עבור אנשים מסוימים הגשמת חלום יכולה להיות בלתי אפשרית. אך עבור איתן גיל בן ה-11, ילד על הרצף ממזכרת בתיה ולאימו ענבר – כל בלתי אפשרי הוא אפשרי. לפני כחודש ענבר החליטה לפרסם פוסט בקבוצה "צריכים משו" ופירטה על חלומו של בנה. היא סיפרה שהוא חולם להכין פסטות ופיצות מקצועיות וביקשה רעיונות והשראה מהקהילה בפייסבוק, שיעזרו לה לממש את חלומו.
הפוסט שלה צבר עשרות תגובות, בניהם שפים מהשורה הראשונה מהארץ ומחו"ל שהיו מוכנים לארח את איתן ולאמץ אותו עד שהוא ילמד את כל סגנונות הבישול והפסטה – ובחינם. הפניות ריגשו אותה מאוד, היא לא ציפתה או תכננה שיהיו הצעות אלא רק רעיונות. אותם אנשים גם הגדילו והציעו לעשות את הכל בהתנדבות. ענבר נפעמה מהבאזז שנוצר, אך יותר מהכל התרגשה מההצעה שיהודה מלכה, תושב העיר ומנהל המרכז הקהילתי לאנשים עם מוגבלות בבית שמש הציע לה. "הוא הציע להפיק לאיתן אירוע משותף בו הוא ילמד להכין פסטות ופיצות ויהנה כבר מהלקוחות הראשונים שלו", שיתפה ענבר. אחרי שיחה קצרה בין השניים, הם החליטו על שיתוף פעולה קהילתי שיחבר בין איתן לאנשים חירשים החברים במרכז הקהילתי בעיר.
יהודה סיים את השיחה עם ענבר, וצלצל ישירות לאושרת כהן, המעבירה סדנאות בישול ואפייה בבית שמש. "הוא הציע לה לעשות סדנת פסטות ופיצות עבור איתן. כך למעשה נולדה הקבוצה 'כוח איתן'", הסבירה ענבר. בקבוצה אושרת ויהודה החלו לתכנן את האירוע. אושרת דאגה לסדנה ויהודה דאג לארגן את התושבים החירשים שיגיעו לחגוג את חלומו של איתן. "קבענו תאריך", שיתפה ענבר. "החלטנו לעשות את הסדנה יום לפני שאיתן חגג יום הולדת. ב-11.2 והם התחילו לארגן את הכל. אנחנו רק היינו צריכים להגיע", אמרה.
ענבר ואיתן הגיעו למתחם הסדנאות של אושרת, והיא ארגנה סדנת פסטות ופיצות. היא הסבירה לו איך מכינים את הבצק, ועבדה איתו במשותף על מכונת הפסטה עד להגעה למרקם הרצוי. ואיתן היה מאושר. "הוא קיבל התקף טנטרום", סיפרה ענבר. "ילדים על הרצף החווים התרגשות גדולה מתמודדים עם וויסות חושי. אבל אושרת ויהודה ידעו להתמודד עם מצבים כאלו, והם נתנו לו מקום, הכלה וקבלה. עד שהוא נרגע. ואני נפעמתי לראות את זה מהצד.
"ואז הגיעו החבר'ה ממועדון החירשים", המשיכה לשתף ענבר. "והם היו כאלה מסבירי פנים. הם חגגו לאיתן יום הולדת, אכלו מהמנות שהוא הכין ואף נהנו להכין גם בעצמם. הגיעו לאירוע בערך 28 אנשים".
"איתני יצא מורווח. הוא למד שם המון דברים. כמו: לא לוותר, למד מה זו קבלה וראה איך אוהבים אותו. כשחזרנו הביתה אחרי הסדנה, הוא לא הצליח להירדם מהתרגשות. הוא היה באורות. זו הייתה חוויה מאירת עיניים גם לילד ואני בטוחה שבעתיד הקרוב אחרי שהוא יספוג את כל החוויה שהוא עבר, הוא יתחיל לדבר עלייה"
איך הייתה החוויה?
"מדהימה", שיתפה ענבר. "הרגשנו שהשילוב בין החירשים לילד על הרצף, היה שילוב מרגש ועוצמתי. הבנתי גם עד כמה הקהילה של החירשים חזקה. אומנם לא הבנו את שפת הסימנים, אבל ראינו איך הם מדברים ומתקשרים אחד עם השנייה. היה אפשר לראות שלא משנה מה המגבלה או הגילאים, הם מצליחים לתקשר בהרמוניה מדהימה".
איך איתן הרגיש?
"איתני יצא מורווח. הוא למד שם המון דברים. כמו: לא לוותר, למד מה זו קבלה וראה איך אוהבים אותו. כשחזרנו הביתה אחרי הסדנה, הוא לא הצליח להירדם מהתרגשות. הוא היה באורות. זו הייתה חוויה מאירת עיניים גם לילד ואני בטוחה שבעתיד הקרוב אחרי שהוא יספוג את כל החוויה שהוא עבר, הוא יתחיל לדבר עלייה".
היית מאמינה שתהיה הפקה כזו מפוסט?
"אין סיכוי. בכלל לא בכיוון. הכיוון היה שאני אעשה בשבילו, ביקשתי רעיונות ושיעזרו לי לעשות משהו עם הילד. לא רציתי שיעשו בשבילי. מה שיצא מזה. זה כבר היה וואו. זו הייתה חוויה שאנחנו ניקח לנצח איתנו".
מגשימי החלומות
יהודה מלכה, תושב העיר ומנהל המרכז הקהילתי לאנשים עם מוגבלות ואושרת כהן, תושבת העיר ובעלת סטודיו "חוויות מתוקות" אלו שיזמו את ההפקה והפרויקט ורצו להגשים את חלומו של איתן, סיפרו למערכת "שוס הדרך" מתוך החוויה שלהם את הסיבה לכך שהם לקחו את הפרויקט המרגש הזה.
יהודה: "כשראיתי את הפוסט של ענבר, אוטומטית שלחתי לה הודעה. הצגתי את עצמי וחשבתי שמועדון החירשים יכול להיות מתאים למה שהיא מחפשת. רציתי לארח את איתן אצלנו והיה לי רעיון לעשות משהו יחד. ענבר מאוד התרגשה וחשבה שזה רעיון טוב. אז הלכנו על זה. התקשרתי לאושרת, הצעתי לה את הרעיון שלי ואמרתי לה שהיא חייבת לזרום עם השיגעון שלי", סיפר וצחקק. "אושרת נענתה לאתגר והחליטה לעשות את הסדנה אצלה בסטודיו".
אושרת: "האמת, כשיהודה פנה אליי וסיפר לי על איתן, על הרגשות והצרכים שלו, על הרצונות והחלומות – זה ממש פתח והרחיב לי את הלב. גילוי נאות: עולם האוטיזם לא זר לי – גם אני אמא לילד תקשורת וגם לבן שלי קוראים איתן. כך שהקריאה של יהודה נכנסה לי ללב בצורה הכי עמוקה. לכן כשיהודה דיבר איתי, ידעתי שגם הפעם אנחנו נעשה שיתוף פעולה מרגש. שיתופי הפעולה בינינו תמיד הובילו לסדנאות מרגשות בקטע אחר. יהודה ביצירתיות הבלתי נגמרת שלו הפך את זה למפגש מורחב יותר: בסיום סדנת הפסטה הגיעו קהילת החרשים לסדנת אפייה בטאבון. כולם אכלו מהפסטה של איתן שהוגשה לשולחן".
איך נוצר השילוב עם החירשים? האם החיבור היה טוב?
יהודה: "כשהחירשים הגיעו ועשו ביחד פיצות בטאבון וחגגו לאיתן יום הולדת היה נראה מהצד שהשילוב הוא מדהים. החירשים דיברו בשפת הסימנים ואיתן היה לעיתים מכונס בתוך עצמו, בתור ילד על הרצף. והחיבור הזה, עם כמה שהוא נשמע לא הגיוני, היה בו המון שכל במציאות ונראה שכולם נהנו ושמחו".
אושרת: "להעביר סדנת אוכל בשפת הסימנים היא שיעור מופת לחיים בכלל: יש המון מגע רך, המון מבטים עמוקים, המון שפת גוף והמון חיוכים".
איך הרגשתם?
יהודה: "אני הרגשתי בעננים. היה אירוע מאוד מרגש".
אושרת: "הרגשתי שמחת לב אמיתית. הכרתי את ענבר אמא של איתן, אישה חייכנית ומלאת אנרגיות טובות, בנוסף את סבא ישראל וסבתא אהובה שהגיעו איתם יחד. איתן התרגש מאוד, שיתף פעולה באופן מקסים! בטקס עוגה כולם מחאו לו כפיים בשפת הסימנים".
איך היה לראות את איתן מהצד?
יהודה: "הגעתי עם המון חששות. לא ידעתי איך יהיה השילוב. ואיך יהיה שיתוף פעולה עם ילד אוטיסט בגיל 11 עם אנשים מבוגרים וחירשים בגילאי 30-70. רק שנכנסו לסטודיו וראיתי אותו, הבנתי שזה בינגו".
יהודה אתה עושה בדרך כלל חיבורים כאלה?
"אני עושה חיבורים עם אנשים עם מוגבלות יחד עם אנשים רגילים. אבל חיבור בין אוטיזם לחירשות לא יצא לי".
אתה חושב שתעשה חיבורים בהמשך?
"כן. זה נתן לי את היכולת לחשוב לפתוח בבית שמש עוד מסגרת של ילדים בגילאי 21-35 עם אוטיזם ברמת תפקוד בינונית-גבוהה. ואז בעצם לייצר את החיבורים. אם מישהו רוצה מבית שמש ליצור עוד שיתופי פעולה ולייצור חיבורים כאלה אנחנו באמת הכתובת. המרכז שלנו מקבל כל שיתוף פעולה וחיבור".
משהו אחרון לסיום?
אושרת: "אם אני כבר זוכה לבמה הנפלאה אצלכם חשוב לי לשתף שאוטיזם היא שונות נוירולוגית: סרגל הרגשות של האוטיסטים שונה, החשיבה שונה, עיבוד החוויות אחר. הלוואי שנדע כחברה לחבק את כולם".
