוכיר את הטוב וחוגג אותו בכל הזדמנות. היה בן אדם משפחתי, מאוד אהב את כל המשפחה ויצר קשרים עמוקים עם כל אחד מבני המשפחה-מבני דודים ועד סבא וסבתא. עמית היה החבר הכי טוב שאפשר לבקש".

שני-ניקול לוק הי"ד

שני ז"ל בת 22 בהירצחה, נולדה במושב אדרת ובגיל שנתיים עברה עם משפחתה ליישוב שריגים. היא הייתה בת לאם ריקי, ילידת גרמניה, ולאב ניסים, בנו של עמרם לוק ז"ל, ממייסדי העיר בית שמש וזה שכיהן כראש המועצה שלה במשך 12 שנים. לפניה נולדה אחותה הבכורה עדי (25), אחריה נולדו האחים עמית (20) ואור (14).

ב-7 לאוקטובר היא נסעה לפסטיבל נובה, יחד עם בן זוגה אוריון וחבריה הטובים, כדי לרקוד ולשמוח, כמו שהיא תמיד אהבה. אך בבוקר, כשהשמש עלתה, במקום אהבה וטוב, התחילו אזעקות והודיעו על הפסקת הפסטיבל. בסביבות השעה 6:45 צלצלה למשפחתה, והסבירה שיש אזעקות. "היא נשמעה לחוצה, סיפרה רותי דודתה. "אמרה שצריך למצוא מחסה בשטח פתוח ואז היא ואוריון בן זוגה, יעלו לרכב ויחזרו לדירה בתל אביב". בשיחת הטלפון האחרונה שלה למשפחתה, היא לא דיברה על מחבלים או על יריות, אלא רק על אזעקות של צבע אדום. תוך שניות המצב הסלים, והתחיל טבח מצד מחבלי החמאס. ואז התחילו להפיץ סרטונים ותמונות, בהם רואים את שני ז"ל מוטלת על טנדר, כשגופה שמוט וללא יכולת תגובה. רבים חשבו שהיא נחטפה, שהיא התעלפה וקיוו שהיא בחיים. אך לבסוף נמצא קצה חוט שהוביל לכך שהיא לא בין החיים.

שני נולדה כילדת חופש, זו שתמיד אהבה לצחוק, לרקוד ולשמח את כולם. אופייה היה מיוחד – היא עשתה הכל אחרת, סירבה בעקשנות ללכת בתלם ויצרה לעצמה חיים מלאים באמנות, צחוק וחופש ללא גבולות. "מגיל מאוד צעיר היא נמשכה לתחומי האמנות", סיפרה דודתה, רותי לוק בשם המשפחה. "כבר אז היא לימדה את עצמה לתפור ולעצב את בגדיה ומעבר לכך, היא עסקה בציור ובפיסול. ובשנים האחרונות למדה עיצוב גרפי ועסקה בקעקוע אומנותי. היה לה כישרון", אמרה בהתרגשות רותי, "כישרון הציור והצורך בביטוי אמנותי היה ייחודי לה וזה ניכר בכל ציור, בכל קעקוע או בגד שעיצבה".

יהודה בכר ז"ל

יהודה בכר, תושב ביתר עלית נסע ביום שבת לפסטיבל "נובה" שברעים. אחרי חדירת מחבלים לפסטיבל, יהודה ז"ל ניסה להסתתר ולברוח, אך בסופו של דבר נרצח. בן 24 במותו.
"יהודה היה עם לב פתוח, נפש עדינה ועיניים שמבקשות את היפה בכל אדם", סיפר חבריו.

גופתו של יהודה ז"ל אותרה שישה ימים אחרי שנרצח. בסרטון שעלה לרשתות החברתיות יהודה ז"ל שר ברכה אותה נהוג להגיד בתפילת שחרית, "אלהי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד לטלה ממני". הברכה מודה על החיים שאלוהים נתן לו ועל כך שיום אחד, הם עתידים להילקח. ברוך דיין האמת.

יצחק לוי ז"ל

יצחק לוי מרמת בית שמש ד'3 נרצח בטבח בדרום ונטמן לצד חברו יהודה בכר ז"ל.

משפחתו של יצחק ז"ל עלו מצרפת לפני 30 שנה ונמנים עם חסידות ברסלב, למעלה מאלף איש ליוו אותו בדרכו האחרונה, רבים מהם חסידי ברסלב תלמידי רבי ישראל אודסר זצ"ל. חסידי ברסלב ליוו את המיטה בשירה של 'נ נח נחמ נחמן מאומן' לקבורה.

ליאל ג'רפי ז"ל

ליאל ג'רפי בן 18 ממושב אשתאול, נרצח בפסטיבל הדמים בקיבוץ רעים יחד עם שנהב (26) ושהם יעקב (28) דודותיו.

שהם עבדה בכניסה למסיבה יחד עם אחותה בת ה- 26, שני יעקב, ואחיינה ליאל ג'רפי בן ה-18 ממושב אשתאול. "כשהתחיל המטח הראשון הם שלחו הודעה שהם רצים למיגונית עד שייגמר המטח. לאט לאט התחלנו להבין את גודל העניין בפרסומים ואז כבר הם לא היו זמינים. אנחנו חשבנו שאין קליטה, ולא הבנו את גודל האירוע", סיפר בן משפחה, "חשבנו לתומנו – יש מטח טילים, יש כיפת ברזל, יש רגיעה והם יעלו לאוטו ויחזרו הביתה כי המסיבה תיפסק בעקבות הירי. "אחרי שעה התחלנו לקבל סרטונים ולהבין שהמצב רק מחמיר. ניסינו ליצור קשר עם ליאל, והם לא היו זמינים. כל המשפחה התגייסה. לצערנו זה נגמר באסון".

עדיין חטוף

אליה כהן (26) תושב צור הדסה, נחטף מתוך המיגונית הסמוכה לקיבוץ רעים אחרי שבילה בפסטיבל "נובה" יחד עם בת זוגתו, זיו וזוג חברים. אליה נחטף על ידי החמאס, זיו ניצלה וזוג החברים נרצחו.

"אני כל הזמן מדמיינת את החזרה של אליה. אני מדמיינת איך אני רצה אליו, מחבקת אותו ומנשקת אותו, ולא מסוגלת לעזוב אותו לשנייה", אמרה אימו של אליה סיגלית. "אני מריחה אותו ופשוט מרגישה אותו קרוב אליי ומתפרקת, אחרי כל התקופה הזו שפשוט הייתי עצורה ולא הרשתי לעצמי להתפרק. אני מבקשת מכל מי שקורא פשוט להתפלל על כל החטופים שנמצאים שם, שיחזרו לשלום וכמובן על אליה בן סיגלית שיחזרו לשלום. רק תפילות כי זה מה שיעזור ויחזיר את הבן שלי ואת כולם".

לוחם מגלן יוסף מלאכי גדליה ז"ל

לוחם מגלן יוסף מלאכי גדליה ז"ל, שירת בחטיבת הקומנדו ונפל בלחימה ביום ראשון 8.10 כשהוא בן 22 בנופלו. יוסף ז"ל היה חלק מקהילת הפריזבי, היה שחקן מוכשר ואהוב, ואין אחד שלא זוכר את יכולותיו הפיזיות והנפשיות שהפגין.

"הייתי אחיך הגדול, המורה שלך, המדריך והמאמן שלך, אתה החבר הכי טוב שלי ושל אחיך צ׳רלי", כתב בצער אחיו אשר. "בסוף אני לא הגעתי לקרסולי רגלך. כל המצוות שהתקשיתי בהם אתה קיימת! ציצית, קבעת עיתים לתורה ולא התבטלת ממנה! אהבת לרעך כמוך. איך תמיד הגדלת ראש, לקחת אחריות, עשית גם את העבודה השחורה, בלי להסס ובלי לחפש את אור הזרקורים. איך אני ממשיך מפה?" שאל בכאב.

"אחי! נכנסת קדוש ויצאת קדוש. רגעים לפני שנהרגת בחילופי אש, הספקת לפנות פצוע בכפר עזה ולתת לו טיפול מידי ברכב הפינוי ולהביא אותו למקום מבטחים לפני החזרה פנימה להמשך לחימה וחיסול מחבלים ופינוי פצועים. יוסף, יש שכר לפעולתך, ושבו בנים לגבולם! כמה כיבדת את הוריך, איך אהבת לשמוע את דברי התורה המורכבים והארוכים של אביך, ולדבר איתו על הסוגיות בגמרא שלמדת. המח לא תופס הלב לא מסוגל להכיל והדמעות לא. רק מי שהכיר אותך יודע על מה אני בכלל מדבר, אתה צדיק, טהור, נהרגת תוך כדי לחימה וחירוף נפש להצלת נפשות בעם ישראל תוך כדי טבח זקנים נשים וטף.

סגן סהר טל ז"ל

סגן סהר טל ז"ל מקיבוץ צרעה נהרג בפעילות ליד עזה. סהר היה קצין מודיעין המידע בגדוד 77 שבחטיבה, בן 20 בנופלו.

"סהר ז"ל בלט בחריפותו ובתבונתו", כתבה המחנכת שלו לחטיבה. "הוא ניחן בידע עולם רחב ותמיד שאף ללמוד ולפעול מתוך עניין ומשמעות. נער בוגר ובעל מחשבה עמוקה, אשר ניחן בערכיו ובמוסריותו. היתה בסהר עוצמה פנימית והוא נהג ללכת עם עקרונותיו עד הסוף וללא פשרות. ענווה ויושרה אפיינו את הליכותיו והחיפוש אחר פשר ואמת היוו ערכים חשובים בחייו.

"סהר, התאפיין בטוב לב וברצון לתת מעצמו ולתרום. הוא הדריך את הנוער בקיבוצו והיווה עבור חניכיו דוגמא ומופת למעורבות חברתית בקהילה, לאהבת האדם והארץ. סהר היה אהוב על חבריו לכיתה ולשכבה ותמיד גילה רגישות לסובב. נזכור תמיד את החיוך הנבוך, את אורו המיוחד ואת אישיותו מעוררת ההשראה".

לוחם דניאל קסטיאל ז"ל

דניאל ז"ל שירת ביחידת מגן גיבור, ונקלע בהיתקלות מחבלים בזיקים והיה הראשון יחד עם חברו הטוב איתי מורנו, שקפצו לחזית ללא היסוס. הוא הציל 7 חיילים והצליח להרוג מספר מחבלים לפני שנהרג. משפחתו סיפרה, "מאז שהיית בגן ראו בך את הרצון להיות ראשון בכל דבר. בכושר, בכדורגל, בלעזור לזולת, בלכבד הורים ומורים. עברת את כל הגיבושים של היחידות המיוחדות, בחרת במגלן, קפצת על המחבלים בזיקים כאריה, כך העידו מפקדיך, והצלת את החברים והתושבים בזיקים בחתירה למגע יחד עם חברך הטוב איתי מורנו ז"ל.  אנחנו יודעים ועם ישראל יודע מאיזה חומר קורצת, זכינו להכיר אותך, כל דבר שעשית היה לשם שמיים. מלח הארץ הייתם, גיבורים, כך תישארו בלב עם ישראל לנצח".

דניאל ז"ל התגורר בבית שמש ושירת כלוחם יחד עם איתי מורנו. לפי משפחתו וחבריו הם גדלו יחד, התחנכו יחד והתגייסו יחד. הם עשו הכל יחד. "בחייהם ובמותם לא נפרדו", אמרו.

הלוחם איתי שלמה מורנו ז"ל

איתי מורנו, תושב אדרת שירת כלוחם מילואים בחטיבת קומנדו של מגלן בדרגת רב סמל, בן אחיו של עמנואל מורנו, נפל בקרב מול מחבלים בזיקים יחד עם חברו הטוב דניאל קסטיאל ז"ל. בן 24 במותו.
איתי ז"ל נפל 17 שנים אחרי מות דודו שנחשב לאחד הלוחמים הנועזים שידעה המדינה, קצין סיירת מטכ"ל סגן אלוף עמנואל מורנו. איתי, לוחם הקומנדו, נפל ביום רביעי ה-11 באוקטובר 2023. 

הלוחם הראל עידו קסלסי ז"ל

הלוחם עידו ז"ל מקיבוץ הראל, שירות ביחידת מגלן בחטיבת הקומנדו נהרג בהיתקלות עם מחבלים בזיקים. בן 23 בנפילתו. חברת הקיבוץ כתבה לזכרו, "מותו של עידו כואב, הפלוגה של עידו החליפה את פלוגתו של אורי אחיו הקטן, ובהחלפת המשמרות שני האחים הספיקו לנופף לשלום אחד לשני. זו הייתה הפעם האחרונה שהם נפגשו. עידו נפצע אנוש, כשמחבלים בני בליעל חיכו לחיילים במיגונית, אליה רצו תחת מטח. הרופאים נלחמו על חייו לילה שלם, אך בסופו נאלצו לקבוע את מותו".

סמ"ר אלעד מיכאל ששון ז"ל

סמ״ר אלעד מיכאל ששון, ממוצא עילית, לוחם ביחידת אגוז, בן 21 בנופלו.

ירון שטרית, שכן וחבר המשפחה סיפר "אלעד היה חמד של ילד, ילד משכמו ומעלה ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה. בחור מדהים עם שמחת חיים. שיחק כדורסל בהפועל ירושלים ועמד להיכנס לשירות קבע".

סגן רועי נהרי ז"ל

סגן רועי נהרי בן 23 מהצנחנים, נהרג במלחמה בעת לחימה קשה בכפר עזה, הציל במותו חמישה ישראלים אחרים לאחר שאיבריו נתרמו. אמו איריס ספדה: "ידענו שרועי ירצה לתרום את איבריו כדי להציל אנשים אחרים. למרות הקושי העצום בקבלת ההחלטה, קיבלנו את ההחלטה". רועי נהרי הותיר הורים, אח תאום ששירת איתו בחטיבת הצנחנים ועוד שני אחים צעירים.

רועי היה קצין מוערך, יפה תואר ואמיץ בכל רמ"ח איבריו. רועי גדל במושב אורה. בן למשפחה בת שש נפשות, בן לאימו איריס אביו רונן ואחיו בר, רותם ועומר. לרועי אח תאום ששירת איתו בחטיבת הצנחנים ועוד שני אחים צעירים.

"רועי למד בבית ספר בויאר, תלמיד מצטיין ואהוב על חבריו", סיפרה אימו. "הוא שיחק כדורסל. רועי רצה להתגייס לקרבי ולמרות פציעת ספורט התעקש, עבר ניתוח הליך שיקומי שנמשך שנה והתגייס לצנחנים. ידענו שרועי ירצה לתרום את איבריו כדי להציל אנשים אחרים. למרות הקושי העצום בקבלת ההחלטה, קיבלנו את ההחלטה לתרום".

סגן דקל סויסה ז"ל

סרן דקל סויסה ז״ל, תושב מושב בר גיורא בן למשה וכילה, מ״מ בגדוד 13 של גולני, נפל בגיל 23 בהיתקלות עם מחבלים במלחמה. דקל ז"ל הגן על חייליו והרג עשרות מחבלים בקרב על המולדת. דקל היה בחור ערכי ומעורר השראה, למד בפנימייה הצבאית בחיפה, לקח חלק בשנת השירות של הסוכנות היהודית באטלנטה והמשיך אחריה למכינת עלי. דקל סיים מסלול והיה לוחם במגלן ולאחר סיום קורס הקצינים עבר לפקד בחטיבת גולני.

סגן תומר שהם ז"ל

תומר ז"ל מהיישוב שריגים הוא בנה של ד"ר מיכל שוהם, רופאת המשפחה בקופת החולים
כללית" במשלט. תומר ז"ל היה מפקד מחלקה בסיירת נח"ל, בן 23 בנופלו. מערכת "שוס הדרך" מוסרת תנחומים למשפחה, שלא תדעו עוד צער.

סג"ם יונתן גוטין הי"ד

סג"ם יונתן גוטין ז"ל בן 20, קצין תקשוב ביחידה הרב-ממדית, נפל בדרום בימים הראשונים ללחימה, לאחר שנכנס אל תוך הגיהינום בקיבוץ בארי בניסיון להציל חיים. יונתן היה תושב בית שמש לשעבר, ספורטאי מצטיין וחבר נבחרת ישראל בג׳ודו.

"השארת בור כל כך עמוק", כתבו בני משפחתו, "הלב לא עומד בגודל האובדן והכאב. תשלח לנו כוחות לעבור את הסיוט הזה".

"יונתן היה ספורטאי מצטיין, אלוף ישראל לילדים, סגן אלוף ישראל לנוער וחבר סגל הנבחרת הצעירה", סיפר איגור רומנצקי, מנהל מועדון הג'ודו סאקורה, שליווה את יונתן הג'ודוקא הצעיר במשך שנים רבות. "הייתה לו אפשרות להיות ספורטאי מצטיין בצבא, אבל הוא בחר להיות לוחם".

מערכת "שוס הדרך" מוסרת לכל המשפחות, החברים והמכרים של הנרצחים והנופלים תנחומים רבים, שלא תדעו עוד צער. לא נשכח ולא נסלח.