26.12 תאריך שאני אזכור כל החיים כאחד הימים הכי שחורים שהיו לי.
אף פעם לא פחדתי מהמוות. התגייסתי להיות לוחם בידיעה שהמוות הוא חלק מהסיכונים הכרוכים בתפקיד הזה. מה שכן, אף פעם לא ששתי אל המוות ותמיד נתתי הכל כדי לשמור על החיים של חברים שלי ושלי, בשונה מהאויב שאנחנו נלחמים בו שמקדש את המוות. אנחנו מקדשים את החיים. ובכל זאת לא דמיינתי את סוף החיים בצורה שאני הולך לספר לכם היום.
הפלוגה שלי כבר עמוק בתוך המילואים, כבר כמעט שלושה חודשים שאנחנו במילואים ונלחמים. אנחנו רגע לפני שנת 2024, כבר התחלנו להריץ בינינו הימורים האם נצא לבית לפני תחילת השנה האזרחית החדשה או שאחרי.
נלחמנו עד אז במספר מוקדים. בשכונה שנמצאת דרומית לעיר עזה, בצפון הרצועה בשכונת סג'עייה ועכשיו נשאר מקום אחרון לפני שמסיימים את המילואים לפחות לסבב הראשון. המקום הזה נקרא מחנה אל-בוריג'.
אל המקום הזה עוד לא הגיעו כוחות רגליים ואנחנו מבינים שאנחנו בין הכוחות הראשונים שיכנסו ויטהרו את השטח ממחבלים.
בשבוע שעבר, סיפרתי על הנס של מלכיאל, הבחור הדתי מהפלוגה שלנו שחיסל מחבל שכיוון טיל RPG אל הכוח שלנו ובזכות מלכיאל שחיסל את המחבל ניצלו חיים רבים של לוחמים. לאחר האירוע הזה, החולייה שלי (חפ"ק מ"פ) שמורכבת מארבעה לוחמים שהם המ"פ לפידוס, יוגב, מאור הי"ד ואני, הלכנו לחפש בית שיתאים לשינה לפלוגה שלנו. התאוששנו מהר מהאירוע של חיסול המחבל והתחלנו בחיפושים. תוך כדי החיפושים מאור מוציא מהתיק שלו חטיפי חלבון והתחיל לחלק לנו. כזה היה, תמיד דאג לכולם לאוכל ורק בסוף לעצמו. המשכנו לחפש ולחפש, עד שמצאנו בית שראוי למגורים (עד כמה שאפשר). קראנו למחלקה אחת ואת המחלקה השנייה שלחנו לבית אחר, כי זה מסוכן שכל הכוחות יהיו ביחד וחלילה יקרה משהו ואז יפגעו כל הכוחות.
"הבית שמצאנו היה בית עם חמש קומות, בכל קומה היה כוח אחר. בקומה הראשונה מחטיבת כפיר, בקומה השנייה חבר'ה שאחראיים על פינוי פצועים, בקומה השלישית הכוח שלנו שמורכב ממחלקה אחת + החולייה שליה(חוליית מ"פ) ובקומה מעלינו היו הצלפים"
הבית שמצאנו היה בית עם חמש קומות, בכל קומה היה כוח אחר. בקומה הראשונה מחטיבת כפיר, בקומה השנייה חבר'ה שאחראיים על פינוי פצועים, בקומה השלישית הכוח שלנו שמורכב ממחלקה אחת + החולייה שליה(חוליית מ"פ) ובקומה מעלינו היו הצלפים.
כל כוח התמקם בקומה שלו. ובקומה שלנו, המפקד של המחלקה בחר באיזה חדר בבית ישנו המחלקה ואיפה יהיה החדר שנישן בו אנחנו – חוליית המ"פ. התמקמנו, ניקנו את החדר, סידרנו והכנו את שקי השינה על הרצפה, אחד ליד השני מוכנים לשינה. לפידוס ליד יוגב, יוגב לידי, ומאור הי"ד ליד שלושתנו. לפני שהלכנו לישון מאור ואני שרפנו טונות כדי שיהיו יותר טעימות, לקחנו לחמניות והתחלנו להכין סנדוויצ'ים לכל החולייה שלנו. כמובן שמאור כמו תמיד הכין קודם לאחרים ורק בסוף לעצמו. כולנו התיישבנו ואכלנו ביחד, זה היה עוד ערב רגיל במלחמה, מלא בחיוכים, ובשמחה. שגרה פשוטה אך מנחמת בתוך אתגרי המלחמה. כמו תמיד מאור זורק בדיחות באוויר וכולנו ביחד צוחקים ממנו.
אנחנו- יוגב, לפידוס המ"פ, מאור ואני בחדר שלנו. ושאר המחלקות היו בחדרים שלהם.
באותו ערב הרגשתי עייפות קיצונית לאחר היום שהיה גדוש בהליכה, ובנוסף בלילה שלפני בקושי ישנתי אז חשבתי לעצמי שזה זמן טוב לישון קצת. נרדמתי ראשון, אחריי שכולם הלכו לישון. באמצע הלילה היה כל כך קפוא שהתעוררתי מספר פעמים. אז נכנסתי עמוק לתוך שק השינה ואפילו כיסיתי את הפנים כדי שלא יהיה לי קר. באמצע הלילה היו גם המון הפגזות של חיל האוויר קרוב אלינו ממש, עד שבאחת ההפצצות התעוררתי וביקשתי ממאור שיבדוק בקשר מה פשר ההפצצות האלו אבל לפידוס הרגיע והסביר שמדובר בהפצצות תקינות של חיל האוויר. חזרנו לישון ובשעה 7:45 תוך כדי שאני ישן, התעוררתי בפתאומיות מפיצוץ אדיר ומחריש אוזניים.