מיכאל חי איפרגן מבית שמש הכיר את אלמוג מאיר ג'אן בשירות הצבאי. "שנינו שירתנו יחד בסוללה של כיפת ברזל בשטח", סיפר בריאיון ל"שוס הדרך". הם היו בגדוד הדרומי והכירו את כל השטח בו התקיימה מסיבת נובה. "אני זוכר שחרשנו שם כל פינה במשך שנתיים וחצי", הסביר. השניים היו שותפים בשירות הצבאי, אומנם כל אחד התעסק במרכיב אחר אבל אף אחד לא יכל לעבוד בלי השני. "לכן לא הייתה לנו ברירה אלא לעבוד ביחד. ככה הכרנו לעומק".
"ראיתי את המבט המבוהל של אלמוג בזמן שהוא נחטף, ואין לי דרך לתאר את התחושה שעברה בי מכף רגל ועד ראש. אחר כך גם גיליתי שאלמוג נסע עם עוד חבר שלי מהצבא, תומר הי"ד שנרצח במסיבה ועם עוד חבר שבסוף ניצל".
איך הייתה ההיכרות שלכם?
"ההיכרות שלנו הייתה קצרה. לקח לי כמה שניות להכיר את אלמוג, ומיד הבנתי כמה הוא חייכן, אצילי וגבר של החיים. הוא מהטיפוסים שתמיד דאגו לסובבים אותו".
הייתם מבלים יחד?
"אין משהו שלא עשינו ביחד. שתביני ששנינו היינו באותו החדר במשך שנתיים וחצי", אמר איפרגן. "אני לא אשכח שהוא ישן מעלי ותמיד שהוא היה קם, היה נותן לי איזו בעיטה שהוא היה יורד מלמעלה, ותמיד שהייתי בא לחדר המגורים בצהריים הייתי רואה אותו ישן צהרים במיטה באמצע היום. ככה אלמוג. היה עושה מה שנוח לו".
"אבל לבד ובלילה זה היה תופס כל אחד מאיתנו בצוות וזה היה שורף ובלתי נתפס שאנחנו עושים מילואים בלי אלמוג, שאנחנו מיירטים והוא שם באיזו מנהרה אלוהים יודע מה עובר עליו, מי מתעלל בו, מה הוא אכל, מה הוא שתה ומתי הוא התקלח".
זוכר חוויה משותפת שהייתה לכם, ועד היום מרגשת ומשמחת אותך?
"כן. אני ואלמוג סגרנו שבת ביחד פעם אחת ועברה עלי תקופה מאוד קשה. אני לא אשכח שהוא ישב נתן לי כתף והקשיב לכל מילה שיצאה לי מהפה. בחיים אני לא אשכח את זה. באותו הזמן הוא גם הכיר לי את השיר 'גם זה יעבור' של טונה וחרשתי אותו כשעברתי את התקופה שלי וגם לצערי ב-8 חודשים האחרונים, כשהוא נחטף".
המציאות שלו התהפכה
המקרה הזה דפק בדלתו של איפרגן בהפתעה. הוא לא ציפה שחברו הטוב, שעד לפני רגע היה חוגג במסיבות, מחייך ומאושר ייחטף מהמסיבה על ידי מחבלים לעזה. "שתביני שכמה שבועות לפני המסיבה אני ואלמוג ועוד כמה חברים מהבית חגגנו באילת. שם הוא סיפר לי על המסיבה הזו והציע לי לבוא. אני פחות אוהב מסיבות טבע, אבל ידעתי שהוא הלך. ב-7 באוקטובר בשעה 6 בבוקר התעוררתי כששמעתי את האזעקות, מיד לאחר מכן קיבלתי צו 8 ונסעתי לבסיס. שם לראשונה קיבלתי סרטון שעד היום לא יוצא לי מהראש".
מה היה בסרטון?
"ראיתי את המבט המבוהל של אלמוג בזמן שהוא נחטף, ואין לי דרך לתאר את התחושה שעברה בי מכף רגל ועד ראש. אחר כך גם גיליתי שאלמוג נסע עם עוד חבר שלי מהצבא, תומר הי"ד שנרצח במסיבה ועם עוד חבר שבסוף ניצל".
תוכל לספר על ההתמודדות שלך לאחר שהבנת שהוא נחטף?
"לקח לי כמה ימים להבין שאלמוג נמצא ברצועת עזה. עם הזמן זה חלחל. האנשים שהיו לידי היו חזקים, תמיד אמרו לי שיהיה בסדר ואת יודעת מנסים להתעסק במשימה ובמה שקרה אז בתחילת המלחמה.
"אבל לבד ובלילה זה היה תופס כל אחד מאיתנו בצוות וזה היה שורף ובלתי נתפס שאנחנו עושים מילואים בלי אלמוג, שאנחנו מיירטים והוא שם באיזו מנהרה אלוהים יודע מה עובר עליו, מי מתעלל בו, מה הוא אכל, מה הוא שתה ומתי הוא התקלח".
"כשהוא חזר השעה הייתה בערך 11:00 בבוקר. קיבלתי הודעה מידידה טובה שהיא במודיעין הצה"לי והיא אמרה לי 'אלמוג חולץ'. באותו הרגע קפא לי הגוף. לא האמנתי. פתחתי את הטלוויזיה, את כל האפליקציות האפשריות כדי לאמת את זה. וכשזה היה מאומת, רצתי בוכה להורים שלי ואמרתי לה 'אמא אבא אלמוג חולץ. וכולם בכו ביחד איתי".
האם הייתה לך תקווה שהוא יחזור?
"תראי 8 חודשים זו תקופה לא קצרה ואני לא ישקר שהחדשות לא עזרו בלהישאר שפוי. תמיד שמענו רק גופות וגופות וידענו שאלמוג לא חלק מהעסקות. חשבנו שהסיבה היא שהוא בגיל צבא ושבחיים לא יעשו עליו עסקה ואם כן זה יקרה רק בסוף המלחמה. התקווה כבר הלכה ודעכה. אני זוכר שהיינו הולכים לאמא של אלמוג, אורית ויושבים ולא יודעים מה להגיד. היינו באים במטרה לחזק אותה ובסוף היא זאת שחיזקה אותנו. אישה מטורפת וחזקה ברמות אדירות באמת. לא הפסיקה להאמין, לא הפסיקה לחכות ולא הפסיקה לעשות רעש. מגיע לה קיבלה את הבן שלה יום לפני היום הולדת שלה".
אלמוג חזר בהפתעה ביום שבת האחרונה, איך הרגשת?
"כשהוא חזר השעה הייתה בערך 11:00 בבוקר. קיבלתי הודעה מידידה טובה שהיא במודיעין הצה"לי והיא אמרה לי 'אלמוג חולץ'. באותו הרגע קפא לי הגוף. לא האמנתי. פתחתי את הטלוויזיה, את כל האפליקציות האפשריות כדי לאמת את זה. וכשזה היה מאומת, רצתי בוכה להורים שלי ואמרתי לה 'אמא אבא אלמוג חולץ. וכולם בכו ביחד איתי".
"יש לנו את הצבא הכי חזק בעולם. אבל כל זה לא היה קורה בלי החוזקה של אלמוג, בלי היכולות הישרדות שלו. שוב אתם מכירים אותי מסרטונים ותמונות, אבל מדינה שלמה הולכת להתאהב בו. אלמוג הוא מלאך".
מה עשית אחרי?
"ישר לקחתי את האוטו ונסעתי לבית חולים, וחיכינו לרגע שיתנו לנו לחבק אותו ולדבר איתו. לקראת הערב הוא יצא אלינו".
איך קיבלת את פניו?
"בהתחלה קצת נבהלתי. לא ידעתי איך לגשת לזה. אבל אני מאמין שאחרי שכולם ראו אותו, וחיבקו אותו, זה השתחרר. הוא אמר לי איך התגעגעתי ואני כבר בכיתי את חיי ואמרתי לו שאני אוהב אותו ושאני הכי שמח בעולם שהוא חזר. זה היה חיבוק של דקה שמילא 8 חודשים של ריקנות".
איך הוא היה?
"הוא צחק איתנו והסתלבט שהוא אכל שם רק פיתות, חומוס ושיחק איתם קלפים. באמת בסיטואציה כזאת אין הרבה מילים. עמדתי בצד, הסתכלתי עליו, צבטתי את עצמי כדי להאמין שהוא פה".
מה דעתך על החילוץ הצבאי?
"יש לנו את הצבא הכי חזק בעולם. אבל כל זה לא היה קורה בלי החוזקה של אלמוג, בלי היכולות הישרדות שלו. שוב אתם מכירים אותי מסרטונים ותמונות, אבל מדינה שלמה הולכת להתאהב בו. אלמוג הוא מלאך".
האם אתם מתכננים להיפגש בקרוב?
"נפגשנו פעמיים. אני מאמין שאחרי שיגמרו את כל הבדיקות, אנחנו בעזרת ה' אמן נחזור לצאת ולהנות כמו שהיינו עושים לפני ה7.10-. קיבלנו אותו במתנה שוב. ואסור לנו לשכוח שיש עוד 120 חטופים וחטופות שמאחוריהם יש אלפים שמחכים להם בבית ואסור לנו לוותר אפילו לא לרגע".
משהו שרצית להגיד לו ושמרת בבטן עד שהוא יחזור?
"שחיכיתי לרגע שהוא ירד מהמסוק עם ידיים למעלה וחיוך מאוזן לאוזן. בדיוק כפי שקרה. שם הבנתי שאת המלחמה שלו הוא ניצח!".
אלמוג מאיר ג'אן
הוא נחטף מהמסיבה ברעים בשבת ב-7 לאוקטובר ומאז היה בשבי למשך 8 חודשים, עד השבת האחרונה בה הוא חזר במבצע חסר תקדים של צה"ל.
אלמוג הוא חייל משוחרר שהיה עתיד להתחיל עבודה בהייטק בחברת תקשורת גדולה יום אחרי המסיבה ברעים. ביום שישי (6.10.23) בלילה נסע אליה יחד עם חבר, ובשעה 07:45 בבוקר התקשר לאימו אורית, סיפר לה שסגרו את המסיבה כי יש טילים ויריות סביבו. הוא גם אמר לה שהוא אוהב אותה, הבטיח לעדכן כל חצי שעה, וניתק. מאז לא הגיע ממנו כל טלפון.
על תקופתו בשבי חמאס סיפרה אימו אורית כי "זאת פעם ראשונה שאני ישנה זה שמונה חודשים, לנו יש מזל אבל יש עוד 129 משפחות. לא האמנתי בהתחלה, שאלתי ׳הוא בחיים?׳ וצרחתי מאושר. כולם התאספו סביבי, הלכנו לחדר וארזנו. שרו מסביבי עם ישראל חי", אמרה אורית, אימו של אלמוג, בהצהרה באנגלית והוסיפה פרטים נוספים, "הוא היה חשוף מעט לתקשורת, לאל-ג'זירה, והוא ידע, הם קלטו הרבה דברים. לא צפו אבל שמעו. הוא למד את השפה הערבית ורוסית כי גם אנדריי דיבר רוסית. היה להם הרבה זמן לשוחח ביניהם, החיבור היה מאוד חזק. הוא ראה ב-11 במאי את העצרת בכיכר והוא ראה תמונות שלו על הבמה בעצרת אז הוא ידע. הם היו מעל חצי שנה יחד שלושתם, יש להם את השפה שלהם, היו להם כינויים, סימנים משלהם".
