היה זה יום עמוס וגדוש ברכבים. אנשים בדיוק סיימו את יום עבודתם וניסו להשתלב בפקקים שהיו בכיכר האליפסה בכניסה לעיר. בזמן שכולם התעסקו ביציאה מהפקקים, פעוטה בת כשנתיים התחילה ללכת מכיוון הקניון אל הכביש מבלי שאף אחד שם לב. בשלב הראשון היא ירדה למדרכה ומשם ישירות לכביש של החנייה התת קרקעית של הקניון כשהיא ללא השגחה. מלא רכבים עברו לצידה, ילדים, הורים, נשים וגברים, אבל אף אחד לא הבחין בה. אחרי זמן מה, אדם אלמוני שנסע עם רכבו במקום, שם לב למצב המסוכן שלה, עצר את הרכב ואת התנועה ורץ לעברה. את האירוע הזה הרבה תושבים לא ישכחו. אחת מהן זו שירלי ניזרי, תושבת העיר שראתה בדיוק דקה אחרי מה קרה. תושבת נוספת גם שמה לב והעלתה תמונה מהירה של הפעוטה לרשת החברתית בשביל לאתר את ההורים שלה. התגובות היו קשות, חלק אמרו שזו פגיעה בפרטיות של אותה פעוטה והוריה ואחרים דרשו להוריד את הפוסט. אף אחד מהמגיבים לא באמת הבין מה היה גודל האסון.
אחרי כמה שעות ניזרי כתבה מה בדיוק קרה ותיארה לפרטי פרטים את מה שראתה: "השעה: 17:20. המקום: בית שמש, ליד הביג, כיכר האליפסה. שני הנתיבים המקיפים את הכיכר וכל הכבישים המובילים אליו, עמוסים במכוניות, אוטובוסים ומשאיות ממהרות. עצמו רגע את העיניים ונסו להיזכר בכיכר האליפסה ביום חול, כשהוא עמוס ומטורף וכולם נדחקים וצופרים ורוצים להגיע כבר הביתה. גונבים זכות קדימה וחותכים נתיבים", כתבה ניזרי ברשת, "בדיוק כך זה היה. עכשיו דמיינו את זה: פעוטה בת שנה וחצי לכל היותר, עם שיער בלונדיני ארוך וחלק, צועדת בצעדי ברווז (בדיוק כמו פעוטות שרק לומדים ללכת) לאורך המדרכה של קניון שערי העיר, חוצה את שני הנתיבים דרכם יוצאים מהחניון של שערי העיר, עוברת את מעבר החצייה שבמקרה לא היו בו רכבים. ממשיכה ללכת לבדה לכיוון השופרסל. הולכת במהירות בצמוד לכביש העמוס הזה שהרגע תיארתי, ממש על השוליים. חולפות חצי מטר לידה משאיות. סביבה מכוניות והמולה והיא הולכת במהירות ובתמימות כשמלאך המוות מרחף מעליה. ההורים, לא בסביבה. היא הולכת לבדה. כל זה קרה. קרה נס בעיר בית שמש. הייתי בנתיב הפנימי של הכיכר ובלמתי וצרחתי ופתחתי את הדלת כדי לרוץ אל הילדה… אבל הקדים אותי בחור עם מבט מבועת אחוז אימה שהרים אותה גבוה וחיבק חזק. בחור עם חולצה לבנה ופנים טובות. והכל קרה במהירות רבה אבל אלה הן בדיוק הדקות שמפרידות בין מוות לחיים.
שירלי ניזרי:
"היא הייתה בת שנה וחצי לכל היותר, עם שיער בלונדיני ארוך וחלק, צועדת בצעדי ברווז (בדיוק כמו פעוטות שרק לומדים ללכת) לאורך המדרכה של קניון שערי העיר, חוצה את שני הנתיבים דרכם יוצאים מהחניון של שערי העיר, עוברת את מעבר החצייה שבמקרה לא היו בו רכבים. ממשיכה ללכת לבדה לכיוון השופרסל"
"סביבה מכוניות והמולה והיא הולכת במהירות ובתמימות כשמלאך המוות מרחף מעליה. ההורים, לא בסביבה. היא הולכת לבדה. כל זה קרה. קרה נס בעיר בית שמש. הייתי בנתיב הפנימי של הכיכר ובלמתי וצרחתי ופתחתי את הדלת כדי לרוץ אל הילדה… אבל הקדים אותי בחור עם מבט מבועת"
"למלאך הזה שהציל את הילדה, תודה. להורים, זכיתם בחסד גדול. ולנו כולנו, בואו נרגע מעט מהלחץ האוחז בנו. בואו נשמור על הילדים שלנו. אין שום דבר אחר יותר חשוב. אני בטוחה שהמשפחה אוהבת אותה מאוד והמומה ממה שקרה. המטרה של הפוסט אינה להכפיש את ההורים או לפגוע בהם. אני שמחה שהילדה שלהם ניצל ואני מאחלת לו ולהם אריכות ימים ואושר".
פנינו לנזרי שנכחה במקום וניסנו להבין איך הרגישה באותם הרגעים, "נסעתי ברכב כשראיתי את הילדה, עצרתי בהלם (למזלי לא נכנסו בי מאחורה), פתחתי את הדלת וצרחתי, אבל ראיתי שהרכב מימיני כבר עצר והגבר שנהג בו הספיק לרדת מהרכב לפניי. הוא היה יותר קרוב לילדה והוא רץ באמצע הכביש בבהלה. לא אשכח בחיים את הפנים שלו… הרים את הילדה עם הידיים וחיפש בעיניים שלו את ההורים. בגלל שנעמדתי באמצע הכיכר, וצפרו לי, נאלצתי להמשיך בנסיעה אבל רעדתי והייתי בהלם ממה שראיתי. הילדה ממש חצתה את שני הנתיבים של היציאה מחניון שערי העיר. בדרך כלל עולים משם רכבים ובגלל הזווית, לא יכולים לראות אם יש ילד קטן ונמוך שעומד שם. במזל לא היו שם מכוניות באותו הרגע.
"אחרי שכתבתי את הפוסט, ראיתי שמישהי פרסמה ברשת שמצאו ילדה. היא פרסמה תמונה וזו הייתה הילדה שאני ראיתי. מהתמונה הבנתי שגם אחרי שהוא הרים אותה, הוא לא הצליח למצוא את ההורים בקלות.
"אני אמא לשני ילדים. כשראיתי את זה, הלב שלי רעד. הכל קרה נורא מהר. נבהלתי ממש… צרחתי לבד באוטו. לא ידעתי מה לעשות. נעצרתי באמצע הכיכר בלי לחשוב יותר מדי. רציתי לקום ולרוץ לתפוס את הילדה והדבר היחיד שעבר לי בראש זה שאני לא אספיק כי ההסתברות שידרסו אותה לפני שאני בכלל אספיק להגיע אליו, היא גבוהה".
למה לדעתך זה קרה?
"אי אפשר להשיב על זה מבלי לשפוט את ההורים. ואני לא רוצה לשפוט כי קשה להיות אמא ואבא. אני משערת שזה קרה מחוסר תשומת לב. אנחנו חייבים להירגע מהלחץ שלנו ומהשאננות שלנו. שכחת ילדים ברכבים, איבוד ילדים במקומות ציבוריים, אי תשומת לב לכך שהילד הוא יצור תמים. אנחנו סומכים עליהם יותר מדי. אני אישית נחשבת 'אימא פחדנית'. אני יותר מדי זהירה. לא קרה לי שאיבדתי ילד. וב"ה שזה גם לעולם לא יקרה. הילדים שלי הם החשובים לי ביותר בחיים ואני לא אוכל לחיות אם חס וחלילה יקרה להם משהו. אני בטוחה שההורים נבהלו מאוד כשראו שהילדה לא לידם. אני רוצה להאמין ככה. ואני מקווה שלמדו לקח…".
מה היית רוצה להגיד לאותו גבר שהציל את הילדה?
"תודה לאל שהוא היה שם. אני לא יודעת אם אני הייתי מספיקה לרדת מהאוטו, לחצות את שני הנתיבים מבלי שידרסו אותי ולהרים אותה. המקרה הזה הוא תזכורת לרגישות הרבה שצריך שיהיה לי עם הילדים שלי. לשמור כל הזמן. יש לי ילדה בת 4 וחצי מאוד שובבה. מטפסת וקופצת, ממש טום בוי. אני תמיד נזהרת איתה אבל המקרה הזה עוד יותר המחיש לי כמה שחשוב לשים לב. הילדים תמימים… הם לא מודעים עדיין לסכנות. זו הייתה אחת מהשעות ביום שהכיכר הכי הכי עמוס. שכולם נדחקים וגונבים זכות קדימה. תמיד לחוץ ועמוס שם וזו הייתה שעה ביום שהיה שם עומס מירבי. הילדה הזו ניצלה. הבחור הזה הוא ממש מלאך. אחרת לא יודעת מה היה קורה.. כשזה קרה הוא אפילו לא ראה אותי לדעתי. הוא היה ברכב מימיני והיה כולו בתוך העניין של להציל את הילדה. הוא בטח אפילו לא ראה שעצרתי עם הרכב לידו ובטח לא שמע את כל הצפירות שצפרו לו ולי כי שנינו עצרנו באמצע הכיכר ובפתאומיות".
המלאך הגדול
הגיבור בסיפור הוא גבר שבמקרה נכח במקום, בדיוק בזמן שזה קרה והחליט לעצור את הרכב ולעשות מעשה. תכירו את שלומי חמו, נשוי ואב לשני ילדים, תושב חשמונאי ומנהל IP בחברת מנדלסון שהגיע לאסוף חבילה שהזמין בביג ונקלע לסיטואציה. את חמו ניסנו לאתר מספר ימים כדי לשמוע מנקודת מבטו מה בדיוק קרה. "קלטתי שהילדה הולכת על הכביש בכניסה לחנייה התת קרקעית של קניון שער העיר. הסתכלתי סביבה, ראיתי שתי בנות הולכות לידה, בנות 14 ו-15 בערך, חשבתי אולי יש בניהן קשר. אך כשראיתי שהן ממשיכות ללכת בלעדיה, הבנתי שאין עלייה השגחה", סיפר ברגישות שלומי חמו, "לחצתי על דוושת הברקס למרות שהיו רכבים בצד השמאלי ורצתי להביא אותה. הגעתי אלייה, הרמתי אותה וניסיתי לבדוק אם היא בסדר, אם היא צריכה מים. זה היה בשעת אחר הצהריים, היה חם. חיכיתי שם כמה דקות, ניסיתי להבין מי הם ההורים שלה. חיפשתי אולי אמא שנראית מוטרדת, חיפשתי איזה אות מצוקה אבל אף אחד לא בא לחפש אותה. הייתי בלי סוללה, לא יכולתי להתקשר למשטרה או להזעיק עזרה. לקחתי את הילדה איתי לרכב והזזתי את הרכב טיפה קדימה. אני זוכר שהיה שם איזה בחור שראה שעשיתי פקק גדול הוא חשב שעשיתי תאונה. הסברתי לו שלא, שמצאתי ילדה שהלכה על הכביש וסיכנה את חייה".
שלומי חמו:
"קלטתי שהילדה הולכת על הכביש בכניסה לחנייה התת קרקעית של קניון שער העיר. הסתכלתי סביבה, ראיתי שתי בנות הולכות לידה, בנות 14 ו-15 בערך, חשבתי אולי יש בניהן קשר. אך כשראיתי שהן ממשיכות ללכת בלעדיה, הבנתי שאין עלייה השגחה"
"לחצתי על דוושת הברקס למרות שהיו רכבים בצד השמאלי ורצתי להביא אותה. הגעתי אלייה, הרמתי אותה וניסיתי לבדוק אם היא בסדר, אם היא צריכה מים. חיכיתי שם כמה דקות, ניסיתי להבין מי הם ההורים שלה. חיפשתי אולי אמא שנראית מוטרדת, חיפשתי איזה אות מצוקה אבל אף אחד לא בא לחפש אותה"
מפחיד. איך הילדה נראתה?
"האמת שהיא לא נראתה מזיעה או מוזנחת והיה יום חם מאוד. שאלתי אותה איפה אמא שלה והיא ישר התחילה לבכות. לא ידעתי כמה זמן היא לבד, מאיפה היא באה אם משער העיר או מהביג".
כמה זמן חיכית לסימן מההורים?
"חצי שעה בערך".
ומה קרה בזמן הזה?
"ניסיתי למצוא אנשים שיוכלו להתקשר למשטרה בשבילה. בזמן הזה המשכתי לחפש את ההורים, אבל לא מצאתי. בסוף המשטרה הגיעה, שאלו אותי כמה שאלות ומה קרה. סיפרתי להם. גם ביקשתי מהשוטרים לעדכן אותי אם מצאו את ההורים, אבל לצערי לא קיבלתי מהם טלפון עד היום".
איך הרגשת בשלב הזה?
"זה הכה בי. הרגשתי ימים אחרי מזועזע מהאירוע. אני תמיד נזכר שזה מקום עמוס, אף אחד לא נותן שם זכות קדימה בכיכר, צפירות מכל רכב והמון אנשים. הייתי בהלם, אם אני הייתי עומד באותו מקום שהילדה נעלמה, הייתי צורח. לא הבנתי איך יכול להיות שאני עומד חצי שעה עם הילדה, מחזיק אותה בידיים ואף אחד לא מגיע לחפש אחריה. זה חרה לי. אני מבין שתי דקות-שלוש אבל חצי שעה? זה היה המון. לא רציתי לערב את המשטרה בכלל, חשבתי שתוך כמה דקות זה ייפתר".
יצאת גיבור.
"אני לא מרגיש גיבור גדול הייתי במקום הנכון בזמן הנכון. קשה לי להאמין שמישהו היה שם לב ולא היה עוצר".
משהו שהיית רוצה להגיד להורים?
"ההורים צריכים לשים לב יותר לילדים. לא להיות מרוכזים בטלפונים, הילדים הם לפני הכל. אני לא אומר את זה ממקום שיפוטי, דברים כאלה יכולים לקרות לכל אחד. כמו לשכוח ילדים ברכב. פשוט להיות יותר מרוכזים בילדים, זה הכל".
על פי נתוני ארגון "בטרם" למניעת היפגעות ילדים, מאז שנת 2008 מספר המקרים המדווחים של ילדים שנשכחו או נלכדו ברכב עומד על 794 ילדים, 30 מהמקרים האלו הסתיימו במוות. אלפי מקרים נוספים לא מדווחים או לא מגיעים לכדי טיפול גורמים רפואיים. בשנת 2018 בלבד שלושה ילדים מצאו את מותם בעקבות שכחה במכונית.
