היא הוציאה חידוש לשיר "מכל האהבות הזמניות" של אייל גולן ונסרין קדרי וסחפה אחריה מאות גולשים. הציעו לה להופיע בחתונות, להצטרף ללהקה ולפרוץ עם כישרון השירה שלה. אבל לינוי לוי (26) לא חיפשה להתפרסם בגלל אותו ביצוע, השירה בשבילה הייתה כמו מקום מפלט, רגע אינטימי שנולד מתוך משבר אישי ואפל שגרם לה כמעט לוותר על החיים שלה. "הייתי בתחתית של התחתית. אחרי זוגיות אלימה ששברה אותי, הייתי חייבת לעשות משהו בשבילי", חשפה באומץ את סיפורה.
לריאיון היא מגיעה עם לא מעט חששת ודאגות, אבל אוזרת את כל הכוחות בשביל אותן נשים שמתמודדות עם סיטואציה דומה. בלב פתוח היא חושפת את רגעי האימה הקשים שבהם הבינה שהיא נמצאת בזוגיות אלימה ולמרות הכל חזרה, אל המקום שחשבה שהוא הכי בטוח בשבילה. לוי היא גיבורה, שניצלה ברגעיה האחרונים מתופת האלימות והיום, בריאיון מצמרר, היא משחזרת שלב אחר שלב איך הצליחה לקום ולטפל בכל מסכת העינויים שעברה, על המוסיקה שהרימה אותה ברגעים הקשים והחידוש, שיזכיר לה לנצח שיש לה בשביל מה לקום בבוקר וכמה אנשים סביבה פשוט אוהבים אותה.
חולמת בגדול
לוי, אישה יפה וחזקה, עם חיוך כובש וקול מלא בביטחון וכריזמה. אי אפשר לנחש שהיא עברה סיפור מורכב וקשה, אין שום סיכוי. את תחילת הריאיון היא בחרה להקדיש לעולם המוסיקה והמשחק שליווה אותה כל חייה ואיך בסופו של דבר הוא זה שעזר לה לאסוף את השברים אחרי הפרידה.
היא נולדה בבית שמש למשפחה דתייה ושומרת מסורת. מאז שהיא זוכרת את עצמה, היא אהבה במה. בבית הספר "לוין" נתנו לה לשחק תפקידים ראשיים בכל ההצגות. אם בחג הפורים, שבועות וחנוכה או להנחות טקסים. "ככה הכל התחיל. אחר כך נכנסתי לחוג בלהקת בין השמשות, ממש בתקופה שהיא רק פרצה והופעתי באמפי, בבית הנשיא ובאילת בהמשך התגייסתי", היא שיתפה, "תוך כדי הצבא הספקתי להירשם לסוכנות רוברטו, הייתי עושה ניצבות בסדרת 'חברות', 'קדברה', ב'דידי בשישי', ב'מוסד' הסרט הישראלי שיצא לא ממזמן ואפילו שיחקתי ב'בתאל הבתולה' ואמרתי שורה שתיים".
נשמע שנולדת לשחק ולשיר.
"כן. השירה והמשחק תמיד היו שם. אבל בגלל שהגעתי מבית דתי, לא הייתה לי האפשרות ללמוד במגמת תיאטרון, למדנו תנ"ך, היסטוריה, ספרות, תושב"ע והתחביב של השירה והמשחק היה עוזר לי לצאת מהשגרה וליהנות מזה. גם בצבא נתתי לזה מקום".
"היום אני אחראית תפ"י ומנהלת מחסן חלקי חילוף באחת מיחידות הקומנדו. תוך כדי השירות הצבאי יוצא לי לשיר בטקסי זיכרון. כל שנה אני מופיעה בטקסי הזיכרון של החיל, גם של הצנחנים ופתאום שומעים עליי. בשנה שעברה נכנסתי לתקופה לא קלה, הייתי בדיכאון רציני, דווקא שם הרגשתי שזה או להמשיך לגמור את החיים שלי או לעשות משהו שאני אוהבת, וכך נולד החידוש של השיר".
הטלטלה
היא נכנסה לזוגיות וצללה לתוך פרק חדש ומרענן בחייה. "הכרתי בחור מדהים. עורך דין, בחור משכיל וגדול ממני ב-13 שנה. בגלל שהוא היה גדול ממני, שמחתי שיש לי אפשרות להישען עליו. הוא עטף אותי והוציא אותי מהבית. אני לא הייתי יוצאת כל כך, למדתי במסגרת דתית והחיים שלי נעו על ציר של לימודים, בית ועבודה. הוא הוציא אותי, הראה לי מקומות. אני מדברת איתך על הדבר הכי קטן – טיול ביפו. אני זוכרת שכשהייתי ברווקות, לא היה לי את האפשרות לעשות את זה. הוא נתן לי אהבה והסימנים המקדימים לא איחרו להגיע. הייתי צריכה להציב גבולות, אבל לא עשיתי את זה ולאט לאט ובהדרגתיות הקשר איבד שליטה", מסבירה.
"הכרתי בחור מדהים. עורך דין, בחור משכיל וגדול ממני ב-13 שנה. בגלל שהוא היה גדול ממני, שמחתי שיש לי אפשרות להישען עליו. הוא עטף אותי והוציא אותי מהבית. אני לא הייתי יוצאת כל כך, למדתי במסגרת דתית והחיים שלי נעו על ציר של לימודים, בית ועבודה"
מה היה?
"הוא הרחיק אותי מכל הסביבה שלי בצבא. אני משרתת בחיל חימוש שיש בו לרוב גברים ואני בת יחידה במחלקה. אם נניח היו עושים ערב אגף, אז הוא לא היה מסכים לי ללכת, אם הייתי אוכלת ארוחת צהריים בחדר אוכל – הוא היה מבקש ממני לצלם לו את כל מי שנמצא סביבי ותמיד שאל למה אני לא מצלמת כי אולי יש לי משהו להסתיר. זה עוד היה בהתחלה, חשבתי שזה מגיע מהתעניינות. גם אם נניח לא הייתי עונה לו חצי שעה להודעה, הוא היה פתאום חוסם אותי.
"מצאתי את עצמי מתקשרת אליו ובשיחה הוא היה גורם לי להרגיש אשמה. הייתי מוצאת את עצמי מבקשת ממנו סליחה ואומרת לו כמה שהוא צודק ונפרדנו. שם התחילה האלימות", היא משתתקת לרגע, מנסה לשחזר את הרגעים הקשים ולוקחת נשימה, "היינו בבר, הוא בדיוק חזר מחו"ל וגיליתי שהוא שיקר לי במשהו. התחלנו לריב באמצע הבר ואז חזרנו אליו הביתה. ובדירה שלו, הוא משך לי בשיער וצרח עליי 'תצאי לי מהדירה' בשלב מסוים התחלתי לבכות. בכיתי ובכיתי וכבר לא יכולתי לעמוד על הרגליים. הרגשתי ממש כאב נפשי. נפלתי על הרצפה ואז הוא התחיל לזרוק עליי דברים.
"לא יודעת מאיפה מצאתי את הכוחות ואמרתי לו 'דיי! תפסיק! אתה הורג אותי'. פתאום, אחרי שאמרתי את המילים האלו הוא חזר לעצמו, לקח אותי לרכב, חיבק אותי ונפרדנו".
ואז מה קרה?
"אחרי חודש הוא שאל אותי לשלומי. נפגשנו והחלטנו לחזור. הוא שוב התחיל לעטוף אותי ושוב התאהבתי במי שהכרתי בהתחלה. הרגשתי שהוא היחיד שמבין אותי, שסובל את כל החסרונות והפגמים שלי ורק הוא האדם שאני צריכה בחיים. היו לנו תקופות יפות, אבל היו גם תקופות לא פשוטות. הקללות והאלימות היו כבר דברים שהייתי רגילה להם. הייתי מתרצת לעצמי – 'הוא בטח עצבני', הייתי נותנת לעצמי תשובות וסיבות למה מוצדק להתנהג ככה.
"פעם אחת היינו בדרך להורים שלו ובדרך הוא נכנס לפייסבוק שלי, בדק את היסטוריית החיפושים ומצא את השם של החבר שלו. הוא התחיל לצרוח עליי ברכב, ושאל אותי אם אני דלוקה על חבר שלו. פתאום משום מקום, הוא נתן לי סטירה. ממש רגע לפני שנכנסנו לבית של ההורים שלו ואני מנסה להסביר לו למה חיפשתי את השם שלו אותו החבר, אבל הוא לא מאמין לי. כשאני רואה שזה מתחיל להיות מוגזם מצידו, שוב אני חוזרת לדרך של 'אתה צודק' ומתנצלת וסולחת כדי שיירגע.
"היו מצבים שהוא היה חושד בי כל הזמן. מרחיק אותי מכל הסביבה. תמיד היה מעיר לי על הלבוש שלי – 'למה העלית תמונה לפייסבוק עם גופיה' ועם הזמן זה נהיה גרוע יותר. אבל מנגד, לו היה מותר לפלרטט, להגיב לתמונות של נשים אחרות. אם הייתי מעירה לו, הוא היה אומר לי שאני חולת נפש"
"היו מצבים שהוא היה חושד בי כל הזמן. מרחיק אותי מכל הסביבה. תמיד היה מעיר לי על הלבוש שלי – 'למה העלית תמונה לפייסבוק עם גופיה' ועם הזמן זה נהיה גרוע יותר. אבל מנגד, לו היה מותר לפלרטט, להגיב לתמונות של נשים אחרות. אם הייתי מעירה לו, הוא היה אומר לי שאני חולת נפש ושאני צריכה להתמקד בעצמי. הציע לעזור לי, רצה לקחת אותי לפסיכולוג. הוא ממש גרם לי לסוג של אטרף, הייתי מרגישה מטורללת.
"היה יום אחד שאני לא אשכח. הגיע איש מילואים לבסיס, מישהו שאני מכירה שנים. דיברנו ובשלב מסוים הוא הלך. פתאום קיבלתי טלפון מהחבר שלי, הוא שאל אותי עם מי ישבתי, הסברתי לו שעם בחור מהמילואים. הוא ביקש את המספר שלו ושאל אותי למה אני יושבת עם בן אדם לבד. אני מסבירה שלו שזה היה בבסיס ולא משהו מיוחד. הוא התעקש שוב לגבי המספר שלו, אני התעקשתי לא לתת לו ופתאום, אני מקבלת צילום מסך – הוא שלח לו הודעה".
"הרגשתי שהוא היחיד שמבין אותי, שסובל את כל החסרונות והפגמים שלי ורק הוא האדם שאני צריכה בחיים. היו לנו תקופות יפות, אבל היו גם תקופות לא פשוטות. הקללות והאלימות היו כבר דברים שהייתי רגילה להם"
מאיפה הוא השיג את המספר שלו?
"מסתבר שהיה מישהו בבסיס שהעביר לו מידע עליי. הוא אמר לי פעם שאני אזהר ושיש מישהו שמעביר לו מידע, חשבתי שהוא אומר את זה כדי שאפחד אבל לא חשבתי שזה ברצינות. אחרי שהבנתי שיש מישהו כזה בבסיס, עוד יותר התרחקתי מכולם. הייתי לוקחת את ארוחת הצהריים ואוכלת לבד, הייתי חייה בפחדים.
"זה אומר להתרחק מכולם, מאנשים שאני עובדת איתם. זה אומר להיות לבד. אחר כך נפרדנו שוב, תפסתי אותו מפלרטט עם בחורה והוא הכחיש הכל. הייתי מגיעה אליו הביתה ורואה כתם של אודם על הכרית ואני לא הולכת לישון מאופרת. הוא היה אומר לי שיצא לו דם מהאף וכשניסיתי להבין יותר, הוא פשוט אמר שאין לו בעיה לעבור פוליגרף. ואז שוב חוזר הניגון והוא מסביר לי שאני חולת נפש, והלופ ממשיך. למרות שהוא ניסה להאשים אותי ידעתי בתוך תוכי שאני צודקת. יום אחד זה הוביל לפיצוץ ואת יודעת שגם אם תמותי, כבר לא אכפת לך.
"זה היה אצלו בבית, הוא התחיל לקלל וזה לא נעצר. הוא תפס אותי בצורה מפחיד ואני ברחתי לכיוון הגג. עליתי במדרגות והוא רץ אחריי. איך שהגעתי לגג התחלתי לבכות ואז גם הוא בכה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו ככה. אחרי הטראומה הזו הבנתי שאני חייבת לעשות שיחה עם אנשי מקצוע".
הלכת לטיפול?
"הלכתי למדריך, לקואצ'ר מדהים. הוא עשה איתי שיחה של שעתיים והסביר לי שלהתנהגות של בן זוגי לשעבר יש שם – קוראים לזה נרקיסיסט. הוא הסביר לי שהוא היה בוכה כי הוא היה בלחץ שזה יחזור אליו. וזה שהוא היה משוויץ בי, זה היה בשביל להרים לעצמו. הוא שאל אותי אם הוא היה מחמיא לי לבד ופתאום נזכרתי, שהוא היה עושה את זה רק ליד המשפחה או החברים. כל פעם שהוא היה מרים לי, הוא בעצם הרים לעצמו.
"גיליתי עולם חדש. התחלתי לקרוא על זה. על איך זוגיות אמיתית צריכה להרגיש. את אמורה להרגיש בטוחה, הוא אמור להרים אותך ואת לא צריכה לפחד להגיד דברים. שזה בדיוק מה שלא היה לי בזוגיות ושלא נדבר על הסימנים הכחולים, היריקות. לא אשקר לך, גם שהכל נגמר, הרגשתי שהחיים שלי נגמרו. היה לי רק את הצבא והוא היה הבן אדם היחידי שיכל לסבול אותי".
מה היית עושה אחרת?
"אני יכולה להגיד שהייתי מציבה גבולות יותר. חטפתי כאפה. התחלתי טיפול ואני בתהליך הבנה איך עושים את זה נכון".
מסר לנשים אחרות:
"קודם כל להכיר את הדגלים האדומים ולדעת מה לא צריך להיות בתחילת קשר. אם פתאום בן הזוג צועק ודברים כאלה צריך לדעת להציב גבולות. אם את רואה שאת מציבה גבולות והוא מתרחק, כל עוד זה בהתחלה – תעזבי"
לוי מספרת שבראש השנה האחרון הוא ניסה לחדש איתה את הקשר. "נפגשנו והוא אמר לי שנפרדנו רק בגללי. בגלל הקנאה שלי. הוא ביקש שנחזור ונעשה את זה לאט ואז גילית שהוא התחיל במקביל קשר עם מישהי אחרת וכשהתעמתתי איתו, הוא שוב אמר לי שאני חולת נפש. היום אני מבינה ששום דבר לא מצדיק אלימות וקללות. גם אם הייתי בוגדת בו, זה לא מצדיק".
אחרי מערכת היחסים הכואבת, היא חזרה למוסיקה. למקום הבטוח שלה. היא הוציאה חידוש לשיר שנגע בליבה אחרי סיום הקשר והחליטה לעשות הפקה. בשביל עצמה. מוסיקה בשבילה היא החיים, אחרי הרגעים שבהם חשבה לוותר על הכל, היא החייתה אותה מחדש."המוסיקה מנתקת אותי מהשגרה. זה מה שהחייה אותי מחדש. לכל אחד יש את התחביב שהוא אוהב ומה שגורם לו טוב, יש כאלה שזה ספורט, משחק מול הטלוויזיה ואני? אם אני כועסת, אני מעדיפה לעלות על הבמה".
המוסיקה הצילה אותה:
"המוסיקה מנתקת אותי מהשגרה. זה מה שהחייה אותי מחדש. לכל אחד יש את התחביב שהוא אוהב ומה שגורם לו טוב, יש כאלה שזה ספורט, משחק מול הטלוויזיה ואני? אם אני כועסת, אני מעדיפה לעלות על הבמה"
מה המסר שהיית רוצה להעביר לנשים שנמצאות במערכות יחסים דומות?
"קודם כל להכיר את הדגלים האדומים ולדעת מה לא צריך להיות בתחילת קשר. אם פתאום בן הזוג צועק ודברים כאלה צריך לדעת להציב גבולות. אם את רואה שאת מציבה גבולות והוא מתרחק, כל עוד זה בהתחלה תעזבי. בסופו של דבר חשוב לזכור שבמערכת יחסים יש עליות ויש ירידות, אנחנו אנשים שונים. אבל מתי יודעים שזה בריא ונכון? כשמדברים על הכל ולא מוותרים, מגיעים לפשרה וכמובן אמון ותקשורת טובה".
