נעצר לשווא ופוצה: שופטת בית משפט השלום בירושלים, קרן מילר, פסקה השבוע כי על המשטרה לפצות חרדי תושב בית שמש ועד מטעמו בסכום כולל של 24 אלף שקל. זאת בעקבות שורה של מחדלים ועוולות מצידה של המשטרה, שעצרה את התובע והחזיקה אותו בתנאי מעצר שלא כדין.

התובע נעצר בחשד למעורבות באירוע של זריקת אבנים וחסימת כביש במהלך הפגנת תמיכה בקווי אוטובוס "מהדרין" שאירעה בשנת 2016. הוא נעצר לפנות בוקר בביתו, שישה ימים לאחר ההפגנה המדוברת.

אלא שבמהלך מעצרו, ביצעה המשטרה כלפיו שורה של עוולות, שבעקבותיהן החליט לתבוע את המשטרה, באמצעות עורך דינו איתמר בן גביר. ראשית טען התובע כי במקום לעצור אותו לפנות בוקר, יכלה המשטרה לזמנו לחקירה. בנוסף לכך, תנאי המעצר בהם הוחזק היו מנוגדים לחוק המעצרים. בתאו של התובע לא הייתה מיטה, מזרון או שמיכה ולאף לא סבון ונייר טואלט, ובנוסף לא סופק לו מזון בכשרות בד"ץ. ואם לא די בכך, מספר שעות לאחר שנעצר, החליטו השוטרים לערוך על גופו חיפוש משפיל בעירום, כאשר הוא לבוש בתחתונים בלבד.

אלא ש"הנקודה המטרידה ביותר" בעניינו של התובע, כך לפי פסק הדין של השופטת קרן מילר, נוגעת להתנהלות המשטרה לאחר שהתובע היה אמור להשתחרר ממעצר. בדיון שהתקיים בעניינו לאחר מעצרו בבית המשפט, הורה בית המשפט על שחרורו של בתנאים, וביניהם חתימת ערבות עצמית, ערבות צד ג' והפקדה כספית.

מי שמילא אחר תנאי שחרורו של התובע הוא י' (השם המלא שמור במערכת), פעיל ציבורי בעדה החרדית באותה התקופה. מיד לאחר הדיון בו הורה בית המשפט לשחרר את התובע, עלה י' להסדיר את ההפקדה במזכירות בית המשפט. אלא שלאחר מכן, כאשר ניגש לתחנת המשטרה במגרש הרוסים לחתום על ערבות, בתחנה סירבו לאפשר לו לחתום בטענה כי ניתן לחתום בתחנת המשטרה בבית שמש בלבד. י' יצר קשר עם אדם אחר בשם א' (השם המלא שמור במערכת), על מנת שיחתום בתחנה בבית שמש. א' הגיע לתחנה בבית שמש בסביבות השעה 23:00, אך שם נאמר לו כי אין בתחנה חוקר ולפיכך הוא אינו יכול לחתום שם ועליו לפנות לתחנה בירושלים. א' יצר קשר עם י' ויידע אותו על כך, ובעקבות כך פנה שוב י' לתחנת המשטרה לב הבירה בירושלים, אך נאמר לו כי אין חוקר תורן ועליו להגיע בשעה מאוחרת יותר. גם לאחר שחזר עוד לא היה חוקר בתחנה שיכול להחתימו על הערבות הנדרשת והוא נאלץ שוב ללכת ולחזור. כאשר חזר לתחנה בסביבות השעה 4:00, הוחתם לבסוף רק סביב השעה 5:00 בבוקר. לאחר מסכת דברים זו שוחרר התובע רק סביב השעה 6:00 בבוקר, כמעט יממה לאחר שבית המשפט הורה על שחרורו.

בפסק דינה, כתבה השופטת קרן מילר כי "אם היה מתעקש התובע ומגיש בקשה להעיד את י' באמצעות היוועדות חזותית הייתי נענית לכך על אף התנגדות הפרקליטות, אך לא ניתן לזקוף את העדר התעקשותו של התובע בעקבות התנגדות הפרקליטות לחובתו". משכך, פסקה השופטת המדינה תפצה את העד בסכום כולל של כ-10 אלף שקל. ביחס להתנהלות הפרקליטות, כתבה: "לא ניתן להימנע מלהעיר כי התנהלות הפרקליטות בעניינו של עד זה תמוהה ודומה היה כי נעשה ניסיון להכביד על התובע ככל הניתן ללא הצדקה".

באשר לתנאים הירודים בהם שהה התובע במעצר, כתבה השופטת כי במשטרה "לא הביאו כל ראיה שתפריך את טענות התובע בעניין זה". בעניין החיפוש המשפיל שנערך על העצור, פסקה השופטת כי החיפוש נעשה שלא כדין, ולא ברור מדוע היה בו צורך, שכן הוא נערך מספר שעות לאחר שהמעצר בוצע, תוך שהיא מציינת כי התובע הוא אדם בן 56, ללא עבר פלילי. בעקבות שורת העוולות האמורות, פסקה השופטת כי על המשטרה לפצות את התובע ב-13 אלף שקל.

פרקליטו של התובע, עו"ד איתמר בן גביר, מוסר כי "אני שמח על החלטת בית המשפט שמעבירה למשטרה מסר חד וברור: גם לחרדים יש זכויות במדינת ישראל. הקלות הבלתי נסבלת בה המשטרה שוללת מעצורים דתיים וחרדים זכויות כה בסיסיות, צריכה להדיר שינה מעיניו של כל אזרח שומר חוק במדינת ישראל".

תמונה: תבע את המשטרה וזכה | צילום: דוברות המשטרה, אילוסטרציה