אומרים שאהבה מנצחת את הכל, במקרה של זוהר ושושנה טייב – האהבה החזירה אותם למסלול החיים. השניים הכירו לפני 4 שנים, ועד לרגע ההיכרות כל אחד חווה חיים מטלטלים ומורכבים. ודווקא מתוך המורכבות הגדולה נולדה אהבה עוצמתית. זוהר (31) נולד בתל אביב, התגלגל למשפחות אומנה, פנימיות, סמים, כלא ולבסוף גם לרחוב. שם התגורר במשך 10 שנים. ושושנה, נולדה בירושלים למשפחה חרדית. בביתה הייתה המון אלימות ומכל הסוגים: אלימות פיזית, נפשית, מילולית ומינית היא הרגישה שזנחו אותה ואת האחים שלה. היום היא מאובחנת בפוסט טראומה מורכבת ובמחלת פיברומיאלגיה.
סיפור החיים של השניים צמרר אותי מאוד וגרם לי לעצור ולנשום, להכיל ולהתחזק. הסיפורים שנחשפו במהלך הריאיון הפתוח שקיימנו, לימדו אותי מהי אהבה מסוג אחר. אהבה שיש בה המון כוחות, חוזקה, ניסיון חיים ואיך מתוך המקומות הכואבים שהם התמודדו איתם, הם עדיין בוחרים להאמין. להאמין בטוב, להאמין שהכל אפשרי. השבוע הם סיפרו לראשונה לעיתון "שוס הדרך" איך ביחד הם מצליחים להתגבר על אתגרים חדשים, על העבר האפל שהתמודדו כל אחד בנפרד ועל האיחוד שהיקום ביצע שגרם לשניהם להכיר, להיות חברים טובים ולזוג אוהב שבשבילו השמיים הם הגבול.
"כל מה שרציתי זו משפחה"
עשור שזוהר מתגורר ברחובות תל אביב. סוחר בסמים, חי לבד ושורד. מידי פעם הוא חשף את חייו ברשתות החברתיות ורבים העריצו אותו. אך זוהר בתוכו רצה להקים בית ומשפחה. זה היה החלום שלו. רצה לעזוב את הרחוב, להסתדר ולחזור לתלם אבל הוא לא ידע איך הוא יעשה את זה. מה כן? הוא שם לעצמו מטרה שלמרות כל מה שעבר, הוא יצליח.
ועד שזה קרה, הוא מספר על החיים שעבר מילדות ועד לפני 4 שנים. "בגיל 3 יצאתי מהבית למשפחות אומנה", התחיל לספר זוהר. "באזור גיל 7 נכנסתי לפנימייה ואז עברתי לפנימיות סגורות. התעסקתי בגניבות בתור ילד ולאחר מכן התגייסתי לצבא. שירתי במשך 4 שנים ואז נתפסתי בשימוש בסם שקוראים לו נייס גיי. מהרגע הזה החיים שלי התחילו להתדרדר", מסביר בכאב. "חזרתי לתל אביב, עבדתי בעבודות מזדמנות בסמים. עם הזמן מצאתי את עצמי ברחוב. וככה התחלתי להתגלגל. הכסף היה בא, הכסף היה הולך. חיי הישרדות. ואז הכרתי את גלעד שלמור ומור שער", אמר בהתרגשות. "השניים עזרו לי לצאת מהרחוב. הובילו אותי לדירה בתל אביב ששכרתי ממה שהיה לי והתחלתי שיקום אזרחי. עברתי לנתניה ושם השתקמתי אצל זוג שעזר לי ומצאתי את עצמי מתחיל להיגמל מסמים לאט לאט. היום אני מטופל בבריאות הנפש".
"באזור גיל 7 נכנסתי לפנימייה ואז עברתי לפנימיות סגורות. התעסקתי בגניבות בתור ילד ולאחר מכן התגייסתי לצבא. שירתי במשך 4 שנים ואז נתפסתי בשימוש בסם שקוראים לו נייס גיי. מהרגע הזה החיים שלי התחילו להתדרדר"
מאיפה הגיעו הכוחות להפסיק את הסמים?
"זה הגיע מתהליך ארוך שעברתי. אנשים עזרו לי בדרך, וגם היה לי רצון להביא ילדים ולהתחתן. ידעתי שאם אני אמשיך בדרך הזו לא אוכל לעשות את זה. הייתי צריך מישהו שיבוא וירים אותי בשתי הידיים ואז אתפוס את עצמי בידיים. וזה בסוף מה שקרה. הבעיה העיקרית שהייתה לי הייתה להיגמל מסמים".
איך אתה מתאר את התקופה ברחוב?
"אני יכול להגיד שבגדול היה לי טוב. הייתי עושה הרבה כסף, מתלבש טוב ומעשן סמים. לא היו לי צרות וגם לא הייתי צריך לשלם על שום דבר. אלו היו חיי חופש שלא הובילו לשום מקום. סחרתי סמים, ישבתי בכלא שנתיים וארבעה חודשים ועשיתי הרבה שטויות בחיים. היום אני מנסה לתקן את זה".
בהסתכלות על העבר, היית עושה משהו אחרת?
"כן. הייתי נשאר בצבא".
באמת?
"זו הייתה התקופה הכי טובה בחיי. מפקדים וחיילים היו מעריצים אותי. נראה לי שפעלתי מתוך פזיזות, רציתי לראות את החיים בחוץ ולצאת".
זוהר לוקח נשימה עמוקה וחושב על מה שהוא עבר ואומר, "כל מה שעברתי הביא אותי למי שאני היום. ניסיון החיים שלי, ההתמודדויות שלי הם אלו שמאפיינים אותי. הרבה אנשים ברחוב מתלהבים ממני ומהדרך שלי. יש לי קהל מעריצים שמאוד עוקב אחריי ואחרי הדרך שלי, אבל אף אחד מהם לא רואה מאחורי הקלעים".
"כל מה שעברתי הביא אותי למי שאני היום. ניסיון החיים שלי, ההתמודדויות שלי הם אלו שמאפיינים אותי. הרבה אנשים ברחוב מתלהבים ממני ומהדרך שלי. יש לי קהל מעריצים שמאוד עוקב אחריי ואחרי הדרך שלי, אבל אף אחד מהם לא רואה מאחורי הקלעים"
ומה קורה מאחורי הקלעים?
"אני מתקשה למצוא עבודה, יש לי תהליך של חדלון פירעון וזה מאוד מקשה עליי. אני, אישתי והילד מנסים. אני לא יודע קרוא וכתוב בגלל הבחירות שלי, אבל אני מאוד רוצה ללמוד ולשקם את החיים שלי. אפילו שזה נשמע קשה, אבל אני מוכן לזה. החובות למדינה איתם אני מתמודד קשים לי. כל האנשים שפוגשים אותי, חושבים שאני בן אדם רגיל, אבל מאחורי יש המון בירוקרטיה והתעסקות שלא הכרתי ברחוב. פתאום אני צריך למצוא עבודה, להסתדר ולפרנס את המשפחה שלי. יש לי עסק קטן שבו אני הנדי מן, אני טוב בכל מה שקשור בידיים. בסופו של דבר אני רוצה לפרנס את המשפחה שלי ושאישתי והילד יהיו מאושרים".
למה אתה לא מציג גם את התמונה הזו ברשתות?
"כי אנשים שרואים אותי מעלים חיוך על הפנים ואומרים לי, 'איזו הצלחה ואיך אנחנו שמחים על התהליך שעשית'. אם הם ידעו או יראו שאני בסוג של מצוקה, הם ירחמו עליי וזה גם יוריד להם את המוטיבציה שיש תקווה בחיים. אני לא רוצה את זה".
היום אתה לא יודע קרוא וכתוב, איך זה קרה?
"תראי, לקחו אותי למסגרות לימוד. אבל לא למדתי. כל מה שעשיתי היה ללכת למחששה ולעשן. אני לא חושב שעשיתי את זה מבחירה, הייתי מכור וגם בעקבות כל מה שעברתי בילדות שלי. נסיבות החיים הובילו אותי לשם. אם היום אני חוזר אחורה, אני חושב שהייתי צריך לשבת וללמוד, אבל את יודעת.. בפנימיות ובמקומות כאלה זה לא הכי קל. קל יותר לעשות דברים אחרים".
"אני מתקשה למצוא עבודה, יש לי תהליך של חדלון פירעון וזה מאוד מקשה עליי. אני, אישתי והילד מנסים. אני לא יודע קרוא וכתוב בגלל הבחירות שלי, אבל אני מאוד רוצה ללמוד ולשקם את החיים שלי. אפילו שזה נשמע קשה, אבל אני מוכן לזה. החובות למדינה איתם אני מתמודד קשים לי"
ביקשת עזרה מאנשים? שיעזרו לך עם הבירוקרטיה?
"כן, ביקשתי והיו אנשים שעזרו לי בדרך. אבל בבירוקרטיה אף אחד לא שם איתי יד לסגור את החובות. אני עוד תקוע בדברים שהם מהעבר שלי ואני לא מצליח להתגבר עליהם. גם בגלל הקריאה והכתיבה. היום אני לא מצליח להכניס עבודה. אני מאוד אוהב את העצמאות שלי ושזה עושה לי ממש טוב. מאוד רוצה להתפרנס ולעבוד, אבל בגלל החובות וחדלות הפירעון אני מתקשה לפרסם את עצמי בעיר. רק מפה לאוזן זה עובד לי".
איך אתה מצפה שלקוחות יסמכו עלייך אחרי שהם מכירים את העבר שלך?
"מה שהיה בעבר, היה. היום יש לי לקוחות בודדים והם מרוצים ממני ומהעבודה שלי. העבר הוא מת בשבילי ומה שעשיתי פעם היה כדי לשרוד. כל בן אדם בחיים עושה טעיות, אני מאמין שאפשר לתקן ולא להיפסל על העבר שלי. תמיד יש דרך להתחיל מחדש".
"כל האנשים שפוגשים אותי, חושבים שאני בן אדם רגיל, אבל מאחורי יש המון בירוקרטיה והתעסקות שלא הכרתי ברחוב. פתאום אני צריך למצוא עבודה, להסתדר ולפרנס את המשפחה שלי. יש לי עסק קטן שבו אני הנדי מן, אני טוב בכל מה שקשור בידיים. בסופו של דבר אני רוצה לפרנס את המשפחה שלי ושאישתי והילד יהיו מאושרים"
האמונה הצילה אותה
שושנה כאמור גדלה בירושלים, הסיפור שלה מתחיל מכיוון אחר לגמרי. היא גדלה בבית חרדי בירושלים לשני הורים. יש לה 6 אחים והיה להם בית ומסגרת. אבל למרות שהכל נראה נורמטיבי מהצד, בביתה היא מספרת שהייתה המון אלימות. "מאז ומתמיד הייתה אלימות ומכל מיני סוגים וזה עבר את הגבול עד שאמא החליטה שאנחנו בורחים. אמא, אני והאחים שלי עברנו לשכונה אחרת בירושלים ואמא התחילה הליך גירושין לא פשוט. היא גם הייתה צריכה להתמודד עם הקשיים שלה במערכת היחסים עם אבא שלי ולא היה לה זמן להתמודד איתנו. זה לא היה בכוונה", מסבירה שושנה, "זנחו אותנו. היו הרבה מעברי דירה, בסוף כולנו יצאנו לפנימיות כי לא היה מי שיטפל ויחנך אותנו. אני זוכרת שהיו מסתכלים עלינו מהצד, והיו קוראים לנו ילדים לא מחונכים. לא יצא להם לחשוב על כך שאנחנו במצוקה, שחווינו הטרדה מינית. כל מה שחשבו עלינו היה שאנחנו מופרעים, לא מצייתים ולא חלק מהחברה. אני נפגעתי מאנשים בפן הרגשי. היו לי הרבה קשיים רגשיים לא פשוטים בעקבות כך, והתאשפזתי לא מעט".
"זנחו אותנו. היו הרבה מעברי דירה, בסוף כולנו יצאנו לפנימיות כי לא היה מי שיטפל ויחנך אותנו. אני זוכרת שהיו מסתכלים עלינו מהצד, והיו קוראים לנו ילדים לא מחונכים. לא יצא להם לחשוב על כך שאנחנו במצוקה, שחווינו הטרדה מינית. כל מה שחשבו עלינו היה שאנחנו מופרעים, לא מצייתים ולא חלק מהחברה"
מה היה באשפוזים?
"בגלל הפגיעות שחוויתי בבית, ובגלל שלא טופלתי, הפגיעות המשיכו במקומות אחרים. כלומר, אנשים זיהו את החולשה שלי, במיוחד אנשים רעילים. ובכל מקום שהייתי הולכת אליו, בעיקר באשפוזים, היו מנצלים אותי בצורה מאוד אכזרית. פעם אחר פעם", היא נעצרת. הרגע הזה מצמרר אותה ומחזיר אותה אחורה, "זה גרם לי להיכנס למשברים מאוד קשים. חשבתי שמשהו לא בסדר איתי כי אני מביעה המון רגש, שמטרידים ואונסים אותי כי רואים בעיניים שלי שחוויתי כאלה דברים בעברי. ומנצלים את זה.
"הייתי בדיכאון, לא רציתי לחיות וזה הביא אותי למקומות לא טובים. רק בשנים האחרונות התחלתי להיפתח ולמזלי יש היום הרבה יותר מודעות לדבר על הדברים מבעבר. היום אנשים ישר מזהים".
שושנה מספרת שהייתה לה המון מודעות בצעירותה. "רציתי לטפל במה שעברתי, ניסיתי להילחם על השפיות שלי, זה לא היה לי פשוט בכלל. בתקופה ההיא בכלל לא חשבתי שאכנס למערכת יחסים. עברתי דברים קשים ואחים שלי גם. מה שהביא אותי לרחוב. יצא לי להיות ברחוב במשך שנתיים", אמרה, "אומנם במקום אחר ובתנאים אחרים, אבל זה היה לא קל והתווסף לכל המורכבות של חיי".
שושנה עברה לגור ברחובות בירושלים, ושם היו עמותות טובות שעזרו לה להבין איך אפשר לצאת משם ולשרוד את חייה. "בין אם זו עמותת 'אלם' שעוזרת לנוער במצוקה. הם היו שם בשבילי ורצו לעזור באמת, ברגע שראיתי שהם ראו אותי, שאני רוצה לחזור לשגרה, הצלחתי לצאת. לא חשבתי שאי פעם אשאב לאורח חיים מהסוג הזה".
"בגלל הפגיעות שחוויתי בבית, ובגלל שלא טופלתי, הפגיעות המשיכו במקומות אחרים. כלומר, אנשים זיהו את החולשה שלי, במיוחד אנשים רעילים. ובכל מקום שהייתי הולכת אליו, בעיקר באשפוזים, היו מנצלים אותי בצורה מאוד אכזרית. פעם אחר פעם"
האם בזכות מה שעברת, את מצליחה לזהות אנשים שעברו גם דברים דומים לשלך?
"כן. כשאני רואה אדם מגיב בצורה מסוימת, נניח אם יש לו נטייה לכעוס, אז אני מבינה שהוא עבר משהו. יש לי את היכולת הזו. אבל לא לכולם יש. למשל כשאני מגיעה לרופאים, הם שופטים ומסתכלים עליי בצורה פחות מכבדת. הם פגעו בי, בכל מיני צורות ולא הצליחו לזהות את הבעיה כמו שצריך. הכי קל היה להם לתת טיפול של כדורים במקום טיפול פסיכולוגי.
"בגללם גם התמכרתי לכדורים. הרבה שנים לקחתי כדורי הרגעה וקלונקס. גם כי ביקשתי. הייתה תקופה שהתמכרתי לזה מאוד והייתי מבקשת עוד ועוד. הם ידעו שהם כבר לא משפיעים עליי ולמרות זאת הם נתנו לי. לא הייתי מצליחה לישון בלילות זה הדבר היחידי שהאמנתי שמרגיע אותי. אחר כך התאשפזתי, בעצם מגיל 13 אני מתאשפזת פה ושם. סוג של נשאבתי לחיים האלו. התמכרתי לאלימות שהייתה במסגרות האלה, לכדורים וזה כל מה שהכרתי".
"רציתי לטפל במה שעברתי, ניסיתי להילחם על השפיות שלי, זה לא היה לי פשוט בכלל. בתקופה ההיא בכלל לא חשבתי שאכנס למערכת יחסים. עברתי דברים קשים ואחים שלי גם. מה שהביא אותי לרחוב. יצא לי להיות ברחוב במשך שנתיים"
מה גרם לך לצאת מזה?
"בורא עולם. אני מה זה מעריכה את זה. כולם אמרו שאני מקרה אבוד, שלא אצא מכל הדבר הזה. פתאום קיבלתי בוסט של כוחות. ואף אחד לא עמד לי בדרך. כל פעם שאני נופלת מי שהיה מרים אותי היה בורא עולם. אני לא יודעת איך זה קרה. הוא עזר לי. הוא אמר לי 'את יודעת מה, בואי קחי אמונה', ומשם זה קרה. זה ניסים. כי באמת כל אדם שפגש אותי וראה את הדרך שצעדתי בה, אמר שזהו, אני מקרה אבוד. ומאז שבורא עולם נכנס לחיים שלי אני מרגישה הרבה יותר טוב.
היום ארבע שנים ששושנה לא מתאשפזת, אלא מגיעה לתחנת בריאות הנפש ומקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. "המנהלת של המקום בבית שמש היא מדהימה. אדם בפני הכל ואכפת לה ממני. היא עזרה לי והאמינה בי. בכלל כל הצוות נתנו לי את העזרה שהייתי זקוקה לה. זה ויחד עם האמונה, ובורא עולם. ב-4 שנים האחרונות אני בונה את החיים שלי, הבנתי שיש לי אופציה לחיים יותר מאוזנים. התחלתי להכיר אנשים בבית שמש, לצאת קצת. זה עושה לי טוב".
"התמכרתי לכדורים. הרבה שנים לקחתי כדורי הרגעה וקלונקס. גם כי ביקשתי. הייתה תקופה שהתמכרתי לזה מאוד והייתי מבקשת עוד ועוד. הרופאים ידעו שהם כבר לא משפיעים עליי ולמרות זאת הם נתנו לי. לא הייתי מצליחה לישון בלילות זה הדבר היחידי שהאמנתי שמרגיע אותי"
שושנה וזוהר נפגשו בדיוק לפני 4 שנים, כששושנה פנתה לזוהר באינסטגרם ורצתה להכיר אותו יותר. שושנה מסתכלת על זוהר מהצד ואומרת, "כשראיתי את זוהר ואת ההתמודדות שלו, עבורי זה היה מעורר השראה ובייחוד בתקופה שהייתי ברחוב. צורת הדיבור שלו הרשימה אותי, מאוד הזדהיתי עם מה שהוא עובר ורציתי לפגוש אותו. זוהר הגיע לחיי כי היה לי מקום להכניס עוד אדם. לא ידעתי בכלל שנהיה ביחד, רציתי להכיר אותו ללמוד ממנו. ומאז זה המשיך וגדל.
"שנינו מגיעים עם סיפור חיים, ותיק ענק של קשיים. וביחד אנחנו מייצרים עוד. אבל מצד שני, טוב לנו. כי גם הוא התמודד והשיג את החלום שלו וגם אני".
זוהר מצטרף למילים של שושנה ואומר, "להקים משפחה היה החלום שלי. משפחה שאני אוכל להיות בה, בית שאני יכול לגור בו ולהקים את הפינה שלי. שלנו. יש לי היום אישה וילד, מה יכול להיות יותר טוב מזה? אלו הדברים הכי מושלמים שיש לי בחיים ואני מאושר".
משהו שהייתם רוצים להגיד לתושבים?
"תמיד לחייך ולזכור שיהיה יותר. שזה אפשרי למרות שנראה קשה. גם אם הגעתם לנקודה שרצית להגיע אלייה, תמשיכו לעבוד וזה יהיה שווה את זה.
"אני רוצה גם לפנות לתושבי העיר בבקשה", אמר זוהר בסוף הריאיון, "אני היחידי שמסוגל לפרנס את המשפחה שלי ואני לא מצליח. שושנה מקבלת כסף מביטוח לאומי ושזה לא מספיק לנו. אני מחפש אדם שייקח אותי תחת חסותו ויאפשר לי עבודה. יש לי ידיים מאוד טובות, אני מתעסק בנגרות, צבע, חשמל וכל מה שקשור בתחום השיפוצים. יש לי תעודת גנן, אינסטלציה, הרכבות וידע בעיצוב. אני בן אדם טוב, רוצה לעשות טוב ולהתפרנס בכבוד".
לפניות לזוהר: 052-4554463
