אחרי אושרת כהן אני עוקבת כבר תקופה ארוכה. מניהול קבוצת "המאמות של בית שמש" ועד ניהול גן ילדים ועסק בוטיק של בישול ואפייה. הזיכרון שלי מחזיר אותי לימים בהם היא תמרנה בין שלושת התינוקות שגידלה ופיתחה בעצמה והיא לא וויתרה באף שלב, גם כשבדרך היו קשיים, רגעים שיכלו לגרום לה לרדת לתחתית ולהתרסק. היא הרימה את הראש, לא רק בשביל עצמה, אלא גם עבור שלושת ילדיה.
רגע לפני כניסתו של חג הפסח, שוחחנו על המהפך שהיא עשתה לאחרונה: על עזיבת ניהול גן הילדים אחרי שבע שנים והחזרה לניהול העסק הבוטיק במלוא המרץ והזמן, "אני מתרגשת", אמרה אושרת. "בימים אלה אני משפצת את הסטודיו שלי, עוברת השתלמויות של בצקים, בובות ראווה כדי להגיע מקצועית יותר לסדנאות שלי. לחזור לעסק מרגיש כמו ללדת ילד נוסף".
הטיימינג של אושרת הוא לא מקרי, בתקופת החג שבה אנחנו מנקים ומתחילים תהליך של התחדשות, היא מרגישה שזה בדיוק הזמן לעשות את השינוי, "הבנתי שאני רוצה להרים שוב את הלהבות של חוויות מתוקות ואני מתפנה כל כולי לזה", אמרה.
"שני ההורים שלי בשלנים", אמרה וחייכה באושר, "כל היום היו בישולים בבית. אבא שלי ממוצא מרוקאי ואמא שלי ממוצא תוניסאי ותדמייני לך מאכלים מכל העדות בבית אחד, ריחות שונים וטעמים מיוחדים. לא היינו אוכלים שניצל ופסטה כמו שהרבה זוכרים מהילדות שלהם, אצלנו זה היה ממולאים ואוכל מפנק מאוד. עם השנים האוכל הפך להיות משהו מאוד משמעותי בשבילי"
סיפור האהבה של אושרת עם בישול ואפייה מחובר עמוק לתוך השורשים שלה. הוא התחיל כשהייתה ילדה בבית הוריה ושם לראשונה נחשפה לספרי בישול והתנסתה בכל מה שהיא רצתה. "שני ההורים שלי בשלנים", אמרה וחייכה באושר, "כל היום היו בישולים בבית. אבא שלי ממוצא מרוקאי ואמא שלי ממוצא תוניסאי ותדמייני לך מאכלים מכל העדות בבית אחד, ריחות שונים וטעמים מיוחדים. לא היינו אוכלים שניצל ופסטה כמו שהרבה זוכרים מהילדות שלהם, אצלנו זה היה ממולאים ואוכל מפנק מאוד. עם השנים האוכל הפך להיות משהו מאוד משמעותי בשבילי", סיפרה בהתרגשות. "תמיד התחברתי לזה וגם אמא שלי אפשרה לי להיכנס למטבח. אני זוכרת שהייתי פותחת ספרי בישול וקוראת כל הזמן, גם לפני השינה. היו ימים שהייתי נרדמת עם הספרים עליי וקמה בבוקר ומכינה את המתכון שקראתי".
מה היה המאכל הראשון שהכנת וריגש אותך?
"פריקסה" נזכרת אושרת ונהנית מהזיכרון. "הכנתי אותו לבית ולמשפחה שלי והם התלהבו מאוד".
האהבה לבישול עבור אושרת הייתה כל כך חזקה וביום אחד היא החליטה להתמקצע וללמוד יותר. "בגיל 21 הלכתי ללמוד בתדמור בהרצליה", סיפרה.
איך הסביבה שלך הגיבה על תחילת הלימודים?
"היו שניסו להניע אותי מזה. אמרו לי 'למה בישול?', 'זה לא תחום מתגמל'. הגבתי להם תמיד את אותה התשובה: זה מה שאני רוצה ואוהבת לעשות. לא ראיתי את עצמי קמה בבוקר למשרה שאני לא אוהבת והופכת אותי לאומללה. לי זה היה ברור שהתחום שאתעסק בו הוא בישול ואפייה. המשפחה שלי תמכה בי מאוד. אני זוכרת שההורים שלי קנו לי את כל מה שהייתי צריכה באותה התקופה וככה למדתי והתפתחתי עוד".
אושרת התגלתה מגיל מאוד צעיר כאחת שמכורה לכלי מטבח. תמיד תראו אצלה בארונות כלים מיוחדים מחבתות וסירים שמעולם לא פגשתם, "יש לי מחבת מיוחדת איתה אני מכינה עוגיות עם ריבת אגוזים. מתכון שהגיע מבית אימי". היא מספרת בתשוקה, "זו מחבת שיוצרת עוגה בצורת אגוז", הסבירה והיא ללא ספק גרמה לי לרצות לטעום את העוגה הזו.
נשמע כמו משהו טעים ומיוחד.
"כן, זה המתכון של אמא שלי ומשם זה הפך להיות משהו גדול אצלי בעסק. אני מכינה גם קוסקוס ומחשי וכל מיני דברים מהעדה התוניסאית. היום אני גם אופה ומבשלת מעדות אחרות, כי אני רוצה להרחיב את העסק למאכלים נוספים וגיליתי עד כמה המאכלים של העדות האחרות טעימים לא פחות".
אחרי שסיימה את הלימודים בתדמור היא החלה לנהל מסעדה בתל אביב במשך שנתיים. "הייתי כותבת תפריטים למסעדות", סיפרה. כשהגיעה לגיל 23 היא התחתנה ובמקביל המשיכה לעבוד במסעדות ובאותו המסלול שבנתה לעצמה. "בגיל 27 התגרשתי וחזרתי לבית שמש", סיפרה. "זה היה השלב שהחלטתי לצאת בו לעצמאות ולפתוח את 'חוויות מתוקות'".
"היו שניסו להניע אותי מזה. אמרו לי 'למה בישול?', 'זה לא תחום מתגמל'. הגבתי להם תמיד את אותה התשובה: זה מה שאני רוצה ואוהבת לעשות. לא ראיתי את עצמי קמה בבוקר למשרה שאני לא אוהבת והופכת אותי לאומללה. לי זה היה ברור שהתחום שאתעסק בו הוא בישול ואפייה"
איך בנית את העסק?
זה התחיל מזה שהילדים שלי היו מביאים הביתה חברים והם רצו שאבשל ולאחר מכן הצטרפו השכנים ועוד אנשים והיינו מבשלים ביחד. הבנתי שיש ביקוש וצורך וככה החלטתי שהעסק שלי יהיה סדנאות אפייה ובישול".
אושרת החלה בהקמת העסק והבינה, תוך כדי תנועה שלנהל עסק זה תהליך מאוד מורכב, שבשבילו צריך המון ידע, לא רק בניהול וביצוע העסק, אלא גם בשיווק. לכן היא נרשמה ללימודים כדי להתמקצע יותר. "נרשמתי ללימודים 'עסק משלך' ובזכות הלימודים האלה העסק התפתח עוד יותר. למדתי כלים של ניהול עסק, שיווק והיו לי מרצות מדהימות שלימדו אותנו כלכלה נבונה. היינו כמה נשים שפתחו גם עסק בבישול ואפייה והן מצליחות מאוד מאז".
העסק הפך להיות מרכז חייה והפרנסה היחידה שלה. "ככה הצלחתי לפרנס את שלושת ילדי תקופה ארוכה", אמרה. "ונהניתי מזה".
מה היית אומרת לאנשים שאמרו לך לא ללכת על זה?
"הייתי אומרת להם שהקול הפנימי שלי אמר לי כן, שידעתי שאני אצליח ושאני מחוברת לזה".
אחרי תקופת של עשייה מאוד פורייה בעסק, אושרת החליטה להוריד מינון ב"חוויות מתוקות" ולהקדיש את כל כולה לניהול גן ילדים בעיר. זאת אחרי שבע שנים. "התחשק לי לעשות משהו אחר", אמרה. "הילדים שלי גדלו, ורציתי לשנות". היא קיבלה הצעה לניהול מעון ילדים והחליטה להוריד את מינון העבודה בעסק. והתאהבתי", אמרה בלב ענק, "התאהבתי בילדים ובהורים. והייתי שם שנים ארוכות עד שהחלטתי לסיים את התפקיד. הרגשתי בחודשים האחרונים שזה זמן מעולה להרים שוב את הלהבות של העסק שלי ובימים אלה אני פותחת סטודיו לבישול ואפייה".
מרגש. איך את מתארגנת לפתיחה המחודשת?
מתרגשת?
"מתרגשת מאוד. אני עוברת המון השתלמויות הימים אלה. מהכנת בצקים ועד בובות ראווה כדי להגיע לסטודיו מקצועית יותר. אני גם קונה ציוד חדש וטוב ומתרגשת להתחיל".
"אושרת התגלתה מגיל מאוד צעיר כאחת שמכורה לכלי מטבח. תמיד תראו אצלה בארונות כלים מיוחדים מחבתות וסירים שמעולם לא פגשתם, 'יש לי מחבת מיוחדת איתה אני מכינה עוגיות עם ריבת אגוזים. מתכון שהגיע מבית אימי'. היא מספרת בתשוקה, 'זו מחבת שיוצרת עוגה בצורת אגוז', הסבירה והיא ללא ספק גרמה לי לרצות לטעום את העוגה הזו"
המאמא של העיר
אושרת בהגדרה היא יזמת. אחת שיש לה המון רעיונות והיא מגשימה אותם אחד אחרי השני. מאז שהיא ילדה היא זוכרת שכל דבר שעלה בדמיונה, היא עשתה. בלי יותר מידי מחשבה. "ההורים שלי נתנו לי המון חירות בבחירות שלי", סיפרה. "הייתי גם מקבלת המון פידבקים, שמעתי שאני הציירת הכי טובה, ועזבי שאני מציירת גרוע", היא מצחקקת, "כשהיו נותנים לי את הפידבק, זה היה ממש בונה אותי".
ההורים שלך יזמים?
"ההורים שלי בכלל לא יזמים. אבל בזכות הבחירה שהם נתנו לי יצאתי ככה וגם האחיות שלי".
נשמעת תכנית טובה לגידול ילדים.
"כן. האמת שמאז ומתמיד היה לי ביטחון עצמי. תמיד הובלתי דברים וזה היה בתוכי. לכן גם הפתיחה של העסק הייתה לי קלה, אני פשוט מאמינה במה שאני עושה".
גם במאמות של בית שמש האמנת? איך זה קרה?
"האמת שזה סיפור מצחיק. אחרי שסיימתי את הלימודים 'עסק משלך', אישה אחרת שלמדה קורס דומה רצתה לפתוח עסק כמו שלי. היא פנתה אז למרצה שלימדה אותי והיא חיברה בנינו. ישבתי איתה והעברתי לה את כל החומרים שעבדתי עליהם קשה, לא חששתי מזה. באחד מהמפגשים שלנו, היא סיפרה לי על המאמות הרצליה. הסברתי לה שבבית שמש יש קבוצה שנקראת 'אימהות בית שמש' והיא הציעה לי לפתוח את המאמות. כשדיברתי על זה בעיר, אמרו לי 'בשביל מה? יש כבר קבוצה'. ואני חשבתי לעצמי, אני אושרת ואני אעשה את זה אחרת. אימהות בית שמש נשארה עם 120 חברי קבוצה ואני כרגע על 20 אלף".
"אחרי שסיימה את הלימודים בתדמור היא החלה לנהל מסעדה בתל אביב במשך שנתיים. 'הייתי כותבת תפריטים למסעדות', סיפרה. כשהגיעה לגיל 23 היא התחתנה ובמקביל המשיכה לעבוד במסעדות ובאותו המסלול שבנתה לעצמה. 'בגיל 27 התגרשתי וחזרתי לבית שמש', סיפרה. 'זה היה השלב שהחלטתי לצאת בו לעצמאות ולפתוח את 'חוויות מתוקות'"
למה היה לך חשוב לפתוח את הקבוצה?
"אני חושבת שכשחזרתי לבית שמש אחרי הגירושים, רציתי מאוד להרחיב את המעגל שלי. אחרי שנים שגרתי בתל אביב וברחובות רציתי לייצר תשתית חברתית".
איך היתה הגדילה של המצטרפות לקבוצה?
"התחלנו במפגשים. עשינו מפגש קומזיץ' ראשון עם אימהות וילדים באקליפטוס. עשינו מדורה קטנה כזו וככה זה עבר מפה לאוזן".
איך היו התגובות?
"טובות. תמיד טובות. הקבוצה של המאמות מטיבה עם העיר. גם מבחינה עסקית. הרבה אנשים מצליחים להשיג עבודה דרך המאמות וכיף לי שזה עוזר לאחרים. יש גם המון חסדים במאמות. קבוצה שהיא באמת טובה".
איך את מרגישה עם זה שזה הפך לדבר ענק?
"אני מחייכת בלב. מאוד משמח אותי שזה הצליח, שאני הצלחתי. העניין של אמונה זה משהו שהולך איתי כל הזמן. ידעתי שהקבוצה של המאמות לא תהיה כמו אימהות בית שמש. יש לי את הדרך שלי, את הגישה שלי וזה עבד".
5 דברים שלא ידעתם עלייה
אושרת כהן אומנם דמות מאוד מוכרת בעיר, אך לכבוד החג היא הייתה מוכנה לחשוף כמה דברים שאתם לא יודעים עלייה | אנחנו היינו בטוחים שזה יהיה צ'יפס, אבל היא הפתיעה
מה התחביב האהוב?
"לכתוב שירי אהבה. יש לי מחברות מלאות בשירים".
אוהבת להיות לבד?
"אני אוהבת להיות לבד. צוללת הרבה פנימה. אני גם אוהבת את הלילות ודיי אישה של לילה".
עשייה משמעותית?
"כאמא לילד עם צרכים מיוחדים, חשוב לי להעלות את המודעות של אוטיזם ומוגבלויות. אני מנהלת בלוג שנקרא 'לגדול עם איתן' שהוא למעשה יומן מסע של אמא ובן".
איך את שוברת שגרה?
"אני אוהבת לרכוב על רייזרים ולכל הילדים שלי יש טרקטורונים. תחביב שהגיע מבן זוגי"
איזה שיר את הכי אוהבת?
"זה מתחיל בצעד, עדי אברהמי".
מה הכי באפייה ובבישול?
"אני אוהבת לעשות לאפות לחמים בצורות, כמו לחם בצורות של בעלי חיים".
לקראת הפתיחה המחודשת של "חוויות מתוקות" ביקשנו מאושרת מתכון כיפי לקראת חג הפסח | היא בחרה פיצה ואנחנו כבר מחכים למגש
פיצה כשרה לפסח/אושרת כהן.
המתכון מתאים ל-4 פיצות קוטר 20, מוזמנים להכפיל כמויות.
לבצק:
2 ביצים
כף סוכר
1/2 כפית מלח
1/2 כוס שמן זית
1/2 כפית סודה לשתייה
1 שקית אבקת אפייה
12 כפות גדושות קמח תפו"א
1/2 כוס חלב.
לרוטב:
כוס עגבניות מגורדות
2 כפות גדושות רסק עגבניות .
1/4 כפית סוכר
3 כפות שמן זית
1/4 כוס מים
מלח ופלפל לפי הטעם
כפית אורגנו.
גבינה צהובה מגוררת לפי הטעם, אפשר כמובן להתפנק בגבינות טובות אחרות: פרומעז, בולגרית רכה וכו'.
תוספת לבחירה: זיתים, פטריות, בצל וכיוב'…
אופן ההכנה:
מחממים תנור ל-180 מעלות.
מקציפים ביצים עם מלח וסוכר במשך כ-5 דקות עד לקבלת תערובת אורירית.
מזליפים את השמן בזרם דק ואיטי תוך כדי הקצפה.
בקערה נפרדת מערבבים את המרכיבים היבשים: קמח תפו"א, סודה לשתייה, ואבקת אפייה.
כשנוצרת קציפה יפה מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים לסירוגין את החומרים היבשים והחלב.
לרוטב: לערבב הכל בסיר קטן לרוטב סמיך, יש לטעום ולשפר טעם.
לבסיס פיצה: יש לחמם מחבת משומנת קלות וליצוק אליה מהעיסה גובה ס"מ בערך.
כך להמשיך את כל הבלילה.
לסדר בתבנית אפיה את התחתיות, ליצוק רוטב, גבינות ותוספות.
חשוב להקפיד על אפייה קצרה משום שהתחתיות שלנו כבר מוכנות.
בתאבון וחג שמח!
