אליה כהן, זוגתו זיו וזוג חברים, נסעו בליל שישי ה-7 לאוקטובר לפסטיבל "נובה" בסמוך לקיבוץ רעים שבעוטף עזה. בשעות הבוקר, הם שמעו אזעקות והחלו לרוץ לכיוון הרכב. ואז החלה התופת. הם לא ידעו שמדובר בסדר גודל כזה, לא היה להם ולאף אחד מהמבלים שום מושג שחוליית מחבלים על מעל 12 טנדרים בדרך לבצע טבח שלא נראה כמותו. אליה וזיו נכנסו למיגונית יחד עם המוני מבלים והאמינו שעוד מעט הכל יסתיים. אך זה לא קרה. הם התחילו לשמוע יריות, רימונים והמון אש חיה וגם כשכל זה התרחש מחוץ למיגונית לא עלה בדעתם שמדובר באירוע מהסוג הזה. אליה וזיו אחזו בידיהם והתחבאו מתחת לגופות בתוך המיגונית, זיו הרגישה שידו של אליה מתנתקת ממנה ושמעה שאליה יוצא מהמיגונית. בדיעבד היא הבינה שאליה נחטף על ידי המחבלים לעזה.
השבוע שוחחנו עם אימו של אליה, סיגלית כהן (52) ובלב כבד היא שיתפה איך שמעה לראשונה שאליה נחטף, מה קרה ברגעיו האחרונים, מה היה בשיחה האחרונה שלהם, איך היא והמשפחה מתמודדים עם מצב לחץ ממושך – והאם יש לה עוד תקווה? בראיון מרגש, תכירו השבוע אמא לביאה שעושה הכל, גם כשזה בניגוד למצב הטבעי שלה, כדי להשיב את בנה וכדי ששמו ושמות כל החטופים לא ירדו מהכותרות עד שכולם ישובו הביתה.
"בסביבות השעה 12:00 בצהריים, קיבלתי הודעה בפייסבוק מידידה של אליה ששאלה אותי, 'זה נכון שאליה נחטף לעזה?'", סיפרה סיגלית על השיחה הראשונה שגילתה לה שאליה נחטף. "הגבתי לה וניסיתי להבין מאיפה היא יודעת. ואז היא שלחה לי תמונה שאליה מופיע בה ועליה כתוב ש'אסיר ישראלי נמצא בעזה'. כך גילתי בפעם הראשונה שהבן שלי נחטף", שיתפה סיגלית.
את יודעת מה בדיוק קרה שם?
"כן. זיו בת זוגתו, ניצלה מהמסיבה ולכן אנחנו יודעים בדיוק מה קרה שם. הם ברחו מהמסיבה בסביבות 7:00 בבוקר כי הם שמעו אזעקות והחלו לנסוע. בדרך הם שמעו יריות, עצרו את הרכב ונכנסו למיגונית. הם חיכו לחילוץ", אמרה בכאב. "ביחד עם עוד 30 חברים הם חיכו במיגונית ואחרי חצי שעה, הגיעו 12 טנדרים מפוצצים במחבלים שהתחילו לזרוק רימונים לתוך המיגונית. היה שם גבר שעמד בכניסה, ואמר שכל רימון שייזרק פנימה הוא יזרוק אותו החוצה. וכך היה. עד שהגיע הרימון ה-7 או ה-8 שפגע בו. הוא נרצח במקום. ואז המחבלים נכנסו והתחילו לירות עליהם באש חיה וב-RPG. רוב החבר'ה שהיו שם נרצחו ונפלו על זיו ואליה. שניהם היו קבורים תחת גופות של אנשים אחרים. אליה נפצע ברגל וצרח מכאבים. באותו הרגע הוא אמר לזיו שהוא פצוע, והם החזיקו ידיים חזק. ואז זיו הרגישה שמישהו מושך אותו.
"ביחד עם עוד 30 חברים הם חיכו במיגונית ואחרי חצי שעה, הגיעו 12 טנדרים מפוצצים במחבלים שהתחילו לזרוק רימונים לתוך המיגונית. היה שם גבר שעמד בכניסה, ואמר שכל רימון שייזרק פנימה הוא יזרוק אותו החוצה. וכך היה. עד שהגיע הרימון ה-7 או ה-8 שפגע בו. הוא נרצח במקום"
"ברגעים האלו זיו מסבירה שהכל היה מטושטש לה. היא חשבה שהיא לא בחיים ושככה מרגישים כשמתים. אחרי שלוש שעות, בהן היא שכבה תחת הגופות, הגיע חילוץ והיא יצאה מהמיגונית לחפש את אליה. כשהיא לא מצאה אותו, הבינה שהוא נחטף".
את יודעת מה מצבו היום?
"נכון להיום אני לא יודעת כלום. אני מרגישה בתוך תוכי שהוא חי. גם מראים תמונות ורואים שהוא חי. הפציעה שלו היא ברגל. את זה אפשר לראות בסרטון שקיבלנו אחרי 10 ימים. אנחנו יודעים שהוא פצוע וחי".
איך את מרגישה עם החזרה של החטופים?
"מצד אחד שמחתי לראות אותם ובעקבות כל הסיפורים שהם סיפרו, הבנתי שלא מטפלים בהם שם. זה מאוד מלחיץ ומדאיג אותי כי אני לא יודעת אם טיפלו בו ואיך הוא מרגיש ואם הוא בסדר".
מכעיס אותך שעוד לא ביצעו עסקה שתחזיר את הגברים הביתה?
"הייתה עסקה שהובטחה לנו מטעם קבינט המלחמה שכללה חזרה של כל החטופים בכמה פעימות. כשהמטרה שלה – שתהיה חזרה. אך מה שבפועל קרה זה שרק נשים וילדים חזרו. ולדעתי לא ייתכן שלא מדברים על הגברים וגם אם כן מדברים על הגברים, אז לא מדברים על הגברים מהמסיבה. על הבחורים הצעירים שנמצאים שם, הבחורים הצעירים שהלכו לרקוד. הם חייבים להיות בתודעה ובמודעות של הממשלה. צריך להחזיר אותם כמה שיותר מהם. רובם חיים אבל גם רובם פצועים מירי. אני יודעת שאליה פצוע ושיש עוד פצועים ולכן, חשוב מאוד שהם יהיו בעסקה הקרובה ובעדיפות ראשונה".
"הידיעה שהוא נחטף טלטלה אותי. בהתחלה ממש לא האמנתי. חשבתי, שכששלחו לי את התמונה ההיא בפייסבוק, שזה פייק. שהם לקחו תמונה מבית חולים בארץ והם פשוט שמו כיתוב. ואז התקשרתי לבית החולים סורוקה וברזילי וכשהבנתי שהוא לא נמצא שם. רק אז התחלתי להבין שזה לא פייק. שזה אמיתי"
האם האמנת שדבר כזה יכול לקרות? שהוא ייחטף?
"הידיעה שהוא נחטף טלטלה אותי. בהתחלה ממש לא האמנתי. חשבתי, שכששלחו לי את התמונה ההיא בפייסבוק, שזה פייק. שהם לקחו תמונה מבית חולים בארץ והם פשוט שמו כיתוב. ואז התקשרתי לבית החולים סורוקה וברזילי וכשהבנתי שהוא לא נמצא שם. רק אז התחלתי להבין שזה לא פייק. שזה אמיתי. הסתובבתי בבית כמו סהרורית. לא יודעת מה לעשות עם עצמי ומחכה להתעורר מהחלום הרע הזה, מהסיוט הזה שעד עכשיו לא התעוררתי ממנו".
כשאת רואה את כל הסטיקרים והתמונות של בנך בכל מקום, בארץ ובעולם, איפה זה שם אותך? איך את מרגישה עם זה?
"השלטים שאנחנו רואים בכל העולם ובארץ מראים לי ומחדדים לי את העובדה שאליה חטוף. כמה שאני מנסה להדוף את זה, אני לא מצליחה. הם כל הזמן מזכירים לי מה המשימה שלי. ואני שמחה שיש אהדה בעולם לכל הנושא הזה של החטופים", אמרה סיגלית. "לא בחרתי להיות אמא של חטוף ולא בחרתי להיות בפרונט. אבל אני עושה את זה כי אם זה מה שיחזיר את הבן שלי הביתה אני אעשה כל מה שצריך גם אם זה להיות בפרונט וחשופה".
את מצליחה לדמיין את יום החזרה שלו?
"אני כל הזמן מדמיינת את החזרה של אליה. אני מדמיינת איך אני רצה אליו, מחבקת אותו ומנשקת אותו, ולא מסוגלת לעזוב אותו לשנייה. מריחה אותו ופשוט מרגישה אותו קרוב אליי ומתפרקת, אחרי כל התקופה הזו שפשוט הייתי עצורה ולא הרשתי לעצמי להתפרק".
עם סיגלית דיברנו ביום שני השבוע, כשהיא התארגנה לטיסת לילה לכיוון לונדון כדי לנאום בכמה רשתות טלוויזיה על מצב החטופים בישראל, ולדחוף עד כמה שאפשר ומכל הגורמים כדי לסייע בהחזרת החטופים. "אני טסה כדי לספר את הסיפור של אליה, של החטופים ושל מדינת ישראל גם בקהילה היהודית", סיפרה סיגלית. "חשוב לי להשפיע על דעת הקהל בעולם וללחוץ איפה שאפשר. לפני שבועיים הייתי בארצות הברית ודיברתי בסנאט. קיבלתי תמיכה גדולה שם ואני מקווה שהמודעות תעלה, ושהלחץ יקרה כדי שכל החטופים יחזרו הביתה וכמה שיותר מהר. זה משהו שכל העולם צריך להבין ולעזור כדי שזה יקרה".
"לא בחרתי להיות אמא של חטוף ולא בחרתי להיות בפרונט. אבל אני עושה את זה כי אם זה מה שיחזיר את הבן שלי הביתה אני אעשה כל מה שצריך גם אם זה להיות בפרונט וחשופה"
הקשר בין אליה וסיגלית היה מעבר לבן ואמא, היה בניהם קשר מאוד קרוב. "אליה הוא בני הבכור ויש לו עוד שלוש אחיות, יובל מיכל ותמר. למרות שהוא היה גר עם בת הזוג שלו בתל אביב, היינו בקשר טלפוני, הוא היה מתייעץ איתי על כל דבר ומספר לי כל מה שבא לו", סיפרה בהתרגשות סיגלית. "אליה בחור שמח ומלא חיים, יש לו המון חברים בארץ ובעולם. אוהב לעזור לכל מי שאפשר. אוהב לטייל בעולם. מפיק מסיבות טראנס ואוהב מאוד לרקוד. הוא מאוד משפחתי, מגיע הרבה לבקר והוא אוזן קשבת לאבא שלו. הוא מאוד אמפתי ויש לו נפש מאוד רגישה. אני מקווה שהוא שם בעזה, עם התינוקות, כי הוא בטוח משחק איתם, דואג להם ושומר עליהם שלא יפחדו ולא יבכו. הוא חובב מסיבות, בעבר הפיק מסיבות והוא מכיר הרבה אמנים בארץ וגם הביא אמנים מחו"ל. הוא מאוד אוהב מוזיקה אלקטרונית וטכנו, אבל גם מאוד אוהב את שרית חדד. עד כדי כך שכשהוא תכנן להציע נישואים לזיו, הוא חשב להזמין אותה למסיבת החתונה שלו. בשנה האחרונה הוא התיישב, וכיום הוא איש מכירות בחברת 'הכפתור' והחל לעסוק בנדל"ן".
ידעת שהוא נסע לפסטיבל נובה?
"ידעתי שהוא נסע לפסטיבל, אך לא ידעתי איפה היא הייתה ממוקדמת".
בריאיון הזה, חשוב לך שלא ישכחו את אליה. מה היית רוצה לבקש מהציבור?
"אני מבקשת מכל מי שקורא פשוט להתפלל על כל החטופים שנמצאים שם, שיחזרו לשלום וכמובן על אליה בן סיגלית שיחזרו לשלום. רק תפילות כי זה מה שיעזור ויחזיר את הבן שלי ואת כולם".
משהו שהיית רוצה לבקש מבורא עולם?
"מבורא עולם אני מבקשת שישמור עליהם שם, ושלא יאונה להם כל רע ושלא תיפול שערה מראשם. אני באופן אישי מאמינה בקב"ה ורק הוא יחזיר את הבן שלי יחד עם כולם. אני מקווה שזה יהיה כמה שיותר מהר. בזכות חג חנוכה שמתקרב אלינו שזה חג שמסוגל לניסים, אני מקווה שבאמת יהיה נס גדול והחטופים והבן שלי יחזרו הביתה".
מה היית רוצה להגיד לאליה?
"אנחנו מחכים לך מאוד. אנחנו אוהבים ודואגים ויודעים שתחזור. מכינים פה מסיבה גדולה עם המשפחה והחברים, ומתפללים לשלומך".
"אני כל הזמן מדמיינת את החזרה של אליה. אני מדמיינת איך אני רצה אליו, מחבקת אותו ומנשקת אותו, ולא מסוגלת לעזוב אותו לשנייה. מריחה אותו ופשוט מרגישה אותו קרוב אליי ומתפרקת, אחרי כל התקופה הזו שפשוט הייתי עצורה ולא הרשתי לעצמי להתפרק"
