מלחמת חרבות ברזל גבתה את חייהם של מאות חללי צה"ל. מתוך כל מאות החללים, עשרות היו חיילים בודדים, חלקם עלו ארצה במיוחד כדי לתרום למען המדינה מתוך ציונות אמיתית וחלקם מהמגזר החרדי שהתגייסו אף על פי שמשפחותיהם התנגדו לכך. כולם נפלו בגבורה מתוך רצון להגן על המולדת.
השבוע (29.4) יתקיים טקס מיוחד עבורם בשפה העברית והאנגלית, במעמד קצין חינוך ראשי, תא"ל סמואל בומנדיל, ובהנחייתם של חיילים בודדים. בנוסף, ישתתפו בו בני משפחותיהם של חיילים בודדים שנפלו במלחמה, ביניהם: חיים דוד לובין, אביה של סמ"ש רוז לובין ז"ל שעלתה מארה"ב, וכן משפחותיהם של סמל נתנאל יאנג ז"ל שעלה מאנגליה, רס"ל אמיר פישר ז"ל שעלה מגאנה, רס"ם (במיל') רוני גניזת שעלה מצרפת ונוספים.
במרכז הטקס השנה יובא סיפורם של החיילות והחיילים הבודדים שעלו לבדם מרחבי תבל ונפלו במלחמת חרבות ברזל. מדי שנה משרתים במערך הסדיר והמילואים של צה״ל כ 7,000 חיילות וחיילים אשר עלו לבדם מכל העולם. רבים מהם לוקחים חלק בפעילות מבצעית בחזיתות השונות. מאז פרוץ המלחמה נפלו בקרבות מעל ל-800 חיילי צה"ל בסדיר ובשירות מילואים, מתוכם 43 חיילות וחיילים בודדים, תוך שהגנו בגופם על אזרחי ישראל בעוטף עזה ב-7.10 ובלחימה בחזיתות השונות.
ביום שלישי, 29.4.25, ישלבו כוחות ארגוני החיילים הבודדים – "התוכנית לחיילים בודדים של נפש בנפש ו-FIDF", "אח גדול למען חיילים בודדים", "צופים גרעין צבר", תוכנית "כנפיים", "רוח נכונה", עמותת "הראל" ו"המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין" – ובשיתוף עיריית ירושלים, לקיום טקס זיכרון מיוחד לזכרם בתיאטרון ירושלים.
במסגרת הטקס, תתקיים תפילה לחזרתו של החייל הבודד החטוף, עידן אלכסנדר ולחזרת גופתו של החייל הבודד החטוף, עומר נאוטרה ז"ל.
בטקס יישאו דברים שונטל וניקי יאנג, אמו ואביו של החייל הבודד נתנאל יאנג ז״ל, אשר נפל ב- 7 באוקטובר במתקפת הפתע של חמאס. מייד לאחר נפילתו החליטו הוריו לעלות לישראל והם עלו מבריטניה כחודש וחצי אחרי נפילת בנם. עוד ישתתפו בטקס חיילות וחיילים בודדים שעלו ממדינות שונות, אשר יוקירו את זכר חבריהם שנפלו במלחמה. באירוע גם יובאו סיפוריהם של בני משפחות עובדי המוסדות הלאומיים שנפלו במלחמה ובפעולות טרור.
"מלחמת חרבות ברזל גבתה את חייהם של מאות חללי צה"ל. מתוך כל מאות החללים, עשרות היו חיילים בודדים, חלקם עלו ארצה במיוחד כדי לתרום למען המדינה מתוך ציונות אמיתית וחלקם מהמגזר החרדי שהתגייסו אף על פי שמשפחותיהם התנגדו לכך"
זוכרים את כולם
בצה"ל הקימו את מרכז הבודדים בינואר 2020 עם פרוץ מגפת הקורונה והוא דואג לכל 7,000 החיילים הבודדים שמשרתים בצבא, לא כולל המילואימניקים. 55 אחוז מהחיילים הבודדים הינם בודדים מובהקים, כלומר הם יתומים או שהגיעו מחו"ל. שאר 45 האחוזים הם חסרי עורף משפחתי.
מתחילת הלחימה הוציאו במרכז הבודדים של צה"ל למעלה מ-3,000 שיחות יזומות לחיילים הבודדים, כך לפי רב-סרן לי זורע, מפקדת מרכז בודדים ביחידת מופ"ת. לדבריה, חלקם הגדול של הלוחמים הם בכלל מתנדבים, שכן הם לא מחויבים לגיוס.
"הקושי והאתגרים של המתנדבים הבודדים הם יותר גדולים. אותו לוחם יצטרך לחפש לעצמו בזמן ההתרעננות מקום ללון בו ולא תמיד יש מי שדואג לו, וזה הופך את המורכבות לגדולה יותר", היא אומרת. "יצרנו מעטפת מותאמת למשפחות של המאושפזים ושל החללים כי היו המון משפחות שנכנסו לשכול. הבנו שיש עומס מאוד גדול למערך הנפגעים. אנחנו מגיעים לבקר את המאושפזים ודואגים להם ולהורים שמגיעים לארץ".
לדברי רס"ן זורע, מתוך 20 חללים שמוגדרים בודדים, 13 מהם הינם בהגדרה של בודדים מובהקים. "צה"ל משקיע המון משאבים באוכלוסייה הזו גם בעת שגרה ובטח בזמן לחימה, ואנחנו פה כדי לעשות הכול כדי שהם יחוו שירות משמעותי בצורה המיטבית, וגם אחרי לכתם אנחנו נמצאים פה עבור המשפחות שלהם. כמובן שאנחנו מודים להם על השירות וההקרבה שלהם".
מי שעוד דואג לחיילים הבודדים היא עמותת "אח גדול למען חיילים בודדים", שעונה על הצורך בתמיכה, הכוונה וליווי צעירים בודדים המנסים להשתלב בחברה הישראלית. באמצעות מאות מתנדבים, כולם חיילים בודדים משוחררים, המלווים חיילים בודדים בחובה.
הסיפורים מאחורי הבודדים
שמותיהם ופרצופיהם של אותם חיילים בודדים שנלחמו למען המשך קיום המדינה יחקקו לנו למשך שנים. אנחנו נראה אותם בקבצי הזיכרון שנערמים מידי שנה, ונודה להם על שקיפחו את חייהם למען המשך קיום המדינה.
סמ"ר יונתן דין חיים
חיים ז"ל, לוחם בגדוד הנדסה 603, נהרג בקרבות בדרום הרצועה בעודו מגן על מדינת ישראל. הוא גילה את היהדות במהלך לימודיו לתואר ראשון בארצות הברית, שלאחריהם התגייר ועלה לישראל כשהיה בן 23. לאחר שעלה למד לתואר שני בניהול מצבי חירום ומשברים באוניברסיטת רייכמן והתעקש להתנדב לשירות צבאי. בן 25 היה בנופלו. גופתו הוטסה למשפחתו בארה"ב, שם נקבר לבקשתה.
עדה פורר, מתנדבת בעמותת "אח גדול למען חיילים בודדים", שליוותה את יונתן מתחילת השירות הצבאי, מספרת: "זאת הייתה הבחירה האישית שלו להגיע לישראל ולהתגייס לצבא. כשדיברנו על השאיפות שלו אחרי שישתחרר, תמיד בלט הרצון להתנדב ולסייע במקומות נוספים בעולם. למרות שלפעמים התמודד עם מצבים מורכבים, תמיד היה לו אורך רוח לשאול לשלום חבריו ולנסות לעזור".
"זאת הייתה הבחירה האישית שלו להגיע לישראל ולהתגייס לצבא. כשדיברנו על השאיפות שלו אחרי שישתחרר, תמיד בלט הרצון להתנדב ולסייע במקומות נוספים בעולם. למרות שלפעמים התמודד עם מצבים מורכבים, תמיד היה לו אורך רוח לשאול לשלום חבריו ולנסות לעזור".
סרן (במיל') יעקב נדלין
חייל בודד לשעבר, שעלה לבדו מקזחסטן בצעירותו. נדלין (36), לוחם בגדוד 7037 בחטיבת שומרון, נהרג במהלך פעילות מבצעית מירי כוחותינו סמוך לכפר אימתין שבחטיבה המרחבית שומרון בחודש אוקטובר. הוא היה מראשוני המתנדבים בעמותת "אח גדול למען חיילים בודדים" והיה שותף להקמת מועדון החיילים הבודדים בעיר חיפה, ואף לקח חלק בצוות הראשון שליווה חיילים בודדים ביחידת כפיר. בנוסף לפעילותו בעמותה, היה סטודנט חרוץ בטכניון ויזם טכנולוגי. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.
דניאל אהרון, מנכ"ל "אח גדול למען חיילים בודדים", שהכיר את נדלין ז"ל אישית, מספר: "יעקב היה דמות מעוררת השראה ומודל לחיקוי לכל חייל שפגש אותו. הוא נתן כל מה שרק היה יכול עבור החיילים הבודדים ושימש גם כרכז מתנדבים בעמותה. בדרכו הנעימה והצנועה הוביל עשייה משמעותית עבור החיילים הבודדים".
"יעקב היה דמות מעוררת השראה ומודל לחיקוי לכל חייל שפגש אותו. הוא נתן כל מה שרק היה יכול עבור החיילים הבודדים ושימש גם כרכז מתנדבים בעמותה. בדרכו הנעימה והצנועה הוביל עשייה משמעותית עבור החיילים הבודדים"
סמ"ר בנימין לב
לב ז"ל, לוחם צנחנים בגדוד 202, בן למשפחה ישראלית-צרפתית, חזר לארץ לפני הגיוס ושירת כחייל בודד. התגייס בנובמבר 2021. בנימין שמר על אורח חיים חרדי ושירת כלוחם בפלוגת ח"ץ (חרדים צנחנים). מאחר שהתגייס אחרי גיל 21, הוא היה אמור לשרת שנתיים ולמעשה תאריך השחרור שלו נקבע ל-19 בדצמבר, רגע לפני שחרורו הוא נפל בקרבות על קיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר. בן 23 היה בנופלו. ללב היה רקע נרחב במחשבים ובמסגרת פרויקט "חץ לעתיד" של עמותת חץ, שבה השתתף, הוא הקדיש את סדנת היציאה לאזרחות לחשיבה על העתיד במטרה לגבש את דרך ההתפתחות שלו בתחום המחשבים וההייטק בישראל.
יהודית לב, אימו של בנימין, סיפרה על בנה כי החליט להתגייס אף על פי שלא היה חייב. "אחרי שלמד בישיבה, בגיל 20 הוא החליט להתגייס ואנחנו היינו בצרפת. אנחנו חרדים, אבל זרמנו איתו. הוא היה בחור עם לב גדול, מאוד שקט, אבל תמיד מוכן לעזור ותמיד דואג לכולם. גם גופנית הוא היה חזק. התכתבנו בחול המועד סוכות, כמה ימים לפני שנהרג. המפקד שלו אמר שנכנסו מחבלים לשטח הארץ והוא ביקש כמה מתנדבים שיגיעו לעזור בדרום, הוא התנדב. רצו שהוא יגיע כי הוא היה צלף טוב – הם יצאו חמישה חיילים ובדרך הוא אמר להם, שעל עצמו הוא לא מפחד, רק על המשפחה שלו, שאם יקרה לו משהו, הם יהיו עצובים. הם לא ידעו בכלל לאן הם הולכים ולקראת מה, אבל נסעו לדרום. הם לחמו בכפר עזה ושם הוא קיבל כדור".
קובי הולס, בוגר הפלוגה בעצמו, שליווה את בנימין מטעם עמותת "אח גדול למען חיילים בודדים", מספר: "בנימין ממש אהב לנגן ולשיר, תמיד חייך לכולם בחיוך שאומר הכול. תמיד עזר לכולם בלי לעשות הרבה רעש ועשה הכול כדי לשמור על הארץ שאותה כל כך אהב".
יהודית אימו:
"אחרי שלמד בישיבה, בגיל 20 הוא החליט להתגייס ואנחנו היינו בצרפת. אנחנו חרדים, אבל זרמנו איתו. הוא היה בחור עם לב גדול, מאוד שקט, אבל תמיד מוכן לעזור ותמיד דואג לכולם"
סמ"ר בוריס דונבצקי
בוריס דונבצקי (21) לוחם שריון מגדוד 46 בעוצבת "עקבות הברזל" (401), נפל בקרב בצפון רצועת עזה. דונבצקי נפגע מפיצוץ מטען ומירי נ"ט במהלך היתקלות. לפני שנפל, הספיק דונבצקי לאחל בסרטון חג שמח. "קוראים לי בוריס, עליתי לארץ לפני חמש שנים מרוסיה. כרגע אני לוחם בגדוד 46 של שריון. מאחל לכולם חנוכה שמח", אמר בסרטון האחרון שבו צולם. אריק בסקין, דודו של בוריס, כתב כי אחיינו עלה לבד מרוסיה ושאת שירותו בצבא עשה כחייל בודד.
רס"ר (במיל') אליהו בנימין אלמקייס
אלמקייס, לוחם הנדסה בגדוד 8219 שבחטיבה 551, נפל בקרב במרכז רצועת עזה. הוא שירת כחייל בודד בשירותו הסדיר והיה בן 29 במותו. אליהו עלה ארצה בגיל 23 כדי להתגייס לשירות קרבי משמעותי והיה אמור להינשא לבחירת ליבו – אך החתונה נדחתה עקב שירות המילואים שלו ונקבעה ל-5 בנובמבר, מספר ימים לפני שנפל בקרב.
חברו הקרוב של אלמקייס, דוד דורפמן, סיפר: "בנימין עלה בגיל 23 מצרפת. הוא היה בחור עם לב זהב. תמיד מחייך, תמיד שמח, תמיד דואג לאחרים. זו אבידה קשה. הוא היה איתי בקורס נתיב, היינו יחד בפלוגה. הוא עלה לארץ במיוחד בשביל זה ורצה להתגייס לקרבי".
"בנימין עלה בגיל 23 מצרפת. הוא היה בחור עם לב זהב. תמיד מחייך, תמיד שמח, תמיד דואג לאחרים. זו אבידה קשה. הוא היה איתי בקורס נתיב, היינו יחד בפלוגה. הוא עלה לארץ במיוחד בשביל זה ורצה להתגייס לקרבי"
רס"ל (במיל') עומר בלוה
בלוה ז"ל, מפקד כיתה בגדוד 9203 שבחטיבת אלכסנדרוני, נפל בקרב בגבול הצפון בעת שירות מילואים. עומר, שנהרג מירי נ"ט של ארגון חיזבאללה, שהה בכלל עם משפחתו בארה"ב כשהחלה מתקפת הפתע של חמאס. למרות שגדל מעבר לים, כשהגיע לגיל גיוס, הוא עלה על מטוס והתגייס לחטיבת גולני. "הוא היה מורעל על הצבא", שיתף הדוד שלו דורון. "גם הפעם, באחת השעות הקשות של המדינה, היה לו ברור שהוא חייב להיות עם חבריו לשירות – ושב לישראל. הוא היה בארה"ב ורצה ללכת למילואים, לחבר'ה". בתחילת המלחמה הוא עלה לצפון בשבת (21 באוקטובר) לפנות בוקר קיבלה המשפחה את ההודעה הקשה על נפילתו.
"בלוה ז"ל שהה בכלל עם משפחתו בארה"ב כשהחלה מתקפת הפתע של חמאס. למרות שגדל מעבר לים, כשהגיע לגיל גיוס, הוא עלה על מטוס והתגייס לחטיבת גולני"
סמ"ר שלמה רשטניקוב
לוחם בגדוד 51, חטיבת גולני. רשטניקוב נפל בבוקר 7 באוקטובר בקרב מול מחבלי חמאס בעת שהגן על מוצב מו"פ דרום. הוא נולד עם השם דימיטרי. למד ברוסיה בבית ספר יהודי. שמע סיפורים על ישראל, למד עברית. כשהיה בן 13 הגיעו לבית הספר מארגון נעל"ה (נוער עולה לפני הורים). כשבא להורים, אביו אולג לא התלהב במיוחד. ובכל זאת, שנה אחר כך הוא כבר היה בישראל. מהר מאוד הבין שפה זה בית, ולתמיד. בהמשך אפילו שינה את שמו. הוא למד בכפר הנוער סיטרין ארבע שנים. שבוע לפני הגיוס קיבל תעודת זהות. ואז התגייס לגולני.
היה אמור להשתחרר משירות סדיר חצי שנה אחרי שנהרג ותיכנן להציע נישואים לחברתו ליזה.
סמל נתנאל יאנג
לוחם בגדוד 13 של גולני, חייל בודד מאנגליה. יאנג, בן 20 במותו, נהרג בקרבות ביישובי עוטף עזה באותה שבת קטלנית. אחת המפקדות של יאנג סיפרה כי הוא "היה אמור להגיע להרצות בפני חיילים חדשים בעוד כמה ימים על החשיבות בשירות צבאי קרבי. הוא חלם להגיע לעוקץ, היה אדם מדהים". לפני כשנתיים, בעקבות אהבתו הגדולה לישראל, הודיע נתנאל להוריו שהוא עוזב את בריטניה, וכמו אחותו גבי ושני אחיו, דניאל ואליוט, עולה ארצה כדי להתגייס לצה"ל. ההורים נותרו בלונדון עם האחות, מרים. בארץ הספיק נתנאל ליצור מוזיקה ולהיות די-ג'יי במסיבות, ובעיקר ליהנות מאהבתו הגדולה ביותר – ארבע האחייניות שלו, שתי הבנות של אחותו גבי ושתי הבנות של אחיו אליוט. "כל רגע שהוא לא היה בצבא, הוא הקדיש לאחייניות", סיפר אליוט.
את ההודעה המרה על נפילת בנם קיבלו הוריו של נתנאל כשהיו בביתם בלונדון. הם עלו על טיסה והגיעו להלוויה. לדברי סמנתה רובינסון מהסוכנות היהודית, חברת ילדות של המשפחה, אלפי אנשים הגיעו לנחם אותם במהלך ימי השבעה והקיפו אותם באהבה. בתום השבעה על בנם, שונטל וניקי חזרו לבריטניה, אך הפעם כדי לארוז את חייהם ולשוב לישראל כעולים חדשים. "תמיד חשבנו לעלות לישראל, ולכן לפני כמה חודשים התחלנו תהליך של עלייה בסוכנות היהודית, אבל עדיין לא מימשנו את החלום לעלות", סיפרו. "נתנאל רצה מאוד שנעלה לישראל וחיכה לבואנו. לא הספקנו להתאחד איתו בישראל לפני שנפל בקרב, אבל עכשיו אנחנו מגשימים את צוואתו ועולים למדינה שהוא כל כך אהב והגן עליה בגופו".
"לפני כשנתיים, בעקבות אהבתו הגדולה לישראל, הודיע נתנאל להוריו שהוא עוזב את בריטניה, וכמו אחותו גבי ושני אחיו, דניאל ואליוט, עולה ארצה כדי להתגייס לצה"ל. ההורים נותרו בלונדון עם האחות, מרים"
סמ"ר אביתר אוחיון
אוחיון היה נהג אמבולנס בגדוד 51 בחטיבת גולני, בן 22 בנופלו. אביתר היה יוצא החברה החרדית ונפל במהלך הקרבות ביישובי העוטף ביום שבת. הוא הובא למנוחות בהר הרצל והותיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות.
סמל אמיל סמוילוב
סמוילוב ז"ל היה מאבטח מתקנים במתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) באוגדת עזה. הוא עלה מרוסיה כדי לשרת בצה"ל. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. סבתו היא תושבת קריית ים, אימו מתגוררת במוסקבה.
סמל דוד מיטלמן
מיטלמן, לוחם בגדוד 51 של גולני, נפל ב-7 באוקטובר בכיסופים בקרבות מול מחבלי חמאס. הוא גדל כחרדי ובהמשך יצא בשאלה והתגייס לצה"ל. משפחתו התנגדה לגיוסו והוא הוכר כחייל בודד.
הוא נהרג דווקא בתקופה שבה החל להיווצר קשר מחודש בינו ובין בני משפחתו החרדית. לזכרו, בני המשפחה שאימצה אותו יצאו ביוזמה לחלק לחיילים דסקיות צבאיות עם הפסוק "שמע ישראל".
ימי הזיכרון הם ימים בהם אנחנו זוכרים את אלו שהקריבו את חייהם במלחמה למען הקמת המדינה ואת אלו שנהרגו במלחמות למען המשך קיום המדינה. מערכת "שוס הדרך" מרכינה ראש לכל הנופלים במלחמות כולן, יהי זכרם ברוך.
צילומים: נפש בנפש, דובר צה"ל, פרטי
