אף אחד מבני משפחת כץ לא היה מוכן לאירוע שבו הם נפרדים מאח, מאבא ומבעל. היה זה עוד יום ראשון, כמו כל יום רגיל בבית משפחת כץ, אורן ז"ל נסע לעבודה, וחזר כמה שעות לפני האזעקה הגורלית והאכזרית להכין אוכל לילדים. כשנשמעה האזעקה היה זה ברור לו ולבני משפחתו שהם רצים לכיוון המקלט שנמצא מתחת לבית הכנסת השכונתי, ושם הם תכננו להסתתר ולחכות עד שהגל המלחמתי יעבור. אבל הסיכוי היה קלוש שדווקא הפעם, כשהוא ירד למקלט ויאסוף את כולם, זה מה שיקבע את גורלו. אורן כץ ז"ל נפגע מההדף של הטיל האיראני אבל בגופו הצליח להציל חיים של כ-28 אנשים שהסתתרו בתוך המקלט. בניהם אישתו ו-4 ילדיו. השבוע אלמנתו סמדי ואחיו אמיר מספרים על האדם שהיה, על האסון הנורא שעד היום הם מתקשים לעכל, על ההרס, על האובדן של הבית ובעיקר על החיים שנשארו אחריו.
"הכל היה מלא אבק ועשן שחור", סיפרה סמדי. "הפיצוץ היה אדיר וברגע שהוא קרה, יצאתי מהמקלט וחיפשתי את אורן בעלי. רק דבר אחד היה לי בראש, למצוא אותו", סיפרה בכאב למערכת "שוס הדרך". "הוא נרצח בגלל הטוב לב שלו", אמרה. "הוא חיכה שכולם ייכנסו – וביום הארור הזה לא כולם נכנסו".
סמדי אלמנתו:
"'עוד לא הספקתי להבין את הסיטואציה – חול, אבק, רעשים, דברים נופלים עלינו'. היא חיבקה את ילדיה, שמעה צעקות, ופתאום מישהי צעקה: 'אנחנו חסומים, אנחנו חסומים', נזכרת בבהלה. היא תפסה את בנה הבכור, לקחה גם את ילדיה של השכנה שנרצחה, וחיפשה את הדרך החוצה מבין ההריסות. 'גיששתי באפלה'"
סמדר סיפרה כי בשעות הצהריים, כשאורן היה בבית ובישל, פרצה אזעקה. השניים יצאו עם ילדיהם למקלט השכונתי הצמוד לביתם. בדרך ראתה שכנים שעמדו בחוץ ולא נכנסו, ביניהם גבריאל ויצחק ביטון, שנרצחו בפגיעת הטיל. "אמרתי להם: למה אתם עומדים פה? תיכנסו, זה לא צחוק", שחזרה סמדי. אורן ז"ל ניסה להרגיע אותה: "תירגעי, נשמה שלי, הכל בסדר", אמר לה.
היא ירדה במדרגות לעומק המקלט, עשר מדרגות בלבד הפרידו בינה לבין הפיצוץ. "עוד לא הספקתי להבין את הסיטואציה – חול, אבק, רעשים, דברים נופלים עלינו". היא חיבקה את ילדיה, שמעה צעקות, ופתאום מישהי צעקה: "אנחנו חסומים, אנחנו חסומים", נזכרת בבהלה. היא תפסה את בנה הבכור, לקחה גם את ילדיה של השכנה שנרצחה, וחיפשה את הדרך החוצה מבין ההריסות. "גיששתי באפלה", אמרה. "זרקתי אבנים לכל מקום, רציתי לצאת משם ולעלות במדרגות כדי למצוא את אורן".
בפגיעה הקשה בשכונה הוותיקה נרצחו תשעה אנשים ועשרות נוספים נפצעו. בין ההרוגים שלושה אחים מאותה משפחה – שרה, אביגיל ויעקב ביטון – לצד ברוריה כהן ובנה יוסי, גבריאל ביטון ורונית, ואורן כץ.
מתוך האבל ביקשה סמדר להעביר מסר: "אנחנו נכנסנו למקלט. 'עוד אזעקה'. לא שאין פחד, יש פחד, יש חרדה – אבל את סומכת על הנס. אומרת: טוב, יירטו. אני רוצה להגיד לכל מי שמקשיב: אל תסמכו על הנס. ונשמרתם לנפשותיכם. מאוד. אפשר להציל עוד ילד, עוד מישהו. תיכנסו, תמהרו, תסגרו".
"מתוך האבל ביקשה סמדר להעביר מסר: 'אנחנו נכנסנו למקלט. 'עוד אזעקה'. לא שאין פחד, יש פחד, יש חרדה – אבל את סומכת על הנס. אומרת: טוב, יירטו. אני רוצה להגיד לכל מי שמקשיב: אל תסמכו על הנס. ונשמרתם לנפשותיכם. מאוד. אפשר להציל עוד ילד, עוד מישהו. תיכנסו, תמהרו, תסגרו'"
על אורן ז"ל בעלה אמרה: "ישבתי שבעה ושמעתי סיפורים, חלקם ידעתי וחלקם חדשים לי. פשוט הייתי ליד מלאך", אמרה בכאב. "גם כשלחוץ היית אומר לתת והנתינה הזאת עלתה לך בחייך. עלית למעלה כדי לסגור את המקלט. וזה גבה מחיר כבד, אני לא מעכלת. לימדת אותי מה זו נתינה. אני רוצה לבקש ממך מחילה וכפרה אם לא עשיתי מספיק. אני אוהבת אותך אורן".
תמיד ראה טוב בכולם
אמיר כץ, אחיו של אורן ז"ל היה קרוב אליו מאוד. ביום שקרה האסון הוא גילה שאחיו נרצח, הדמעות לא הפסיקו לרדת והלב פשוט נשבר. "ראיתי אותו", סיפר אמיר בערוץ היוטיוב שלו. "הבנתי מה קרה ועד היום קשה לי כשאני נזכר בזה. עברנו אסון גדול, גם תושבי בית שמש ובפרט המשפחה שלי. מאוד קשה לי לדבר על זה כי אני חוזר לאותו אירוע כל פעם. אבל חשוב לי שתדעו מי היה אחי, וחשוב לי שתדעו מה היה שם ומה קורה עם הערוץ שלי", אמר בקול רועד.
"לי, למשפחה הפרטית שלי ולאישתי ולשלוש הילדים שלנו היה מזל כי אנחנו היינו במקלט הזה כל השבת וכל המלחמות עם איראן אנחנו נמצאים שם במקלט. הרגשנו מאוד בטוחים כי מה הסיכוי שמשהו יפגע בתוך בית כנסת שאנחנו יושבים מתחת לאדמה? וביום שבת היינו שם כל היום עם אורן. ודיברנו על אם הוא יצא לעבודה או לא, וצחקתי עליו שהוא לא חיוני. הוא אמר לי שהוא חיוני ובאמת ביום ראשון הוא יצא לעבודה. התקשרתי אליו בסביבות 10 ומשהו. שאלתי איפה הוא? הוא ענה שהוא בבית. חשבתי שהוא הולך לעבודה, הוא אמר כן אבל שהוא חזר להכין אוכל לילדים שלו. שעה וחצי אחרי בערך, הייתה אזעקה", נעצר אמיר בכאב. "נכנסנו למיגונית שלנו אצלנו ופתאום היה פיצוץ מטורף. עפתי על הילדים", משחזר את מה שאירע באסון. "הכל התחיל להיות בלגן. כאוס אחד שלם ומאוד קשה לי לדבר על הכל".
אמיר כץ, אחיו:
"'הבנתי מה קרה ועד היום קשה לי כשאני נזכר בזה. עברנו אסון גדול, גם תושבי בית שמש ובפרט המשפחה שלי. מאוד קשה לי לדבר על זה כי אני חוזר לאותו אירוע כל פעם. אבל חשוב לי שתדעו מי היה אחי, וחשוב לי שתדעו מה היה שם ומה קורה עם הערוץ שלי', אמר בקול רועד"
ברגע הזה הם הבינו שאורן היה במקלט וניסה להכניס כמה שיותר אנשים. "הוא עמד בדלת", סיפר אמיר. "חיכה לעוד שתיים שלא הספיקו להגיע – רונית ושרה אלימלך ז"ל. ובזמן שהוא מחכה הטיל נפל וזהו. הגעתי מהר מאוד לזירה וזיהיתי אותו. משם אני לא כל כך זוכר. מאותו הרגע התהפכו החיים".
מי היה אורן בשבילך?
"אורן היה כזה בדיוק. היה נותן מכל הלב. ונותן על חשבונו ולא היה אכפת לו. היה לו את הלב הכי גדול בעולם, היה בערך המחליף של אבא שלי ושל אח שלי. כי ההורים שלי היו גרושים והוא נשאר. אז כשאמא שלי נפטרה אז הוא דאג לתפקיד של אבא, שיהיה לנו אוכל, להוציא לי רישיון וכל מה שצריך. כשהתחלתי לפתוח את האולפן ולקנות את הציוד – רציתי לקנות מיקרופון והוא שאל 'מה המיקרופון הכי טוב שיש?' אז אמרתי לו. הוא עלה מאוד יקר ולי לא נשאר כסף. והוא אמר 'יאללה תזמין אותו'. והוא קנה לי אותו", אמיר מצביע עליו ונזכר ביום שהוא העניק לו אותו. "עכשיו למיקרופון הזה יש משמעות אחרת", הוא מספר ועוצר כי הדמעות חונקות אותו. "הוא עשה המון חסדים מבלי שידענו. הגיע אלינו לשבעה איזה חייל שלפני איזה שנה ומשהו, ב-7 לאוקטובר, היו קבוצה של חיילים שנתקעו בלי כסף, והוא היה שם וזיהה את זה. אז הוא הוציא 5 אלף שקלים ונתן לאחד החיילים ואמר לו תחלק בין כולם ופשוט הלך. אחד החיילים שהיה באירוע הזה, הגיע לשבעה, כי זיהה אותו מהטלוויזיה כשהודיעו על הנרצחים. והוא הרגיש חייב לבוא לשבעה ולספר את זה.
אמיר סיפר על היום הנורא:
"'התקשרתי אליו בסביבות 10 ומשהו. שאלתי איפה הוא? הוא ענה שהוא בבית. חשבתי שהוא הולך לעבודה, הוא אמר כן אבל שהוא חזר להכין אוכל לילדים שלו. שעה וחצי אחרי בערך, הייתה אזעקה', נעצר אמיר בכאב. 'נכנסנו למיגונית שלנו אצלנו ופתאום היה פיצוץ מטורף. עפתי על הילדים', משחזר את מה שאירע באסון. 'הכל התחיל להיות בלגן. כאוס אחד שלם ומאוד קשה לי לדבר על הכל'"
"לאורן היה את הלב הכי פתוח. תמיד ראה את הטוב בכל בן אדם. הוא השאיר אחריו אישה ו-4 ילדים והמון אנשים שבורים שהוא עזר ונתן להם ופתח את הלב. לילדים לא נשאר בית", מספר בכאב. "הם נתנו שטח מהשטח שלהם כדי לבנות את בית הכנסת שנהרס כליל. הוא היה אחראי על בית הכנסת, השלים מניין ודאג שהכל יהיה כמו שצריך. בעיקרון עצם זה שהוא ספג את כל ההדף הציל את כל האנשים במקלט. מלבד שתיים שחטפו את התקרה על הראש. הילדים שלו נפצעו שם במקלט, קל. יחסית. וניצלו משם עוד הרבה אנשים – 28 אנשים ו-9 לא שרדו: אורן, שרה, רונית, יוסי, אמא שלו, גבריאל ועוד שלושה ילדים של משפחת ביטון. וכל בית שמש ועם ישראל בשוק מאוד. אנחנו הרגשנו את זה שזה הפך להיות לאירוע לאומי", אמר. "אומנם לא הגיע לאורן ללכת בגיל כל כך צעיר (בן 46) אבל מגיע לו שכולם יכירו אותו וידעו מה היה".
איך אתה היום?
"קשה לי מאוד לחוות את אותם דברים שחוויתי באותו האירוע, אבל כן אסון גדול נפל עלינו ואני מקווה שעכשיו הוא במקום טוב. אמרו לנו שהוא הרוג מלכות ושהם נמצאים במקום הכי גבוה. אני מקווה שזה ינחם אותי מתי שהוא", אומר בקול רועד. "אני נכנס לתקופה מאתגרת. אני חייב לטפל בעצמי, אני יודע שזה לא יהיה קל, אני יודע שאצא למסע, אני יודע שחלק מהנתינה שאני עושה זה משהו שאורן לא היה רוצה שאפסיק לעשות. אני אאסוף את השברים לאט לאט, זה יהיה קשה אבל אין ברירה.
"אתחיל את המסע הזה. כי גם הבית שלי נפגע מההדף של הטיל, האולפן גם נפגע, ואני גאה שהיה לי אח כזה שזכיתי לחיות איתו 46 שנה. ועצוב נורא. זה לא מתעכל לי. אני מספר את זה ואני לא מעכל את האירוע. מאוד קשה לי לדבר וזה מכניס אותי למחשבות אין סופיות. על כל מה שראיתי שם. והגוף שלי מרגיש את זה כל פעם מחדש. אני חושב שעצם זה שאני מספר לכם, וחושף את הצד הזה שבי זה חלק מהתהליך שלי. אז שתהיה צרורה נשמתו בצרור החיים ושל כל הנרצחים באירוע המזעזע הזה. מקווה שיגיעו ימים יותר טובים".
