כל הרשתות החברתיות התמלאו במילות פרידה. "איך הלכת?" כולם שואלים. "רק אתמול דיברנו וצחקנו", נזכרים. נריה ידידיה עמר ז"ל הותיר אחריו חלל ענק של געגוע וכאב כשנפרד מהעולם בבוקר יום שישי האחרון. בלי מילה אחרונה, בלי חיבוק אוהב אלא רק שקט עמוק, חזק ומצמרר שגרם לכולם להשתתק במקום.
רק לפני שבועיים הוא סיים את לימודי כיתה י"ב, היה צריך לטוס לחו"ל רגע לפני הגיוס הצבאי, רצה להמשיך לעבוד וליהנות מכל רגע בחיים. אבל אז, באירוע חגיגי של חברים נגדעו חייו ברגע. הוא ניסה להילחם בזמן המועט שנשאר לו, אבל הכאב היה קשה יותר מכל וליבו נדם. בן 18 במותו. הוא הותיר אחריו הורים, ארבע אחיות וחברים מכל קצוות הארץ.
הוריו, שולי ואסף, מתקשים להאמין שרבע שעה לפני המקרה הם התקשרו אליו ואמרו לו, "תכנס הביתה, מאוחר" והוא ענה, "כמה דקות אני נכנס". מי היה משער שאלו יהיו הדקות האחרונות שהם ישמעו את קולו. "הוא היה ילד צדיק", אמרה בכאב אימו, שולי. "תמיד עשה שלום בין החברים ובמשפחה ולכל מקום שהיה מגיע היה מפיץ את אורו. אנשים מגיעים לנחם בשבעה מכל קצוות הארץ, הם גם שולחים לנו הודעות ומחדשים לי בכל פעם מחדש כמה זכיתי במתנה. 18 וחצי שנים של ילד נסיך, אהבה גדולה. הוא היה הלב שלי. אני לא יודעת איך אני ממשיכה מפה. יש לי משפחה, ארבע בנות והוא היה הבן היחידי שלי. כולם היו סוגדים לו. כל דבר שהיה רוצה כולם היו עומדים דום", שולי עוצרת את השיחה ומרשה לעצמה לשחרר בכי עמוק. "הוא החליף את אבא שלי, קראתי לו על שמו. כשאבא שלי נפטר קראתי לנריה אבא, לא יכולתי לקרוא לו בשם אחר.
שולי, אימו:
"תמיד עשה שלום בין החברים ובמשפחה ולכל מקום שהיה מגיע היה מפיץ את אורו. אנשים מגיעים לנחם בשבעה מכל קצוות הארץ, הם גם שולחים לנו הודעות ומחדשים לי בכל פעם מחדש כמה זכיתי במתנה. 18 וחצי שנים של ילד נסיך, אהבה גדולה"
"קשה לי לחשוב שהוא לא יהיה איתי יותר. הוא היה ילד מיוחד במינו. גם אם היה מתווכח איתי, הוא היה מחכה עד שהייתי אומרת לו שהכל בסדר. הוא לא היה יוצא מהבית עד שהייתי מנשקת אותו. לב אחד גדול הוא היה"
"קשה לי לחשוב שהוא לא יהיה איתי יותר. הוא היה ילד מיוחד במינו. גם אם היה מתווכח איתי, הוא היה מחכה עד שהייתי אומרת לו שהכל בסדר. הוא לא היה יוצא מהבית עד שהייתי מנשקת אותו. לב אחד גדול הוא היה. אחד השכנים הגיע לנחם אותנו השבוע ואמר 'איפה שהיו פוגעים בו, הוא היה מת. כי כולו היה לב'. זה משפט שאני לוקחת אותו איתי".
מה הוא היה עושה בחיים?
"הוא היה מנהל גן אירועים במושב והיה אוהב את זה. יותר מזה שבספר המחזור שלו שאלו אותו מה הוא הכי אוהב לעשות. הוא אמר 'לעבוד'. ילד בן 18 בדור הזה לא אומר את זה. ילד בן 18 רוצה לבלות, להיות עם חברים. הוא היה מבלה כן? אבל תמיד אחרי שעות העבודה. הייתה לו אחריות".
אל הלווייתו של נריה ז"ל הגיעו אנשים רבים מכל קצוות הארץ. הייתה לו הלוויה כמו של אישיות", הסבירה שולי, "לא ראו דברים אחרים, ראו רק אנשים. הוא זעזע את העיר בית שמש. באותה ההזדמנות אני רוצה להגיד תודה לה' שאני גרה במקום הזה. הם עוטפים אותנו בכל כך הרבה אהבה, תחושה שכולם אחים של כולם. למשפחת וקנין, משפחת עמר ולמשפחה המורחבת שלי שהם לא עוזבים אותנו דקה, אני מודה לכל אחד ואחת מהם".
מה היה הדבר האחרון שאמרת לנריה?
"הוא היה צריך לטוס לחו"ל ממש בקרוב ואמרתי לו – תשמור על עצמך בשבילי, אני לא אצליח לחיות אם לא תהיה לידי. כל הזמן פחדתי שיקרה לו משהו. הייתי מתקשרת אליו כשהוא היה יוצא עם החברים ותמיד הוא היה עונה. לא תעבור דקה מהחיים שלי שלא אחשוב עליו. הוא היה הלב שלי".
מה היית רוצה להגיד לו שלא הספקת?
"שאני אוהבת אותו ושמחה שהוא היה בן אדם כזה. הלוואי וייתן לי כוח להמשיך כי יש לי עוד ארבע בנות ובעל".
קשר של כבוד ואהבה
"היה לי קשר מאוד חזק איתו", הסביר אסף אביו. "הוא היה האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים. הייתי יושב איתו כמו חבר. מדברים על הכל. נכנס איתו למיטה והיינו ישנים יחד. אי אפשר להסביר, היינו מתקשרים אחד לשני 40 שיחות ביום. תמיד היה שואל לשלומי, וכשהוא היה מגיע הביתה כשכולם ישנים, היה שומע שיעורי תורה ובבוקר היה מניח תפילין. הילד הזה כיבד אותי ברמה הכי גבוה שיש ואני מאחל לכל הורה שיהיה לו ילד שיכבד אותו ככה. הוא כיבד את כולם, נותן אהבה, יחס וכבוד לכל בריאה בארץ.
אסף, אביו:
"הוא היה האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים. הייתי יושב איתו כמו חבר. מדברים על הכל. נכנס איתו למיטה והיינו ישנים יחד. אי אפשר להסביר, היינו מתקשרים אחד לשני 40 שיחות ביום. תמיד היה שואל לשלומי, וכשהוא היה מגיע הביתה כשכולם ישנים, היה שומע שיעורי תורה ובבוקר היה מניח תפילין"
"נריה ז"ל נרצח ביום שישי האחרון. לפי כל מה שאני שומע מאנשים שמגיעים לנחם אותנו שהוא היה ילד צדיק. בזמן הקצר הזה שהחברים שלו הגיעו הבנתי שיש נשמה גבוהה שנקטפה בטרם עת".
משהו שהיית רוצה להגיד לו ולא הספקת?
"שאני גאה בו על מי שהוא היה. על החותם שהוא השאיר בכל אחד ואחת. על מה שהוא היה ועל מי שהוא היה. כמה שהוא היה הכי קרוב אליי לא ידעתי עד כמה הילד הזה גדול, צנוע ועניו".
אהבה אמיתית
"נריה שלי, היה ילד אהוב על כולם", אמרה אחותו הגדולה נועה והדמעות זולגות מעצמן. "כל הזמן הייתי רואה אותו אומר שלום לאנשים, דואג לשלומם ואף פעם לא רצה לגרום צער לאף אחד. אני זוכרת שכל לילה היה אוהב לשמוע שיעורי תורה של הרב שניר גואטה. הלקסיקון שלו היה מאוד מכבד ואוהב. הוא ידע להביע אהבה, מדבר אהבה, אומר אהבה. תמיד מביע רגשות משהו שלא כולם יכולים לעשות. 'אני אוהב אותך' תמיד היה אומר לי, לא תמיד הייתה לו סיבה, סתם ככה. הוא פשוט אוהב".
מה היית רוצה להגיד לו שלא הספקת?
"אני מצטערת אם אי פעם פגעתי בו או אכזבתי אותו. כל החיים שלי רק דאגתי לו, הייתי חרדה לשלומו. שאני אוהבת אותו ושיחזור לכמה דקות. רק בשביל לחבק אותי ולהגיד לי שהכל טוב".
מתי שמעתם על מה שקרה?
"באותו הלילה, שתי דקות אחרי המקרה. הבנתי שהוא פונה לבית החולים. השוטר שהיה כאן אמר לי שהוא במצב קל ושהכל בסדר. אז התחלתי להתפלל עליו. התקשרו אליי אחרי כמה דקות ואמרו לי שמצבו אנוש ושאני אצא לבית החולים. עוד לא הספקתי להגיע לשכנה ולאסוף אותה, הודיעו לנו שהוא נפטר. חרב עליי עולמי באותו הרגע", אמרה נועה. "הגענו לבית החולים, היו שם המון אנשים שהיו בהלם כמוני".
נועה, אחותו הגדולה:
אני זוכרת שכל לילה היה אוהב לשמוע שיעורי תורה של הרב שניר גואטה. הלקסיקון שלו היה מאוד מכבד ואוהב. הוא ידע להביע אהבה, מדבר אהבה, אומר אהבה. תמיד מביע רגשות משהו שלא כולם יכולים לעשות. 'אני אוהב אותך' תמיד היה אומר לי, לא תמיד הייתה לו סיבה, סתם ככה. הוא פשוט אוהב"
"הוא היה לפני גיוס", נזכרת נועה. "לפני שבועיים הוא סיים את בית הספר ובספר מחזור שאלו אותו 'איפה תרצה להיות בעוד 10 שנים', הוא אמר: 'איפה שה' ייעד לי'. היה ילד מאמין, מתאים את עצמו לכולם. הייתה לו שמחת חיים מטורפת. חברים מספרים עליו סיפורים שגורמים לנו להבין כמה הפסד שהוא לא איתנו. הפסדנו".
נועה עוצרת את השיחה ומרשה לעצמה להתפרק. "ב-20.7 הייתה אמורה להיות החינה שלי. את החינה אני מבטלת לגמרי כמובן ואת החתונה אסור לי לבטל. כואב לי, הוא חיכה ליום הזה, ייחל לו. כל כך רצה שאני אתחתן. אני לא יודעת איך אוכל לשמוח בלעדיו. מי יעלה לי חיוך באותו יום?".
החברה הכי טובה שלי
"תמיד הוא היה אומר לי שאני החברה הכי טובה שלו", אמרה בכאב שירז אחותו. "'תפסיקי להגיד לי מה לעשות, את לא אמא שלי', הוא היה אומר לי בנועם. תמיד היה מתייעץ איתי, היה סומך על הדעה שלי".
מה היית רוצה להגיד לו שלא הספקת?
"אני מבקשת סליחה אם עשיתי משהו. שישמור עלינו, על אמא ואבא. שהוא לא מבין כמה אנשים באו לכבד אותו ובאים בלי הפסקה".
שירז אחותו:
"אנשים שלא מכירים אותו היו באבל, הם אומרים לנו שלא אכלו ולא יכלו להמשיך בשגרה. זה אסון. הם מרגישים שזו לא שבעה, שזו הילולה. עד ארבע בבוקר אנשים יושבים ומדברים על הדברים הטובים שהיה עושה ואומר והם פשוט לא הולכים"
שירז מספרת שמעל 800 אנשים מגיעים לנחם מידי יום. "אנשים שלא מכירים אותו היו באבל, הם אומרים לנו שלא אכלו ולא יכלו להמשיך בשגרה. זה אסון. הם מרגישים שזו לא שבעה, שזו הילולה. עד ארבע בבוקר אנשים יושבים ומדברים על הדברים הטובים שהיה עושה ואומר והם פשוט לא הולכים".
מה הם אומרים?
"שהוא היה ילד צנוע, מנשק את האנשים בראש. הרב שלו אמר שהוא היה יוצא מהמקווה ומוריד את העיניים. ככה צנוע הוא היה".
מתי ראית אותו בפעם האחרונה?
"ראיתי אותו לפני שיצאתי לאירוע באותו יום. תמיד כשהייתי חוזרת מכל מקום, הייתי ישר מדברת איתו ואומרת לו שלא יחזור מאוחר. עכשיו הוא השאיר אותי לבד. כל החברים שלו שבורים. אני מצטערת באמת אם פגעתי ואמרתי לו משהו שהכעיס אותו".
מורה וחבר אמת
מאיר שמש, חבר מהמושב והמורה שלו לשעבר בארבע שנים האחרונות בבית הספר "תפנית" דיבר איתנו השבוע על הקשר החברי והרבה מעבר למורה-תלמיד. "הוא היה השכן שלי, חבר שלי, התלמיד שלי. בדיוק הגענו לשבעה כל התלמידים מבית הספר כדי לנחם את המשפחה. היינו עושים הכל ביחד, ברמה שהייתי מגיע אליו הביתה ומעיר אותו בבוקר לבית הספר, היה עובד איתי וכשהוא היה נמצא הייתי מרגיש שיש לי ארבע ידיים עובדות פיזית. לימדתי אותו הכל בעסק שלי, חיתוכים של של פירות והוא היה פשוט מציל אותי.
"אני זוכר שפעם אחת הוא התקשר אליי, הוא והחברים נתקעו בשדה חיטה והלכתי לחלץ אותו. היה לו כבוד אליי כמו לאח גדול והשיחות? ארוכות. היה איש שיחה נהדר, תמיד שמח והחיוך שלו היה גורם לך לשכוח את הכל".
מה אתה לוקח מהקשר שלכם?
"השיחות, הדברים שהוא היה מלמד אותי ואני אותו. היינו חושבים על דברים ועושים אותם יחד, תמיד מתייעצים, אומרים אחד לשני הכל בפנים. זכיתי ליהנות מהזמן שלו כאן".
הדוד הקרוב והאהוב, ירון וקנין נפרד מנריה ז"ל: "נריה, אני כותב לך את המילים והדמעות זולגות והלב שבור. אמרו כבר הכל עלייך. ילד מלא אהבה, עוזר ותומך בכל מי שמסביבך. אני רק רוצה לבקש ממך משהו אישי שרק אתה יכול לקיים ואני בטוח שאתה תקיים – תשמור על אבא ואמא ועל האחיות הגדולות והקטנות שלך. תן להם כוח להמשיך. אוהב אותך לנצח נצחים יהי זכרך ברוך".
דוד משה, חבר קרוב של המשפחה מהמושב הוסיף כמה מילות פרידה: "נריה היקר, במהלך כל השבעה שמעתי סיפורים ועדויות עלייך ועם הזמן אני מבין כמה מוסתר היית. זכיתי ללוות אותך מבית החולים, דרך אבו כביר ועד הגעתך לקבורה. היינו בלחץ אדיר להפוך עולמות כדי להביא אותך למנוחת עולמים ביום שישי לפני שבת. האמת?", נעצר משה ומרשה לעצמו לשחרר בכי וכאב, "לא האמנת שזה יכול לקרות, שתירצח, שדברים יקרו כל כך מהר.
"רציתי שתדע שנתתי לכולם הרגשה שהכל בסדר ובשליטה, חוץ מדודה תמר שהייתה בקבר של רבנו באומן וביקשתי ממנה שתתפלל עלייך ושרבנו הקדוש ידאג לך. אין מספיק דפים שיוכלו לתאר כמה צדיק היית, איזו נשמה הייתה לך. לא ידענו כמה עצום וגדול היית. אוהב לעד, דוד משה".
משפחתו של נריה ידידיה ז"ל מבקשת למסור לקוראים, למשפחות ולהורים – "תשמרו על הילדים שלכם, תפקחו עיניים על האנשים איתם הם מסתובבים". הם מקווים שהמקרה הטראגי שקרה להם יעזור למנוע את האסון הבא.
נוסף לכך הם רוצים להודות לכל האנשים שהגיעו, דאגו לאוכל, עזרו בתרומות, בארגון שיעורי תורה והרצאות. לחברים של נריה ז"ל, למשפחות ולאנשים שהגיעו מרחוק שלמרות שלא הכירו את נריה ז"ל דאגו לנחם ולחזק את המשפחה.
בי"ס תפנית נפרדים
צוות המורים, המנהלים והתלמידים נפרדו השבוע מנריה ידידיה עמר ז"ל # "הוא היה נער בעל ערכים וכבוד למבוגרים. תמיד נרתם לעזור לזולת", אמרו
"בית ספר תפנית אבל על תלמידינו האהוב, נריה ידידיה עמר ז"ל, אשר נקטף מאתנו בטרם עת בלילה שבין חמישי לשישי ט"ו תמוז תשפ"א. נריה הגיע לבי"ס תפנית לפני 3 שנים, תלמיד כיתה י', נער בעל חיוך כובש. במהלך שלוש השנים נריה עבר כברת דרך לא קלה עם תהליך שהוביל אותו לסיום י"ב שנים. צוות ביה"ס לא וויתר והוביל תהליך אשר נטע מוטיבציה רבה בנריה ובזכות אלו נריה לא וויתר לעצמו וסיים י"ב שנים בכבוד רב.
"היה נער בעל ערכים וכבוד למבוגרים, תמיד נרתם לעזרת הזולת, עבר את הבגרות במעורבות חברתית בהצלחה ותרם לזכייה בפרס מעורבות חברתית מטעם מחוז ירושלים לשנת תשפ"א. נריה השתתף בפעילות לימוד אנגלית בגני הילדים הסמוכים לביה"ס ובחלוקת מזון לקשישים ונזקקים. נריה ייצג בכבוד רב את בי"ס תפנית בפגישה עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. הוא החל בתהליך הכנה וגיוס לצה"ל, אמור היה להתגייס בחודש נובמבר הקרוב. היה תלמיד עם עתיד מבטיח ורצון עז להצליח ולהגשים את חלומו כאיש עסקים, לאחרונה אף ניהל את הלופט המשפחתי. בצער וביגון רב אנו נפרדים ממך וכואבים את לכתך בטרם עת. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים". מסרו מנהלת בית ספר "תפנית", אורנה מועלם, צוות בית הספר והתלמידים.
