זה היה ביום ראשון בשעות הצהריים המוקדמות. אליאור ותומר אלימלך היו בדרכם לארוחה בבית ילדותם אצל אמא שרה ז"ל. רונית ז"ל גם הייתה במקום ותכננה להצטרף לארוחה. בדרך האחים שמעו את האזעקה, אבל לא עלתה להם אפילו מחשבה אחת קטנה שהאזעקה הזו תהיה גורלית למשפחתם. אחרי הפגיעה הקשה הם הגיעו לשכונה, והיו בהלם גדול כשנחשפו להרס בלתי הנתפס שהטיל האיראני גרם לביתם, למקלט ולשאר הבתים הצמודים. "זה היה אחד מהרגעים הכי קשה", סיפר למערכת "שוס הדרך" תומר. "אני לא מצליח עדיין לדבר על זה. ממש קשה לי". בריאיון כואב ועצוב האחים לבית משפחת אלימלך מספרים מי היו רונית ושרה ז"ל עבורם, מה הן עברו ברגעיהן האחרונים ומה הם רצו להגיד להן ולא הספיקו.
איך אתם עוברים את הימים האלו?
"יש ימים טובים ויש ימים פחות. אנחנו מנסים לשמור את הראש מעל המים וזה לא פשוט לנו. ברגעי השקט, כשאנחנו לבד, שם המחשבות מתחילות וזה מאוד קשה לנו. מאוד".
ראיתי שלאחרונה ממש החלטתם לחזור לעבוד, אתם מצליחים?
"צריך להבין שזו הפרנסה שלנו והיא נותנת לנו כוח נפשי. היא נתנה לנו גם לפני כן, פשוט עכשיו – זה הרבה יותר עוצמתי", אמרו תומר ואליאור האחים. השניים עוסקים לפרנסתם כדיג'יי ומשמחים חתן כלה ביום חתונתם. "ממש לאחרונה היה אירוע-שניים מצומצמים בעקבות המלחמה והחלטנו לקחת אותם", אמרו. "המוסיקה בשבילנו היא המון כוח וגם לשמח אנשים נותן לנו כוח.
"גם שאלנו שאלת רב אם נכון לחזור", סיפרו השניים. "הרב אמר שאנחנו יכולים לעבוד כרגיל. הוא הסביר לנו שחזרה לשגרה יכולה מאוד לעזור לנו. אז זה מה שעשינו. אבל התקופה הזו היא תקופה מאתגרת לדיג'יי, גם בגלל המלחמה כי יש פחות אירועים ובקרוב מתחיל גם עומר אז גם זה מוסיף. אז שגרה מלאה עדיין אין לנו".
האחים תומר ואליאור:
"כשאנחנו לבד קשה לנו לישון, שואלים הרבה שאלות של למה זה קרה? למה ככה? שואלים את הבורא ומנסים להבין. אבל חשוב להגיד שמה שקרה חיזק אותנו ואנחנו יודעים שהכל מאיתו יתברך. אחר כך אנחנו נזכרים באמא שלנו ובאחותנו, שומעים את הצחוקים שלנו, נזכרים בדברים שהיינו עושים יחד"
ואיך הימים שלכם נראים מעבר לשגרה המצומצמת?
"אנחנו משתדלים לא להיות לבד ולדאוג לאבא שלי ולילדים של אחותי רונית. בדיוק לאחרונה מצאנו לאבא שלנו דירה לגור בה לבינתיים, סידרנו אותה בשבילו וזה מה שהעסיק אותנו. ועכשיו? אנחנו גם עסוקים עם הילדים של רונית ובימים האחרונים קצת נרגע לפני פסח. השקט מאוד קשה לנו", אמרו השניים. "המחשבות לוקחות אותנו למקומות אחרים. ובמקום לצלול אנחנו מוצאים את עצמנו מטפלים בדברים, הרבה דברים בירוקרטיים, טפסים וכמובן בכל המשפחה ומה שצריך. קשה לנו להתאבל", אמרו בכאב.
מה המחשבות שעוברות לכם בראש כשאתם בשקט שלכם?
"כשאנחנו לבד קשה לנו לישון, שואלים הרבה שאלות של למה זה קרה? למה ככה? שואלים את הבורא ומנסים להבין. אבל חשוב להגיד שמה שקרה חיזק אותנו ואנחנו יודעים שהכל מאיתו יתברך. אחר כך אנחנו נזכרים באמא שלנו ובאחותנו, שומעים את הצחוקים שלנו, נזכרים בדברים שהיינו עושים יחד, באוכל שאמא שהייתה מכינה ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו מחייגים לאמא ושוכחים ממה שקרה. אנחנו עוד לא מעכלים".
"'אמא ואחותי היו החברות הכי טובות שלי', אומר בכאב תומר. 'כל הסודות שלי אצלן. עם אמא הייתי מדבר כל יום, רונית הייתה הביג בוס שלי ובחודשיים האחרונים דיברנו הרבה בגלל הילד שלה כי הוא רוצה להיות דיג'יי גם, אז עזרתי להם בבחירת הציוד'"
"אמא ואחותי היו החברות הכי טובות שלי", אומר בכאב תומר. "כל הסודות שלי אצלן. עם אמא הייתי מדבר כל יום, רונית הייתה הביג בוס שלי ובחודשיים האחרונים דיברנו הרבה בגלל הילד שלה כי הוא רוצה להיות דיג'יי גם, אז עזרתי להם בבחירת הציוד", אמר ועוצר רגע לקחת נשימה. "לא הספקתי להיפרד מהן. מאמא ומאחותי. היה את יום שישי של לפני המקרה, חיבקתי את שתיהן ונישקתי אותן ובמוצ"ש הן אמרו לי 'תשמרו על עצמכם' הרגשתי שהן נפרדות ממני אבל זה רק בדיעבד. אני לא אמרתי להן בחזרה ועכשיו קצת כואב לי על זה".
מה היית רוצה להגיד להן?
"הייתי מחבק ורוקד איתן ריקוד אחרון", אמר תומר בכאב. "מרגיש לעוד רגע את החום והחיבוק של אמא ושל רונית שאהבה את הבן שלי כל כך וקנתה לו כל כך הרבה דברים". תומר ואליאור מספרים שכשהם שמעו את השאלה הזו הם פשוט התפרקו. "היינו מדברים עם אמא דרך העיניים ולא דרך הפה. כל הזמן שהייתה רואה אותנו על בימת המוסיקה הייתה גאה בנו כל כך והיינו רוקדים משמחה. זה מה שהיינו רוצים לעשות איתן ברגעים האחרונים שלהן".
תוכלו לספר עליהן קצת?
"הן היו שתי צדיקות, מלאכיות. רונית הייתה מתנדבת באיחוד הצלה, מצילה המון חיים. אמא הייתה בשלנית טובה, הייתה עושה לנו אוכל שאנחנו יכולים רק לחלום עליו בלילות היום", אמרו. "רונית הייתה ההערצה שלנו. כמה היא דאגה לילדים שלה כאם חד הורית".
תומר אלימלך:
"לא הספקתי להיפרד מהן. מאמא ומאחותי. היה את יום שישי של לפני המקרה, חיבקתי את שתיהן ונישקתי אותן ובמוצ"ש הן אמרו לי 'תשמרו על עצמכם' הרגשתי שהן נפרדות ממני אבל זה רק בדיעבד. אני לא אמרתי להן בחזרה ועכשיו קצת כואב לי על זה"
אנחנו לקראת חג הפסח, חג מאוד משפחתי. איך זה מרגיש פתאום בלעדיהן?
"אנחנו מרגישים את החיסרון שלהן. מאז האסון כבר עברו כמה שבתות וגם הן קשות מאוד. בפסח אני מאמין שנרגיש יותר את החוסר, אבל אנחנו מתארחים אצל המשפחה. הרבה עוטפים אותנו בימים האלה ואנחנו מאמינים שנרגיש טוב. הדבר היחידי שכרגע מעסיק אותנו זה לראות את אבא שלנו שמח ואת הילדים של אחותי. אנחנו דואגים להם וחושבים עליהם כל הזמן".
תומר עוצר לרגע את השיחה ולוקח נשימה. "מאוד חשוב לנו לעטוף את אבא והילדים של רונית. שהם ירגישו את החום של המשפחה למרות מה שקרה. שלא תטעי", אמר בכנות. "יש רגעים שאני הולך לשירותים ומתפרק. הימים קשים, אי אפשר לדעת איפה זה יתפוס אותך. אני נזכר שבשבעה של שתיהן חשבתי שבכיתי לכל החיים, אבל זה בלתי נשלט. קשה להיות בנעליים האלה ואני לא מאחל לאף אחד. המוח האנושי לא מצליח לעכל דבר כזה וזה לוקח זמן. אז אני מסכים לעצמי להתפרק כשאני צריך, לבכות, להוציא, זה חלק מהתהליך".
מה האסימון שפתאום נופל?
"שפתאום אין אותן", אומר תומר. "ביום אחרי השבעה אנחנו מבינים שבאמת אין אותן. ואיך אפשר להבין את זה? לצערי זה עדיין לא מתיישב, ואני לא יודע מתי זה יקרה. זה כאב באמת גדול. כאב שאין לתאר. הנחמה שלי היא המוסיקה. זה מה שאני ואחי יודעים לעשות הכי טוב. יש בנו אמונה שצריך להמשיך קדימה. נכון.. זה לא פשוט. אבל גם הזוגות מחזקים אותנו, מבינים אותנו ועוזרים לנו".
מה המוסיקה בשבילכם?
"את יודעת.." אומר תומר. "כשאני עולה על העמדה שלי, כל הקסם מתחיל. אני לא חושב על שום דבר. הבורא חנן אותי שיהיה לי את הקסם הזה בידיים. כשאני עושה מוסיקה זה מנתק אותי מכל המחשבות ומכל התקופה הטראומטית הזו וזה גם נותן לי כוח. זה ממלא אותי. אמא שלי כל כך שמחה בחיים שלה, תמיד הייתה מחייכת, תמיד הייתה צוחקת ולא היה לה אכפת מקושי. אני מאמין שזה מה שהן היו רוצות", מסביר. "שנחזור לשגרה ונתעסק במה שאנחנו אוהבים". תומר מספר שלאחרונה הוא פגש רב שאמר לו "תמשיך לשמח את עם ישראל" וזה נתן לו כוח אדיר. כמו מסר, כמו מילה שהגיעה משתיהן. "אני יודע בתוכי שזה מה שאמא שלי ואחותי היו רוצות".
איך הסביבה שלכם תומכת בכם?
"תדעי לך שהסביבה תומכת מאוד. הם אולי חושבים שזה לא תומך, אבל כל מילה טובה או חיבוק ניחמו אותנו. בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהגיע לשבעה ועדיין תומך בימים אלו. לדודים, לדודות, לחברים הקרובים שלנו שעשו עבודת קודש ולא עזבו. זה חימם את הלב לדעת שיש לנו סביבה ומשפחה תומכת, אוהבת ומקיפה. אנחנו משתדלים לחזור לכולם ולא מצליחים. אבל חשוב לנו שידעו שאנחנו מעריכים ושהם באמת עזרו לנו וניחמו אותנו".
המוסיקה עוזרת לנו:
"ביום אחרי השבעה אנחנו מבינים שבאמת אין אותן. ואיך אפשר להבין את זה? לצערי זה עדיין לא מתיישב, ואני לא יודע מתי זה יקרה. זה כאב באמת גדול. כאב שאין לתאר. הנחמה שלי היא המוסיקה. זה מה שאני ואחי יודעים לעשות הכי טוב. יש בנו אמונה שצריך להמשיך קדימה"
תומר ואליאור מסכמים את הריאיון באיחול חג שמח לקראת פסח ואומרים, "שנהיה מאושרים תמיד ואמן שנזכה לזמנים טובים יותר".
בימים אלו משפחת אלימלך יצאו עם קמפיין גיוס המונים שכל מטרתו לעזור בשיקום הבית שנפגע, לשקם את המשפחה, לבנות את מה שנהרס ולהעניק מעט יציבות בתוך אובדן גדול.
לתרומות ניתן ללחוץ על הקישור:
https://giveback.co.il/project/89690
