יום המאבק לאלימות נגד נשים מתקיים עוד פחות מחודש, ובינתיים מצטרפות לנתוני הסטטיסטיקה עוד עשרות נשים שחוות אלימות מצד בעליהן. אחת מהן היא עדי (שם בדוי) שבימים אלו מסתתרת במקלט לנשים מוכות בבית שמש. לאחרונה ובעקבות עליית מקרי האלימות נגד נשים, יצא לנו לשוחח והיא אט אט חשפה שהסיבה שהיא נמצאת במקלט היא בעקבות אלימות מצד בעלה. הוא היה נוטה לקלל אותה, להשפיל, לתקוף אותה פיזית והשתמש בטיפולי שתיקה על מנת לגרום לה לעשות כל מה שהוא רוצה. אחרי 8 שנות נישואים מפרכים ולא פשוטים היא התגרשה ובכוחות האחרונים היא מנסה להציל את חייה ואת חייהם של ילידיה שחיו ביחד איתה תחת אלימות בלתי נסבלת. הפעם היא מחליטה לפתוח את הכל בגבורה ובעילום שם כדי שהוא לא יוכל לאתר אותה ולבקש ממנה לחזור.
הריאיון האינטימי עם עדי (33) היה מאוד ריגשי. מצד אחד היא מאוד רצתה לחשוף כדי לעזור לנשים אחרות, אך מצד השני היא חששה לחייהם של ילדיה. יותר מאשר החיים שלה. למרות הכל היא אספה את הכוחות והחליטה לחשוף, כך אולי אחת מהנשים שקוראות את הכתבה ומתמודדת עם אלימות בביתה תוכלו לזהות את הסימנים ולצאת משם. ויפה שעה אחת קודם.
את עדי (השם המלא שמור במערכת) הכרנו במקרה לגמרי. היא פנתה למערכת "שוס הדרך" בעקבות מקרה אחר שחוותה בעיר וביקשה עזרה. מתוך ההיכרות השוטפת שלנו – נוצר חיבור וכך למעשה היא החליטה לחשוף את הסיפור. בהתחלה הנושא לא היה לה קל, היא התקשתה לחשוף את הפרטים, אך היה לה רצון עז לדבר על המקרה שלה ולספר אותו לציבור. היינו צריכות לעבור הליך של אישורים בירוקרטיים מול גורמים רבים, אך בסופו של דבר החשיפה אושרה אך ורק בעילום שם כדי להגן עלייה.
"הכל היה בסדר בתחילת הקשר. התחתנו ובשבוע שאחרי החתונה שלנו הוא התחיל להגיד לי מה אני יכולה ללבוש ומה לא. אחר כך הוא התחיל להשתמש בכוח פיזי, טיפולים תוקפניים, כועסים ושקטים. היו גם איומים על החיים שלי ושל הילדים"
הריאיון נפתח מההיכרות של השניים, "אני מגיעה מבית דתי", התחילה בסיפורה עדי. "את בעלי לשעבר הכרתי דרך שידוך. הוא היה ספרדי ואני אשכנזייה-אמריקאית. הקשר התחיל מאוד טוב, למרות שהיו בנינו פערים תרבותיים והבדלי שפה".
חווית אלימות מתחילת הקשר?
"לא. על פניו הכל היה בסדר בתחילת הקשר. התחתנו ובשבוע שאחרי החתונה שלנו הוא התחיל להגיד לי מה אני יכולה ללבוש ומה לא. אחר כך הוא התחיל להשתמש בכוח פיזי, טיפולים תוקפניים, כועסים ושקטים. היו גם איומים על החיים שלי ושל הילדים".
עדי מסבירה שהוא פגע בה מספר פעמים, אך גם היו רגעים בהם הוא ממש החמיא לה. "לפעמים הוא אמר לי שאני החיים שלו, שהוא אוהב אותי יותר מהכל, שאני אשת חיל ואמא מדהימה. בפעמים אחרות הוא היה נכנס להתקף זעם, פתאום מקלל אותי, קרא לי ראש קטן ועוד דברים שהיריעה קצרה מלהכיל".
"הוא אהב את הילדים. אבל היה לו אפס סבלנות כלפיהם. כל הזמן היה צועק ותמיד היה על הקצה. יש לנו שלושה ילדים עם צרכים מיוחדים ולמרות שהוא ידע על מצבם, זה לא מנע ממנו לבקש מהם להגיד את הדברים שוב ושוב כי הוא לא הבין אותם. פעם אחת הוא נתן לאחד מהילדים סטירה כי לא הייתה לו סבלנות אליו"
כך הוא גם היה מתייחס לילדים?
"תראי, הוא אהב אותם. אבל היה לו אפס סבלנות כלפיהם. כל הזמן היה צועק ותמיד היה על הקצה. יש לנו שלושה ילדים עם צרכים מיוחדים ולמרות שהוא ידע על מצבם, זה לא מנע ממנו לבקש מהם להגיד את הדברים שוב ושוב כי הוא לא הבין אותם. פעם אחת הוא נתן לאחד מהילדים סטירה כי לא הייתה לו סבלנות אליו", הסבירה בכאב. "בעלי לשעבר היה נוטה לצרוח לעיתים קרובות. בשעות היום ובלילה והיה מעיר את הילדים שלנו. זה הגיע לנקודה שהייתי צריכה עזרה מאמא שלי שתוציא את הילדים כל יום, תעשה להם ארוחת ערב ואמבטיה. לא הייתה לו סבלנות ובטח לא רצון לטפל בילדים".
את זוכרת אילו מילים הוא היה אומר?
"הוא היה מקלל בערבית לעתים קרובות".
מה הרגשת?
"הרגשתי שאני בכלא. הוא היה מאיים עליי שאם אנסה לעזוב, הוא יהרוג אותי, ייקח ממני את הילדים שלי, שהוא יגיש נגדי כתבי אישום פליליים, שאף אחד לא ירצה אותי בגלל המראה שלי ובגלל שיש לי שלושה ילדים בעלי צרכים מיוחדים. ברגעים האלה היו התקפי פאניקה, חרדה ודיכאון".
איך המשפחה שלך הגיבה כשסיפרת להם?
"המשפחה שלי אמרה לי שאני צריך להתגרש".
מתי הבנת שאת חייבת לעזוב?
"כשהבנתי שכל הדברים שאני מנסה לעשות כדי לעזור ולשקם את הזוגיות שלנו יורדים לטמיון, ושהוא לא מוכן לקבל עזרה. שם הבנתי שאין סיכוי שאני נשארת. בנוסף לזה, הילדים שלי התמודדו עם טראומה רגשית והראו סימני תוקפנות וכעס. אני זוכרת כמה פעמים הילדים ניסו להרגיע אותו בזמן שהוא היה בהתקף, זה היה מדהים ואפילו היה קצת מרגיע אותו אבל זה לא היה מחזיק הרבה זמן".
"הרגשתי שאני בכלא. הוא היה מאיים עליי שאם אנסה לעזוב, הוא יהרוג אותי, ייקח ממני את הילדים שלי, שהוא יגיש נגדי כתבי אישום פליליים, שאף אחד לא ירצה אותי בגלל המראה שלי ובגלל שיש לי שלושה ילדים בעלי צרכים מיוחדים. ברגעים האלה היו התקפי פאניקה, חרדה ודיכאון"
איך בעלך הגיב כשהחלטת לעזוב?
"המשטרה ורווחה הוציאו אותנו מהבית. הוא התקשר לכל החברים שלי ואיים עליהם שיגידו לו איפה אנחנו (אבל לא אמרתי להם לאן נשלחנו כדי שיוכלו להשיב בכנות שהם לא יודעים).
הוא ניסה לרדוף אחריך?
"הוא חיפש אותנו".
התלוננת במשטרה?
"כן. הם לקחו את זה ברצינות את מה שסיפרתי להם. הראיתי והשמעתי להם הודעות שהוא היה שולח לי בווטסאפ. הודעות ששומעים שהוא מאיים על חיי ועל חיי הילדים שלי".
חשבת לעזוב?
"כשהבנתי שכל הדברים שאני מנסה לעשות כדי לעזור ולשקם את הזוגיות שלנו יורדים לטמיון, ושהוא לא מוכן לקבל עזרה. שם הבנתי שאין סיכוי שאני נשארת. בנוסף לזה, הילדים שלי התמודדו עם טראומה רגשית והראו סימני תוקפנות וכעס"
איפה את היום?
"במקלט לנשים מוכות".
כמה זמן עבר מאז?
"כמעט חודשיים".
האם את מרגישה במקום טוב יותר?
"כן, יחסית. החיים שלי מלאי חרדה וחוסר וודאות, אני מותשת ומסתובבת בעולם המומה וללא אמון באנשים".
כואב לשמוע. מה לגבי הילדים?
"הם מאושרים אבל מתגעגעים לבית, לגן, לחברים שלהם. לפעמים הם מבקשים לראות את אבא. אבל אני מסבירה להם שאנחנו במקום בטוח עכשיו שאין בו אלימות או צעקות אז הם מבינים".
הלכתם לטיפול?
"לא אבל אני מקווה בקרוב! בגלל שזה קרה בקיץ עוד לא טופלנו".
את מרגישה ששרדת רצח?
"כן, ממש מתתי לאט – התחלתי לסבול מבעיות בריאותיות חמורות כולל מחלת השימוטו (מחלה אוטואימונית) שנבעה מהלחץ העצום. אם הייתי נשארת בקשר הזה לא הייתי שורדת".
מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה?
"החלמה מהטראומה הפוסט טראומה. בריאות, רפואה שלמה, ילדים שמחים ובריאים שפורחים בבית חיובי ורגוע".
האם היית רוצה להגיד משהו לנשים שנמצאות במערכות יחסים אלימות?
"כן. אני יודעת שקשה לראות את זה והכי קשה לעזוב. יש המון חוסר וודאות, אין כמעט עזרה או תמיכה ויש תחושת פחד ובדידות. אבל העזיבה תסיים את מעגלי ההתעללות ותיתן לילדים שלהם הזדמנות! הזדמנות למקסם את הפוטנציאל שלהם. כילדה קטנה הייתי מתחננת בפני אמא שלי שתעזוב את אבי המתעלל והיא עשתה את זה רק כשהייתה בת 56. הרבה אחרי הנזק שכבר נעשה לאחים שלי ולי. החיים יקרים וקצרים מידי, אל תבזבזו רגע אחד. מגיע לכם להעריץ אתכם, את החיים שלכם ולהיות אהובים. שהשותף שלכם לחיים יוציא מכם את הטוב ביותר".
אם הייתה לך משאלה שהיית רוצה להגשים לעצמך ולילדים, מה היא הייתה?
"שיהיה לנו בית קטן משלנו, בקהילה תומכת שיש בה מקום לילדים שלי, בעלי צרכים מיוחדים. להתפתח וללמוד, לרצות למקסם את הפוטנציאל שלי ושל הילדים שלי כדי שיום אחד הם יוכלו להיות עצמאיים, מאושרים, רגועים וטובים עבורם ועבור הסביבה שלהם".
