כותבת: אוסנת אלעזרי
עדי שביב כתבה הבוקר משפט מאוד יפה שתפס אותי "לא תמיד תקבלי מה שתבקשי אבל מרגע שהתחלת משהו דעי שהוא בדרכו אלייך ובכדי שידע איפה את נמצאת, את צריכה להמשיך לקרוא" אז אני מתפללת לדברים טובים ולגאולה אמיתית.
"וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַֽעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ". סופר יקר! דילגת, עם ישראל כבר במצרים יותר ממאתיים שנה מה זה הבאים מצריימה?? שכן עם ישראל החשיב עצמו תמיד אורח ארעי במצריים ולא דייר קבע ומה לנו זה אומר?
הרי אין משהו בפרשה שלא קשור אלינו נכון? שאנחנו כולנו נמצאים כאן בעולם הזה לזמן שאול, דיירים ארעיים! אין לשום דבר גשמי משמעות באמת.. אם היינו יודעים יותר את הדברים ואת העומק שלהם היינו מבינים שאף אחד לא ייקח איתו דבר כשיגיע למאה עשרים שנה.
יש סיפור ידוע על יהודי עשיר גדול שהיה לו הון רב, מה לא היה לו. היה לו הכל הרבה בתים הרבה עסקים הכל מכל כל וביקש דבר אחד: שיקברו אותו עם גרבים. אפילו גרביים לא יהיו איתנו עד כדי כך.
בפרשה זו אנו לומדים על החיבור החזק והאמיתי של משה ואהרון "וַיֹּאמֶר בִּי אלוהים שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. וַיִּחַר אַף אלוהים בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים". מה אפשר ללמוד מהמדרש הכל כך יפה? שיחסי האחווה ששררו בין משה ואהרן היו מודל למערכת היחסים ראויה בין אחים, קשר נטול קנאה ותחרות שכולו מושתת על אהבה וחיבה, התחשבות ברגשותיו של האח והקפדה על כבודו תוך הימנעות מגרימת צער.
על-פי המדרש, לא מטעמים אנוכיים התנגד משה לקבל את שליחות הגאולה שהטיל עליו ה', אלא מתוך הרצון שלא לצער את אחיו! כמה דוגמה ואיזה מודל נותן לנו משה רבינו אפשר לדבר עליו ימים שלמים. איך אנחנו מרגישים שה' גואל אותנו? גאולה מתחילה בצעקה. "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקים מִן הָעֲבֹדָה". כדי שהמצב ישתנה, צריך קודם כל לרצות מאוד שהוא ישתנה. לצעוק, לזעוק, להתפלל שזה ייפסק מול כל צרה שבאה. בני ישראל עדיין לא ידעו אז איך בדיוק להתפלל. לא היה להם נוסח. בני ישראל היו אנשים פשוטים שעבדו קשה, והצעקה היתה מעומק הלב, שנזכה תמיד לקשר ישיר עם ה' ותפילותינו יענו אמן.
השבוע זכיתי לשמח נשים יקרות אימהות לביאות לילדים אונקולוגיים החולים במחלה, יצאנו איתם ליומיים נפלאים בירושלים עיר הקודש. היינו בכותל, הלכנו לקבר רחל, בסוף הערב גם ערכתי ערב הפרשת חלה, באמת יומים גדושים בטוב ובחוזק ואמרתי לעצמי כמה כולנו זקוקים לגאולה "אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", לכולנו תקופות קשות מאוד בבית… עם הילדים, בזוגיות, בעבודה ולכולנו מגיע גאולה.
כל יום מביא איתו משהו חדש, גאולה משמחת, משהו שלא חשבנו עליו ומפתיע אותנו משמח ומרגש תודה על הזכות לכתוב לכם כאן ב"שוס הדרך" פרשת השבוע. אעשה זאת בשמחה ובהתחדשות כל פעם מחדש, יש לזה משמעות עצומה עבורי וכך גם אטפל בזה אם ירצה ה'.
שבת שלום
