זה היה יום שישי, ערב שני לחג הסוכות. ערב שבו המשפחות מתכנסות לארוחה חגיגית ומקיימות את השמחה הגדולה. השוטר אורון בלומנקרנץ תושב העיר, נשוי ואב ל-3 סיים את הארוחה עם משפחתו והיה צריך התארגן לעבודה כדי לאבטח את פסטיבל "נובה", שהתקיים בקיבוץ רעים שבדרום יחד עם עוד 33 שוטרים. הכל התנהל כבשגרה, אורון עלה לרכב והחל את נסיעתו לדרום. לפיו לא הייתה שום התרעה קודמת או חשש לאירוע פח"ע.
"'התופת החלה', אמר אורון ומספר שהחל לפנות אזרחים רבים וטיפל בפצועים תוך כדי שהוא מנהל קרב יריות עם המחבלים. 'לא היה לי זמן לחשוב', הסביר אורון לראשונה למערכת 'שוס הדרך'. 'הבנו שהירי קרוב, אז יצאנו לכיוון הכביש לתפוס עמדות לחימה שהעדיפות הייתה למנוע את ההתקרבות של מחבלי חמאס או דאעש לכיוון החניון'"
הפסטיבל התחיל כרגיל, המבלים החלו להתאסף, להגיע וליהנות ממוזיקת טרנס, מביתני אופנה, תכשיטים, חדרי טיפולי שיאצו, יוגה ומדיטציות. עד שהגיעה השעה 6:30 בבוקר של יום שבת, ה-7.10.23, תאריך ושעה שרבים לא יישכחו. אז בדיוק החלו לשמוע השוטרים אזעקת "צבע אדום". זו לא הייתה הפתעה כל כך גדולה, יישובי הדרום סופגים רקטות מכיוון עזה באופן יומיומי. השוטרים נערכו לזה והחלו לפזר את הפסטיבל. הם פנו למבלים והסבירו להם שהפסטיבל הסתיים. המבלים לא בדיוק הבינו מה הסיבה, שכן הרקטות הן שגרה בדרום. "בהתחלה היה קצת בלבול", הסביר אורון. "חשבנו שמדובר רק בשיגור רקטות, אבל כשהבנתי שיש חדירה של מחבלים הדבר הראשון שעשיתי היה לחייג להורים שלי שמתגוררים בשדרות וצעקתי עליהם שינעלו את הבית ואת עצמם בתוך הממד. ואז התחלנו להתקדם לכיוון הירי", סיפר אורון באומץ. "אני ועוד כמה שוטרים התקרבנו כדי להבין בגדול למה להיערך". בתוך כל זה, אורון התקשר לאישתו אודט, הסביר לה את המצב ואמר לה לקחת את שלושת ילדיהם ואת הוריה שגרים בשדרות ולעבור למקום בטוח יותר.
התופת התחילה
בסביבות השעה 7:00 השוטרים והמבלים מתחילים להבין מה קורה. "התופת החלה", אמר אורון ומספר שהחל לפנות אזרחים רבים וטיפל בפצועים תוך כדי שהוא מנהל קרב יריות עם המחבלים. "לא היה לי זמן לחשוב", הסביר אורון לראשונה למערכת "שוס הדרך". "הבנו שהירי קרוב, אז יצאנו לכיוון הכביש לתפוס עמדות לחימה שהעדיפות הייתה למנוע את ההתקרבות של מחבלי חמאס או דאעש לכיוון החניון".
ואז התחלתם להילחם בהם?
"כן. נלחמנו בהם. זה כל מה שאימנו אותנו לעשות במהלך העבודה – להילחם ולהגן".
תוכל לתאר לי את האירוע?
"היו הרבה מחבלים. אנחנו היינו באותו הרגע חמישה שוטרים בערך, ורק עם אקדחים כשסביבנו יש מחבלים חמושים בנשקים אוטומטיים, ומטולי רימונים, טילי כתף ומה לא. הירי לכיווננו היה מכל הכיוונים ומכל סוגי הנשקים שהיו ברשותם. תדמיינו כדורים שורקים ליד הראש, עפים לכיווננו שלושה טילי כתף שפגעו מטרים ספורים ממנו וכל זה כשאנחנו גם שומרים על המבלים שהגיעו לכיווננו וביקשו עזרה".
"היו הרבה מחבלים. אנחנו היינו באותו הרגע חמישה שוטרים בערך, ורק עם אקדחים כשסביבנו יש מחבלים חמושים בנשקים אוטומטיים, ומטולי רימונים, טילי כתף ומה לא. הירי לכיווננו היה מכל הכיוונים ומכל סוגי הנשקים שהיו ברשותם. תדמיינו כדורים שורקים ליד הראש, עפים לכיווננו שלושה טילי כתף שפגעו מטרים ספורים ממנו וכל זה כשאנחנו גם שומרים על המבלים שהגיעו לכיווננו וביקשו עזרה"
התמודדות קשה. הבנת את גודל האסון באותו הרגע?
"לא. התנהלנו, נלחמנו, לא ראיתי את כל מה שקרה. רק יום אחרי, כשראיתי את המספרים הבנתי את גודל האסון. זו תחושה קשה".
אורון ניצל מהתופת והציל רבים אחרים אבל לא עצר שם. יום לאחר שראה את הטבח במו עיניו הוא לא התבלבל, נתן נשיקה לאשתו ושלושת ילדיו ועלה צפונה למילואים. "אני מנסה לשמור על שגרה ואחרי כל הבלגן עליתי על מדים ונסעתי למילואים בצו 8. הצטרפתי ליחידה שלי ועם כל השאר נתמודד", שיתף.
ישנם בקרבנו אנשים מדהימים כמו אורון שממשיכים לפעול למען כולנו. תודה אורן, עשית נס גדול.
