כדי להרגיע את מכאוב הנפש אנחנו אומרים ש"הוא תמיד לוקח את כל הטובים" ו"שהוא רוצה לצידו את כל הצדיקים והצדיקות" – זה כל כך נכון ועוד יותר נכון במקרה של טליה אבוטבול ז"ל שנפטרה השבוע בהיותה רק בת 18 ממחלה קשה. טולי הייתה חברה של כולם, בלי הבדלי גיל, מין או דת. אפשר היה למצוא אותה מפתחת שיחה עם גבר או אישה בני 30 ועם אבות ואימהות בני 50 ו-60. הגיל לא היה פקטור עבורה, כי הייתה לה נפש שהבינה את האדם וידעה להגיד את המילה הנכונה, לצחוק בדיוק כפי שהיא יודעת ולהשאיר טעם של עוד.
מאז שהודיעו על לכתה כל הרשתות החברתיות התמלאו במילות פרידה וגעגוע גדול אלייה. נשים, גברים, הורים, מורים, רבנים, חברים, ילדים וילדות – אין אחד או אחת שלא הכירו אותה וחזרו כמעט עם אותן המילים: "היה לה חיוך גדול, ביישני והיא הייתה טהורה וצדיקה בכל רגע ורגע בחייה".
ירין אחיה ספד לה:
הקדוש ברוך הוא קטף מאיתנו את הפרח הכי יפה שלו ועכשיו את כבר לא איתנו. אני זוכר שאיך שחלית המשפט הראשון שאמרת לי 'ירין אבל אל תדאג לא ינשור לי השיער' כפרה על השיער שלך. רק תהיי פה לצידי
אל הלוויה הגיעו מאות אנשים שליוו אותה ברגעיה אחרונים. אחיה ירין נפרד ממנה וספד לה, "טליה מלאכית קטנה שלי, שותפה שלי. חברה שלי ואחותי הקטנה
שלנצח תישאר בת 18 ולא תגדל יותר. כותב את הדברים, נחנק ומשתתק. לא מבין איך דווקא לדבר הכי טהור בעולם. ילדה טהורה וצדיקה הגיעו כל הייסורים האלו. אבל כנראה שהעולם הזה לא ראוי למושלמת כמוך. הקדוש ברוך הוא קטף מאיתנו את הפרח הכי יפה שלו ועכשיו את כבר לא איתנו. אני זוכר שאיך שחלית המשפט הראשון שאמרת לי 'ירין אבל אל תדאג לא ינשור לי השיער' כפרה על השיער שלך. רק תהיי פה לצידי. תבקשי ממני עוד משהו אחד קטן. לקחת אותך לאן שתרצי, לקנות לך מה שתרצי. כל כך האמנו וקיוונו שזה ייגמר אחרת. דמיינו כבר את סעודת ההודיה שלך, כולנו לקחנו על עצמנו חזרה תשובה ופעלנו לזיכוי הרבים.
"אבל בורא עולם רצה את הפרח הכי יפה שלו לידו. תודה על המתנה שקיבלתי 18 שנה להיות אחיך הגדול. מקווה שאת לא סובלת יותר ונחה לך עם המלאכים. תבואי לבקר אותי בחלומות ותשמרי על כולנו ועל עם ישראל מלמעלה. במיוחד על אמא ואבא. ועל מור והאחיינית החדשה שבדרך שלא זכית להכיר. אוהב אותך לעולמים".
ההספד של ירין:
"תודה על המתנה שקיבלתי 18 שנה להיות אחיך הגדול. מקווה שאת לא סובלת יותר ונחה לך עם המלאכים. תבואי לבקר אותי בחלומות ותשמרי על כולנו ועל עם ישראל מלמעלה. במיוחד על אמא ואבא. ועל מור והאחיינית החדשה שבדרך שלא זכית להכיר. אוהב אותך לעולמים"
אל מילותיו הכואבות של ירין הצטרפו מילים נוספות של אחרים. כן. האור של טולי כבה אצל כולם. יוסי ארג'ואן תושב העיר, וחבר קרוב של משפחת אבוטבול כתב ונפרד מהאור הקטן שהיה אורו הגדול: "אני לא מאמין. טליה הילדה שאין לי. איך נקטפת בגלל המחלה הארורה ואת כולה בת 18? מה הספקת? מה עשית? מה חווית? לב טהור כמו שלך אין. אהבתי אותך כמו הבת שאין לי. החיוך שלך, הצחוק שלך, הביישנות שלך. לעד אזכור אותך. 'אבא שני' קראת לי. אני מקווה שאת נחה עכשיו. אני אוהב אותך ואנצור אותך בזיכרוני. תנוחי על משכבך בשלום יפה שלי".
אם לא די בכך טליה הייתה כוכבת אהובה גם הילדה. וכמו שכבר ציינו היא חברה לכל כך הרבה אנשים ובכל הגילאים. והיא הכירה את גלית בן שטרית ז"ל, תושבת העיר שנפטרה וגם הייתה דמות אהובה שעשתה המון טוב בעולם. כרמית עמר, אחותה של גלית ז"ל סיפרה על הקשר הקרוב בניהן. כך כתבה: "טליה קסם שאת, מאז היותך ילדה היינו יחד בחופשים בצפון. תמיד דאגנו לרמת הסוכר שלך. כמה צחקנו וחווינו יחד כל הקבוצה ששתיכן הייתן חלק בלתי נפרד ממנה. עשיתן קיאקים, ריינג'רים, אוהלים ומה לא. כמה עצוב להבין שאין עוד אתכן. שתי מלאכיות שעלו מעלה כל אחת בזמנה, רגע לפני החג. מקווה שאתן שם למעלה דואגות להורים ולכל עם ישראל ומכוונות את הדברים בדאגה לשחרור כל החטופים, החלמת הפצועים, ביאת המשיח ובניין בית המקדש. גם היום כמו שאמרתי ביום שגלית נפטרה אומר שאלוקים לוקח לצידו את הטובים ביותר".
יוסי ארג'ואן
"את כולה בת 18? מה הספקת? מה עשית? מה חווית? לב טהור כמו שלך אין. אהבתי אותך כמו הבת שאין לי. החיוך שלך, הצחוק שלך, הביישנות שלך. לעד אזכור אותך. 'אבא שני' קראת לי. אני מקווה שאת נחה עכשיו. אני אוהב אותך ואנצור אותך בזיכרוני. תנוחי על משכבך בשלום יפה שלי"
פנינו השבוע למאור שמביק, גיסה הטוב ואהוב על טליה ז"ל שאמר עלייה מילים שאומרות הכל, "האמת שאין לי מילים. היא הייתה פשוט מלאך והיה ביננו חיבור מהרגע הראשון ולצערי עד הסוף הכואב הזה"
מאור כהן שהכיר את טליה ז"ל בחייה, כתב את תחושותיו ברשת: "השבוע לא ישנתי טוב בלילות", כתב. "חלומות ומחשבות רבות ישבו על לוח ליבי והפריעו לשינה הסדורה שלי שלרוב היא גם ככה קצרה. ובכל פעם שעצמתי עיניים התעמתתי עם חלומות ומחשבות שהציפו בי אי שקט, וכשיש לי אי שקט יש בי עצבות. באחת משעות הבוקר המוקדמות השבוע הרגשתי שקשה לי להמשיך לישון. ושכבתי על המיטה תוך כדי שאני גולל את דפי הרשתות החברתיות. ובבוקר התקשרה אליי אמא של טליה, נערה בת 18 שאני מלווה מעל חצי שנה. טליה ממש מבקשת את מגדל אייפל מלגו (זה לרוב לגו שאני לא מחלק) אבל טליה היא ילדה מיוחדת וידעתי שהיא חולה מאוד. בצהרים הלגו כבר היה אצלי. שוחחתי עם האמא וקבענו שעד מחר אבוא לבית שמש. זו הייתה התכנית שלי. אבל תכניות לחוד. אתמול התעכבתי וכשבאתי לצאת התבשרתי על מותה של טליה. התמלאתי צער וכאב והתבאסתי שלא הגעתי אליה. ידעתי שאלך לנחם .הגעתי לבית המשפחה עם הלגו וההתרגשות גברה, האמא חיבקה אותי 'היא ידעה שאתה תביא', אמרה. באמת? שאלתי עם דמעות. 'כן' ענתה האם. טליה בת 18 היא הקטנה במשפחת אבוטבול. בת להורים מקסימים ואחות קטנה. ילדה מלאת חן חסד וטוהר. נפגשנו באשפוז יום ומאז הקשר בינינו התהדק
להדסה אני מגיע פעם בשבועיים שלושה. אבל בכל אשפוז של טליה ידעתי מראש ובאתי מתי לבוא שוב? שאלתי אותה. והיא ענתה כמה שיותר מהר, ושנינו צחקנו.
מאור שמביק, גיסה הטוב ואהוב על טליה ז"ל
"האמת שאין לי מילים. היא הייתה פשוט מלאך והיה ביננו חיבור מהרגע הראשון ולצערי עד הסוף הכואב הזה"
"טליה מלאת רוך. בחרה תמיד מכוניות מרוץ שאהבה לבנות עם אח שלה. אנטי תזה לנסיכות שבה. היא בחרה לחיות עד הרגע האחרון שבו מסרה את נשמתה לבורא. אנחנו נפרדים ממישהי מיוחדת,
בוגרת לגילה שחווה כאב עצום ונלחמת להיות כאן. שיושבים אצלה בבית מרגשים את החום והאהבה של המשפחה. איזה חיבור בין האחות הבכורה והאח לטליה ואיך עטפו אותה באהבה.
"יצאתי מהבית והדמעות זולגות. כמה הייתי רוצה יד רכה שתנוח על ראשי עכשיו. יד שתברך, יד שתרגיע ואלי בכדי לקבל את היד הזו. אני מרכין ראש בפניך טליה הלוואי שהייתי מספיק לראות אותך שוב. אבל לפחות ידעת שאני בדרך. לפחות ידעת שאבוא. תנוחי לך ילדה. תתכסי בענני הכבוד
תביטי בקדוש ברוך הוא ברוך שלך המיוחד ותבקשי ממנו שייתן לנו מהטל הטוב שלו. בדיוק כמוך.
להתראות חברה. ותשלחי לנו בשורות טובות כמה שיותר מהר".
הרשת התעטפה בעוד המון מילות געגוע וכאב אין סופי על ילדה שחלתה במחלה קשה ובגיל 18 ונפרדה מהעולם. ברגעיה האחרונים היא שיתפה ברשת החברתית את המסע שלה. ולמרות שהיה לה קשה וכואב, היא המשיכה לשתף. כדי להותיר אותנו עם תשובות וכמובן עם קיר זיכרון שיהיה לנצח ושנוכל לחזור אליו כשנרגיש געגוע.
כך כתבה: "אני בטוחה שמי שיודע ויודעת שעברו עליי חודשים לא הכי פשוטים שיש. מאנמיה קשה לניתוח קטן בכליה ולדבר שהכי לא ציפו לו בעולם. לפני חודשיים היו לי כאבי בטן שנמשכו עד היום אבל פחות נתתי לזה חשיבות עד שזה היה נראה לי לא הכי תקין שיש. עשיתי בדיקת גאסטרו בשביל לראות מה קורה לי בבטן. הגיעו התוצאות רק אחרי שבוע וגילו שיש לי סרטן בקיבה. כן. בהתחלה כשאמא שלי סיפרה לי הייתי בהלם אבל לא נלחצתי כי אני יודעת שהכל קורה לטובה. וכל מה שאומר יהיה כאן כאין וכאפס לעומת כמה שאני צריכה להודות לו והכל מגיע ממנו, מבורא עולם ונעשה בהשגחה פרטית ומדויקת.
מילותיה האחרונות של טליה ז"ל:
"לך שוב מלך מלכי המלכים גם הדברים שאין לי. תודה שקשה לי לפעמים, תודה שקצת עצוב לי לפעמים. אני יודעת שהכל לטובתי ואפילו אם לא תמיד חשבתי שזה לטובתי, עמוק בלב אני יודעת שהכל מגיע ממנו. הוא הדבר הטוב ביותר עבורי והוא נעשה במיוחד בשבילי"
"אתמול הגעתי לבית החולים לעשות את הניתוח של הכנסת צנתר לווריד ששם אקבל את התרופה ולהתחיל את הטיפולים עצמם. אני כותבת את ההודעה הזו עם דמעות בעיניים. אני לא אשקר ואגיד שקל לי והכל בסדר. לא ממש לא. להפך קשה לי ולא האמנתי בחיים שיהיה לי דבר כזה. אבל אני יודעת שאני חזקה ומאמינה שהכל יהיה בסדר ואמור להיות בסדר.
"אני יודעת שבחיים לא אוותר לעצמי ותמיד אהיה עם ראש מורם. זו תקופה קשה אבל אני מבטיחה שאעבור אותה בזכותי ובזכות המשפחה שלי. אני תמיד אומרת תודה לבורא עולם על החסדים שהוא עושה עמי בכל רגע ורגע, תודה על כל נשימה ונשימה שאני נושמת. תודה לך שוב מלך מלכי המלכים גם הדברים שאין לי. תודה שקשה לי לפעמים, תודה שקצת עצוב לי לפעמים. אני יודעת שהכל לטובתי ואפילו אם לא תמיד חשבתי שזה לטובתי, עמוק בלב אני יודעת שהכל מגיע ממנו. הוא הדבר הטוב ביותר עבורי והוא נעשה במיוחד בשבילי".
טליה ז"ל הותירה אחריה הורים ירדנה ויהודה ושני אחים מור וירין. מערכת "שוס הדרך" מוסרת את תנחומיה למשפחה. שלא תדעו עוד צער.
