בית משפט השלום בבית שמש קיבל במלואה תביעת לשון הרע שהגישה דבורה זייבלד, תלמידת בית ספר חרדי בעיר, נגד שתי חברותיה ללימודים שהפיצו שמועות כנגדה וזכתה ב-80 אלף שקלים פיצויים משתיהן.
השמועות אחר זייבלד (שהיית אז בת 17) התפשטו ברחבי הסמינר כמו אש בשדה קוצים. היא נתפסה לא מוכנה, ללא שום הבנה איך זה קרה ואיך עוצרים את זה. זייבלד התחילה לחשוש לשמה הטוב במגזר החרדי, והחלה לברר מי אחראיות על הפצתן. התברר כי אלו שתי חברותיה לספסל הלימודים שהחליטו לקחת את "מעשה הקונדס" צעד אחד רחוק מידי.
השופט אלעד לנג:
"הביטויים שנכללו בפרסום היו משפילים ומבזים באופן מיוחד בענייננו בשים לב לגילה הצעיר של התובעת כמו גם לכך שהיא נמנית על המגזר הדתי-חרדי בו, כידוע, חל איסור חברתי-מוסרי חמור לקיים מערכת יחסים עם בני המין השני לפני הנישואין, קל וחומר לקיים יחסי מין, להיכנס להיריון ולעשות הפלה, כל זאת עם גבר גרוש עם ילדים, בגיל הכפול מגילה"
המקרה אירע לפני כשנתיים, בדצמבר 2023 כשעל קירות בית הספר החרדי בעיר (סמינר) נתלו מודעות עם ברקוד (QR) שהובילו לחשבון אנונימי ברשת החברתית אינסטגרם. שתי התלמידות שפתחו את העמוד, הפיצו שמועות זדוניות על חברתן והעלו לשם טקסטים בהם זייבלד קיימה יחסי מין עם הבוס שלה (רופא במקצועו וגרוש), נכנסה ממנו להיריון ועברה הפסקת היריון יזומה. השמועות הופצו גם בבית הספר והגיעו כאמור לאוזנה של זייבלד שנחרדה מהמקרה. להגנת התלמידות הן טענו כי זה מעשה שילדות עושות וכי האחריות היא על בית הספר שבכלל אפשר להן להכניס טלפונים חכמים לשטחו.
זייבלד הגישה תביעה לבית המשפט בנושא, כדי לנקות את שמה הטוב בקהילה. חשוב להזכיר כי ברגע שסיפור כזה מופץ, יש לה סיכון גדול לקבלת שידוך בהגיעה לגיל 18. בית המשפט פסק בתחילת השבוע בתיק לזייבלד שנלחמה בתביעה – פיצוי של 80 אלף שקלים, שאותם יצטרכו לשלם שתי התלמידות שהפיצו את השמועות, ללא הפסקה וללא מחשבה מקדימה. בנוסף נגזר עליהן 54 אלף שקלים הוצאות משפט להן ולתיכון בו התרחש האירוע.
בית המשפט ראה את המעשים שלהן בחומרה, והדגיש את החשיבות של פרסום ברשתות החברתיות נושאים מהסוג הזה, שיכולים עכשיו ובעתיד לגרום לנזק לשמה הטוב, למוניטין שלה ושל הבוס (הרופא) שאצלו עבדה.
התכנון של התלמידות: שלב אחר שלב
התלמידות שהפיצו את השמועות כחלק "ממעשה הקונדס" תכננו אותו ברמה מאוד גבוהה. היה להן ידע שעל פניו תלמידות במגזר החרדי לא אמורות להכיר כמו: הכנת קודי ברקוד ייחודיים של העמוד שפתחו ברשת החברתית "אינסטגרם" לצורך הפצת השמועות, והזמינו תלמידות נוספות להצטרף ולעקוב אחריו.
כשסרקו את הברקוד התלמידות הנוספות, הן נחשפו למידע ולשמועות הקשות מכל: זייבלד (התלמידה שנפגעה) קיימה לכאורה יחסי מין עם הבוס הגרוש שלה, נכנסה להיריון ועברה הליך להפסקתו. כך גילו אחת אחרי השנייה את השמועות והמשיכו להפיץ אותו גם מחוץ לכותלי בית הספר.
השופט אלעד לנג, בפסק הדין התייחס לעוצמת הפגיעה בתלמידה, בייחוד כאשר מדובר באוכלוסייה החרדית ואמר: "הביטויים שנכללו בפרסום היו משפילים ומבזים באופן מיוחד בענייננו בשים לב לגילה הצעיר של התובעת כמו גם לכך שהיא נמנית על המגזר הדתי-חרדי בו, כידוע, חל איסור חברתי-מוסרי חמור לקיים מערכת יחסים עם בני המין השני לפני הנישואין, קל וחומר לקיים יחסי מין, להיכנס להיריון ולעשות הפלה, כל זאת עם גבר גרוש עם ילדים, בגיל הכפול מגילה", כתב בפסק הדין.
"בהמשך כשניתנה ההזדמנות לזייבלד התובעת להגיב בבית המשפט היא אמרה, 'הרגשתי שהנשמה של יצאה מהגוף' היא התייחסה כמובן ליום שבו היא גילתה את הפרסומים עלייה ברשתות החברתיות. בזמן העדות שלה בבית המשפט היא הוסיפה כי חייה נפגעו בעקבות הפרסום ושהיא חוששת לעתידה"
בהמשך כשניתנה ההזדמנות לזייבלד התובעת להגיב בבית המשפט היא אמרה, "הרגשתי שהנשמה של יצאה מהגוף" היא התייחסה כמובן ליום שבו היא גילתה את הפרסומים עלייה ברשתות החברתיות. בזמן העדות שלה בבית המשפט היא הוסיפה כי חייה נפגעו בעקבות הפרסום ושהיא חוששת לעתידה. כאמור וכפי שציינו, צעירה מהמגזר החרדי המגיעה לגיל 18, מתחילה הליכי שידוך. אם השמועות האלו היו מגיעות רחוק מידי, יכול היה להיות שזה היה פוגע לה בתהליך השידוך העתידי שלה.
בנוסף אמרה בעדות, "הייתה תחושה שירו בי", היא למעשה תיארה את הבוקס בבטן שהרגישה והבחילות כשהיא נחשפה לטקסטים שהופצו עלייה ולשמועות. לאחר הפרסום ברחבי התיכון היא סיפרה שנמנעה מלהזמין חברות, עם חלקן ניתקה קשר ואף לא חזרה ללימודים בבית-הספר באופן סדיר.
בהמשך העידה שהרגישה פגועה ומושפלת על ידי תלמידות ומורות בית-הספר אשר "האשימו" אותה בכך שהגישה בעקבות הפרסום תביעה לבית המשפט וכי היא חוששת שהפרסום השקרי יפגע בסיכוייה להתחתן כאמור, כי סביר שהפרסום יעלה במסגרת שיחות שיערכו עם מורותיה וחברותיה כחלק מהשידוך.
חשוב גם לציין כי בתחילת השמועות במסגרת הלימודית, היו שהאמינו להן, בניהן ככל הנראה המורות, התלמידות ואנשים נוספים. זאת עוד לפני שהסיפור הגיע בכלל לכותלי בתי המשפט.
"השופט לנג מתח ביקורת על התלמידות שלא פרסמו הודעת התנצלות על הפרסום אחרי שחברתן שנפגעה ביקשה זאת מהן. השופט דחה את הטענה שבית הספר אשם בכך שאפשר הכנסת טלפונים חכמים, וקבע כי האחריות היא על המפרסמות בלבד"
במהלך הדיון התלמידות שהפיצו את השמועות טענו, כי מדובר בסך הכול ב"מעשה קונדס" שנועד לשעשע את החברות, בהשראת סדרת טלוויזיה. השופט דחה את הטענה וכתב כי אין הגנה בחוק על סיבה כזו לפרסום של לשון הרע. על אף שרק קבוצה מצומצמת יחסית של תלמידות נחשפו לפרסום, כתב השופט לנג כי הוא הגיע למורים ויצר דרמה של ממש בבית הספר, כפי שהעידה אחת מהתלמידות בבית המשפט.
השופט הוסיף בפסק הדין כי, "כתוצאה מהפרסום נגרמה לתובעת פגיעה של ממש, היא בכתה והרגישה מושפלת במשך תקופה ארוכה, עד כי שגרת חייה נפגעה והיא נמנעה מלהיות בחברת חבריה ואף נמנעה מלשוב ללמוד בבית-הספר תקופה מסוימת.
"לכך יש להוסיף את העובדה כי התובעת הייתה נערה צעירה, מתבגרת, הנעדרת, מטבע הדברים, בגרות נפשית המאפשרת לה להתמודד מבחינה רגשית וחברתית עם פרסום משפיל שכזה", כתב השופט לנג, ומתח ביקורת על התלמידות שלא פרסמו הודעת התנצלות על הפרסום אחרי שחברתן שנפגעה ביקשה זאת מהן. השופט דחה את הטענה שבית הספר אשם בכך שאפשר הכנסת טלפונים חכמים, וקבע כי האחריות היא על המפרסמות בלבד.
בית המשפט פסק על אחת הנתבעות פיצויים בסך 50 אלף שקל ועל השנייה הוטל לשלם 30 אלף. בקשה לחייב אותן לפרסם התנצלות פומבית נדחתה, לאחר שבית המשפט קבע כי "אין משמעות ערכית לפרסומה של התנצלות כפויה". השופט דחה גם את טענת חלק מהנתבעות נגד הסמינר, לפיה בית הספר התרשל בפיקוח והחליט לפתור את בית הספר מהאחריות.
השופט בחר שלא לקבל את הבקשה לחייב את הבנות לפרסם התנצלות כפויה, אך אישר באופן חריג ופומבי את פרסום שמה המלא של התובעת, דבורה זייבלד, וזאת במטרה מוצהרת לסייע לה לנקות את שמה הטוב מפני שמועות הזדון שהופצו נגדה.
שתי התלמידות הן אלו שישלמו את מחיר הפיצוי ופרסום השמועות, וכי לבית הספר אין כל חלק בזה.
