את ישי אוחנה כולם מכירים כפעיל חברתי. אך לא הרבה יודעים שפעילותו למען בית שמש התחילה כמה עשורים אחורה כאשר התנדב לנהל את קבוצת הנוער של "עירוני בית שמש" בכדורגל. הוא השתמש בכל קשריו ובכל יכולתו וגייס תורמים ותרומות למען הקבוצה וביניהם, את סמי סגול, אחד מבעלי חברת "כתר פלסטיק", בה שימש כמנהל עד לפני כ-3 שנים.
לכן זה גם טבעי היום לראות אותו כמנהל תרבות הדיור, מגייס תרומות ומתנדבים בכדי לעזור לקהילה. הפרויקטים שהשלים עד כה, נוגעים בעיקר לבית שמש הוותיקה, לאוכלוסיות מוחלשות וכמובן למייסדי העיר – להם יש לו כבוד עצום כבן למייסדים וכמי שגדל בעיר ולא עזב אותה מעולם.
אז למי שאולי עדיין לא מכיר, מי אתה ישי אוחנה?
"אני נשוי לשושנה כבר 46 שנה וביחד הקמנו את הקן שלנו – אנחנו הורים לשלושה ילדים וסבא וסבתא לתשעה נכדים, שיהיו לי בריאים כולם. אני גאה בילדים ובנכדים שלי, הם מסבים לי המון נחת. חוץ מזה אני בן למייסדי העיר, יוסף וריצ'י אוחנה ז"ל. אבי ז"ל היה האינסטלטור הראשון במועצת בית שמש. הוא עבד דרך המועצה ובעצם, היום זה מה שאנחנו מכירים כ'מי שמש', רק בעיירת פיתוח קטנה, שהחלה להתפתח ממעברת הר-טוב. אמי ז"ל, עבדה כל חייה במטבחים שונים והייתה בשלנית. גדלתי במשפחה מרובת ילדים, בבית חם מלא אהבה. ההורים שלי היו אנשים מסודרים מבחינה כלכלית ולכן, למרות שאמי ילדה 13 ילדים, לאף אחד מאיתנו לא היה חסר דבר".
בשנתיים האחרונות נכנסת לתפקידים משמעותיים. איפה היית לפני כן?
"בשנת 84 התחלתי לעבוד בחברת 'כתר פלסטיק' שהייתה בבעלותם של האחים סגול. זו חברה שהיא משפחה ממש ולא משנה עד כמה היא גדלה והתפתחה, לנו, האנשים שהיו שם בשנים הראשונות להקמתה, היה ייחוס מיוחד. תמיד הרגשנו שזה בית אמיתי. כשהייתי מנהל קבוצת עירוני בית שמש, פניתי ישירות לסמי סגול, והוא ישר הזרים מימון והיה הספונסר הראשי. על החולצות היה כתוב 'כתר פלסטיק' ממש כמו שחקני ביתר ירושלים דאז. מאוד אהבתי לעבוד, ליצור. אנחנו אחראים לכל המוצרים שהתפתחו בחברת הפלסטיק שהיא אחת הטובות בעולם.
"כשהייתי מנהל קבוצת עירוני בית-שמש, פניתי ישירות לסמי סגול, והוא ישר הזרים מימון והיה הספונסר הראשי. על החולצות היה כתוב 'כתר פלסטיק' ממש כמו שחקני ביתר ירושלים דאז"
"בבית שמש התחלתי את פעילותי החברתית כאשר החלו החיכוכים עם הקיצוניים. אחת הנשים שנפגעה מאבן בראשה בזמנו הייתה אשתו של הדוד של כלתי וזה היה אחד הרגעים היותר קשים בעיר. היו פה שנים מאוד קשות והיינו חבר'ה שהולכים להפגין כנגד הקיצונים אחרי כל פגיעה.
"היה משהו שהרגיש שאי אפשר לנהל פה חיים משותפים וזה חרה לי מאוד. השיא הגיע כשהבן שלי עזב עם משפחתו למודיעין בגלל המצב, אני נשברתי. אני סבא שרוצה שהילדים והנכדים שלו יהיו תמיד לידו. כשעליזה בלוך בחרה להתמודד, האמנתי בבוקר שאחרי, האמנתי שהיא זו שתביא לפה סוג של שלום בין האוכלוסיות. האמנתי בה. בחגיגות הניצחון שלה, זה היה מרגש לראות את כל בית שמש, על כל גווניה חוגגים. פתאום אין כל כך חיכוכים, יש רוגע. אתה לא קם בבוקר ומרגיש שהכול שחור. נהיה פה שקט ושלום.
"נכון שהיו פה ושם מקרים, אבל זה רחוק ממה שהיה קודם. אז החל לקרוץ לי הרעיון שלקראת פנסיה, אממש את אהבתי הגדולה לבית שמש ואנסה להתמודד על מכרז לתפקיד שאוכל לגעת באוכלוסייה עצמה. עזבתי את 'כתר פלסטיק' אחרי כל השנים האלו, הייתי בפסק זמן של שנה כי בכל זאת, אחרי שלושים שנות עבודה, מותר קצת לנוח ואז נכנסתי עם רוח חדשה לתפקיד מנהל תרבות הדיור. אני מרגיש שליחות לפשר בין שכנים שהסתכסכו, להשיג שלום ביניהם וכמובן לפתור בעיות. מעבר לזה, בזכות התפקיד הזה, התחלתי לעשות דברים למען האוכלוסייה שכמעט נשכחה בעיר הזו בעשורים האחרונים. ראשת העירייה עומדת מאחורי כל עשייה שהיא למענם. אני מגייס תורמים, מגייס מתנדבים והם משפצים את המקומות שהוזנחו בעיר רק בגלל שהאוכלוסייה עצמה לא יכלה לממן את הנושא והעירייה לא ניסתה לעזור. נכון שהעירייה לא יכולה להיכנס לשטחים פרטיים, אבל אנשים נכונים יכולים להפעיל את החלק החזק יותר באוכלוסייה שיתרום ויעזור לחלק החלש. לא צריך לעבוד רק לפי דפוסים ישנים, חשוב קצת לחשוב מחוץ לקופסה".
"החל לקרוץ לי הרעיון שלקראת פנסיה, אממש את אהבתי הגדולה לבית שמש ואנסה להתמודד על מכרז לתפקיד שאוכל לגעת באוכלוסייה עצמה. ואז נכנסתי עם רוח חדשה לתפקיד מנהל תרבות הדיור. אני מרגיש שליחות לפשר בין שכנים שהסתכסכו, להשיג שלום ביניהם וכמובן לפתור בעיות"
איך אתה מרגיש עם המתיחות היום בציבור הכללי עם המפלגות השונות?
"עצוב לי ממש. אני מעריך את כולם. אני חושב שראינו פה ראשת עירייה שנתנה יד חופשית ותקציבים חולקו בצורה שווה בין כל גווני האוכלוסייה בעיר וכל ממונה עבד באופן מדהים בתחומו. אני יכול להזכיר את ימי העבר בהם לא משנה מי הכתיר את ראש העירייה הקודם, הוותיקה לא זכתה להתייחסות ראויה ולא הורגשו תקציבים ועשייה כפי שמרגישים היום.
"אני חושש ממה שיכול לקרות פה אם נפלג את קולות הוותיקה והציבור הכללי. אני בעד עשייה שווה למען כל האוכלוסייה: חילוניים, דתיים וחרדים. לצערי, לא זכור לי תחת ראש עירייה חרדי עשייה שווה, אלא הרגשנו תנופת בנייה לאוכלוסייה אחת, עשייה לאוכלוסייה אחת. לא אומר שלא היה כלום לציבור הכללי אבל זה היה כמעט בגדר פירורים. אני חושש שפילוג יוביל אותנו לנקודות חיכוך כבעבר, אבל אני באמת מאמין, בפרט בנציגים שמשתייכים לציבור הכללי, שיבינו את גודל השעה ולא יפצלו אותנו. אני מאמין שחרדי צריך לראות בבית שמש כבית שלו ולא שהוא נטע זר וכך גם דתי וכך גם חילוני. אני מרגיש שעליזה בלוך עשתה את זה. הייתי ממליץ לכעסים האישיים לא להוות שיקולים פוליטיים, אלא רק צורכי העיר בית-שמש ותושביה הם השיקולים האמיתיים".
איך תוכל להגדיר את היחסים בינך ובין ראשת העירייה?
"היחסים שלנו טובים מאוד. אני זוכה לתמיכה מלאה ממנה לכל העשייה שלי. לעליזה בלוך יש רק דבר אחד מול העיניים – העיר בית שמש, והיא תפעל בכל דרך למענה. לפעמים זה מצריך ממנה להיות פחות נחמדה או לצפות מעובדיה הרבה מעבר למה שהם חשבו לתת מעצמם. היא דורשת עבודה, אבל כמו שהיא דורשת מאחרים, היא דורשת מעצמה. זה מרגיש שהיא ישנה אולי שעתיים בלילה, המוח שלה קודח בעשייה והיא לא ויתרה על אף דלת של שר ממשלה או חבר כנסת, והשיגה תקציבים ועשייה למען העיר. זה ממש לא מובן מאליו, אין לה מפלגת בית בכנסת, היא עצמאית, זה לא פשוט לכשעצמו, אבל היא לא מוותרת אף פעם".
"אני חושש ממה שיכול לקרות פה אם נפלג את קולות הוותיקה והציבור הכללי. אני בעד עשייה שווה למען כל האוכלוסייה: חילוניים, דתיים וחרדים. לצערי, לא זכור לי תחת ראש עירייה חרדי עשייה שווה, אלא הרגשנו תנופת בנייה לאוכלוסייה אחת, עשייה לאוכלוסייה אחת"
מהם הפרויקטים שאתה הכי גאה בהם?
"בכל פרויקט אני גאה: הבניינים ברמב"ם, בביאליק, במעפילים, ובכל השכונות שהגענו אליהם, אך הפרויקטים שאותי באופן אישי ריגשו הם שיפוץ בית העיוור ושיפוץ מדרגות במעפילים שחלקם הגיעו עד בית אימי, לצערי אחרי שהיא נפטרה. זה היה מרגש לראות את המקום שבו גדלתי, מקבל צורה ופחות מסוכן לתושבי השכונה ששנים דרכו על מדרגות רעועות. לפרויקט שיפוץ בית העיוור יש בי גאווה מיוחדת. כאשר פנו אליי בעניין בית העיוור, הגעתי והזדעזעתי מהמקום. אני זוכר שאמרתי שאפנה ואבקש תרומות לא רק עבור צבע אלא גם לשיפוץ מלא, היה מישהו שענה לי – הם גם ככה לא רואים אז מה זה משנה. זה ממש הכעיס אותי, כי עיוור רואה דרך הנשמה שלו. אני הייתי בבתים של אנשים שהם לקויי ראייה ולא ראיתי הבדל בינם לבין בתים של אנשים שעיניהם רואות 6:6. היו בתים שהיו כמו ארמונות, נקיים, מעוצבים ברמה גבוהה, אז לבוא להגיד לי הם לא רואים גם ככה, זה שרף אותי. גייסנו הכול, מטבח, ריצוף, אפילו שיש למטבח. מתנדבים היו בשפע. כאשר הסתיים הפרויקט, אחד האנשים המגיעים למקום, עיוור בעצמו, קרא לי וביקש להודות לי על השינוי המרענן ובירך אותי. התרגשתי יותר מכל הכרה לה זכיתי בכל שנות חיי".
על אמו רי'צי ז"ל:
"אין לי כל כך הרבה תובנות עדיין איך ממשיכים הלאה, כי זה טרי והיא הכי חסרה לי בעולם. לא מזמן עשיתי קעקוע עם השם שלה, היא תמיד איתי"
הזכרת את אמא שלך ז"ל. היא נפטרה ממש לאחרונה והיית קשור אליה. איך אתה מתמודד עם לכתה?
"את מכירה את זה שכל אחד אומר שאין כמו אמא שלו בעולם, כמו אמא שלי באמת אין בעולם. אמא שלי, רי'צי אוחנה ז"ל, הייתה דמות שונה בנוף. תמיד דאגה להיראות מתוקתקת ויפה. תמיד הייתה עצמאית מאוד. עבדה בעבודה שהכי אהבה – להאכיל אנשים. היא ילדה 13 ילדים, אבל כל ילד היה מיוחד בעיניה והלב שלה היה הכי ענק בעולם. הנכדים שהגיעו רק הרחיבו את הלב, ושלא נדבר על הנינים.
"גדלתי בבית שההורים הראו המון אהבה וכבוד אחד לשנייה. עם אמא שלי לא היו פערי דורות, יכולנו לדבר איתה על הכול. הבת שלי הייתה קשורה אליה מאוד ולא היה דבר אחד בחיים שלה, שאמא שלי לא עמדה מאחוריה, נתנה לה עצות ופרגנה לה. לא יכולת להרגיש שהיא מדור אחר. הנכדים היו מגיעים לבקר עם חברים, כי היה כיף לשבת אצל 'סבתא ריצ'י', היא הייתה מצחיקה עם ראש פתוח. היא גם הייתה מאוד נדיבה, הייתה תורמת המון. היינו כולנו כל הזמן סביבה. הילדים שלה היו הגורים שלה עד יום מותה. הייתה לה שמחת חיים והיא עברה דבר אחד או שניים בחיים שממוטטים הרבה אנשים, אבל האהבה שלה לחיים והשמחה הפנימית שלה, תמיד גרמו לה להתמודד עם כל צרה.
"היא חסרה לכל אחד ואחת מאיתנו וזה כואב לנשום כשהיא לא פה. בהלוויה שלה, ספדה לה הבת שלי אושרת והיא אמרה משפט ממש נכון 'לא לימדת אותנו לחיות בלעדייך'. אני באמת לומד היום מה זה לקום בבוקר ולא לשמוע או לראות אותה ואני נשרף מזה. הימים חולפים, הגעגוע גובר ואין לי כל כך הרבה תובנות עדיין איך ממשיכים הלאה, כי זה טרי והיא הכי חסרה לי בעולם. לא מזמן עשיתי קעקוע עם השם שלה, היא תמיד איתי".
על ראשת העירייה:
"לעליזה בלוך יש רק דבר אחד מול העיניים – בית שמש. היא דורשת עבודה, אבל כמו שהיא דורשת מאחרים, היא דורשת מעצמה"
רגע לפני סיום הריאיון, משהו שהיית רוצה להוסיף?
"כל הפרויקטים החשובים האלו לא יכלו לצאת לפועל ללא המתנדבים הרבים והתורמים הנפלאים שחלקם אף ביקשו לתרום ללא חשיפת שמם. אני אציין לטובה את תלמידי בית הספר 'ברנקו וייס אתגרי' שתמיד נכונים להתנדב, לנוער הנפלא בתכנית 'תפנית' שמגיעים להתנדב מכל הלב ויש עוד אינספור אנשים מאחורי הקלעים, אך אני חושש לשכוח שמות ולכן אני מודה לכולם בלי יוצא מן הכלל. תדעו לכם שיש לנו אנשים נפלאים בבית שמש, עם לב רחב ונתינה מיוחדת והחיבור שנעשה עם הקהילה, זה אחד האוצרות החשובים שיש לנו בבית שמש".
