ריצ'י אוחנה ז"ל תושבת וותיקה בעיר והאמא והסבתא של רבים, הייתה אישה מיוחדת במינה. אין תושב שלא מדבר בשבחה, על הדברים הטובים שעשתה, החוזק והעוצמה שדאגה לשדר ולהעביר הלאה. המון תושבים הכירו אותה, ולרבים היא הייתה גם דמות משמעותית בחייהם. גם שאין בניהם קשר דם. השבוע היא נפרדה מהעולם, ובהלווייתה ספדו לה ילדיה, נכדיה ונינייה הרבים שאהבו אותה בכל תא ותא. אליהם הצטרפו בכירים בעירייה ותושבים שהכירה לאורך חייה וכולם ככלל יצאו עם עיניים רטובות וכאב עמוק על עזיבתה מהעולם.
ריצ'י אוחנה (90) נולדה בקזבלנקה שבמרוקו בשנת 1933. כשהייתה בת 7 הוריה נפטרו והיא נותרה יתומה. ב-1956 עלתה לישראל עם בעלה וילדיה ישירות למגורים במעבורת הר טוב. ועם כל הקושי שעברה יחד עם משפחתה בעלייה וכן במעברה, היא הגיעה לארץ ממקום ציוני והרצון להיות על אדמת הקודש גבר על כל קושי. היא ובעלה, יוסף ז"ל נטעו את שורשיהם בעיר, המשיכו להוליד ילדים והקימו משפחה גדולה. ריצ'י אהבה את 13 ילדיה ודאגה להם במסירות. היא טיפחה אותם ודאגה שלא יחסר להם כלום. כל מי שפגש בה היה תמיד מתפעל מהיכולת שלה להיראות מטופחת בכל מצב ולדאוג גם לילדיה. אנשים מספרים שהיא תמיד האמינה, שלא משנה מה מצב הרוח שלך, תתלבש יפה, תחייך והחיים יחייכו אלייך חזרה.
"ריצ'י הייתה אישה מלאת שמחת חיים", ספדה לה ראשת העירייה השבוע בקבורתה. "היא ויוסף היו מבוני ומייסדי העיר, והקימו כאן מפעל חיים. ריצ'י תמיד דאגה למשפחה שבנתה, דאגה לשמור על איחוד וגיבוש המשפחה, כל חייה הייתה למען ילדיה ונכדיה. היא לא וויתרה על שום אירוע משמח וגם לא על בילויים"
"ריצ'י הייתה אישה מלאת שמחת חיים", ספדה לה ראשת העירייה השבוע בקבורתה. "היא ויוסף היו מבוני ומייסדי העיר, והקימו כאן מפעל חיים. ריצ'י תמיד דאגה למשפחה שבנתה, דאגה לשמור על איחוד וגיבוש המשפחה, כל חייה הייתה למען ילדיה ונכדיה. היא לא וויתרה על שום אירוע משמח וגם לא על בילויים. תמיד חינכה את כולם לדעת וליהנות מהחיים. לאהוב את כולם בחינם, לאהוב את הזולת ונטעה בכולנו את הערך לעזור לחלש. ישי, יפה ושלומי היקרים, בהגיעכם לעבודה בכל בוקר, בעשייה שלכם למען תושבי העיר, אתם ממשיכים את דרכה של אימכם בבניית העיר לדור העתיד. משפחת עיריית בית שמש מחבקת אתכם. יהי זכרה ברוך".
ריצ'י ז"ל חקוקה לתושבים בעקבות הדמות שהייתה, אך גם בעקבות סיפורה. לפני שנים רבות התראיינה לעיתון מקומי בבית שמש ובו חשפה רגעים היסטוריים מבין המעברה. מי שפגש אותה היה יהודה גובני, תושב וותיק בעיר שתמיד דואג להנציח ולזכור את מי שנפרד מעולמנו אך גם דואג להזכיר אותם בחייהם. הריאיון של ריצ'י ז"ל הדהד בנו גם היום במותה, והאזכורים הבאים שיחשפו כאן מהעבר, יגרמו לכם לצמרמורת, אך גם יזכירו לכם עד כמה ריצ'י הייתה אחת ומיוחדת במינה, אחת לדור.
בראיון ריצ'י סיפרה על חייה וחיי משפחתה במעברה, אבל מעבר לכל זה, גובני תיאר אותה. את מנהגיה והדברים שאמרה. היא הייתה מתגוררת בדירתה במעפילים, בביתה הצנוע ליד פינה האוכל. כשגובני נכנס, היא פינקה אותו בתערובת של מתוקים ופיצוחים ואמרה לו, "תביא את זה לכאן" ועודדה אותו, "קדימה תאכל". הכנסת אורחים היה מנת חלקה "וזו ריצ'י על רגל אחת", הסביר גובני בכתבתו. "מכניסת אורחים ברנ"ב אבריה הפועמים והרוחשים, בידי הזהב המבשלות הכל". לדבריה, הכנת אוכל היה מאוד משמח אותה. בעיקר אוכל של חגי ישראל. "אני אוהבת שכולם אצלי במימונה, החברים של הבנים שלי, הנכדים והנכדות. אני לא סופרת", אמרה. "אני אוהבת את כל החגים, שמחה בהם. איך שאני שומעת שחג מתקרב, אני מתרגשת. שמחה לראות את האורחים, לראות את הכל. לא אוהבת שקט, אוהבת רעש, אוהבת צחוק". גובני מתאר שאהבתה לאוכל הייתה גדולה, ועם זאת גם אהבתה לילדיה. "היא אינה חוסכת בגילויי אהבת החיים", כתב גובני. "אני יושב עם ריצ'י בביתה, תמונה בעלה יוסף המנוח נשקפת אלינו מהקיר ומקצת פריטים מסורתיים ססגוניים מלמדים על ידי העדנה בעיר הולדתה. אנחנו מתחילים את הריאיון והיא בחיוניות אופיינית לה, מחויכת, אימהית ואסרטיבית וקולחת. וזו ריצ'י", אמר גובני, "האם, הסבתא, אשת החיל שיודעת לחוות הווה מתמשך חסר מנוח – מבר מצווה לבת מצווה, אכן, אשת חיל מי ימצא ברחוב המעפילים".
"הכנסת אורחים היה מנת חלקה "וזו ריצ'י על רגל אחת", הסביר גובני בכתבה שכתב לפני מספר שנים. "מכניסת אורחים ברנ"ב אבריה הפועמים והרוחשים, בידי הזהב המבשלות הכל". לדבריה, הכנת אוכל היה מאוד משמח אותה. בעיקר אוכל של חגי ישראל. "אני אוהבת שכולם אצלי במימונה, החברים של הבנים שלי, הנכדים והנכדות. אני לא סופרת"
הנכדים נפרדים
סבתא ריצ'י הייתה עבור נכדיה הרבים משמעותית מאוד – אישה חזקה, אופטימית וזו שתמיד כולם כיבדו, העריצו ורצו לשמוע את דעתה האצילית, החכמה ואוהבת # השבוע הם נפרדים ממנה, בכאב גדול ועצב ויחד עם זאת, עם המון הוכרת תודה, אהבה וחיבוק
"חשבתי לי שבעולם מושלם, את לא היית עוזבת לעולם"
שירן טמוזרטי, הנכד של ריצ'י ז"ל כותב מילות פרידה ומעלה זיכרונות כואבים ועצובים שיהיו חקוקים בו לעולם.
"סבתא שלי, סבתא ריצ'י ז"ל, הייתה אישה מאוד מיוחדת ורק מי שהכיר אותה יודע עד כמה. היא הייתה אישה עם 'קלאס' – תמיד מטופחת, תמיד זוהרת, תמיד בשמחה ותמיד עם חיוך על הפנים. הייתה אישה אצילית עם ביטחון ונוכחות שקשה להסביר במילים. אישה מלאת חן שעשתה וחיפשה לעשות רק טוב ולעולם לא פגעה באיש. כל מי שהיה זקוק לעזרה היא מיד הייתה ניצבת לצדו, המילה 'לא' לא הייתה קיימת בלקסיקון שלה. הראשונה להיות בשמחות של כל הילדים והנכדים והראשונה לחבק ולסייע ברגעים הקשים. הלב שלה היה רחב מאוד והיא הייתה הבנאדם הכי נדיב שהכרתי. לימדה את כולנו להסתכל על הצד החיובי בכל דבר, להיות חזקים גם כשנקלעים למצבים קשים ולשמור על אופטימיות בכל סיטואציה. היא התאלמנה מסבא שלי יוסף ז"ל בגיל מוקדם ואף נאלצה לקבור בת, אך למרות הטרגדיות היא הייתה אישה מאוד חזקה שידעה להתמודד עם הכל. הייתה אוהבת לצחוק, לשיר, לרקוד ולשמח את כל הסובבים שלה. כולם היו אצלה שווים ואין אדם שלא כיבד אותה ולא העריץ אותה. בכל מקום שהייתי נמצא והיו יודעים שריצ'י זו סבתא שלי, ישר היו אומרים לי 'איזו אישה מדהימה, אישה מעוררת השראה, מודל לחיקוי'. מיד הייתי מתמלא בגאווה, מביט אל השמיים ומודה לבורא עולם על הזכות להיות הנכד של ריצ'י – סבתא שהיא חלום, סבתא שהיא האהבה הכי גדולה שלנו, סבתא שלעד תישאר בלבנו וסבתא שתמיד תהיה סמל גאוותנו. יהי זכרה ברוך".
"הלב שלה היה רחב מאוד והיא הייתה הבנאדם הכי נדיב שהכרתי. לימדה את כולנו להסתכל על הצד החיובי בכל דבר, להיות חזקים גם כשנקלעים למצבים קשים ולשמור על אופטימיות בכל סיטואציה"
עטרת ראשי
יערית עובדיה, אחת הנכדות של ריצ'י, אומרת מילות פרידה אחרונות ומרגשות.
"אשת חיל מי ימצא, הגיע אל קיצו.. עטרת ראשי, סמל גאוותי, ואהובת ליבי. איי סבתא ריצ'י היקרה שלי, כמה קשה היה להיפרד ממך. רגעים מכל חיי שוטפים אותי החל מילדותי המוקדמת ועד היום. סבתוש, אני אזכור אותך כל עוד אני זוכרת מי אני. תודה על הזכות להיות נכדתך ואם נינייך הבכורים. השבוע שבט אוחנה אימפריה שהקמת ושלא עזבו אותך לרגע ליוו אותך בדרכך האחרונה. השארת אותנו שבורים וכואבים. אוהבת אותך סבתא ריצי שלי".
"סבתוש, אני אזכור אותך כל עוד אני זוכרת מי אני. תודה על הזכות להיות נכדתך ואם נינייך הבכורים. השבוע שבט אוחנה אימפריה שהקמת ושלא עזבו אותך לרגע ליוו אותך בדרכך האחרונה. השארת אותנו שבורים וכואבים. אוהבת אותך סבתא ריצי שלי".
הייתה מעוררת הערצה
אושרת אוחנה, נכדה נוספת של ריצ'י ז"ל, נפרדת מהדמות שהייתה עבורה עולם ומלואו.
"סבתא ריצ'י אהובת ליבנו, איך נפרדים ממשהו שהלב מרגיש שהוא לא יכול בלעדיו? סבתא, אנחנו עומדים כאן, ניצבים לפנייך, שבורים וכואבים, השבט שלך, שצריך להיפרד מהמלכה שלו. רק מי שהכיר אותך יבין אותנו למה אנחנו מרוסקים למרות שהלכת לעולמך בשיבה טובה.
13 ילדים גידלת, הענקת להם חום ואהבה טוטאליים וכל אחד מהם היה עולם ומלואו בפני עצמו. הלב הרחב שלך תמיד ידע לייצר עוד ועוד אהבה לכל חתן וכלה על כל משפחתם שילדייך הביאו איתם, לכל נכד ונכדה, ולכל נין ונינה שהצטרפו למשפחה.
בין כולנו מאחד דבר אחד מיוחד: הגאווה להיות שלך, של ריצ'י אוחנה. תמיד השווצנו בך, האמא, הסבתא המושלמת. תמיד דאגת להיראות מתוקתקת, מאופרת ויפה, אצילית ונעימה.
דלת הבית שלך תמיד הייתה פתוחה לכולם, מקדמת כל מי שעובר על פניה בחיוך ושלום. איך תמיד אמרת, שלום זה קודם כל לה' יתברך. היית רגילה שגם הנכדים והנכדות היו מגיעים לבקר עם החברים והחברות שלהם, כולם פשוט אהבו לשבת איתך, ליהנות משמחת החיים שלך ומהפינוקים שלך. תמיד הבית היה מלא בשפע וכל טוב לכולם, והמימונה שלך הייתה הכי שמחה שיש. האהבה הזו גם עברה גם לנינים שלך.
"אז זהו סבתא, הגיע הזמן לתת לך ללכת לעולם האמת, להצטרף להורייך שחלמת לראות, לסבא שהיה אהבת חייך, לאפרת שנפרדה מאיתנו מוקדם מדי ולאחייך. אני בטוחה שעד שהגעת היה להם משעמם ועכשיו יהיה להם שמח, בטוח תדאגי שגם הם ישירו וירקדו איתך"
מי שלא מכיר אותך חושב קרוב לוודאי שהחיים רק חייכו אלייך כי מעולם לא אמרת שקשה, מעולם לא התבכיינת שאת לא יכולה ותמיד אהבת לשמוח. אבל החיים היו לא פשוטים, התייתמת בשנות ילדותך המוקדמת, טיפלת בסבא במסירות נפש והתאלמנת מוקדם, הספקת לצערנו הרב גם לקבור בת, אבל את סבתא, הבנאדם הכי אופטימי עלי אדמות, ידעת להביט לחיים בעיניים, להבין את האמת המרה ועדיין לקום על הרגליים וללמד את כולנו שהחיים חזקים מהכל וכל עוד אנחנו פה, צריך לחיות ולחיות בשמחה.
מעולם לא הכבדת עלינו, גרמת לנו להאמין בניגוד להיגיון שאת נצחית. ואז הגיעו החודשים האחרונים, הגוף החל לבגוד בך. היו רגעים שבכית כי רצית את זה אחרת, אבל התעשתת מיד וישר ביקשת שישימו לך שירים, שירקדו סביבך ואהבת לצחוק. בכל התקופה הזו, דבר אחד לא הצליחו לקחת ממך, את שמחת החיים, גם כששכבת בבית החולים במצב לא פשוט, כאובה, חולה הפתעת אפילו את הצוות הרפואי שלא רגיל לראות אדם במצב כזה שכל מה שהוא רוצה זה לשמוח ולשמח.
סבתא, הילדים שלך היו סביבך לאורך כל חייך ובפרט בתקופה האחרונה ברמה מעוררת הערצה, עד שבבית החולים אמרו שהמון זמן לא ראו מסירות כזו גדולה של משפחה. היית הנסיכה של הבנים שלך והחברה הכי טובה של הבנות שלך וזכית מהם להרבה אהבה וכבוד. ולא רק מהם, גם מהחתנים והכלות שלך, גם מהנכדים והנינים שלך. זה לא קרה סתם, תמיד דאגת לשמור אותנו מאוחדים, תמיד חיזקת אותנו ונתת לנו כוח ואנרגיות טובות בכל פעם שהגענו אלייך. סבתא ברמה האישית, היית לי משענת, חברה, אהבת אמת וחסרונך יורגש בכל דבר שאעבור ואת לא תהיי שם לשמוע על זה, לברך ולחבק.
אז זהו סבתא, הגיע הזמן לתת לך ללכת לעולם האמת, להצטרף להורייך שחלמת לראות, לסבא שהיה אהבת חייך, לאפרת שנפרדה מאיתנו מוקדם מדי ולאחייך. אני בטוחה שעד שהגעת היה להם משעמם ועכשיו יהיה להם שמח, בטוח תדאגי שגם הם ישירו וירקדו איתך.
סבתא שמרי על השבט שלך מלמעלה מלאך יפה שלנו, תודה על מה שהיית עבורנו. אנחנו אוהבים אותך".
