לצעוד במסע של אמונה בבורא עולם, זו לא החלטה של רגע וגם לא בחירה קלה. יש לפעמים מעידות, רגעים כאלו שמרגישים שזה "גדול עלינו" ויחד עם זאת, קיים רצון פנימי להתקרב, להרגיש חיבור גבוה לבורא עולם למרות הקשיים, יחד עם הניסיונות ולצד המסע שהחיים מובילים אותנו. הסיפור של אסנת אלעזרי, תושבת העיר נוגע בדיוק בנקודה הזו, והשבוע בריאיון מרגש וחגיגי לראש השנה היא משתפת על מסע ההתקרבות שלה לבורא עולם, איך הכל התחיל מקול פנימי עמוק שביקש ממנה להתקרב בילדותה, והמשיך לאחר נישואיה ועד למשבר הכי גדול של המשפחה, המחלה של בר מזל ז"ל ביתה שנפטרה בדיוק לפני ארבע שנים.
"בשנה האחרונה לפני הקורונה, לפני שלוש וחצי שנים, כבר רציתי להתחיל לשים כיסוי ראש חזרה. אז התחלתי לשים בסופי שבוע – מיום שישי ועד מוצאי שבת. לא היה לי את האומץ לשים אותו ביום חול. ואז שמעתי קריאה משמיים 'תתחזקי' ולא הצלחתי לעשות את זה לבד. היום אני מבינה שלא צריך שיגיע איזה ניסיון או מחלה כדי שנקשיב לקול הפנימי שלנו"
מי שמכיר את הסיפור של אסנת ועוקב ברשתות החברתיות אחרי העשייה שלה, יכול לזהות את השינוי שהיא עברה בשנים האחרונות. ההתחזקות, כיסוי הראש והלבוש הצנוע. ולא די בכך, היא הגדילה והתחילה לעשות הפרשות חלה, שיעורי תורה, לווי כלות, הוציאה סידור לעילוי נשמת בר מזל ז"ל וחילקה מעל 10 אלף עותקים. לרגע אפשר לחשוב שההתחזקות שלה נבעה בעקבות פטירתה של בר מזל ז"ל, אך לא כך הדבר. אסנת מאז ומתמיד הייתה מחוברת לבורא עולם ולדת. והיה בה רצון עמוק להתקרב, אך לא היו לה את כל הכלים בצעירותה. אחרי שהתחתנה עם משה, והביאה לעולם את ביתה בר מזל ז"ל, שם התחיל מסע ההתקרבות שלה בתשובה. "כשבר מזל נולדה לקחתי על עצמי כל מה שאת רואה עכשיו. צניעות, לבוש, שבתות, הפרשות חלה. הכל היה. אחרי 7 שנים החלטתי להוריד את כל החזות שעטיתי על עצמי. עבורי זה היה יותר מידי. הרגשתי מבוגרת וחרדית", שיתפה אסנת. ואז היא חזרה ללבוש הרגיל, בו תמיד הרגישה צורך להתנצל ולהגיד, "אל תראו אותי ככה. אני קרובה לבורא עולם מבפנים". ואז בר מזל חלתה. "מהרגע שגילו לבר מזל את המחלה, החלטתי לקחת על עצמי צניעות וכיסוי ראש עד סוף חיי". אמרה.
איך את מרגישה עם השינוי?
"אני מרגישה טוב. ממש טוב. אני אומרת שהאמונה היא זו שמחזיקה אותי. במהלך היום תראי אותי עובדת באדריכלות במשרד, משרטטת ושומעת דברי תורה. ובערבים אני עושה חסדים, שיעורי תורה, הפרשות חלה ובאמת כל העשייה שלי לעילוי נשמת בר מזל ז"ל. כשהיא חלתה וקיבלתי את ההחלטה של הצניעות, התחלתי להרגיש מכובדת. וכשאני מסתובבת ומסתכלים עליי, אני כל כך שמחה להרגיש שמכבדים אותי ואני מאושרת שהגעתי לשלב הזה. מאושרת שהגעתי לרמת הצניעות הזו".
איך המשפחה קיבלה את השינוי?
"בשנה האחרונה לפני הקורונה, לפני שלוש וחצי שנים, כבר רציתי להתחיל לשים כיסוי ראש חזרה. אז התחלתי לשים בסופי שבוע – מיום שישי ועד מוצאי שבת. לא היה לי את האומץ לשים אותו ביום חול. ואז שמעתי קריאה משמיים 'תתחזקי' ולא הצלחתי לעשות את זה לבד. היום אני מבינה שלא צריך שיגיע איזה ניסיון או מחלה כדי שנקשיב לקול הפנימי שלנו. צריך לשים כיסוי ראש ולהיות צנועה כי בראש ובראשונה אני אוהבת את בורא עולם. אני כל הזמן אומרת את זה לאנשים.
"למה לחכות לניסיון הזה? מבחינתי הניסיון שלי היה שרציתי לשים והיה לי קשה לשים. וברגע שהחלטתי שזה מגיע מתוך מקום של אהבה לבורא עולם – לא חשבתי מה בעלי יגיד, מה יגידו כולם, שום דבר. שמתי כיסוי, ברכתי, יצאתי אליהם לסלון ואמרתי להם 'ככה אני מעכשיו'.
"ידוע שמי שרוצה לראות ניסים צריך לשים כיסוי ראש. זה אחד מהדברים הראשונים שכל הרבנים אומרים. אני לא ידעתי איך לעשות את זה, ואני שמחה בסוף הצלחתי. וויתרתי על הדבר הכי גדול שלי – השיער המפואר שלי. זה היה המלכות שלי. ואת יודעת איזה וויתור זה? וויתרתי על זה. עשיתי את זה כי אני אוהבת את בורא עולם".
"מבחינתי הניסיון שלי היה שרציתי לשים והיה לי קשה לשים. וברגע שהחלטתי שזה מגיע מתוך מקום של אהבה לבורא עולם – לא חשבתי מה בעלי יגיד, מה יגידו כולם, שום דבר. שמתי כיסוי, ברכתי, יצאתי אליהם לסלון ואמרתי להם 'ככה אני מעכשיו'"
ומתי הרגשת שאת רוצה להתחזק יותר?
"כשבר מזל חלתה. זה היה בסביבות פסח ובאותו הערב שהודיעו שהיא חולה במחלה ידעתי שזהו. אני עושה את זה. ומאותו הרגע נכנסתי לשליחות שלי. מבלי לדעת שאני בשליחות. שלחתי הודעות לאנשים ואמרתי להם שבר מזל חולה. רציתי שהם יתפללו בשבילה, שיעשו הפרשת חלה לרפואתה וזה כל מה שעניין אותי. באותו הערב החברות הקרובות שלי עשו אצל משפחת חזן הפרשת חלה לרפואתה. וביקשתי מכל מי שאני מכירה ומכיר את בר מזל להתעסק בתפילות. לא רציתי לבזבז את הזמן. רציתי שבכל רגע ובכל זמן שאפשר שתהיה תפילה לרפואתה".
אל המסע של אסנת ובר מזל ז"ל הצטרפו אלפים שעשו הפרשות חלה והתפללו לרפואתה. "זה היה מטורף", מסבירה אסנת. "אין מישהו שלא הזכיר אותה בנרות שבת. אנשים שלא הכרתי בכלל התפללו וגם הגיעו לעזור בבית עם הילדים. כי בשבועות הראשונים היינו איתה בבית החולים כי היא גססה. לא היה לה דם בגוף בכלל. קיבלנו כל כך הרבה תרומות, היו הרבה ניסים".
ביום שבת השבוע (ג' תשרי) משפחת אלעזרי יציינו ארבע שנים לפטירתה של בר מזל ז"ל. המלכה של הביתה שנפטרה מהמחלה בטרם עת. "היא הייתה המלכה שלי שהגיעה אחרי שני בנים", שיתפה אסנת בבכי. "היא באה בתקופה שממש נפלנו בעסק, אני ובעלי. הפסדנו המון כספים והיא באה ממש לנחם אותי", נזכרת. "בר מזל הייתה פשוט ילדה טהורה, מפנקת, לא בוכה. לא הייתי שומעת אותה בוכה בכלל. כל הזמן הייתה מלטפת אותי וניחמה אותי באותה התקופה. וכשהיא גדלה וילדתי את מיטל וגד, לא משנה שהיא הייתה רק בת 10, היא לקחה את תפקיד האמא מאז שהייתה קטנה. זה התבטא בכך שהייתה מגיעה מבית הספר ואומרת שהיא תדאג לילדים. ברמה שסיימתי לעבוד והיא כבר קילחה והשכיבה אותם לישון. ילדה שהיה לה כיבוד הורים הכי גדול שאת יכולה להכיר. משהו שאת לא יכולה להאמין שיש דברים כאלה בכלל. כל אמא תגיד דברים טובים על הבת שלה, אבל באמת שהיא הייתה משהו מיוחד".
"ידוע שמי שרוצה לראות ניסים צריך לשים כיסוי ראש. זה אחד מהדברים הראשונים שכל הרבנים אומרים. אני לא ידעתי איך לעשות את זה, ואני שמחה בסוף הצלחתי. וויתרתי על הדבר הכי גדול שלי – השיער המפואר שלי. זה היה המלכות שלי. ואת יודעת איזה וויתור זה? וויתרתי על זה. עשיתי את זה כי אני אוהבת את בורא עולם"
למה את הכי מתגעגעת?
"להכל. אחרי שני בנים היא הייתה המלכה של הבית".
מהכאב לשליחות
אסנת אלעזרי היא אדריכלית מקצועית שבאמצע חייה החליטה לצאת למסע התחזקות משותף עם כלל הציבור. היא למדה הדרכת כלות, ייעוץ זוגי, עשתה קורס NLP ומעבירה הפרשות חלה ושיעורי תורה והכל לעילוי נשמת בר מזל ז"ל. בנוסף היא הוציאה סידור שמחולק היום בכ-10 אלף בתים, בתי ספר, בתי כנסת ועוד. וגם הוציאה חומש מפואר, עשתה הלכה יומית מיוחדת לשנה הרביעית לזכרה והוציאה כאלפיים ספרי דברים. "עשינו המון, ואני עדיין לא מאמינה שהצלחתי לעשות דבר כזה. ושבורא עולם רוצה שאעשה את זה. אני מאמינה שאני צינור שעובר דרכו שפע, ובזכות זה שאני צועדת במסע שבורא עולם רוצה שאצעד בו – אז הכל קורה. אנשים רוצים לתרום ולהעניק כמה שאפשר – רק שהעשייה שלי תתקיים. וזה כל כך פשוט. בורא עולם פותח לנו עולם שלם, רק צריך להראות לו שאנחנו בעשייה. בייחוד בעשייה של דברי תורה".
בזכות העשייה וההתחזקות, את מצליחה לעזור גם לאחרות להתחזק?
"אני מרגישה שכן. כשטליה אבוטבול ז"ל נפטרה, ביקשו ממני ללכת לנחם. כאילו מתבקש ממני להגיע. אני לא מעכלת ומודה לבורא עולם שיש צפייה שאגיע לחזק אותם. וגם אני בטוחה שהרבה אנשים שהגיעו לשיעורי התורה ולהפרשות החלה התחזקו. נשים מספרות שבזכותי הם לקחו על עצמן הפרשות חלה. נשים שבחיים לא עשו לחם. וגם הכלות שאני מלווה לקחו על עצמן כיסוי ראש. אני מתרגשת מהצעדים שהם עושים ועושות, זה לא מובן מאליו בכלל".
"אני מאמינה שאני צינור שעובר דרכו שפע, ובזכות זה שאני צועדת במסע שבורא עולם רוצה שאצעד בו – אז הכל קורה. אנשים רוצים לתרום ולהעניק כמה שאפשר – רק שהעשייה שלי תתקיים. וזה כל כך פשוט. בורא עולם פותח לנו עולם שלם, רק צריך להראות לו שאנחנו בעשייה"
את כמו מודל לדוגמא בשבילן.
"אני מרגישה ככה. כן. ואומרת שאם ככה זה צריך להיראות אז אני מאושרת. במקביל אני גם לא תופסת באיזה מעמד בורא עולם יכול להביא אותך – מהמקום הכי נמוך לדמות משפיעה. מי אני? אני אישה רגילה. איך אני קשורה לכל הדבר הזה בכלל? זה כמו סרט שעובר. אנשים מתחזקים מהמילים שלי, ממה שעברתי וזה קסם. ותמיד אני מזכירה לעצמי שהכל זה לעילוי נשמת בר מזל. המסע הזה מרגש בטירוף והחיבור שלהם אליי זה באמת לא מובן מאליו".
את עושה משהו מיוחד בהפרשת החלה ובשיעורי התורה?
"האמת שלא. אני באה כמו שאני. יש המון בנות שמבקשות ממני הפרשת חלה ושואלות אם אני באה עם שופר. אז לא. אני ובר מזל מגיעות ואני שרה להן ומגיעה עם האנרגיה והאהבה שלי".
מה היית רוצה להגיד לאנשים שעברו קושי דומה לשלך?
"קודם כל לזכור שיש שלושה ימים לבכי. חייבו אותנו לבכות שלושה ימים. אפילו בתוך השבעה. אז תבכו ותוציאו את כל הדמעות. זה קשה להיפרד מאדם שאוהבים. ולכן הדמעות מגיעות כדי לרפא. שבוע אחרי השבעה, כשהבית ריק, והכל נגמר – אני מציעה לדבר, לשבת עם אנשים, לעשות שיחות, לא לברוח. זה הדבר הכי חשוב. ואחרי חודש ומתחזקים, לחשוב מה אפשר לעשות לעילוי הנשמה. כי זה הדבר הכי מחזק. הדבר שהרים אותי יותר מהכל. לצאת בערב ולהגיד דברי תורה, לחזק אחרים, לשמח אחרים, זה נתן לי המון כוח בבית שלי.
"הרמתי את הילדים שלי, את בעלי ונהיה לי כוח. תמצאו את הדרך שלכם לעילוי הנשמה. העיקר תעשו חסדים ותעזרו לאחרים. זה ממש מקל על התהליך".
"נשים מספרות שבזכותי הם לקחו על עצמן הפרשות חלה. נשים שבחיים לא עשו לחם. וגם הכלות שאני מלווה לקחו על עצמן כיסוי ראש. אני מתרגשת מהצעדים שהם עושים ועושות, זה לא מובן מאליו בכלל"
מה היית רוצה להגיד לנשים או גברים שרוצים להתחזק?
"תתחזקו לאט לאט. אל תרוצו מהר כי אחר כך זה לא יחזיק. זה לא סתם. גם לי זה קרה. לכן אני ממליצה לעשות צעדים קטנים, ברכות השחר, להתחבר לצינור הפנימי, לעשות כל השתדלות קטנה שאתם מרגישים. קשה לכם בתפילות? תברכו על האוכל. קשה לכן כיסוי ראש, תשימו רק בסופי שבוע. השתדלות ובצעדים קטנים. זה מה שעזר לי".
האזכרה של בר מזל ז"ל חלה השבוע, ובני המשפחה יעלו לקבר שלה. "לציון שלה", מתקנת אותי אסנת. "הקבר של בר מזל הוא ציון של צדיקה. את יודעת כמה אנשים מגיעים לבקר אותה? בכל פעם שהם מגיעים להלוויה, הם מבקרים בציון שלה, מדליקים לה נר ומצלמים לי. משהו לא הגיוני, בעיני זה מעל הטבע.
"השבוע גם יום האזכרה שלה יוצא ב-11 חודשים של ההורגים והנרצחים במלחמת "חרבות ברזל" ואני מרגישה שזה לא במקרה. לפני ארבע שנים התמודדנו עם זה לבד, ועכשיו כולם מתמודדים. כולם עצובים, כולם איתנו".
"אני גם לא תופסת באיזה מעמד בורא עולם יכול להביא אותך – מהמקום הכי נמוך לדמות משפיעה. מי אני? אני אישה רגילה. איך אני קשורה לכל הדבר הזה בכלל? זה כמו סרט שעובר. אנשים מתחזקים מהמילים שלי, ממה שעברתי וזה קסם. ותמיד אני מזכירה לעצמי שהכל זה לעילוי נשמת בר מזל"
מה היית רוצה להגיד לקראת חג ראש השנה?
"כל העניין של ראש השנה זה אהבת לרעך כמוך. לכבד אחד את השני, את הדעה של השני ולבקש סליחה אם טעינו. זה השורש של אהבת לרעך כמוך. לזכור שכולנו טועים בנקודה הזו, וגם לזכור לקום. אף אחד לא מושלם. אני מאחלת שבראש השנה נלמד לכבד אחד את השנייה, לאהוב טהור ונקי. שתהיה שנה טובה".
