מהיום שהיא נולדה התמודדה נוית צור עם בעיות רפואיות. עד כדי כך, שהשם שלה שונה מרוית לנוית. "ממש החלפתי זהות", סיפרה. השינוי הרגיש טוב למשך זמן מסוים, ואז החלו קשיים אחרים, "היה לי קשה בלימודים, הוגדרתי כנערה בסיכון והכניסו אותי לפנימיית נוער", שיתפה. מאז אותם רגעים מצבה הבריאותי החל להידרדר. כבר בגיל 14 החלו להופיע סימנים רפואיים פיזיים שהעידו על מחלת "קושינג" אבל אף אחד לא עלה על זה. היא עברה בדיקות ארוכות שלא הצליחו לפענח דבר ותמיד נאמר לה שהכל בסדר. "התעקשתי. הסברתי שיש לי כאבים ושמשהו לא תקין", סיפרה בכאב. "לקח להם שנה לגלות עם מה אני מתמודדת".
במשך תקופה ארוכה נוית הרגישה תסמינים שונים – מנשירת שיער, שיעור יתר ועד להפסקת המחזור. "היו לי גם סימנים סגולים מנפילות, בעיות ראייה והייתי רואה פה ושם שחור", אמרה. "חשבתי לעצמי שאני מדמיינת, שזה לא באמת קורה. אבל המשכתי להתעקש, ולהסביר שמשהו לא תקין".
כמה חודשים לפני שחגגה את גיל 15, התסמינים התגברו ולא הייתה ברירה אלא לפנות לייעוץ נוסף. "עברתי לבית ספר חדש, והתחלתי לעשות הרבה בדיקות, ולא מצאו כלום. שנה לאחר מכן ההורים שלי החליטו להתייעץ עם הרב פירר ועם הרופא שטיפל בי אז והחליטו לשלוח אותי לבית החולים למחקר בארצות הברית. מסתבר שיש שם בית חולים שמטפל במחלות נדירות מכל העולם", סיפרה.
"אני חושבת שעברתי תקופה מאוד מבלבלת וקשה. לא ידעתי מה קורה איתי מבחינה בריאותית, הייתי אצל כל כך הרבה רופאים ותמיד התשובה הייתה שאין לי כלום. מה שהחזיק אותי כל הזמן הייתה האמונה. האמנתי שלמרות הכאבים שאני עוברת בגוף והבדיקות הלא קלות, יהיה בסדר"
עד לארצות הברית? זה לא יקר?
"היה לי ביטוח בריאות מורחב למחלות קשות, וגם בית החולים בארצות הברית הוא ממומן לצורך מחקר. כל מי שיש לו מחלות נדירות מגיע לשם ומקבל הכל בחינם, כולל מלונית".
נוית והוריה טסו לארצות הברית לבית החולים שהרב והרופא המליצו לה. "היינו שם במשך חודשיים. הם עשו לי בדיקות – כמו שעשו בארץ, רק בזמן הרבה יותר קצר. אחרי שעשו מלא בדיקות הצליחו לראות בבדיקת ה-MRI גידול בראש שלפי התסמינים העיד שמדובר במחלת 'קושינג'".
תוכלי להסביר על המחלה?
"מדובר במחלה נדירה שמתבטאת בגידול שפיר באמצע הראש והיא גורמת להמון בעיות בגוף, בעיקר בעיות פיזיות. בגיל שלי זה היה נדיר, ובכלל באותה התקופה רק ל-3 ילדים היה את המחלה הזו בארץ. בדרך כלל היא מופיעה אצל מבוגרים".
אחרי אבחון המחלה, נוית הועברה לניתוח ראש. "הניתוח עבר בהצלחה", סיפרה. "קמתי כמה שעות אחרי הניתוח והתאוששתי ממש טוב. באותה התקופה גם הייתי מאוד אופטימית, כל הזמן האמנתי שיהיה טוב וזה עזר לי בתהליך ההתאוששות.
"השיקום שלאחר מכן לקח זמן", אמרה. "אבל מבחינתי ניצחתי את הרוח. מאותו הרגע הפכתי להיות האדם הכי אופטימי בעולם. המחלה הזו היא המתנה שלי, בזכותה אני מי שאני היום".
מה גרם לך לשינוי לדעתך?
"אני חושבת שדרך ההתמודדות שבחרתי, עזרה לי לפתח צד אופטימי".
היה עוד משהו?
"אני חושבת שעברתי תקופה מאוד מבלבלת וקשה. לא ידעתי מה קורה איתי מבחינה בריאותית, הייתי אצל כל כך הרבה רופאים ותמיד התשובה הייתה שאין לי כלום. מה שהחזיק אותי כל הזמן הייתה האמונה. האמנתי שלמרות הכאבים שאני עוברת בגוף והבדיקות הלא קלות, יהיה בסדר".
ואיך היום "הצד האופטימי" שבך מתבטא?
"אני מרגישה שלקחתי את האופטימיות לכל תחום בחיים שלי. ועם האופטימיות גם את האמונה. ככה אני מצליחה למגנט אליי טוב – אם זה בעסק, בלימודים ובכל דבר. אני מרגישה שאני עושה את הבלתי אפשרי".
מקודם אמרת שהמחלה הייתה המתנה שלך. למה?
"נכון! אני מודה על הגידול שהיה לי. כי הוא שינה אותי. אני תמיד אומרת בהרצאות שלי שהיה רגע שהלכתי לבדיקות, הסתכלתי בחלון והרגשתי שהחיים של אנשים האחרים ממשיכים ושהחיים שלי נעצרו. פתאום לעצור את הכל ולהתבונן על החיים לעומק – זו מתנה. זו הייתה זכות בשבילי לגלות את עצמי. לדעת מי אני ומה אני רוצה. הייתה לי ההזדמנות להבין מה זה החיים האלה, ואיך אני רוצה לחיות אותם. מבלי לדעת אם אני אחייה או לא אחייה".
"אני מרגישה שלקחתי את האופטימיות לכל תחום בחיים שלי. ועם האופטימיות גם את האמונה. ככה אני מצליחה למגנט אליי טוב – אם זה בעסק, בלימודים ובכל דבר. אני מרגישה שאני עושה את הבלתי אפשרי"
החיים החדשים של נוית
אחרי הניתוח בארצות הברית והשיקום, נוית ומשפחתה חזרו ארצה. היא מיד חזרה ללימודים והחלה לעשות חיל. "חזרתי ללימודים באותה השנה וסיימתי אותם בהצטיינות", סיפרה בהתרגשות. "משהו השתנה לי בחיים".
שנה אחרי הניתוח והשיקום. נוית יצאה עם הרצאה. "התחלתי להעביר הרצאה באולפנה, קראתי להרצאה 'יש בי את הכוח'. סיפרתי בפעם הראשונה את הסיפור של המחלה שהייתה לי. אחר כך זה התגלגל והזמינו אותי לכל מיני ערבים כדי להרצות".
איך הרגשת לספר את הסיפור שלך לעוד אנשים ולקהל רחב יותר?
"לא חשבתי על זה, פשוט סיפרתי את הסיפור שלי מהבטן. כולם התרגשו, בכו וצחקו. וזה נתן לי את הכוח להמשיך. הרגשתי עם זה טוב, הרגשתי מחוברת ושאני עושה משהו שהוא טוב ונכון לי. מין תחושת שליחות".
כמה שנים את מעבירה הרצאות?
"כבר 13 שנים. ואני מעבירה אותה כל הזמן ובכל הארץ. יש לי גם מופע נוסף שנקרא 'מה הזמן מבשל לי' על תאונת דרכים שהייתי מעורבת בה".
"הלכתי לקניון ביג ל'טרם' כי נכוויתי בבישולים של שישי. עברתי במעבר חצייה ומישהי פגעה בי עם הרכב והעיפה אותי שני מטרים קדימה. היה לי נס. לא נפגעתי יותר מידי ונמצאו רק מכות יבשות. במופע אני משתדלת לחבר את הקהל למה שקרה בתאונה ובדרך מיוחדת של הומור"
על מה בדיוק המופע?
"הלכתי לקניון ביג ל'טרם' כי נכוויתי בבישולים של שישי. עברתי במעבר חצייה ומישהי פגעה בי עם הרכב והעיפה אותי שני מטרים קדימה. היה לי נס. לא נפגעתי יותר מידי ונמצאו רק מכות יבשות. במופע אני משתדלת לחבר את הקהל למה שקרה בתאונה ובדרך מיוחדת של הומור".
איך?
"המופע 'מה הזמן מבשל לי' נפתחת עם הכנת סיר של תפוח אדמה בשישי. אני ממש מבשלת על הבמה. מוציאה סיר, מבשלת וכשאני באה להוציא את הסיר מהאש עם מטלית, היא נתקעת לי על הגז ואז נשפכים עליי המים החמים. זה קרה בדיוק ככה. בהרצאה אני לא שופכת עליי את המים, אל דאגה. משם הלכתי ל'טרם' עם כוויות ויצאתי עם יד חבושה ואז קרתה התאונה".
הפיגוע והטראומה
חודשיים אחרי שהוציאה את המופע, היא עלתה לירושלים והייתה חלק מזירת פיגוע מאוד מורכבת בעיר. "זו הייתה שנה של פיגועים. והפיגוע שאני נכחתי בו היה בתחנה המרכזית בירושלים שהותיר אחריו הכי הרבה נפגעי חרדה מכל פיגוע אחר. שמענו המון יריות, הרבה חשבו שזה יריות של המחבלים וככה במשך שעה. בסוף התברר שמי שירו היו המאבטחים. בפועל היה פיגוע באוטובוס שמחבל דקר אישה".
נוית מספרת שהאירוע היה מאוד קשה להכלה. היא התמודדה עם תסמיני פוסט טראומה לאורך שנים. היו לה סיוטים בלילה והיא לא הייתה מצליחה לישון. היא גם חששה לנסוע לירושלים, "כולם היו נראים לי חשודים", סיפרה.
"פתאום הייתי קולטת שנעלתי את הדלת 10 פעמים בלילה, בודקת בהיסטריה את החלונות של הבית, לא הייתי מסכימה שבעלי ילך לאירועים. גם אני לא הייתי הולכת כי פחדתי שיקרה משהו אבל גם פחדתי מהרעשים שהיו מזכירים לי את הפיגוע"
בנוסף לתסמינים אלו, היא נזכרת שפוסט הטראומה שלה שינתה צורה בכל פעם, "פתאום הייתי קולטת שנעלתי את הדלת 10 פעמים בלילה, בודקת בהיסטריה את החלונות של הבית, לא הייתי מסכימה שבעלי ילך לאירועים. גם אני לא הייתי הולכת כי פחדתי שיקרה משהו אבל גם פחדתי מהרעשים שהיו מזכירים לי את הפיגוע".
באותה התקופה נוית נכנסה להיריון וילדה את הבת הראשונה שלה. "היה לי קשה לגדל אותה" סיפרה. "לא הרגשתי מחוברת אלייה, פוסט הטראומה לא הקל עליי, היו לי התקפי זעם והרגשתי שהזוגיות שלי וכל מה שקורה בחיי הולך לאיבוד. ככה למעשה החלטתי ללכת לטיפול".
איך הרגשת עם עצמך?
"הרגשתי נורא, הרגשתי משוגעת, מנותקת מעצמי ולא זכרתי כל כך מי אני. משהו בתוכי שינה צורה".
מה הוציא אותך מזה?
"מלבד הטיפול, החלטתי ללכת ללמוד תיאטרון. כל הסיפור שקרה לי היה שהייתי בשנה ב' ובשנה ג' הייתי צריכה להחליט אם אני משתתפת בהפקה של סוף הלימודים או לא. לא ידעתי אם ללכת על זה. היום בדיעבד אני יכולה להגיד שהבחירה ללכת על זה דווקא הצילה לי את החיים".
באותה התקופה נוית נכנסה להיריון וילדה את הבת הראשונה שלה. "היה לי קשה לגדל אותה" סיפרה. "לא הרגשתי מחוברת אלייה, פוסט הטראומה לא הקל עליי, היו לי התקפי זעם והרגשתי שהזוגיות שלי וכל מה שקורה בחיי הולך לאיבוד. ככה למעשה החלטתי ללכת לטיפול"
תסבירי.
"מבחינתי כבר הייתי במקום נמוך בחיי. עם פוסט טראומה, בת שנולדה לי ואני לא מצליחה להכיל אותה, הזוגיות שמתדרדרת. הערך העצמי שלי היה כל כך נמוך, שלא ידעתי איך להרים את עצמי בחזרה. ואז איזו בימאית ראתה אותי, והחליטה לתת לי תפקיד למרות שהייתי בקרקעית. ברצפה. כבר לא חשבתי שאני שחקנית מוכשרת. ואז נכנסתי לתפקיד שהיא נתנה לי בתוך מופע שהיה קשה ודרמטי ואני הייתי הדמות הקומית במופע. ואנשים צחקו והיה לי כיף. זה היה מדהים".
הרגע הזה במופע עבור נוית היה בלתי נשכח. שם בנקודת זמן בחייה היא קיבלה את עצמה בחזרה, את שמחת החיים שלה, את האפשרות להסתכל על המציאות מזווית חדשה. ומהמקום הזה, היא החליטה לצאת עם קריירה נוספת של סטנדאפיסטית.
אני בשוק, בנוסף להכל את גם סטנדאפיסטית?
"כן", היא מצחקקת. "יש לי שני מופעים כשאחד מהם הוא 'מה הזמן מבשל לי' שסיפרתי עליו ממקודם. היום אני עובדת על מופע חדש ואני כבר מגדירה את עצמי כסטנדאפיסטית".
נוית מאמינה שאפשר לצמוח ממשברים, וככה היא עשתה כל חייה. מהמחלה, להרצאות ומהטראומות למופעי הומור וסטנדאפ. "אני מאמינה גם שיש קשר בין צחוק לכאב ושיש בזה ריפוי גדול. אני גם חייבת תודה לבעלי רועי צור, לא הייתי יודעת איך לחזור לעצמי ולהתמודד עם כל מה שהתמודדתי בדרך אילולא הוא. היום אנחנו מצליחים להמציא את הגלגל ועושים סרטונים הומוריסטים ברשתות החברתיות, משקיעים בנפש שלנו, ככה ובכל הצורות".
אז בטייטל אחד, מי את?
"אני הרבה דברים", צוחקת. "יוצרת תוכן ברשתות החברתיות, מעבירה הרצאה על סיפור חיי, יש לי מופע סטנדאפ על תאונת הדרכים שעברתי והפיגוע, אני מטפלת בפסיכודרמה בבריאות הנפש בפרטני ובקבוצות ואת יודעת, היד עוד נטויה".
אני יודעת. אני יודעת.
תגובה אחת
מהממת אין עליך