שנת 2022 היתה אחת הסוערות שידע ענף הנדל"ן בישראל, בוודאי בעשור האחרון. מחירי הדירות זינקו בשנה זו (לפי נתוני הלמ"ס, ונכון ל־12 החודשים האחרונים עד אוגוסט) בשיעור של כ־19% ולצידם טיפס גם מדד השכירות, גם אם בשיעורים נמוכים יותר.
עם זאת, בשטח מחירי השכירות עוררו הדים גדולים יותר בעקבות דיווחים של שוכרים רבים על העלאות מחירים חריגות של עשרות אחוזים בהשוואה למחיר שהיה מקובל באזור מגוריהם, ומחאת הדיור הקצרה שפרצה עסקה בכך לא מעט בטרם התפוגגה.
נתוני חברת דיפרנט, המבטחת את שכר הדירה עבור בעלי נכסים, מצביעים על פערים עצומים במחירים בין היישובים, בחלקם ניתן לראות ירידות מחיר בשל ההיצע הגדל ובאחרים ניתן לראות כי חרף הגדלת ההיצע המחיר הוסיף לעלות. באופן כללי מחירי השכירות מינואר עד אוקטובר (כולל) זינקו ב־14%, ובהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד מדובר בכ־15.5%. דיפרנט סקרה כ־70 אלף מודעות של דירות להשכרה שפורסמו בין ינואר לאוקטובר השנה ואשתקד באתרים יד 2, הומלס, קומו, הומלי, מדלן, ווין ווין, פייסבוק ופלטפורמות נוספות.
עשרת היישובים שבהם שכר הדירה עלה בשיעור החד ביותר בתקופה זו הם קיסריה (36.5%), תל מונד (35.3%), אבן יהודה (34.9%), אפרת (32%), אור יהודה (25%), רעננה (24%), זכרון יעקב (22%) באר יעקב (21.3%), מזכרת בתיה (21.2%) ותל אביב (21.1%).
שישה מתוך עשרת היישובים שבהם עליות המחיר היו החדות ביותר הם יישובים קטנים יחסית בעלי אופי כפרי שבהם אחוז צמודי הקרקע גבוה, כלומר העלייה במחיר משקפת את המשך הביקוש לצמודי קרקע או ליישוב בעל מאפיינים כפריים אשר החל בתקופת הקורונה. מתוך 20 היישובים הראשונים בטבלה כ־13 נמנים עם סוג זה של יישוב.
בקרב הערים, אור יהודה התאפיינה בעליות החדות ביותר, ואחריה רעננה, תל אביב, הרצליה, קריית ים, הוד השרון, רמת השרון, עפולה, חדרה, מודיעין, ראש העין וגבעתיים. בבחינה של כ־100 יישובים ניתן לראות כי רק בחמישה ירדו דמי השכירות: עומר (-0.61%), מבשרת ציון (-1.39%), אור עקיבא (-1.87%), בית דגן (-9.7%) וביתר עילית (-10.9%).
נתון מעניין נוסף שעלה מהבדיקה הוא שיעור השינוי במספר הדירות להשכרה ביישובים. כאן המגמה משולבת, בחצי מהיישובים שנסקרו חלה עלייה במספר הדירות ובחצי חלה ירידה במספרן. המקומות שבהם עלה היצע הדירות מתאפיינים בבנייה חדשה ובהגדלת מספר הדירות ביישוב באופן כללי.
עשרת היישובים בהם ההיצע גדל משמעותית הם אור יהודה (89.2%), בית שמש (75.1%), ביתר עילית (74.1%), באר יעקב (63.1%), נתיבות (61.6%), שוהם (57%), כפר ורדים (56.7%), אור עקיבא (52%), קרית גת (49%), אשקלון (45.9%). מנגד, היישובים שבהם ההיצע להשכרה קטן משמעותית הם אריאל (-78%), אורנית (-65%), מודיעין (43%-), בנימינה (-40%), עומר (-38%), גבעת שמואל (35%-), גדרה (33%-), הרצליה (30%-), בית דגן (27%-) וקריית עקרון (25%-).
גם אם לכאורה היה הגיוני שביישובים שבהם ירד היצע הדירות להשכרה מחיר השכירות יעלה ולהפך, בפועל זה לא בהכרח כך. למשל באור יהודה מחיר השכירות טיפס למרות זינוק בהיצע הדירות להשכרה, וכך גם ביישובים באר יעקב וכפר ורדים. מנגד, ביישובים שבהם חלה ירידה בהיצע הדירות המחיר לא עלה בהכרח, כפי שקרה בבית דגן, במבשרת ציון ובעומר.
ביישובים מסוימים שבהם מחיר השכירות היה בקיפאון זמן רב יחסית, העלייה הכלל־ארצית השפיעה והעלתה את המחירים גם בהם, למשל בחריש, בעפולה ובעכו. לצד העליות, בדיפרנט טוענים כי במקומות מסוימים כמו באר שבע, לבעלי הדירות קיים קושי להשכיר אותן ודירות נשארות על המדף תקופה ארוכה של חודש ואף למעלה מכך.
