"וַיִּקְרָ֖א אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָֹה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי-יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽיהוָֹ֑ה מִן-הַבְּהֵמָ֗ה מִן-הַבָּקָר֙ וּמִן-הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶֽם".
סיימנו את ספר שמות כבר בשבוע שעבר, ספר חזק מאוד. דיברנו על שיעבוד עם ישראל במצרים, על הגאולה קבלת התורה והקמת המשכן גיוס המונים הראשון למטרה הנעלה ביותר והשראת השכינה בתוכו. אנו היום פותחים את ספר ויקרא, פרשת ויקרא ודיני הקורבנות המגיעים למשכן, ספר ויקרא נקרא גם ספר 'תורת כוהנים'.
חכמינו אומרים לנו בצורה קצת מצמררת אודותינו, אותו העם שבונה בשמחה את המשכן, בנה את עגל הזהב ורקד סביבו.
גם היום אנחנו רואים את זה בכל מקום קוראים לנו "הישראלי היפה" איך אני אומרת בהפרשות חלה … שתצאו מפה תהיו סבלניות תהיו שמחות כשתעמדו בתור לקופה בכביש בבית בכל מקום אל תשתנו. עד היום אנחנו נתבעים על מעשה עגל הזהב. אבל כשקורה משהו למישהו: מלחמה, גל או קורונה אנו מיד חשים לעזרה זה מה שיפה בנו.
יש לי סיפור קצרצר בשבילכם עם הרבה מסר:
האחים רבי זושא ורבי אלימלך ערכו "גלות", ונדדו ממקום למקום בלי שם ורכוש, כדי לקרב את הגאולה ולעסוק בתיקון העולם.
פעם אחת באו אל כפר אחד ולנו באחד הבתים. באמצע הלילה ראו כי בעל הבית בא לביתו והדליק את הנר על השולחן כדי שיוכל לתקן את מעילו. אז שמעו כי בעלת הבית קוראת לבעלה ואומרת: "מהר ותקן את המעיל, כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן.
כלומר, יש פה עם מיוחד, עם הרבה אנרגיה, עם התלהבות יתר לעזרה נסחף, מתגייס, אפילו קצת מגזים. וזה מה שמסוכן ובאותה מהירות נסחף גם לשלילי. הבחירה בידינו, וזה המבחן האמיתי והלוואי שנדע להתלהב ולהגזים יחד סביב הדברים הנכונים וגם במידה הנכונה.
לפני שנתיים ערכנו מסיבת סידור ביום הקדוש שהיתה גם ערב הילולת משה רבינו אמרתי קצת דברים בינהם תודה לאל זכיתי למשה רבינו בביתי רעיה מהימנה והשני זה שבכל יהודי יש ניצוץ של משה רבינו אחד המשפטים שריגשו אותי מאוד..
תשמעו מה שאומרים לנו … בכל יהודי יש ניצוץ מנשמת משה רבינו. וזה פועל עליו בכל ענייניו. איך אפשר להסביר את זה ליהודי פשוט? בעל התניה האדמור הזקן מסביר שמשה רבינו משתעשע איתנו במחשבה בדיבור במעשה כתוב : "תורה ציווה לנו משה" ועוד אמר "שמע ישראל" התכוון לאנשים הפשוטים שידעו שמשה רבינו בנשמתם ואלו שלומדים תורה יודעים "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" למה כל ההקדמה הנפלאה הזו….
"וַיִּקְרָ֖א אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָֹה֙ אֵלָ֔יו"
משמע לקרוא ואז לדבר, כשאנחנו רוצים להגיד משהו למישהו, אפילו לכעוס עליו …ה' ממליץ לנו להתחיל ב"לשון חיבה".
ה' קודם כל קורא למשה, ורק אז מדבר אליו. רש"י כותב שלכל האמירות ולכל הציווים קדמה קריאה לשון חיבה ה' קרא קודם כל למשה בשמו הפרטי, נתן לו מקום וכבוד, הערכה והכרה, ורק אחרי היחס החיובי הזה הגיע העניין, אם כך דיבר ה' למשה רבנו, אז קל וחומר שכך אנחנו צריכים לדבר. ממליצה לנסות וגם לעצמי כל פעם שקורא משהו לענות בלשון חיבה.
בהמשך הפרשה כבר רשום וידבר, ויצו, בעל הטורים מסביר שיהיו זריזין בתורה ומצוות .. צו תורה ותצווה אותם שיעסקו בתורה … כמה שהתורה שלנו יפה כמה שהכל צריך להיות ולהעשות בחביבות גם הלימוד והמצוות. כמו שכתוב "תורת ה' תמימה" יש בה משהו תמים באמת. תמים תהיה עם ה' אלוהיך, הרי אנחנו העם הקדוש שאמר נעשה ונשמע קודם עושים את המצוות ואז נשאל לשם מה המצווה ולמה מקיימים אותה. כמעט כל ערב אומרים לי תיראי יהיו המון בנות בהפרשת חלה שהן לא דתיות ואז אני מרגיעה הכל בחביבות ובשמחה ובלשון חיבה אל תדאגי הן לא ירצו שאני ילך בסוף הערב….
אני רוצה שנדבר קצת על הקורבנות.
אפשר להגיד שבמרבית הדתות וגם אצלנו הקורבנות זה מה שמחבר ביננו לה' , כתוב שרשאי אדם להביא קורבן לה' בכל עת שינדבנו ליבו, עוד הפעם המילה המרגשת הזאת "אשר ידבנו ליבו" התורה מפרטת תחילה את דיני קורבן העולה. הקורבן נקרא כך כיוון שעולה כולו על המזבח ונשרף כקורבן, רש"י מוסיף היום מי שמתעסק בתורה כאילו הקריב עולה הקורבנות נקראים אשה והתורה נקראת אש וגם שהקורבנות נקראות לחמי והתורה נקראת לחם , אי אפשר לחיות בלי לחם ולעולם ללא תורה וזה ממש מרגש לדעת … אפילו שאני יושבת וכותבת פרשת שבוע אני מקריבה קורבן עולה, תודה לבורא עולם על הזכות.
כל אדם יכול להביא עולה גם מן הצומח, אך בדרך כלל זהו קורבנו של העני ויש כאלה חמשה סוגים: אחת מהן זו מנחת סולת ועליה אני רוצה לדבר. המנחה עשויה סולת חיטים ונותנים עליה שמן ולבונה. הכהן קומץ בידו מן הסולת והשמן ומקריב על המזבח עם הלבונה. יתרת המנחה נאכלת בקדושה ובטהרה על-ידי הכוהנים. צריך להבין שלעני אין את היכולת לתת מנחה וגם הוא רוצה לבוא להעלות קורבן על כל דבר שעשה ועל הכל יש מחילה כמאמר השיר אפילו שעשינו רע הוא מוחל וסולח.
התורה מבקשת מאיתנו להיות מעורבים אפילו אם קשה לנו אפילו אם אין ביכולת שלנו ועשות עבור אחרים במסירות נפש , ואנחנו כל הרצון שלנו להיות קרובים לה' יתברך ,ואפילו אם הנפש המקריבה היא עניה ואין לה את היכולת כדי שלא תגיע בידים וזה אפילו נחשב ליותר משאר הקרובנות כי לעני זה מה שיש ,אין לו יותר וזה הרבה יותר מעשיר שיש לו מאות עגלים ומעלה קרבן. שעליה אמר הנביא: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות"
שבת שלום
